1. לפני בקשה מתוקנת של המבקשת לקציבת מזונות שלושה מילדיהם המשותפים שלה ושל המשיב 1 (להלן: "החייב"), האחד בגיר כבן 18.5 ושתיים קטינות בנות 10, וזאת ע"פ סע' 128(א) לפקודת פשיטת הרגל.

2. לחייב ניתן צו כינוס על נכסיו ביום 16.2.15.

3. ביום 19.3.13 ניתן פסק דינו של בית הדין הרבני האזורי בפ"ת, על פיו נדרש החייב לשלם סך של 4,740 ₪ למזונות ילדיו.

יצוין כי במועד מתן פסק הדין, היו ארבעה מבין חמשת ילדיהם של המבקשת והמשיב קטינים, אלא שבינתיים, אחד הבנים בגר והתחתן ובן נוסף הפך לבגיר ביום 29.5.16 וכיום הוא תלמיד ישיבה. שתי הבנות הנוספות עודן קטינות.

4. לטענת המבקשת היא עובדת כפקידה בסוכנות ביטוח ומשתכרת סך של כ- 5,700 ₪ ברוטו (5,032 ₪ נטו). כן מקבלת המבקשת מהמל"ל קצבת ילדים בסך של 300 ₪ לחודש וכן, גמלת מזונות בסך של 1,052 ₪ לחודש, החל מחודש פברואר 2016.

המבקשת מתגוררת עם בנותיה הקטינות בדירה שבבעלותה ובבעלות המשיב, כאשר לטענתה בנה הנוסף, אשר כאמור הינו תלמיד ישיבה בגיר, סמוך אף הוא על שולחנה.

המבקשת משלמת את תשלומי המשכנתא בגין הדירה בסך של 3,621 ₪ לחודש (על אף שבהתאם להחלטת בית הדין הרבני אמור החייב לשאת במחצית תשלומי ההחזר).

בנוסף טוענת המבקשת כי היא נושאת בהוצאות רבות נוספות ביחס לילדים, לרבות: תשלומים הכרוכים באחזקת הבית (ארנונה, ועד בית, מים וביוב, טלפון, גז, טלפון נייד, חשמל, מס קהילה והוצאות נוספות) בסך של כ- 1,973 ₪, הוצאות כלכלה ומזון (כ- 2,400 ₪ לחודש), ביגוד והנעלה (כ – 500 ₪ לחודש), צהרון/ שמרטף (1,200 ₪ לחודש), רפואה והגיינה (300 ₪ לחודש), שכר לימוד והוצאות בית ספר (900 ₪ לחודש), נסיעות, חוגים, דמי כיס או בילויים (1,000 ₪ לחודש) וכן צפויה הוצאה של טיפול רגשי לבנות, בו טרם הוחל, בסך של 1,600 ₪ לחודש.

המבקשת הגישה בקשה (מתוקנת) לקציבת מזונות ביום 19.9.16 ובה היא מבקשת להעמיד את סכום המזונות שייקצב עבור כל אחת מהקטינות על הסך של 2,829 ₪ לחודש, ואילו עבור הבן הבגיר סך של 1,729 ₪ לחודש ממועד מתן צו הכינוס ועד הגיעו לבגרות (ביום 28.5.16) וסך של 1,565 ₪ לחודש, ממועד הגיעו לגיל בגרות ועד לסיום לימודיו בישיבה והשתלבותו בכולל.

המבקשת הוסיפה וטענה כי החייב הינו "אמיד", שעה שהוא משתכר מעבודתו כמשלוחן סך של כ- 9,006 ₪ ברוטו (הכוללים אחזקת רכב בסך של כ- 3,200 ₪ בגין שימוש ברכב), וכן משתכר סך של כ- 3,000 ₪ נוספים שאינם מדווחים, על ידי ביצוע שליחויות ברכב שהמעסיק מעמיד לרשותו. בנוסף טוענת המבקשת, כי לחייב הכנסה קבועה נוספת בסך של כ- 3,000 ₪ לחודש, שמקורה בהשקעה שביצע בחב' "חומש בעליה בע"מ, תוך שימוש בכספים משותפים של בני הזוג, שהתקבלו ממכירה של דירת מגורים, אשר נרשמה על שמו בלבד.

5. החייב הגיש תגובתו לבקשה לקציבת מזונות וכן הוגשה על ידו בקשה להפחתת את דמי המזונות הזמניים שנקבעו בהחלטה קודמת מיום 18.5.16, אשר הועמדו על סך של 2,000 ₪.

