1. לפניי בקשה שניה לאישור הסדר פשרה במסגרת בקשה לאישור תובענה ייצוגית, לאחר שהבקשה הראשונה אושרה וניתן פסק דין.

רקע

2. הבקשה לאישור תובענה ייצוגית עוסקת בגביית ארנונה בגין החלק היחסי ברכוש המשותף בבניינים שאינם משמשים למגורים בתחומי העיר נתניה.

לטענת המבקש, עיריית נתניה גבתה את הארנונה הנ"ל בניגוד ל"דיני ההקפאה",

ומבלי שקיבלה אישור לכך מאת שר האוצר ושר הפנים ("השרים").

נטען כי על פי צווי הארנונה לשנים 1985-1987 חיוב בארנונה של יחידות בבית משותף לא כלל את חלקה היחסי של כל דירה ברכוש המשותף, בין שהיחידה שימשה למגורים, בין שלא. החל משנת 1988 החלה העיריה לחייב בארנונה את החלק היחסי ברכוש המשותף בנכסים שאינם משמשים למגורים, בניגוד לדין, וללא קבלת אישור כנדרש.

הקבוצה שמבוקש לאשר היא "כלל הנישומים המחזיקים בנכסים שאינם למגורים בבניין שיש בו שני מחזיקים או יותר, אשר שילמו למשיבה ארנונה בעשרים וארבע החודשים שקדמו להגשת התובענה, בגין החלק היחסי בשטחים המשותפים".

עילת התובענה היא הפרת חוק הארנונה הכללית (סייג להעלאה בשנת הכספים 1988), התשמ"ח-1988 ותקנה 2 (ב) בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), תש"ס-2000.

3. עיריית נתניה דחתה בתשובתה את טענות המבקש.

4. לאחר ישיבת קדם משפט פנו הצדדים לגישור לפני פרופ' ירון זליכה, רו"ח ("המגשר"), שבסיומו הציעו הסדר פשרה ("הסדר הפשרה המקורי"), שאלו היו עיקריו:

1. הקבוצה שעליה יחול ההסדר היא "כלל הנישומים המחזיקים בנכסים שאינם למגורים בבניין שיש בו שני מחזיקים או יותר, אשר נכון ליום 31.12.2013 שילמו למשיבה את מלוא הארנונה כפי שנדרשה על ידי העירייה בגין נכס זה ו/או יתרת חוב הארנונה למועד האמור נמוכה מסכום ההשבה הפרטני כהגדרתו בהסדר הפשרה".
2. העיריה תפצה את חברי הקבוצה אשר שילמו את מלוא הארנונה, או שיתרת חובם נמוכה מסכום ההשבה הפרטני, פיצוי שכולל שלושה רכיבים מצטברים:

1) השבה בסכום של 10,500,000 ₪, שתשולם לחברי הקבוצה בשלושה מועדים (01.01.2015, 01.01.2016, 01.01.2017), כשהוא משוערך.

אם לא ישולם לחברי הקבוצה סכום ההשבה, יתווספו לחלק הבלתי משולם דמי פיגורים כמשמעותם בחוק הרשויות המקומיות (ריבית והפרשי הצמדה על תשלומי חובה), תש"ם – 1980), עד למועד ההשבה.

2) העיריה התחייבה לעשות כל שביכולתה להפחית את תעריפי הארנונה לשנת 2014 ואילך לעסקים ששטחם עד 1,000 מ"ר ("עסקים קטנים"), במסגרת רפורמה להפחתת הארנונה שגובשה ע"י הצדדים לצורך הסדר הפשרה ואושרה על ידי מועצת העיר נתניה. העיריה התחייבה להגיש לשרים בקשה לאישור חריג להפחתת ארנונה, ששיעורה לעסקים קטנים כ– 750,000 ₪ בשנה ("הרפורמה לשנת 2014"). הוסכם כי ככל שהרפורמה לשנת 2014 לא תאושר, העיריה תגיש עתירה נגד החלטת השרים.

אם הרפורמה עדיין לא תאושר, העיריה תעביר 750,000 ₪ לשנה, במשך שלוש שנים, לפרויקט לטובת הציבור שלא תוקצב על ידה לפני העברה זו.

