המבקשת: חיה צפורה גולדשטיין

1. בקשה להעביר מחצית מחלקו של החייב בדירה על שמה של המבקשת ובקשה לגבות את חובו של החייב כלפי המבקשת בגין הפרשים בתשלום מזונות לחודשים יוני 2018 ועד אוקטובר 2018 בהוצאה לפועל (בקשה מס' 23).

2. אשר לרכיב הראשון של הבקשה, הוגשה בקשה נפרדת וניתנה החלטה ביום 20.11.18.

3. אשר לרכיב השני, בבית הדין הרבני נפסק שעל החייב לשלם מזונות עבור שתי הקטינות בסך של 2,100 ₪, בהליך הנוכחי נקצבו מזונות בסך של 2,370 ₪ (החלטה מיום 1.12.16).

4. לטענת המבקשת, החל מחודש יוני 2018 החייב משלם מזונות בהתאם לפסיקת בית הדין הרבני ולמעשה צובר חוב של 270 ₪ כל חודש.

5. מטעם זה המבקשת עותרת לאפשר לה לגבות את החוב בהוצאה לפועל.

6. לטענת החייב בדיון שהתקיים ביום 19.6.18 החייב הסכים שהמבקשת תקבל את מחצית זכויותיו בדירת מגורים חלף תשלום החובות המאושרים לנושים.

נוכח הסכמה זו, לטענתו אין מקום להמשיך ולחייבו בקציבת מזונות בהתאם להחלטת בית משפט זה אלא יש להיצמד לפסיקת מזונות כפי שנפסק בבית הדין הרבני.

7. המנהל המיוחד מסכים לבקשה.

8. לאחר עיון בבקשה ובתגובות מצאתי להיעתר לבקשה.

בדיון שהתקיים ביום 19.6.18 ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים ונקבע שהמבקשת (גרושת החייב) מוותרת על כל חוב שנוצר כלפיה ממועד מתן צו הכינוס ועד למועד הדיון. במקביל, המבקשת אמורה הייתה לשלם סכום לקופה, שיהווה את הסכום הנדרש לקבלת הפטר.

9. יוצא אפוא שהחובות אשר המבקשת טוענת להם בבקשה הנוכחית נוצרו לאחר מתן צו הכינוס ואינם בני תביעה בהליך הנוכחי, הגם שנוצרו במסגרת ההליך הנוכחי.

10. מובהר שכל עוד לא נקבע אחרת וכל עוד החייב נמצא בהליך ולא ניתן הפטר, עליו לשלם מזונות כפי שנקבע בהליך זה. לאחר מתן הפטר, המזונות ישולמו בהתאם לפסיקת בית הדין הרבני.

11. אשר על כן, המבקשת רשאית לנהל הליך בהוצאה לפועל לצורך גביית החובות כפי שמצוין בבקשתה מיום 22.11.18.

ניתנה היום, כ"א אדר א' תשע"ט, 26 פברואר 2019, בהעדר הצדדים.