לטענת החייב הוא משתכר סך של כ- 3,281 ₪ לחודש בלבד, ומעבר לכך אין לו כל הכנסה נוספת.

לטענתו, המבקשת והוא הפסידו את כל כספם בהשקעה שבוצעה בחב' חומש בעליה בע"מ, אשר הפכה לחדלת פירעון ובעליה מצוי בהליך פש"ר, ואין הוא מקבל ולו שקל אחד מחברה זו.
החייב הוסיף וטען כי על אף שמידע זה ידוע למבקשת, היא אינה בוחלת בהעלאת טענות ביודעה כי הן נעדרות בסיס ויסוד.

עוד טען החייב, כי הוא סובל מבעיות נפשיות, דבר אשר מגביל את כושר השתכרותו וכי הוא מתגורר בבית הוריו, אשר לולא הם, היה נזרק לרחוב.

בנוסף הוא טען, כי לאחר הגדלת צו התשלומים לסך של 2,000 ₪ הוא נאלץ להלוות כסף מחברו, לצורך עמידה בתשלום המזונות שנקצבו.

בהתייחס למבקשת נטען כי יש לה הכנסה של כ- 8,000 ₪ נטו בחודש מעבודתה וכי בנוסף היא מתגוררת מזה כשלוש שנים עם ילדיה בדירת בני הזוג, מבלי לשלם דמי שכירות ראויים כלשהם.

החייב מבקש להעמיד את חיובו במזונות ע"ס של 600 ₪ ביחס לכל אחת מהקטינות ולפטור אותו מתשלום מזונות ביחס לבנו הבגיר.

6. המנהל המיוחד סבור כי אין מקום לקציבת מזונות לבן הבגיר, וכי יש להעמיד את חיובו של החייב במזונות בנותיו הקטינות על סך של 2,370 ₪ (1,185 ₪ לכל אחת), כאשר מסכום זה יש להפחית את הסכומים המתקבלים על חשבון המזונות מהמוסד לביטוח לאומי, בסך של 1,052 ₪ לחודש, כך שבסך הכל ישלם החייב סך של 1,318 ₪ לחודש, בגין מזונות בנותיו הקטינות.

7. סע' 128 (א) לפקודת פשיטת הרגל קובע:

"לפי בקשתו של אדם שמגיעים לו מפושט הרגל על פי פסק דין מזונות שזמן פרעונם חל אחרי מתן צו הכינוס, רשאי בית המשפט להקציב לאותו אדם מזמן לזמן מתוך נכסי פושט הרגל או מתוך הכנסותיו סכומי כסף שימצא לנכון."

לפי סעיף 128 (ב) לפקודה, הקצבה לפי סעיף קטן א דינה כדין תשלום על פי פסק הדין (בע"מ 3897/11 פלוני נ' פלונית (2011)).

בפש"ר (ת"א) 1831/00 פלונית נ' פלוני (2004) הובהר כי -

"סעיף 128 מהווה חלק ממערכת דינים מיוחדת, שעניינה התווית מעמדם המיוחד של דמי המזונות מחד גיסא, ואיזון בינו לבין צרכיהם של הנושים ה"חיצוניים", אשר הנאמן פועל בשמם, מאידך גיסא, הסעיף מהווה מעין פתרון זמני, המאפשר לבית המשפט לקצוב סכומים מהקופה באורח מיידי לטובת בן-משפחת החייב, במזונותיו הוא חב. זאת, כאשר יתרת ההגנה על נושא המזונות מושגת על-ידי מתן דין קדימה לחובות אלו, ועל-ידי ההוראה היחודית, המונעת את תחולת ההפטר על חוב המזונות, על כל המשתמע מכך".

8. אשר לדרך בה שוקל בית המשפט של פשיטת רגל את הבקשות לפי סעיף 128 הובהר כי האיזון בין הצרכים המתחרים נשקל בבית המשפט של פשיטת הרגל בצורה אחרת מהדרך בה הוא נשקל בבית המשפט שקבע את המזונות.

על בית המשפט לפשיטת רגל "למצוא את נקודת האיזון הראויה בין האינטרסים של הזכאי למזונות, של נושי החייב ושל החייב עצמו" (ע"א 8993/04 פלונית נ' פלוני (2007)).

