לפני תביעת שיבוב אשר הוגשה בסדר דין מהיר לפיצוי נזקי רכוש בגין תאונת דרכים.

בשל שביתת קלדניות, הוקלד פרוטוקול חלקי אשר משקף בדיוק המתבקש את הדיון.

1. בהתאם לנטען, ביום 24.08.2016 אירעה תאונת דרכים בין רכב התובעת, מספר רישוי

45-112-57 לבין רכב הנתבעים מספר רישוי 93-533-12. נטען כח התאונה התרחשה בעת שרכב התובעת עמד בחסות אור אדום ברמזור, רכב הנתבעת, אשר לא שמר מרחק, הגיע מאחור ופגע בו.

1. לכתב התביעה צורף דו"ח שמאי, בהתאם לדו"ח נגרמו לרכב התובעת נזקים בסך 5,610 ₪. כן צורף חשבון שכ"ט שמאי ע"ס 400 ₪. במהלך הדיון הוגשו צילומים של רכב התובעת ת/2 והודעת המבוטחת לחברת הביטוח ת/1.
2. בכתב ההגנה מכחישים מבוטחי הנתבעת את מעורבותם בתאונה הנטענת. לכתב ההגנה צורף דו"ח חקירה. התצהירים המצורפים לו סומנו במהלך הדיון נ/1 ו- נ/2. הצדדים הסכימו, בפתחו של הדיון כי הדו"ח יוגש, אף כי עורכו לא זומן לעדות.
3. לפני העידה עו"ד נינה מנצור, היא נהגת התובעת וכן שני עדים מטעם הנתבעת, מר זכריה ברהום, בעל הרכב ומר דיין ברהום, בהתאם לנטען הנהג.
4. בחקירתה הראשית והנגדית של נהגת התובעת, גב' מנצור, עולה כי בעת שהתקרבה לרמזור, ביקשה לעבור בין מסלולים ובעת שמופע הרמזור התחלף לאדום, נעצרה כאשר רכבה עומד ב"אלכסון בין שני הנתיבים". לטענתה, עמדה עד אשר מופע האור האדום התחלף בשנית לירוק, אז ביקשה להתחיל בנסיעה עת התרחשה התאונה.

עוד העידה, כי מאחר ולא הייתה ברשותה מצלמה, רשמה את מספר הרישוי של הרכב הפוגע על פתק, והבחינה כי מדובר ברכב שחור, "גדול" בעל סימן מאפיין בצבע צהוב על גבי הפגוש הקדמי, בצורת "בייגלה" וכן במילה RAM. גב' מנצור הודתה כי לא זיהתה את סוג הרכב, אשר אותו ביררה מאוחר יותר, לאחר הגשת התלונה במשטרה.

גב' מנצור תיארה כי יצאה מרכבה לאחר התאונה, שוחחה עם הנהג, אותו גם זיהתה עת נכנס לאולם כמר דיין ברהום, אשר הציע להחליף פרטים בצד, על מנת לא להפריע לתנועה בכביש. לטענתה, הנהג ברח את מקום התאונה ללא החלפת פרטים. גב' מנצור הדגישה בעדותה כי נהג רכב הנתבעת הבחין בה בעומדו במסלול מאחוריה וכי גרם לנזקיה ב"כוונה".

1. מר דיין ברהום העיד כי אינו יודע במה דברים אמורים וכי הוא אינו מזהה את נהגת התובעת. עוד הודה, כי בבעלות אביו רכב מסוג דודג' בצבע כסוף/אפור והסימן על הפגוש הינו בצבע ניקל. לשאלת בית המשפט האם ברשותו תמונה של רכבו השיב בשלילה. כמו כן, הכחיש את חתימתו על גבי תצהיר דו"ח החוקר, מטעם הנתבעת.
2. מר זכריה ברהום העיד גם הוא כי אינו יודע דבר על התאונה. הוא אישר כי בבעלתו רכב מסוג דודג', אפור/כסוף כאשר בחזית סמל בצבע ניקל/כרום. מר ברהום זיהה את חתימתו על גבי התצהיר שצורף לדו"ח החוקר ואישר כי חתם עליו לאחר ששוגר אליו באמצעות הפקס אולם חזר והדגיש כי אינו זוכר את הפגישה עם החוקר.
3. לאחר סיום שמיעת העדים, סיכמו ב"כ הצדדים טיעוניהם בעלפה.