3) על מנת להבטיח שההשבה לחברי הקבוצה לא תמומן בעתיד מהעלאת ארנונה לחברי הקבוצה התחייבה העיריה כי בין שהפחתת הארנונה תאושר ובין שלא תאושר, לא תועלה הארנונה לעסקים ששטחם עד 1,000 מ"ר במשך 5 שנים (בין השנים 2014 – 2018), והעיריה לא תפנה לשרים לקבלת אישור העלאה חריגה

לנכסים אלה. הצדדים המליצו לשלם למבקש גמול בסכום של 210,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוחו בסכום של 1,050,000 ₪ בתוספת מע"מ.

5. הסדר הפשרה נתמך במכתבו של פרופ' זליכה שהעריך את התועלת הכספית של הסדר הפשרה בסכום שבין 13,840,000 ₪ לבין 14,030,000 ₪. הצדדים הסכימו כי סכום הארנונה שנטען כי נגבה ביתר עמד על כ- 22,000,000 ₪.

6. לאחר שלא מצאתי לדחות את הסדר הפשרה המקורי על הסף הוא פורסם ברבים, ולא נתקבלו התנגדויות מצד חברי הקבוצה. היועץ המשפטי לממשלה הותיר את אישור ההסדר לשקול דעת בית המשפט, אם כי הבהיר כי אין בהסדר ובעמדה זו כדי לכבול את שיקול דעת השרים בבואם לבחון את בקשות עיריית נתניה להפחתת שיעורי הארנונה, ככל שתוגשנה.

הסדר הפשרה המקורי אושר ביום 26.10.2014 ("פסק הדין").

7. ביום 27.1.15 הודיע המבקש כי העיריה הפרה את הסדר הפשרה ואת פסק הדין, ובקש להורות לה לקיימם.

8. סמוך לאחר מכן הגישה עיריית נתניה ה"פ 2161-02-15 ("המרצת הפתיחה"),

שבמסגרתה עתרה לבטל את פסק הדין בהתבסס על שתי עילות עיקריות:

1. ביום 28.12.2014 ניתן פסק הדין בעע"ם 867/11 עיריית תל אביב-יפו נ' אי.בי.סי ניהול ואחזקה בע"מ (28.12.2014), שקבע חזקה כי עתירה מנהלית המכוונת לפגם משורשר שנפל בצו הארנונה, שמוגשת בחלוף שבע שנים ממועד התקנת הצו הפגום, לוקה בשיהוי אובייקטיבי המביא לדחייתה. בפסק הדין נקבע כי חזקה זו ניתנת לסתירה במקרים המתאימים, וכי היא תחול הן ביחס לעתירות שתוקפות צווים בתקיפה ישירה הן ביחס לתביעות אזרחיות להשבה של סכומים שנגבו שלא כדין בשל פגם משורשר. בענייננו, תוצאת פסק הדין היתה מביאה לדחיית העתירה.

1. פגמים שנפלו בהליך הגישור ובהתנהלות המגשר, שעיקרם בקשר משפחתי ואישי בין המגשר לבין עו"ד בכיר ממשרד ב"כ המבקש, דבר שלא נמסר לעיריה.

9. המבקש ובא כוחו טענו כי העיריה אינה רשאית להשתחרר מהסדר הפשרה שאושר וקבל תוקף של פסק דין, כי כל אחד מן הצדדים נטל על עצמו סיכון משמעותי, וכי לא נפל פגם בהליך הגישור.

10. העיריה שילמה למבקש ולבא כוחו מחצית משכר הטרחה והגמול שנפסקו להם, אולם לא שילמה את התשלום הראשון של ההשבה. הרפורמה המבוקשת בצו הארנונה לשנת 2014 לא אושרה (האישור החריג לא נחתם על ידי שר האוצר דאז).

11. הדיון בשתי התובענות אוחד. לאחר אישור תוקנה המרצת הפתיחה לכלול טענה שלפיה המגשר השתמש בנוסח הסכם הגישור בתוספת לתקנות בתי המשפט (גישור), תשנ"ג 1993, אך השמיט ממנו את ההצהרה שלפיה אין בינו לבין אחד מבעלי הדין קשר אישי או מקצועי קודם.

12. גם בשלב זה המלצתי לצדדים לפנות לגישור, ואף ביתר שאת, וכך היה. ביום 7.7.15 הוגש הסדר פשרה חדש, שהצדדים הגיעו אליו לאחר גישור לפני כב' הש' (בדימוס) שטרסברג כהן.

