המאשימה לא הוכיחה כי בדיקת המעבדה נערכה בהתאם לתקנות ועל כן החלטתי לזכות את הנאשם מעבירת הנהיגה בשכרות המיוחסת לו בכתב האישום ולהרשיעו, חלף כך, בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים.

האשמה ומהלך הדיון

1. נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו את העבירות הבאות:

"נהיגה בשכרות", עבירה לפי סעיף 62(3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א – 1961 (להלן: "פקודת התעבורה");

"נהיגה ללא רישיון נהיגה", עבירה לפי סעיף 12א2 לפקודת התעבורה;

"נהיגה ברכב ללא ביטוח", עבירה לפי סעיף 2א לפקודת בטוח רכב מנועי, תש"ל -1970.

1. על פי המתואר בכתב האישום, בתאריך 02.01.15 בסמוך לשעה 07:35 נהג הנאשם ברכב בהיותו שיכור בכך שבבדיקה שנערכה לו נמצא בדמו אלכוהול בריכוז של 75 מיליגרם במאה מיליליטר דם, העולה על המידה הקבועה. באותן נסיבות, נהג הנאשם ברכב ללא רישיון נהיגה שכן הוא לא הוציא רישיון נהיגה מעולם.
2. בתשובתו לאישום הודה הנאשם בנהיגה ברכב ללא רישיון נהיגה, אך כפר בכך שנהג בהיותו שיכור. לפיכך הדיון נקבע לשמיעת הראיות אשר במהלכו העידו בפניי מטעם המאשימה העדים הבאים:

רס"ר דן בוליצ'וב, השוטר אשר עצר את רכב הנאשם לבדיקה שגרתית והבחין בריח אלכוהול חזק שנדף מהרכב (להלן: "השוטר"); שוטר זה ערך דוח פעולה (ת/1) ודוח עיכוב (ת/2).

רס"ר ריקי אלקבץ, השוטרת אשר העבירה את דגימת הדם שניטלה מהנאשם ושני בקבוקי האלכוהול שנתפסו ברכבו לאחסנה בארון הנמצא במשרדה בתחנת המשטרה בהר הזיתים. השוטרת ערכה על כך מזכר אשר הוגש במהלך עדותה בפניי (ת/3);

רס"ר ליטל כהן, שוטרת זו הגיעה למקום האירוע יחד עם שוטר נוסף בעקבות קריאה מהשוטר שעצר את רכב הנאשם. שוטרת זו ערכה לנאשם בדיקה באמצעות מכשיר הנשיפון על מנת לבדוק קיומה של אינדיקציה ראשונית להימצאות אלכוהול. הנאשם נכשל פעמיים בבדיקת הנשיפון. הנאשם התבקש להתלוות לתחנת המשטרה לצורך ביצוע בדיקת ינשוף ובהגיעו לתחנה החל לרעוד ונפל על הרצפה דבר שהצריך פינויו באמצעות רכב של מד"א לבית חולים שם נלקחה ממנו דגימת דם (להלן: "השוטרת");

ד"ר אסתר שלמך, מנהלת היחידה לטוקסיקולוגיה משפטית, במעבדה לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה קלינית, המרכז הרפואי ע"ש שיבא (להלן: "ד"ר שלמך"), אשר ערכה דוח תוצאות מעבדה (ת/6), חוות דעת מומחה (ת/7), והוגש באמצעותה טופס קבלת הדגימה במעבדה (ת/8);

רס"ב עוזי אברהם, השוטר אשר העביר את דגימת הדם שהייתה בארון המוצגים בימ"ר לבדיקה במעבדה במכון לטוקסיקולוגיה, בהתאם למזכר שערך (ת/9) וטופס "העברת דגימה לבדיקת מעבדה" (ת/10).

1. הנאשם בחר להעיד לבדו. לא הוגשו מטעמו מסמכים כלשהם.

גדר המחלוקת

1. שתי שאלות עיקריות עומדות להכרעה בענייננו:

האחת, האם הבדיקה של דוגמת הדם שנערכה במעבדה בוצעה כדין.

אין מחלוקת כי בהתאם לחוות הדעת של ד"ר אסתר שלמך, בדגימת הדם שנבדקה נמצא אלכוהול בריכוז של 75 מיליגרם לכל 100 מיליליטר דם (ת/6). המחלוקת הייתה בשאלת אופן הבדיקה של דוגמת הדם: האם היא נערכה בהתאם לדרישות הקבועות בתקנות התעבורה ברמה מספיקה כדי לבסס על פיה הרשעה בעבירת נהיגה בשכרות.