ב"כ התובעת חזרה על טענותיה בכתב התביעה. לטענתה, יש לקבל את התביעה מאחר ומדובר בעדות מהימנה של הנהגת, התואמת את ההודעה למבטחת. וכן מאחר ונהגת התובעת זיהתה את הנהג באולם. עוד טענה, כי יש לזקוף לחובתו של מבוטח הנתבעת את העובדה שלא הציג תמונה של רכבו לביסוס טענותיו.

באשר להטלת אשם תורם על נהגת התובעת, טענה, כי על אף שהנהגת הודתה שעצרה באלכסון בין שני הנתיבים, הרי שהייתה במצב עצירה בעת הפגיעה. נהג הנתבעת היה צריך להבחין בה ובנסיבות אלו אי להטיל עליה אשם תורם.

1. ב"כ הנתבעת טען כי דין התביעה להדחות. לטענתו, התובעת לא הרימה את נטל ההוכחה מאחר וצבעי הרכב והסמל אותם תיארה נהגת התובעת, אינם תואמים את צבעי רכב המבוטחים. והוסיף, כי הוא דוחה את זיהוי של מר דיין ברהום כנהג, כפי שנעשה על ידי נהגת התובעת, זאת מאחר וזה נעשה עת הוא נכנס לאולם ובטרם היא תיארה כיצד הוא נראה. בנוסף, טען כי נהגת התובעת אשמה בלעדית לתאונה, וזאת בהתאם לתקנה 40 לתקנות התעבורה התשכ"א-1961, מאחר והעידה כי רצתה לעבור מסלול לפני הצומת, ואף העידה כי לא ראתה את הרכב הפוגע טרם התאונה אשר התרחשה בעת שהתחילה כבר להתקדם.

ב"כ הנתבעת הפנה לכך שאין ברשות הנהגת את הפתק עליו רשמה את מספר הרכב הפוגע. בנוסף, הפנה למוקדי הנזק, כפי שפורטו בחו"ד שמאי לפיה הרכב נפגע גם בפגוש הקדמי, דבר שיכול להסביר סטייה לנתיב נסיעה של רכב הנתבעת ועל אשמה של נהגת התובעת. בנוסף, הפנה ל"שפשופים" לאורך הרכב, אשר גם הם עשויים להצביע על מנגנון התומך באשמה של נהגת התובעת ולא כפי שנטען בכתב התביעה.

1. לאחר ששמעתי עדות נהגת התובעת וכן העדים מטעם הנתבעת, עיינתי בכתבי הטענות, ובמסמכים שצורפו להם, בתמונות הנזק ובדו"ח החוקר מצאתי כי דין התביעה להתקבל בניכוי אשמה התורם של נהגת התובעת בשיעור 30%.
2. מצאתי את גרסת התובעת אמינה ועולה בקנה אחד עם הודעתה למבטחת, תמונות הנזק ודו"ח השמאי. מצאתי את עדותה באשר לצבעי הרכב והסמל שעל גבי הפגוש תואמים את תיאור רכבם של מבוטחי הנתבעת. הנהגת העידה כי המדובר ברכב גדול, בצבע כהה – שחור, סמל שעל הפגוש הקדמי וכן בכיתוב RAM . בעת שלא הומצאה תמונה של רכב הנתבעת, ממנה ניתן להסיק כי צבע הרכב הוא כסוף או אפור. הרי שהגרסה כי הינו שחור עולה עם התיאור שנמסר על ידי עדי הנתבעת. התובעת הציגה, במהלך הדיון, תמונה של רכב זהה לזה הנטען על ידה, תמונה שצילמה זמן קצר לאחר התאונה. צבעו של הרכב היה שחור מטאלי וניתן לקבוע כי ניתן גם לכנותו כאפור או ככסוף. זאת ועוד, גם התייחסותה של נהגת התובעת לסמל של הרכב, אשר אין מחלוקת כי הוא נמצא גם על רכב הנתבעת, אשר כונה על ידי נהגת התובעת "בייגלה" ואילו על ידי עדי הנתבעת "שור", הרי טענתה של הנהגת כי הוא צהוב, עשויה לעמוד בקנה אחד עם טענת עדי הנתבעת כי הוא כסוף או בצבע ניקל או בצבע כרום. שוב, בהעדר תמונה מטעם הנתבעת של רכב הנתבעת לסתור גרסת נהגת התובעת, הרי שבהתאם לתמונה שהוצגה על ידי נהגת התובעת, הנני מקבלת את הזיהוי שבוצע על ידה כזיהוי של רכב הנתבעת, כמובן בצירוף האסמכתא שנמסרה על ידה למשטרה ואשר בעקבותיה הוגשה התביעה נשוא הליך זה נגד הנתבעת, כמבטחת הרכב.
3. בנוסף, זיהוי הנהג על ידי נהגת התובעת, בעת שנכנס ביחד עם אביו לאולם הדיונים, הייתה ספונטאנית. עוד, הנהגת ענתה כי בעת התאונה היה ברכב הנתבעת נוסע נוסף, אולם אינה מזהה את ה"מבוגר" כאותו נוסע.