13. ההסדר החדש שונה מן ההסדר הקודם, ולטענת הצדדים מיטיב עם אותם נישומים ששלמו את חובם. אלו עיקריו:

1. הפחתת תעריפי הארנונה לעסקים קטנים בשיעור ריאלי של כ – 2.24 מיליון לשנה, החל משנת 2016. הרפורמה אושרה בישיבת מועצת העיר ובמסגרתה יופחת תעריף הארנונה בסיווג "משרדים שירותים ומסחר" מ– 345.34 ₪ למ"ר ל– 301 ₪ למ"ר (עד 15 מ"ר הראשונים; ערכי 2015); "הרפורמה החדשה"). אם השרים לא יאשרו את הרפורמה החדשה בשנת 2016, תוכל העיריה להגישה לאישור השרים בשנת 2017.
2. חברי הקבוצה שאינם בעלי עסקים קטנים, אשר שילמו ארנונה בגין שטחים משותפים – יקבלו השבה בסכום כולל של 4.25 מיליון ₪. קבוצת הזכאים להשבה כוללת גם את הנישומים שחדלו מלהחזיק בעסקים קטנים בתקופה הרלוונטית להסדר הפשרה המקורי, ולכן לא ייהנו מהרפורמה העתידה ("יתרת חברי הקבוצה").
3. התחייבות העיריה שלא להעלות ריאלית את תעריפי הארנונה לעסקים קטנים במשך 9 שנים מתחילת שנת המס שבה תאושר הרפורמה.
4. במידה שהשרים לא יאשרו את הרפורמה לעסקים קטנים עד סוף שנת 2017, תשיב העיריה לחברי הקבוצה שהם בעלי עסקים קטנים (ולא קיבלו השבה מתוך הסכום של 4.25 מיליון) - 6.25 מיליון ₪ בתוספת ריבית והצמדה לפי עקרון השערוך שנקבע בהסדר המקורי, שיחושבו החל מיום 1.1.2015. בנוסף, העיריה תעביר לפרויקטים סכום של 750,000 ₪ לשנה, במשך 3 שנים.

במילים אחרות, ככל שהרפורמה לא תאושר ישוב הסדר הפשרה המקורי כשהיה.

14. העיריה חזרה בה מכל הטענות שעניינן תקינות הליך הגישור והתנהלות המגשר והתובע הייצוגי.

15. על פי המלצת כב' הש' (בדימוס) שטרסברג- כהן, שכר טרחת ב"כ המבקש והגמול שנקבעו בהסדר הפשרה המקורי יוותרו על כנם. הצדדים בקשו כי המחצית השניה של שכר הטרחה והגמול תשולם תוך 30 יום מאישור ההסדר החדש.

16. הצדדים סברו שאין למנות בודק משום שהסדר הפשרה גובש בסיוע כב' הש' (בדימוס) שטרסברג-כהן; משום שהעיריה בדקה את הנתונים והתחייבה לפעול על פי ההסדר החדש; משום שלפי בדיקת העיריה סכומי ההטבה לחברי הקבוצה על פי ההסדר החדש אינם פחותים מאלו שאושרו בהסדר המקורי, והשוני העיקרי הוא באופן מתן ההטבה; משום שבפסק הדין שאישר את ההסדר המקורי נקבע שאין צורך במינוי בודק; ומשום שמדובר בהסדר שאין בו מורכבות מיוחדת.

17. הצדדים עתרו לאשר את הסדר הפשרה על פי רע"א 8479/02 ד"ר תמר סבו נ' רשות שדות התעופה בישראל (15.12.2008) שלפיה ניתן לאשר הסדר פשרה ללא הפרוצדורה הקבועה בסעיפים 18-19 בחוק תובענות ייצוגיות כאשר הפשרה היא פרי הצעה של בית המשפט וניתנה על בסיס היכרות מעמיקה של נתוני התובענה.

במיוחד כך במקרה זה כאשר כבר נעשה פרסום ונתקבלה עמדת היועץ המשפטי לממשלה בהתייחס להסדר הפשרה המקורי, וההסכם הנוכחי רק מיטיב עם חברי הקבוצה.