השנייה, האם די בראיות נסיבתיות בכדי להרשיע את הנאשם בעבירת הנהיגה בשכרות.

אדון בשתי השאלות כסדרן לאחר הצגת המצב המשפטי הקובע לגבי כל אחת מהן.

דיון

דגימת הדם

אופן הבדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה

1. הדרך לבדיקת דוגמה של דם במעבדה במטרה להפוך אותה לראיה קבילה בבית המשפט, הותוותה בכללים שמחוקק המשנה קבע בתקנות שנוסחו במטרה לשמור ככל הניתן על דיוק הבדיקה. כך קבע המחוקק בתקנה 169ח' לתקנות התעבורה:

"בדיקה של דוגמת דם בבדיקת מעבדה תיעשה כאמור להלן ותהיה ראיה קבילה בבית המשפט:

1. איזור הדקירה בגוף הנבדק יחוטא בחומר שאינו מכיל כוהל;
2. דוגמת הדם תלקח לכלי קיבול סגור שמכיל מלח פלואורידי בכמות שריכוזו הסופי בדוגמת הדם לא יפחת מאחוז אחד למאה;
3. כלי הקיבול יסומן כמקובל בסימון מוצגים משפטיים מסוג זה ויועבר למעבדה לבדיקה;
4. הבדיקה תבוסס על שיטה מקובלת;
5. תוצאת בדיקת דם חופשי מאלוכוהול (blank sample) לא תעלה על עשרה מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם;
6. מקדם השונות (coeffcient of variation) של שיטת הבדיקה לא יעלה על 10 אחוזים למאה;
7. המעבדה תמסור לשוטר אישור על קבלת הדוגמה בנוסח של תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971".
8. נטל ההוכחה לגבי שמירת הכללים האמורים מוטל על התביעה. נקבע בפסיקה כי הוראות תקנה 169ח' לתקנות התעבורה נועדו להבטיח את דיוקן של תוצאות הבדיקה, באופן שבית המשפט יוכל לסמוך עליהן ולקבוע ממצא לחובתו של נאשם (ראה: בע"פ 5002/94 בן איסק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4) 151).
9. אקדים ואומר כי בענייננו, לא הוכח מעבר לכל ספק סביר כי נשמרו הכללים לבדיקת הדם במעבדה ולפיכך התעורר ספק לגבי דיוק התוצאה, באופן שאינו מאפשר קביעת ממצאים לחובתו של הנאשם על סמך אותה בדיקה.
10. עולה על פי התקנות כי נקבעו מספר תנאים מצטברים שיש לעמוד בהם על מנת להגיע לתוצאה מדויקת של בדיקת הדם. בין היתר נקבע כי המעבדה תמסור לשוטר אישור על קבלת הדוגמה בנוסח של תעודת עובד ציבור לפי פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א – 1971 (להלן: "תעודת עובד ציבור"), וכן נקבע בהתאם לתקנה 169ט(ב) לתקנות התעבורה כי תוצאות בדיקת הדם יינתנו בחוות דעת של מומחה לפי פקודת הראיות (להלן: "חוות דעת מומחה"). לאמור, המחוקק קבע את האופן שבו יש לתעד הן את קבלת הדגימה במעבדה והן את תוצאותיה.
11. תעודות אלה נועדו לשמש הוכחה לתוכן המפורט בכל אחת מהן. דין כל אחת מהתעודות כראיה כדין עדות בשבועה בהתאם לסעיף 25 לפקודת הראיות, ולסניגור שמורה הזכות לחקור את עורך התעודה בחקירה שכנגד.
12. במקרה שלפנינו, המאשימה הגישה תעודת עובד הציבור (ת/8) וכן חוות דעת מומחה בצירוף תוצאות המעבדה חתומים ע"י ד"ר שלמך (ת/6 ו- ת/7). ד"ר שלמך קיבלה את דגימת הדם במסירה ידנית מהמשטרה והיא אשר ערכה את הבדיקה כאמור של דוגמת הדם.

ד"ר שלמך נקראה לעדות ונחקרה בשאלות הנוגעות לאופן הבדיקה במעבדה.