1. מנגד, מצאתי את עדויות מר דיין וזכריה ברהום מתחמקות ולא אמינות. שני העדים התקשו להודות בפרטים בסיסיים כמו זיהוי חתימתם על גבי תצהירי דו"ח החוקר מטעם הנתבעת, המבטחת שלהם והתחמקו מלייחס את העולה מדו"ח החוקר לגרסתם. זאת ועוד, בחקירתו הנגדית, של מר דיין ברהום, בהתאם לטענת התובעת – הנהג, התבקש להתייחס לגרסת הנהגת שטענה כי פגע בה בכוונה, השיב: "למה שאפגע בה בכוונה ... איך היא הגיעה מול האוטו שלי כדי שאפגע בה?" (פרוטוקול עמ' 3 ש' 33-34). לשאלה מדוע הוא משיב כי הנהגת הגיעה מולו, שהרי זה לא נאמר השיב: "היא אמרה שאני פגעתי בה" (שם, ע' 4 ש' 3-5). יוער, כי הגם שעדי הנתבעת התייצבו לדיון כשעה וחצי לאחר שעת הדיון ונכנסו לאולם בתחילת עדותה של נהגת התובעת, לא נחשפו לעדותה לאופן בו התרחשה התאונה ואף העידו כי אינם מכירים את פרטי כתב התביעה וגם לא את הטענות המיוחסות להם. בנסיבות אלו, גרסתו הספונטאנית של מר ברהום, הקושרת אותו לתאונה ותואמת לגרסת התובעת, מעלה ספקות לאמינותו ולנכונות גרסת הנתבעת.
2. לפיכך, מסקנתי היא איפוא כי התובעת הוכיחה כי התאונה התרחשה בהתאם לנטען ותוך מעורבות רכב הנתבעת, בבעלות המבוטח ובעת שנהג בו בנו מר דיין ברהום. בנוסף, שוכנעתי כי התאונה התרחשה בעת שרכב התובעת היה בעמידה, אולם בין שני נתיבים, בסמוך לרמזור. גב' מנצור הודתה כי ביקשה לעבור בין שני נתיבים לפני רמזור וכי לא הספיקה להשלים המעבר טרם התחלף מופע האור הירוק ברמזור לאדום, כך שנשארה עומדת באלכסון בין שני הנתיבים כאשר רכב הנתבעות עומד מאחוריה. בנוסף, הודתה כי ייתכן שהספיקה לזוז מעט, עת התחלף המופע מאדום לירוק ובטרם התרחשה הפגיעה.
3. לפיכך, אני מקבלת את התביעה וקובעת כי רכב הנתבעת פגע ברכב התובעת, אשר היה בעצירה כמעט מוחלטת. תמונות הנזק, תואמות את גרסת נהגת התובעת לכך שרכב הנתבעת הגיע מאחור, במצב בו רכב התובעת עומד באלכסון. מנגנון זה גם תומך בפגיעה הנטענת בפגוש הקדמי. עם זאת, בנסיבות בהן נהגת התובעת ביקשה לחצות נתיבים, בסמוך לרמזור ובעת שהתאונה היתה צפופה והומה, אני מוצאת כי לנהגת התובעת אחריות ואשם תורם לתאונה בשיעור של 30%.
4. אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעת סך של 3,927 ₪ בגין הנזק הישיר שנגרם לתובעת, שכ"ט שמאי בסך של 400 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה ממועד התאונה ועד יום התשלום בפועל. עוד, תשלם הנתבעת שכ"ט עו"ד בסך של 1,500 ₪, אגרת בית משפט ושכר העדה בסך של 1,500 ש"ח.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום מהיום.

ניתן היום, י"ב תמוז תשע"ו, 18 יולי 2016, בהעדר הצדדים.