18. לטענת הצדדים ההסדר מיטיב משמעותית עם חברי הקבוצה, המחויבים כיום לפי תעריף ארנונה גבוה, קרוב לתעריף המרבי המותר על פי תקנות ההסדרים ביחס לסיווג "משרדים שירותים ומסחר". לפיכך, עדיפה רפורמה שתביא להטבה ארוכת שנים לעסקים קטנים, על פני השבה חד פעמית.

19. הצדדים זומנו למתן הסברים אודות ההסדר:

1. ב"כ העיריה הבהיר כי שוויה המהוון של ההטבה על פי הרפורמה החדשה, לתקופה של 9 שנים, הוא 18 מיליון ₪, ואם לא יתממש בצורתו המקורית, כי אם בחזרה למתווה של ההסכם הקודם, לתקופה 5 שנים, שוויו 10.55 מיליון ₪ (סעיף 3(ט) בהסדר הפשרה המתוקן).
2. הגדרת הקבוצה בהסדר הפשרה החדש היא הגדרת הקבוצה בבקשת האישור (ראה למשל: סעיף 3(א), והערת הצדדים בסעיף 3(יא)), שאינה ההגדרה בפסק הדין.

הצדדים הבהירו כי ההסדר החדש יחול על מי שהחזיקו ושילמו ארנונה עבור שטחים משותפים במהלך השנים 2010-2013 וההפניה להגדרת הקבוצה בבקשת האישור נעשתה על מנת להדגיש זאת.

20. עיון מדוקדק נוסף בהסכם הפשרה העלה שהגדרת הזכאים שונתה, ולמרות הרושם שהיה כי מדובר באותה קבוצה, ההשבה עתה אמורה להשתלם לבעלי עסקים שאינם עסקים קטנים, בעוד שבהסדר המקורי ניתנה לכל בעלי העסקים שהוגדרו בקבוצה. בנסיבות אלו לא ברור היה שניתן לאשרו מבלי לפרסם שוב לתגובות. בנוסף, לא היה די מידע בהסכם, כדי לקבוע שאינו פוגע בבעלי העסקים הקטנים. לדוגמא, לא ניתן היה לדעת מה חלקם של העסקים הקטנים בפיצוי הקודם, ומה חלקם ברפורמה. לצורך ההבהרה נקבע דיון נוסף.

ביום 7.10.15 הגישו הצדדים הודעת הבהרה במסגרתה נתנו הסברים אודות אופן התגמול בהסדר החדש ("הודעת ההבהרה").

21. בדיון שהתקיים ביום 8.10.15 הבהיר ב"כ המשיבה כי מכיוון שנעשה שינוי באופן התגמול לחברי הקבוצה, הוא איננו מתנגד לפעול על פי הפרוצדורה הקבועה בסעיפים 18-19 בחוק.

22. לאחר שהתברר כי ההסדר משנה את זכויותיהם של חלק מחברי הקבוצה (לטענת הצדדים משפר אותן) – סברתי שראוי להעמידו לבחינה מחודשת, הן של היועץ המשפטי לממשלה, הן של חברי קבוצה שיוכלו להגיש התנגדות לו.

לאחר שלא מצאתי לדחות את ההסדר על הסף, הוא פורסם ברבים ולא נתקבלו התנגדויות מצד חברי הקבוצה או היועץ המשפטי לממשלה (החלטה מיום 08.10.15).

23. ביום 17.12.15 הודיעה העיריה כי ביום 10.12.15 ניתן לה אישור חריג של שרי האוצר והפנים, שבגדרו אושרה הפחתת התעריפים לעסקים קטנים.

24. עיון באישור הוביל לתמיהות נוספות:

1. באישור החריג של שרי האוצר והפנים להפחתת תעריפי הארנונה לעסקים קטנים לא מצאתי את ההפחתה שנזכרה בהסדר (מ– 345.34 ₪ למ"ר ל– 301 ₪ למ"ר (ערכי 2015)).

העיריה השיבה כי ההפחתה בתעריפי הארנונה שעליה הסכימו הצדדים התייחסה לתעריפי הארנונה כערכם בשנת הכספים 2015, אך אישור השרים שניתן למשיבה בדצמבר 2015 התייחס לצו הארנונה של המשיבה לשנת 2016.

