06 מרץ 2016

לפני:

כב' השופטת יפית זלמנוביץ גיסין

החלטה

בחודש פברואר 2016 הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה לה צורף כתב התביעה המתוקן. טרם תנתן החלטתי אציין, בקצרה, מהו הרקע לבקשה.

הרקע לבקשה

1. בחודש מרץ 2015 הגיש התובע תביעה נגד הנתבעים: בנק מזרחי טפחות (להלן – "הבנק"), מי ששימשה מעסיקתו וקרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ (בניהול מיוחד) (להלן – "מקפת"/"הקרן").

2. בבסיס תביעתו עומדת טענתו של התובע, כי זכויותיו הפנסיוניות נפגעו, הן על ידי הבנק והן על ידי הקרן, היות ובתום תקופת עבודתו הראשונה בבנק, בשנת 1987, משך הבנק את כספי הפיצויים שנצברו לזכותו במקפת. "לתובע לא נמסר, לא על ידי הבנק ולא על ידי הקרן, כי תשלום פיצויי פיטורים אליו משמעותו כי הבנק מושך את חלק הפיצויים בקרן הפנסיה וכי משיכת כספים זו תגרום להפסקת חברותו בקרן לצרכי פנסיה ו/או תפגע בזכותו להסדרת רציפות זכויות לפנסיה ומחיקת הוותק שצבר עד לאותו מועד ו/או תפגע בזכותו להקפאת זכויותיו הפנסיוניות ו/או תפגע באפשרות להפרשה עצמאית לקרן הפנסיה על ידו וכי למעשה הכספים שנותרו בקופה הופכים להיות כספי חסכון בלבד" (ר' סעיף 8 לכתב התביעה).

3. טענתו הנוספת של התובע היא, כי בעת חזרתו של התובע לבנק בשנת 1989 לא ניתן לו הסבר אודות משמעות משיכת הכספים על ידי הבנק והוא לא יודע כי קיימת אפשרות "לשלם לקרן הפנסיה על מנת לשמור על רצף זכויות לפנסיה", כלשונו (ר' סעיף 9 לכתב התביעה).

4. התובע טען עוד, כי פנה לבנק ולקרן בבקשה לקבל מסמכים שונים שיסייעו בידו לשפוך אור על הגילוי והפגיעה הנטענת בזכויותיו אך קיבל רק חלק מן המסמכים שביקש (ר' סעיפים 16-11 לכתב התביעה).

5. לאחר שפרש התובע את הרקע העובדתי, הקדיש פרק לאחריותה של כל אחת מהנתבעות ולטענת ההתיישנות ולסיכום ביקש כדלהלן (ר' סעיפים 37.2-37.1 לכתב התביעה):

"לפסוק גימלה בשיעור מלא של 70% מהשכר הקובע, דהיינו: להוסיף לגימלה המשולמת לתובע החל מיום יציאתו לגמלאות, 1/4/13, סכום של 2,271.53 ₪ לחודש כשהם צמודים למדד המחירים לצרכן כקבוע בתקנון הקרן...

לחילופין, סכום משוערך של כל הגימלה לפי כללי היוון אותם יקבע בית הדין לפי תוחלת החיים המתאימה או לחילופי חילופין למנות אקטואר שיחשב את הסכום".

6. בחודש אפריל 2015 הגישה הקרן כתב הגנה בו נטען, כי בעקבות בקשת הבנק מהקרן כי כספי הפיצויים שנצברו לזכות התובע יוחזרו לבנק, הודיעה הקרן לתובע כי עומדים לרשותו כספי התגמולים בלבד. זאת ועוד. לטענת הקרן מהדו"חות השנתיים שנשלחו לתובע מדי שנה עולה, כי קרן הפנסיה לא החזיקה בכספי הפיצויים של התובע בגין תקופת העבודה הראשונה (עד 1987) (ר' סעיפים 12, 16 לכתב ההגנה).

7. לאחר שהקרן הציגה את עמדתה בנושא השיהוי הניכר בו הוגשה התביעה וטענה כי התיישנה, ציינה שהתובע תובע, למעשה, סעד כספי אולם לא כימת את תביעתו ולא ציין מהו גובה הנזק שנגרם לו, לטענתו. משכך, ביקשה הקרן כי תביעתו של התובע תסולק על הסף (ר' סעיפים 36-34 לכתב ההגנה).