1. בסיום עדותה העלה הסניגור המלומד טענות רבות לעניין אופן ביצוע הבדיקה אשר לטענתו יש בהם כדי לפסול את הבדיקה או לחילופין למנוע אפשרות להתבסס על תוצאותיה בקביעת ממצאים לגבי שאלת השכרות.
2. חלק מטענות אלה היתה בשאלה, האם בוצעה בדיקת דם חופשי מאלכוהול (blank sample) והאם תוצאותיה לא עלתה על עשרה מיליגרם אלכוהול במאה מיליליטר של דם. לאמור, האם נשמר הכלל הקבוע בתקנה 169ח(5) לתקנות התעבורה, שמטרתו כאמור להבטיח דיוק הבדיקה.
3. בדוח תוצאות המעבדה החתום על ידי ד"ר שלמך לא צוין כי בדיקה זו נערכה ובתשובתה לשאלה מדוע לא צוין כמקובל כי נערכה בדיקת דם חופשי מאלכוהול, מסרה ד"ר שלמך כי "זה הושמט" (עמ' 7 ש' 22).

ד"ר שלמך הסבירה כי השמטה זו מקורה בשינוי הטפסים בעקבות כניסתו לתוקף של תיקון פקודת התעבורה לגבי נהגים מסוימים.

1. כידוע, בשנת 2010, המחוקק הוסיף חלופה נוספת בהגדרת הביטוי "שיכור" סעיף 64ב לפקודת התעבורה ע"י הוספת סעיף קטן (3א) שעוסק בהגדרת ריכוז האלכוהול הרלוונטית לקבוצה מסוימת של נהגים (ראו: חוק לתיקון פקודת התעבורה (מס' 97), התשע"א- 2010 (ס"ח 2265, ב' בטבת התשע"א, 09.12.10, עמ' 91).

בהתאם לאותו תיקון נהגים מסוימים כגון: נהג חדש, נהג שטרם מלאו לו 24 שנים, נהג ברכב מסחרי או ברכב עבודה ונהג בעת נהיגה ברכב ציבורי, נחשבים שיכורים על פי הפקודה אף אם רמת ריכוז האלכוהול בגופם נמוכה יותר מיתר הנהגים. כלומר בעוד שנהג רגיל נחשב שיכור אם ריכוז האלכוהול בדמו עולה על 50 מיליגרם אלכוהול במאה מילילטר דם, לגבי קבוצה זו נקבע כי השכרות מתחילה מסף של 10 מיליגרם אלכוהול במאה מליליטר דם.

תכליתו של התיקון היה לקבוע דרגת זהירות והתנהגות מחמירה יותר שתחול על נהגים מסוימים שגורמים בנהיגתם סיכון גבוה יותר לציבור ובכלל זה נהגים חדשים ונהגים שטרם מלאו להם 24 שנים.

1. ד"ר שלמך הסבירה במהלך עדותה כי בעקבות השינוי בפקודת התעבורה עבור אותה אוכלוסיה מיוחדת עריכת הבדיקה במעבדה דרשה שימוש בבקרים שונים של 10 מ"ג % ו- 50 מ"ג % במקום בקרים של 50 מ"ג % ו- 300 מ"ג %. וכלשונה: "בדוח הספציפי הזה שקיבלת אין התיחסות כי הדוח הקודם היו בקרים של 50 מ"ג % ו- 300 מ"ג % וכשהמשטרה התחילה לאכוף את חוק נהג צעיר החלפנו את הדוח ולא שמנו לב שאין אלכוהול הכוונה שבדם שאין בו אלכוהול התוצאה אפס, זה הושמט" (עמ' 7, ש' 19 – 22).

ד"ר שלמך הסבירה כי בדיקת דם חופשי מאלכוהול הושמטה מהטפסים החדשים ורק לאחר שאחת התובעות הסבה את תשומת ליבם לעובדה זו הדבר תוקן "קיבלנו הערה פניה מאחת התובעות ואז שמנו לב והוספנו אז היתה תקופה שהערה זו לא הייתה קיימת בדוח" (עמ' 7, ש' 23 -25).

1. ד"ר שלמך העידה כי היא ביצעה את אותה בדיקה וקיבלה לטענתה תוצאה של אפס, קרי: בדיקת דם חופשי מאלכוהול היתה תקינה (עמ' 7, ש 28 – 31). אולם לטענתה, הדברים לא תועדו באותו טופס שהוגש כראיה לבית המשפט.

משמע, תוצאות בדיקת דם חופשי מאלכוהול לא הופיעו בדוח המצורף לחוות הדעת כפי שמורה לנו המחוקק בתקנה 169ח' לתקנות התעבורה.