שיעור עדכון תעריפי הארנונה לשנת הכספים 2016 עמד על 1.27% (בהתאם למנגנון העדכון שנקבע בסעיף 7 בחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג – 1992), כך שבעת אישור צו הארנונה לשנת 2016 ואישור השרים מדצמבר 2015, התעריפים כללו כבר את שיעור העדכון. ראוי היה כמובן להבהיר נושאים אלו עם העברת אישור השרים עם זאת, חישוב מחדש לפי נתונים אלו מאשר כי העיריה פעלה לפי המוסכם.

ב. בבקשה לאישור ההסדר צוין כי "תעריף הארנונה בסיווג "משרדים שירותים ומסחר" לכל מ"ר מ – 15 מ"ר הראשונים יופחת מ- 345.34 ₪ למ"ר ל – 301 ₪ למ"ר ..." (סעיף 13(ד)), בעוד שבהסדר עצמו צוין כי "תעריף הארנונה בסיווג "משרדים שירותים ומסחר" [קוד 311] לכל מ"ר עד 15 מ"ר הראשונים יופחת.." (סעיף 3(ו)). (החלטה מיום 21.1.16).

לשאלתי השיבה העיריה כי נפלה טעות בבקשה לאישור ההסדר, וכי הפחתת התעריף מתייחסת לכל מ"ר עד וכולל 15 מ"ר הראשונים של הנכס (כפי שמצוין באישור השרים ובצו הארנונה).

אישור ההסכם

25. לאחר שנתקבלו כל ההסברים נחה דעתי כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה; כי קיימות לכאורה שאלות משותפות של עובדה ומשפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה; וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין, הכל כדרישת סעיף 19 בחוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006.

כפי שאבהיר להלן, אני סבורה כי ההסדר החדש מיטיב עם חברי הקבוצה במידה שאינה פחותה מזו של הסדר המקורי, ומשום כך מצאתי לנכון לאשרו.

הגדרת הקבוצה

26. בהודעת ההבהרה מטעם הצדדים (מיום 7.10.15) הוסבר כי הקבוצה נשוא ההסדר החדש כוללת את "כלל הנישומים המחזיקים בנכסים שאינם למגורים בבניין שיש בו שני מחזיקים או יותר, אשר שילמו לעיריית נתניה ארנונה בשנים 2010-2013 בגין חלקם היחסי בשטחים המשותפים".

הגדרה זו כוללת מרכיב של תשלום ארנונה בפועל עבור שטחים משותפים בדומה להגדרת הקבוצה בבקשת האישור.

27. לפי הסבר הצדדים, בהסדר המקורי שונתה הגדרת הקבוצה מכפי שהוגדרה בבקשת האישור, כך שלא נכלל בה המרכיב של תשלום הארנונה עבור שטחים משותפים. הטעם לכך היה שחשבונות הארנונה ששלחה העיריה לחברי הקבוצה אינם מבחינים בין חיוב השטח העיקרי של העסק לבין החיוב בגין החלק היחסי בשטחים המשותפים, והעיריה התקשתה לבצע בדיקה פרטנית לגבי כל נכס על מנת לוודא אם בוצע בגינו תשלום עבור שטחים משותפים.

הנוסחה לבצוע ההשבה בהסדר המקורי התבססה על השטח שלפיו יחויב הנישום בארנונה מתוך סך השטחים של חברי הקבוצה. כך, העסקים הקטנים ששטח רצפתם קטן זכו להשבה בסכומים נמוכים למרות שהם מהווים כ – 80% מחברי הקבוצה, ואילו העוסקים הגדולים, שבחלקם לא שילמו בפועל עבור שטחים משותפים, נכללו בהגדרת הקבוצה.

במסגרת הסדר הפשרה החדש, העסקים הקטנים אמורים להיות מתוגמלים באמצעות הרפורמה. כך פחת מספר מחזיקי הנכסים שלגביהם אמורה העיריה לבצע השבה בעין של הארנונה, והצטמצמה בהתאם כמות הנכסים שיש לבצע לגביהם בדיקה אם שילמו בפועל עבור שטחים משותפים.

לכן סברו הצדדים כי במסגרת ההסדר החדש יהיה נכון לחזור להגדרת הקבוצה שבבקשת האישור, שמזכה את מי ששלמו ארנונה בפועל עבור השטח המשותף.

אני מקבלת את ההסבר בדבר הגדרת הקבוצה, שתואם את מטרת התובענה הייצוגית ומביא לחלוקה הוגנת יותר של הפיצוי.