8. בחודש מאי 2015 הגיש הבנק כתב הגנה מטעמו. בכתב ההגנה צוין, כי על פי ההסכמים החלים במערכת היחסים בין הבנק, הקרן ונציגות העובדים, זכאי היה הבנק למשוך 25% מכספי הפיצויים שנצברו לזכותו של התובע שהתפטר בתום תקופת עבודה של כשמונה וחצי שנים (לטענת הבנק התובע שהה בחל"ת בן שלושה חודשים במהלך תקופה העבודה הראשונה) (ר' סעיפים 12, 17-16, 20 לכתב ההגנה). לטענת הבנק שילם לתובע 100% מפיצויי הפיטורים (במקום 75% מהכספים שנצברו בקרן) וכי "בהתחשב בעובדה שמדובר בקרן פנסיה ותיקה...בכל מקרה לא זכאי היה התובע לקבלת זכויות פנסיוניות (מקל וחומר שאם אין זכאות לזכויות פנסיוניות אין פגיעה בהן) והאופן בו פעל הבנק רק היטיב עם התובע" (ר' סעיף 22 לכתב ההגנה).

9. עוד טוען הבנק, כי הקרן היתה היחידה שנהנתה ממשיכת כספי הפיצויים של התובע היות והבנק שילם לתובע 100% מכספי הפיצויים וכי על הקרן חלה האחריות לעדכון התובע באשר למשיכת הכספים על ידי הבנק מהקרן, משמעותה של המשיכה והאפשרויות העומדות בפניו (ר' סעיף 44 לכתב ההגנה).

10. עוד טען הבנק, כי בשנת 1987, כאשר ביקש התובע למשוך את הכספים שהופרשו לזכותו לקרן חתם על מסמך ממנו עולה, כי הובהרה לו משמעות משיכת הכספים, הפחתת הזכויות הפנסיוניות, כי לא תהיינה לו זכויות פנסיה בעד תקופת החברות בקרן בגינה משולמים לו הכספים וכיוב' (ר' סעיפים 50-49 לכתב ההגנה). יודגש, כי לאחר שחתם התובע על המסמך ביטל את בקשתו למשיכת הכספים.

11. לטענת הבנק, במהלך תקופת העבודה השניה, שראשיתה בשנת 1989, הציע הבנק לתובע לפרוש מעבודתו בבנק. בהצעות הפרישה שהוצגו לתובע מצוין כי אחוז הפנסיה של התובע הוא פועל יוצא של ותקו ממועד חזרתו לעבודה בבנק, 1989, במכפלת 2% לשנה. כך, למשל, בשנת 2008 עמדה הפנסיה הצפויה של התובע כאמור בהצעת הפרישה על 39.59% (ר' סעיף 67 לכתב ההגנה; נספח "ט" לכתב ההגנה).

12. הבנק ביקש בכתב ההגנה כי תביעת התובע תסולק על הסף עקב התיישנות, העדר עילה, שיהוי והעדר כימות. בהקשר זה ציין הבנק, כי על התובע היה לשום את התביעה ולשלם אגרה, על מנת שהנתבע יוכל לכלכל את צעדיו בעתיד לאחר שידע מהו הסכום הנתבע ממנו ועל מנת לחסוך מזמנו של בית הדין היה ותוגש, לאחר ברור הסעד ההצהרתי, גם תביעה כספית (ר' סעיפים 118-102 לכתב ההגנה).

13. בחודש פברואר 2016, 9 חודשים לאחר שהוגש כתב ההגנה מטעם הבנק הגיש התובע בקשה לתיקון כתב התביעה. בבקשתו מבהיר התובע, כי עם הגשת כתבי ההגנה של מקפת והבנק התגלו לו עובדות ומסמכים חדשים שיש בהם כדי להשפיע על תביעתו, מסמכים אשר הוסתרו מהתובע והנתבעים נמנעו מלהמציאם לתובע טרם הגשת כתב התביעה (ר' סעיפים 2-3 לבקשה). הסעד המבוקש על ידי התובע הוא כימות כתב התביעה. ואכן, בכתב התביעה המתוקן שצרף התובע לבקשתו העמיד את תביעתו על 547,892.5 ₪, הוא שיעור הקיצבה השנתית המגיעה לתובע, לטענתו, במכפלת תוחלת חייו. בנוסף תבע התובע פיצוי בגין עגמת נפש וצער בשיעור 100,000 ₪.

14. הקרן בתגובתה לבקשה צינה, כי היא מותירה לשיקול דעת בית הדין את ההחלטה בבקשה בכפוף לטענת ההתיישנות וביקשה כי התובע יחויב בהוצאות משפט.

15. גם הבנק הותיר לשיקול דעתו של בית הדין את ההחלטה בענין תיקון כתב התביעה ואולם ביקש לחייב את התובע בהוצאות, בין היתר לאור השיהוי בהגשת הבקשה, משהתיקונים המבוקשים אין בהם כדי להועיל לבירור הפלוגתאות ועוד.

דיון והחלטה

16. תקנה 41 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב – 1991 קובעת: "בית הדין או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין או להורות לו לתקן את כתבי טענותיו".