1. אם לא די בהשמטה זו כדי לפסול את הבדיקה, הרי בענייננו גם לא הוכח כי דוגמת הדם נלקחה לכלי קיבול המכיל מלח פלואורידי כפי שקבוע בתקנה 169ח(2) לתקנות התעבורה. הדברים לא צוינו כפי שמקובל ע"ג תעודת עובד הציבור שהוגשה במסגרת ראיות המאשימה. אציין כי עד כה וטרם שינוי הטפסים בעקבות השינוי שחל בפקודת התעבורה, המעבדה היתה מציינת בתעודת עובד הציבור במפורש כי דגימת הדם התקבלה "במבחנה פלסטית של 5 מ"ל הנושאת עליה רשום 100 מ"ג נתרן פלואורידי ו- 20 מ"ג EDTA". בהעדר רישום כאמור, ומשלא הובאה כל ראיה לדבר, יש להניח כי הבדיקה לא נערכה על פי הכללים שנקבעו בתקנות וכי לא ניתן למעשה לסמוך על תוצאות אותה בדיקה.
2. לאמור, שתי דרישות שנקבעו בתקנות לגבי אופן ביצוע הבדיקה, לא נשמרו בענייננו ולכן לא ניתן לסמוך על תוצאות הבדיקה כדי לקבוע ממצאים לחובתו של הנאשם ביחס לעבירת הנהיגה בשכרות.
3. בפ"ל 4784-12-14 מדינת ישראל נ' ורדי (פורסם בנבו, 31.01.16) נדון מקרה דומה למקרה שבפנינו, שם נקבע כי השמטה זו יש בה כדי לעורר ספק שמא נפל פגם בבדיקת דגימת הדם הפוגע באמינות הבדיקה באופן שלא ניתן לסמוך על תוצאותיה. באותו עניין הנאשם זוכה מעבירת הנהיגה בשכרות.
4. גם בענייננו, ניתן לקבעו כי אף שמדובר בהשמטה שנעשתה לכאורה בהיסח הדעת, כל עוד הדבר לא צוין במפורש בחוות הדעת ותעודת עובד ציבור שהוגשו מטעם המאשימה, יש להניח לטובת הנאשם כי הבדיקות לא בוצעו, ועל כן יש להורות על פסילת הבדיקה.

אציין כי הפרטים שהושמטו אינם פרטים טכניים אלא שמדובר בפרטים מהותיים שעל בסיסן נבחן דיוק אותה תוצאה. לא ניתן לשלול אפשרות כי, עקב שינוי הבקרים בעקבות השינוי בתקנות, סברו אנשי המעבדה כי דרישות אלו אינן רלוונטיות עוד ולפיכך לא ציינו אותם בחוות הדעת.

1. נשאלת השאלה האם ניתן לרופא את הפגם על ידי מידע שניתן לדלות מעדותה של ד"ר שלמך בבית המשפט. התשובה לכך היא שלילית. אומנם ד"ר שלמך העידה, אף שהדברים לא תועדו בחוות הדעת, כי בדיקת דם חופשי מאלכוהול נעשתה על ידה; אך היא לא יכלה לומר בוודאות מתי בדיקה זו בוצעה ואף לא הוגש לעיוני מסמך המעיד על ביצוע בדיקה זו מלבד אמירתה בעל פה של ד"ר שלמך. יתרה מזאת, גם לא הובא לעיוני מסמך המעיד האם המבחנה הכילה "מלח פלואורידי בכמות שריכוזו הסופי בדוגמת הדם לא יפחת מאחוז אחד למאה". ד"ר שלמך נשאלה לגבי הכמות שנמסרה במבחנה אולם בהעדר תיעוד לגבי פרט זה היא השיבה כי אינה יודעת מהי כמות המלח שהכילה אותה מבחנה (עמ' 8, ש' 31 -32).
2. ברור במצב דברים זה שמתעורר ספק שמא נפל פגם בבדיקת המעבדה הפוגע באמינותה באופן שלא ניתן לסמוך על תוצאותיה וכי לא ניתן לרפא את הפגם על ידי עדות בעל פה של מנהלת המעבדה.

בנסיבות אלה, מתייתר הצורך לדון בטענות נוספות שהועלו על ידי הסניגור המלומד לעניין דגימת הדם. שכן הגעתי למסקנה כי די בספק שהתעורר לגבי אי התקיימותן של שתי דרישות מהותיות בכדי לזכות את הנאשם מעבירת הנהיגה בשכרות.

ראיות נוספות להוכחת שכרותו של הנאשם

1. כבר נפסק כי ניתן להוכיח נהיגה בשכרות אף ללא הסתמכות על בדיקה מדעית על פי מאפייני שכרות.