הרפורמה להפחתת תעריפי הארנונה לעסקים קטנים

28. בדומה להסדר המקורי, העיריה התחייבה לפעול לקבלת אישור השרים להפחתת תעריפי הארנונה לעסקים קטנים. בהסדר המקורי עמדה הפחתת תעריפי הארנונה על כ– 750,000 ₪ בשנה, ונתמכה בהתחייבות העיריה שלא להעלות את הארנונה במשך 5 שנים. בהסדר הפשרה החדש עומדת ההפחתה על 2.24 מליון ₪ בשנה, ונתמכת בהתחייבות העיריה שלא להעלות את הארנונה במשך 9 שנים.

כאמור לעיל, ביום 10.12.15 אישרו שרי הפנים והאוצר את החלטת העיריה בדבר הפחתת תעריפי הארנונה לעסקים קטנים.

בהתאם לעקרונות שנקבעו בחוות דעת המגשר שצורפה להסדר הפשרה המקורי (סעיפים 10-13), שוויה המהוון של ההטבה למחזיקים בעסקים קטנים לתקופה של 9 שנים הוא 18 מליון ₪, ולמשך 5 שנים – 10.55 מיליון ₪ (לפי חישוב ריבית בשיעור 2% לשנה) (סעיף 3(ט) בהסדר החדש).

קבוצת הזכאים להשבה

29. העיריה התחייבה להשיב ליתר חברי הקבוצה שאינם נהנים מהפחתת הארנונה, סכום של 4.25 מיליון ₪ בתשלום אחד. סכום זה נמוך אמנם מסכום ההשבה שבהסדר הפשרה המקורי (10.5 מיליון ₪ בשלושה תשלומים שנתיים), אולם הרפורמה החדשה, שאושרה בינתיים, רחבה משמעותית מן הקודמת, כך ששווין הכולל של ההטבות על פי ההסדר החדש אינו נמוך מזה שבהסדר הפשרה המקורי.

30. בעוד שבהסדר המקורי כספי ההשבה ניתנו לכל בעלי העסקים שהוגדרו בקבוצה, בהתאם להסדר החדש, ההשבה אמורה להשתלם לבעלי עסקים שאינם עסקים קטנים. בהסכם לא היה די מידע כדי לקבוע שאינו פוגע בבעלי העסקים הקטנים. לדוגמא, לא ניתן היה לדעת מה חלקם של העסקים הקטנים בפיצוי הקודם, ומה חלקם ברפורמה. העובדה שהעסקים הקטנים מהווים 75%-80% מחברי הקבוצה, לפי הצהרת המשיבה, לא היה די בה כדי ללמד על הסכומים שהגיעו להם לפי ההסכם הקודם.

בהתאם להבהרת הצדדים שניתנה בעקבות החלטתי מיום 9.8.2015, לפי ההסכם המקורי, הסכום שהיה אמור להתחלק בין העסקים הקטנים (מתוך סך של 10.5 מיליון ₪) עמד על 5,516,093 ₪ בלבד, זאת למרות שתת קבוצה זו מהווה כ – 80% מחברי הקבוצה (שם, בסעיף 13).

מכיוון ששווי הרפורמה לעסקים הקטנים על פי ההסדר החדש הוא כ – 2.24 מיליון ₪ לשנה, אני מקבלת את טענת הצדדים כי בחלוף שנתיים וחצי, "ירוויחו" העסקים הקטנים סכום גדול יותר מזה שהיו אמורים לקבל במסגרת סעד ההשבה שבהסדר המקורי (המתפרס על פני 3 שנים), כך שהם אינם נפגעים מן ההסדר החדש.

31. ובאשר לחברי הקבוצה שאינם נהנים מן הרפורמה: בהתאם להסדר המקורי, ובהנחה שסכום ההשבה שהעסקים הקטנים היו זכאים לו עמד על 5,516,093 ₪ בלבד (מתוך 10.5 מיליון ₪), הסכום שהיה אמור להתחלק בין יתרת חברי הקבוצה הוא 4,983,907 ₪.

במסגרת ההסדר החדש עומדת ההשבה לקבוצה על סכום נמוך יותר (4.25 מיליון ₪), אולם מכיוון שהיא משולמת רק למי ששילם בפועל עבור שטחים משותפים (עקרון שהוא בוודאי ראוי) קטנה כמות הזכאים להיכלל בקבוצה, וגדל בהתאמה סכום ההשבה האפקטיבי עבור כל מ"ר (מ – 11.6 ש"ח למ"ר לפי ההסדר המקורי לכ – 13.8 ₪ למ"ר על פי ההסדר החדש) (סעיף 23 בהודעת ההבהרה)).

