1. בין התובעת, העוסקת באספקת שירותי ניקיון ומעסיקה לצורך כך עובדים, ובין הנתבעת, נכרת ביום 25.7.10 הסכם, במסגרתו, התובעת התחייבה לספק לנתבעת שירותי ניקיון. ההתקשרות בין הצדדים נמשכה עד 30.4.14. לאחר תום תקופת ההסכם, התקשרה הנתבעת עם חברה "צוות 3" לאספקת שירותי ניקיון.

2. ס' 4.7. להסכם קובע בין היתר, כי הנתבעת רשאית עם סיום ההסכם להתקשר בהסכם לביצוע שירותי ניקיון עם כל גוף אחר, אך במשך תקופה של 12 חודשים מיום סיומו – היא לא תעסיק מי מעובדי התובעת.

3. לטענת התובעת, הנתבעת הפרה את ההסכם בכך שלקראת תום ההתקשרות, נציגיה, ביחד עם נציגי צוות3, יצרו קשר עם עובדי התובעת שעבדו במקום, והציעו להם להתפטר מהתובעת ולעבור לעבוד בצוות 3 וחמישה מהעובדים וביניהם סבטלנה ויעקב התפטרו מהתובעת ועברו לעבוד אצל הנתבעת . שני עובדים אלה נחשבו לעובדים הטובים ביותר אצל התובעת.

4. לטענת התובעת בעצם פניית נציגי הנתבעת לאותם עובדים וההצעה להתפטר מעבודתם אצל התובעת ולעבור לצוות 3 יש משום הפרת הסכם, הנתבעת זכתה לטובת הנאה מהתובעת ללא זכות בדין, שמשמעותה עשיית עושר ולא במשפט. לכן, עליה לשלם את סכום התביעה בהתאם למפורט בסעיף 30 לכתב התביעה בגין 5 עובדים, ו4- חודשי הפסד בהתייחס לעובדים אלה.

5. לטענת הנתבעת, היא לא מעסיקה את אותם עובדים שהתפטרו ועברו לצוות 3, אלא צוות 3מעסיק אותם, והתובעת לא יכולה למנוע מעובדיה המעוניינים לעבור לעבוד אצל אחרים, להמשיך את עבודתם באתר . לטענתה, התובעת טועה בפרשנות ההסכם, מה עוד שפניית נציג הנתבעת אל העובדים, הייתה בהסכמת מנכ"ל התובעת ונעשתה בתום לב. התובעת היא שהביאה את ההסכם לידי סיום, כיוון שהנתבעת סירבה להעלות את התשלום בגין השירות שנותנת התובעת וזאת, בפגישה שהתקיימה ביום 23.3.14 בה השתתף נציג היזם. הפניה לעובדים הייתה בהסכמת מנכ"ל התובעת רונן בן מוחה, בה הוא אמר באופן מפורש שהוא יפעל ליידע את עובדי התובעת, בדבר זכותם להמשיך לעבוד באתר.

נציגי הנתבעת מעולם לא פנו אל עובדי התובעת בהצעה להתפטר מעבודתם ולעבוד תחת החברה החדשה אלא שאלו אם הן מעוניינים להמשיך לעבוד באתר, והתובעת הציגה לעובדיה את האפשרות להמשיך לעבוד באתר ואפשרה להם זאת.

דיון והכרעה;

6. השאלה במחלוקת הינה האם הנתבעת הפרה את סעיף 4.7 להסכם הקובע בין היתר: "המזמין מתחייב כי בכל תקופת תוקפו של הסכם זה ולתקופה של 12 חודשי שלאחר סיומו הוא לא יעסיק מי מעובדי הקבלן".

אין חולק כי על פי אותו סעיף רשאית הייתה הנתבעת להתקשר מיד עם סיום תוקפו של ההסכם, עם כל גוף אחר לקבלת שירותי ניקיון .

אין חולק שהתובעת היא זו שהודיעה על סיום ההסכם לאור העובדה שהנתבעת סירבה לעלות את תמורת השירותים.

התובעת טוענת שהפרת החוזה על ידי הנתבעת הינה בכך שנציגיה פנו באופן ישיר לעובדי התובעת והציעו להם להתפטר מהתובעת ולעבוד עם החברה החשה .

7. אורי מייקה העיד, שלמעט אותה פגישה מיום 23.3.14, נציגי הנתבע לא יצרו כל קשר או עם מי מעובדי התובעת, והנתבעת בתום ליבה היא זו שהודיעה ביום 2.4.14 לתובעת על כך שצוות 3 הציעה לחלק מהעובדים לעבור תחתיה באתר.