כך למשל נקבע בר"ע 666/86 סאמי סודקי עודה נ' מדינת ישראל פ"ד מ(4) 463 –

"העיון בהוראותיו של החוק ושל התקנות מלמד, כי המחוקק אכן קבע דרכי בדיקה מיוחדות, אשר להן חייב נוהג רכב להכפיף את עצמו בתנאים הקבועים בחוק ובתקנות שהותקנו מכוחו, והוא גם קבע אמות מידה לגבי אחוז האלכוהול, אשר אם התקיים אסורה נהיגת רכב אותה שעה. אולם, מנוסחו של הסעיף אין ללמוד, כי נקיטת דרך ההוכחה בדבר קיומו של אחוז אלכוהול אסור בעת הנהיגה ברכב (נשיפה, בדיקת דם או בדיקת שתן) היא תנאי-בל-יעבור להרשעה בעבירה על סעיף 62 לפקודה או על תקנה 26 לתקנות, וכי אין להרשיע אדם בנהיגה אסורה כאמור בסעיף 62(3) או בתקנה 26על-פי ראיות אחרות המוכיחות את שיכרותו" (ההדגשה שלי- נ.מ).

"אין הוכחתה של נהיגה בשכרות מוגבלת אך לשאלת אמינותן של תוצאות הבדיקה המעבדתית. ניתן להסיקה מממצאים נוספים, ובהם אופן הנהיגה עובר לעיכוב הנהג בידי השוטרים, מצבו ההכרתי כפי שנגלה לשוטרים, ריח אלכוהול הנודף מפיו, ועוד (ע"פ 424/90 גנני נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(3) 741, 742; רע"פ 3503/04 אהרון נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(4) 673, 676). ובלבד, שממצאים אלה מעוגנים כדין בחומר הראיות" (ראה: רע"פ 10190/05 בן גורן נ' מ"י (פורסם בנבו , מיום 21.11.05).

1. השוטר ציין בדו"ח הפעולה שערך כי לאחר שרכבו של הנאשם נעצר, כשניגש לחלון הרכב בכדי לשוחח עם הנאשם הריח ריח חזק של אלכוהול (ת/1) על כך חזר השוטר בעדותו בבית המשפט. גם השוטרת ציינה בדוח הפעולה באכיפת נהיגה בשכרות שערכה כי נדף מפיו של הנאשם ריח אלכוהול "חזק מאוד".
2. לנאשם נערכה בדיקת נשיפון בכדי לקבל אינדיקציה ראשונית והתוצאה שהתקבלה בשתי בדיקות שנערכו לנאשם הייתה "נכשל". הנאשם סירב לשתף פעולה עם השוטרים וסירב לבצע בדיקת מאפיינים וכן סירב להשיב לשאלות השוטרים. השוטרת ציינה בדו"ח הפעולה "לא מגיב בכלל לעניין לא עונה על שאלות מסרב לדבר".

אמנם סירוב לביצוע בדיקת נשיפון או בדיקת מאפיינים איננו מקים את העבירה המיוחסת לנאשם אך יש בכך בכדי להוות חיזוק ליתר הראיות כי הנאשם נהג תחת השפעת אלכוהול.

1. הנאשם הודה בחקירתו בבית המשפט כי טרם הנהיגה הוא בילה במסיבה ושתה "5 שוטים" (עמ' 14, ש' 26).
2. עוד ובנוסף, ברכבו של הנאשם נמצאו 2 בקבוקי וודקה כמעט ריקים האחד רבע בקבוק והשני פחות מרבע בקבוק, כשירד מהניידת בסמוך לאת"ן "החל לרעוד ונפל על הרצפה" (ת/4) ומד"א הוזעק למקום ופינה אותו כאמור לבית החולים (ת/4).
3. בנסיבות אלה, אני סבור כי כל אלה מבססים מעל לכל ספק סביר את העבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה ועל כן מצאתי להרשיע את הנאשם בעבירה זו.

כללו של דבר

1. הנאשם מזוכה מעבירת הנהיגה בשכרות, ובמקומה מצאתי להרשיעו בעבירה של נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים בניגוד לתקנה 26(2) לתקנות התעבורה, וכן בעבירות בהן הודה, נהיגה ללא רישיון נהיגה ונהיגה ללא ביטוח.

ניתנה היום, י"ב אדר א' תשע"ו, 21 פברואר 2016, במעמד הנוכחים