מינוי בודק וגמול ושכר טרחה

32. בפסק הדין שאישר את הסדר הפשרה המקורי קבעתי שאין צורך במינוי בודק. כמו כן אישרתי גמול למבקש בסך של 210,000 ₪, ושכר טרחה לבא כוחו בסך של 1,050,000 ₪ בתוספת מע"מ. המלצת הצדדים לגמול ולשכר טרחה בעינה עומדת.

מכל הטעמים שהובאו לעיל, אין צורך לדון מחדש בסוגיות אלו.

עם זאת, אין להיעתר לבקשת הצדדים כי המחצית השנייה של שכר הטרחה והגמול שטרם שולמו ישולמו תוך 30 ימים ממועד אישור בית המשפט את הסדר הפשרה החדש.

את בקשתם לתשלום מיידי של יתרת שכר הטרחה והגמול נימקו הצדדים בעיכוב שחל בעקבות ההליכים המשפטיים שננקטו, בהטבות המגיעות לחברי הקבוצה לפי ההסדר המתוקן ובטרחת ב"כ המבקש (סעיף 7 בהסדר החדש).

אלא שלצורך פיקוח על ביצוע ההסדר ועל מנת ליצור תמריץ למבקש ולבא כוחו לפעול למימוש ההטבות לקבוצה, יש לקשור תשלום חלק משכר הטרחה והגמול לקצב ביצוע ההשבה בפועל (ע"א 6735/13 חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' סמיון ז'נין (פסקה 9 (27.6.2014)). כך יופחת חלק מן הבעיות המתעוררות באישור הסדרי פשרה בתובענות ייצוגיות (רע"א 2652/13 אפריקה ישראל השקעות בע"מ נ' בנימין אסולין פסקה 3 (13.4.2014)).

הואיל והעיריה שילמה למבקש ולבא כוחו מחצית משכר הטרחה והגמול שנפסק להם – תשולם המחצית הנותרת, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, לפי החלטה שתינתן לאחר שתתקבל הודעת העיריה בדבר ביצוע ההשבה, ואישור ב"כ המבקש כי בחן את הודעת העיריה לעומקה, ומצא כי מילאה אחר התחייבויותיה.

סיכום

33. אני מאשרת את הסדר הפשרה, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

34. קבוצת התובעים היא: "כלל הנישומים המחזיקים בנכסים שאינם למגורים בבניין שיש בו שני מחזיקים או יותר, אשר שילמו לעיריית נתניה ארנונה בשנים 2010-2013 בגין חלקם היחסי בשטחים המשותפים".

35. עילת התובענה היא: הפרת חוק הארנונה הכללית (סייג להעלאה בשנת הכספים 1988), התשמ"ח-1988 ותקנה 2 (ב) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות בשנת 2000), תש"ס-2000.

העיריה תפרסם הודעה בדבר אישור הסדר הפשרה כקבוע בסעיף 25(א)(4) בחוק תובענות ייצוגיות: נוסח ההודעה יועבר לאישור תוך 15 ימים, ויפורסם בשני עיתונים יומיים רבי תפוצה תוך 15 ימים מיום מתן ההחלטה. גודל הפרסום  יעלה ב- 33% לפחות על הקבוע בתקנות הגנת הצרכן (האותיות בחוזה אחיד ובתנאי הכלול במידע אחר המיועד לצרכן), תשנ"ה- 1995.

ההסדר יפורסם גם באתר עיריית נתניה, במיקום מתאים, לאורך כל התקופה עד סיום ביצועו.

תזכורת פנימיות להודעה בדבר בצוע ההשבה נקבעת ליום 8.5.2016.

36. כנדרש בסעיף 19(ה) בחוק תובענות ייצוגיות, תואיל המזכירות לשלוח העתק מפסק הדין בצירוף הסדר הפשרה למנהל בתי המשפט, לשם רישומו בפנקס התובענות הייצוגיות.

ניתן היום, ז' אדר א' תשע"ו, 16 בפברואר 2016, בהעדר הצדדים.

חתימה