17. בבר"ע (ארצי) 14760-13-12 אפלברג עמוס – מכון היהלומים הישראלי בע"מ (2012) עמד כב' השופט איטח על השיקולים המנחים בבחינת בקשה לתיקון כתב תביעה, ואילו הם:

"ככלל ולמעט במקרים חריגים ינקוט בית הדין לעבודה גישה ליברלית, וככלל, ייעתר לבקשות לתיקון כתב התביעה מקום בו הבקשה אינה לוקה בשיהוי, הוגשה בתום לב, הנזק לצד האחר ניתן לפיצוי בכסף ומקום בו יהיה תועלת בתיקון לבירור הפלוגתאות

. . .

מקום בו תובע מבקש לתקן את תביעתו יש לבחון את התנהלותו ואת המשמעות של הענות לבקשה מבחינת ההליך עצמו ומבחינת ניצול זמנו של בית הדין; כמו כן יש לבחון עד כמה הכרחי התיקון והאם יביא הדבר לחסימת הטענה או עילת התביעה וכן האם עסקינן בזכויות משפט העבודה המגן או בזכויות חוקתיות, כאשר באלה יטה יותר בית הדין להיות 'גמיש' בהענות לבקשות לתיקון כתב התביעה".

18. בבר"ע (ארצי) 6254-12-14 גלית פיטרמן – בזק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (2015) התיר בית הדין הארצי לעבודה תיקונו של כתב תביעה בנסיבות דומות בהן הבקשה לתיקון כתב התביעה הוגשה בעקבות טענות המשיבה בכתב ההגנה שהוגש על ידה ובירורים שערכה המערערת ולאחר שנטען על ידי המערערת, כי התיקון מעמיד את הפלוגתא האמיתית לדיון, כי לא ייגרם לצד השני עוול שפיצוי כספי לא יוכל לתקן וכי לנוכח פערי המידע בין המערערת למשיבה וועד העובדים, יש לנקוט בגישה הליברלית ולאפשר לה לתקן את כתב התביעה. וכך נפסק:

"במקרה הנדון יש מקום להתיר את תיקון כתב התביעה: תיקון כתב התביעה הכרחי להכרעה בשאלה השנויה במחלוקת – זכאות המבקשת להסדר פנסיוני על פי ההסכמים קיבוציים – ואי מתן היתר לתיקון כתב התביעה, שבו התייחסות להסכם 1994, ישלול מהמבקשת את האפשרות להוכיח את טענתה; הבקשה הוגשה בשלב מקדמי של ההליך, בטרם החלה שמיעת הראיות ובטרם הסתיימו ההליכים המקדמיים; התיקון לא יגרום לבזק (המשיבה – י.ז.ג) נזק שאינו ניתן לתיקון בהוצאות".

19. בעניננו, הבקשה הוגשה, אמנם, בחלוף 9 חודשים מן המועד בו הוגש כתב ההגנה האחרון, אך טרם החלו ההליכים המקדמיים בתיק, בין היתר, מחמת שהתביעה הועברה לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב רק באוגוסט 2015, לאחר שבית הדין האזורי לעבודה בירושלים לו הוגשה התביעה קבע, כי הסמכות המקומית הינה בבית דין זה.

20. גם לדידם של הבנק והקרן, היה מקום כי התובע יגיש כתב תביעה מכומת וכך הוא מבקש לעשות כעת. משכך, אין בהעתרות לתיקון כתב התביעה כדי לגרום לבנק ו/או לקרן נזק כלשהוא שאינו ניתן לריפוי בהוצאות.

21. סיכומו של דבר, הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת. התובע ישלם אגרה כדבעי עד ליום 5.4.2016.

22. הנתבעים יהיו רשאים להגיש כתב הגנה מתוקן מטעמם וזאת עד ליום 8.5.2016. הצדדים ישלימו את הליכי הגילוי והעיון במסמכים עד ליום 23.6.2016. דיון מוקדם בתובענה יתקיים ביום 7.7.2016 בשעה 9:00.

23. באשר לשאלת ההוצאות: מחד, טוען התובע, כי המסמכים שעשויים היו לסייע בידו לכמת את תביעתו מלכתחילה לא היו מצויים בידו ו/או בשליטתו וכי בקשתו לקבל את העתקם מן הבנק ו/או הקרן, נתקלה בסרוב ועל כן רק לאחר הגשת כתבי ההגנה עלה בידו לקבלם. מאידך, טוענים הנתבעים, כי חלק מן המסמכים שצורפו על ידם הם מסמכים שמפורסמים בפומבי או שהתובע יכול היה להשיג באמצעות גורמים אחרים פרט לנתבעים. לאחר ששקלתי את עמדות הצדדים בענין זה החלטתי להטיל על התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ לכל אחת מהנתבעות.

ניתנה היום, כ"ו אדר א' תשע"ו, (06 מרץ 2016), בהעדר הצדדים.