במסגרת איזון זה על בית המשפט ליתן דעתו למספר רב של נתונים ושיקולים לרבות היקף חובותיו של החייב, סכום המזונות שעל החייב לשלם מידי חודש, הסכום המצוי בקופת הכינוס, הכנסותיו של החייב, והוצאותיו.

9. בשל הצורך לאזן בין כלל השיקולים הצריכים לעניין, יכול והסכום אשר ייקצב על ידי בית המשפט, יהא נמוך, לעיתים אף משמעותית, מהסכום שנפסק על ידי הערכאה אשר קבעה את המזונות. שכן –

"צרכיו של נזקק המזונות (חשובים כאשר יהיו),בשלב זה, אינם מהווים עוד חזות הכל, ובית המשפט בוחן אף את צרכיהם של הנושים, כאשר מן הראוי ליתן את הדעת על מספרם, סוג נשייתם, מיהותם וסך כל חובותיו של החייב (שאינם נשוא חוב מזונות), לעומת התשלום החודשי המקסימלי שניתן להשית עליו על-פי דין... זאת ואף זאת; כאשר עוסקים אנו בבדיקת חיוב המזונות במסגרת איזון שנעשה על-ידי דיני חדלות הפרעון, חל הכלל הרגיל כי סמכותו של הנאמן (ובית המשפט של חדלות-פרעון, המפקח על מעשיו), להדרש במקרים מתאימים לבדיקה מדוקדקת של פסקי דין וחיובים שנקבעו כנגד החייב, והוא מוסמך, בעת הצורך, "להכנס ולהציץ מאחורי הפרגוד" של פסק-הדין נשוא חוב המזונות; בעניין זה, אין להחלטת בית משפט למשפחה מותר כלשהו על-פני החלטות שיפוטיות של ערכאות אחרות, אשר מן המפורסמות הוא כי זכותו וחובתו של הנאמן לבודקם" (פש"ר 1831/00 (תל- אביב-יפו) אביטל סקס ואח' נ' דוד סקס ואח' תק מח 2004(2), 7067 ע' 7069; וכן ראה - פש"ר (חיפה) 30249-12-10 - ולנטינה נ נ' יבגני פ ואח' . תק-מח 2011(4), 17240 ורבים אחרים).

וכך גם בענין פש"ר (ת"א) 2206/05 בכשי נ' עו"ד חגי (2006) נקבע:

"אין ספק כי מכח מנגנון זה (שעצם מהותו איזון בין החובה לשלם לקטינים לבין צרכי הנושים), משתלמים תכופות סכומים הנופלים בהרבה מאלו שנקבעו בהסכמי גירושין, או אף בידי ערכאה כבית המשפט למשפחה, שמול עיניו עמד אך הסכסוך בין החייב לבין רעייתו לשעבר וילדיהם"

( וכן ראה – רע"א 7210/09 פלוני נ' פלוני (2010)) .

10. לאחר שנתתי דעתי לבקשת המבקשת, תגובת החייב, תגובת המנהל המיוחד ותשובת המבקשת, כמו גם לבקשת החייב להקטנת צו התשלומים והתגובות שהוגשו בעניין זה וכן לראיות הנוספות שהוגשו, ותוך שנתתי דעתי גם לשיקולים הצריכים לעניין לרבות הכנסות הצדדים הנטענות, צרכי הקטינות וכן חובותיו של החייב כלפי נושיו ובצו התשלומים שהושת עליו, הריני קוצבת את חיובו במזונות בנותיו לתקופה שמחודש דצמבר 2016 ואילך בשיעור של 2,370 ₪ לחודש (1,185 ₪ לכל אחת), כאשר מסכום זה יש להפחית את הסכומים המתקבלים מהמוסד לביטוח לאומי וכל עוד הינם מתקבלים, בסך של 1,052 ₪ לחודש, כך שבסך הכל ישלם החייב סך של 1,318 ₪ לחודש, בגין מזונות בנותיו הקטינות.

את חוב העבר ישלם החייב בתשלומים חודשיים שווים של 200 ₪ בחודש אשר יצטרפו לתשלום השוטף.

כן הנני קובעת כי צו התשלומים בעניינו של החייב ימשיך לעמוד על סך של 400 ₪ לחודש.

11. מובהר בזאת לחייב כי ביצוע תשלומי המזונות מהווה חלק בלתי נפרד מחיוביו בהליך. מקום בו לא ישולמו המזונות כדבעי, יכול ויביא הדבר לביטול ההליך בעניינו.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לצדדים.

ניתן בסמכותי כרשמת.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ז, 01 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.