מר אורי מייקה המפקח מטעם הנתבעת בתקופה הרלוונטית במקום העבודה, הצהיר כי בפגישה ביום 23.3.14 בין מנכ"ל התובעת -רונן בן מוחה ונציגי הנתבעת, ובמסגרתה הודיעה התובעת על הפסקת ההתקשרות בין הצדדים, עלתה שאלה לגבי עובדי התובעת שרוצים להמשיך לעבוד באתר תחת הקבלן החדש, ומנכ"ל התובעת הסכים לכך מפורשות ואף ציין כי יידע את עובדיו בזכותם זאת. ואכן, ביום 27.3.14 התובעת שלחה לעובדים מכתב, בו היא מודיעה להם שעל פי צו ההרחבה החדש בענף הניקיון, הם רשאים להמשיך לעבוד במקום העבודה החדש עם קבלן שירות ניקיון חדש או דרך הנתבעת בצורה ישירה . בפגישה נוספת שנערכה בין נציג היזם וצוות 3 ביקש נציג היזם באמצעות מר אורי מייקה, ליצור קשר עם עובדת התובעת שהיה מעוניין להשאיר באתר - סבטלנה כדי לבדוק את עמדתה להמשך העסקה באתר. סבטלנה הביעה את רצונה להמשיך לעבוד תחת החברה החדשה וזאת, גם בהתאם למכתב שקיבלה מהתובעת וכך התנהל גם מול מר שקולניק .

8. סעיף 4.7 להסכם עליו מתבססת התובעת הינו ברור ואינו מצריך פרשנות – מדובר בכך שהנתבעת לא תעסיק מי מעובדי הקבלן .

הנתבעת אינה מעסיקה את עובדי הקבלן אלא צוות 3. לטענת התובעת , הנתבעת היא זה שגרמה לעובדיה לעבור לעבוד אצל צוות 3. גם אם הייתי מקבלת טענה זו, הרי שאין איסור כזה בהסכם, אך אציין מיד, שאיני מקבלת את טענת התובעת, שהנתבעת עשתה זאת ללא הסכמת התובעת. התובעת הרי נסמכת על תשובת אורי מייקה לשאלה 15 בתצהיר תשובות לשאלון, לפיה, הוא זה שפנה אל סבטלנה ואל יעקב שקולניק. התובעת אינה יכולה לבחור לקבל רק חלק ממשפט באותה תשובה, שהרי באותו משפט ובאותה נשימה, הצהיר מר מייקה שעשה זאת בהסכמת מנכ"ל התובעת . התובעת לא יכולה לבחור חלק מאותו משפט שנוח לה ולא לקבל חלק אחר שלא נוח לה. ככל שהתובעת נסמכת על אמירה שלא אורי מייקה שהוא זה שפנה למי מעובדי הנתבעת, הרי שאני מקבלת את אמירתו באותו משפט ולפיה היה זאת בהסכמת התובעת . גם העובדה שהנתבעת היא שפנתה אל התובעת והודיעה לה שצוות 3 פונה לעובדיה באתר, מצביעה על כך שהנתבעת פעלה בהגינות ובתום לב.

9. התובעת לא יכולה לטעון מחד גיסא, שמאפשרת לעובדיה לעבור לקבלן אחר, ומאידך לטעון כי לא נתנה את הסכמתה לנתבעת לשאול אם הם מסכימים לעבור לעבוד אצל אותו קבלן.

טענה זו של אורי מייקה נתמכת בעובדה שהתובעת עצמה שלחה מכתבים לעובדיה שהם יכולים לבחור להישאר באתר.

משכך אני קובעת שפנייתי של אורי מייקה לעובדי הנתבעת לברר אם הם רוצים להישאר באותו אתר עבודה נעשתה בהסכמת התובעת .

לאור האמור לעיל , יש לדחות את התביעה במלואה.

10. למעלה מן הצורך אציין לעניין הנזק, שאיני מקבלת את טענת התובעת בעדות מנהלה מר בן מוחה, ולפיה עובדי ניקיון זקוקים להכשרה מיוחדת ומיוחדת של כ-4 חודשים. עבודת ניקיון היא אכן עבודה קשה הדורשת מסירות של העובד , אחריות רבה ומאמץ פיזי רב והיא חשובה בפני עצמה, אך אין מדובר בעבודה שצריך ללמד לבצע ובטח לא שמדובר בחודשים ארוכים . לכל היותר מדובר בימים ספורים כדי שהעובד יכיר את מרחב העבודה שלו ואת דרישות מזמין העבודה. בכל מקרה לא ברור חישוב הנזק שערכה התובעת, אשר לא הוכיחה בראיות את הנזק שנגרם לה, שהרי לא טענה כלל שעקב מעבר העובדים לצוות 3 – נגרמו לה נזקים.

התובעת גם לא הוכיחה את טענתה לעשיית עושר ולא במשפט.

סוף דבר

אני דוחה את הטענה במלואה.

התובעת תשלם לנתבעת הוצאות שכ"ט בסך 10,000 ₪.

ניתן היום, ו' חשוון תשע"ח, 26 אוקטובר 2017, בהעדר הצדדים.