בקשת הנתבעת לפסילת מסמך רפואי ולמתן הוראה למומחים מטעם בית-המשפט להתעלם מאותו מסמך.

1. עסקינן בתובענה על-פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975 בגין נזקי גוף שנגרמו למשיבים, בתאונה מיום 30.7.13 (להלן: "התאונה").
2. בהחלטה מיום 11.9.16 מונה ד"ר מוניץ כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה (להלן: "המומחה"), ונקבע, כי הצדדים ימציאו למומחה את כל המסמכים הרפואיים המצויים תחת ידם הנוגעים לטיפול הרפואי שניתן למשיבים 4-5 ולבדיקות שנבדקו לצורך אותו טיפול, למעט חוות דעת רפואיות.
3. בין יתר המסמכים שהמציאו המשיבים למומחה הומצאו המסמכים הבאים: מכתב מיום 9.2.14, אשר נכתב על ידי גב' ענבל לוסטיג, עובדת סוציאלית קלינית, מומחית בפסיכותרפיה פסיכואנליטית; מכתב נוסף מטעם גב' לוסטיג לקופת חולים לאומית מיום 26.6.14, וכן מסמך נוסף ללא כותרת או תאריך, אשר דומה כי הינו סיכום טיפול שניתן למשיבה 4.
4. המבקשת טוענת, כי המסמכים מיום 9.2.14 ומיום 26.6.14 הינם למעשה חוות דעת שנערכו על ידי המומחית הפרטית אליה פנתה המשיבה 4, מומחית אשר כלל אינה רופאה ואף לא עוסקת במקצוע פרא-רפואי. לטענת המבקשת, חוות דעת אלה מסכמות את מצבה של המשיבה 4, ואין המדובר במסמכים שנערכו במסגרת הטיפול הרפואי בה. באשר למסמך הנוסף, טוענת המבקשת, כי שני העמודים הראשונים, מהווים אף הם חוות דעת הכוללת סיכום, אבחון, סטטוס פסיכיאטרי, מטרות גישה טיפולית ותוכנית טיפול. משכך, טוענת המבקשת, המסמכים הנ"ל הינם אסורים להמצאה למומחה, בהתאם להוראות תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגעי תאונות דרכים (מומחים), התשמ"ז-1986 (להלן: "התקנות"), ויש להורות למומחה להתעלם מהם ולהשיבם לב"כ המשיבים.
5. המשיבים מתנגדים לבקשה. ראשית, טוענים המשיבים, כי הגם שהגב' לוסטיג אינה רופאה, הרי שנוכח היותה גורם מטפל, השקול לפסיכולוג, והעובדה שהטיפול שהעניקה למשיבה 4 היה חלק משיקומה, אין כל רלוונטיות לכך שאינה רופאה, והמסמכים המתעדים את טיפולה במשיבה 4 הינם מסמכים בדבר טיפול רפואי, כהגדרת תקנה 8(א) לתקנות. כמו כן, טוענים המשיבים, כי המונח חוות דעת, בהקשר של חוות דעת האסורה להמצאה למומחה מטעם בית המשפט בהתאם לתקנות, פורש על ידי בית המשפט העליון בצמצום כך שכולל רק מסמכים שיש בהם סממנים מובהקים של חוות דעת כגון הערכת שיעור הנכות והערכת סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד, או מסמכים שיוצרים חשש כי ישפיעו על שיקול דעתו העצמאי של המומחה שמונה מטעם בית המשפט.
6. לטענת המשיבים, המכתבים מיום 9.2.14 ומיום 26.6.14 נוגעים לטיפול שניתן למשיבה 4 על ידי גב' לוסטיג, אין בהם כל קביעה של אחוזי נכות או סיכויי החלמה, אלא המלצה על המשך טיפול נפשי. באשר למסמך הנוסף, אותו הכתירו המשיבים בשם "תיק טיפולים", טוענים הם כי מדובר במסמך המהווה אנמנזה למטרת טיפול, רישום פגישות עם המשיבה, תלונותיה, בדיקות שנערכו לה ופירוט הגישה הטיפולית. גם במסמך זה אין קביעה של אחוזי נכות או סיכויי החלמה, ואין מסמך אותנטי יותר מאשר מסמך זה המהווה תיק רפואי מלא. משכך, ובהתאם למגמה המרחיבה שנקבעה בפסיקה, יש להתיר, לטענת המשיבים, את המצאת מסמכים אלה למומחה.
7. לאחר שנתתי דעתי לבקשה, לתגובה ולתשובה על נספחיהן, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות. ואפרט.
8. הוראת הדין שעל-פיה יש לבחון את הלגיטימיות שבהצגת המסמך שבמחלוקת היא תקנה 8 לתקנות הקובעת כי למומחה יומצאו "... כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לעניין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית" [ההדגשה אינה במקור].
9. ההוראה הנ"ל מבטאת, בין היתר, את הצורך להבטיח את עצמאות שיקול הדעת של המומחה ואת השאיפה לשמור על האובייקטיביות של חוות הדעת. (רע"א 408/14 מגדל חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (פורסם בנבו, 9.2.2014)).
10. ברע"א 3528/12 פלוני נ' הפניקס הישראלי חב' לביטוח (פורסם בנבו, 16.7.2012) נפסק, כי:

"הבחינה הנעשית לאורה של תקנה 8 שלעיל היא האם יש למסמך סממנים של "חוות דעת" ובהקשר זה יש חשיבות לשאלה האם המסמך "הוזמן", או האם הוא כולל פרשנות. פחות חשובה השאלה האם המסמך עצמו נכתב כחלק מתהליך הטיפול... עובדת היותו של מסמך "מוזמן", לא בהכרח תחרוץ את גורלו לעניין תקנה 8 לתקנות המומחים... כמובן שאם מדובר במסמך "מוזמן" מיד עולה החשד שמא יש בו "גלישה" לעבר היותו חוות דעת האסורה בהצגה, ועל בית המשפט לנהוג ביחס אליו במשנה זהירות... במקרה של ספק בשאלה האם מדובר בחוות דעת, ישקול בית המשפט האם מקור המסמך הוא בגוף בלתי תלוי בבעלי הדין, האם הפנייה אל אותו גוף נעשתה ביוזמתם או שלא ביוזמתם של בעלי הדין והאם המסמך משקף "שלב טבעי של הטיפול בניזוק".

[ההדגשה אינה במקור] (ראה גם ת.א. (מחוזי-מרכז) 29885-08-14 איוב מחמוד בן כמאל נ' קרנית הקרן לפיצוי נפגעי תאונות דרכים (פורסם בנבו, 20.1.2015).

1. ברע"א 3528/12 הנ"ל קבע בית המשפט העליון כי משהמסמך אינו כולל סממנים מובהקים המאפיינים חוות דעת כגון הערכת שיעור הנכות הצמיתה והערכת סיכויי ההחלמה או ההחמרה בעתיד, ומשעוסק הוא בתיאור מצבו של הנפגע, אין מניעה להמציאו למומחה מטעם בית המשפט, הגם שהוזמן על ידי הנפגע עצמו, שכן קיימת חזקה בעלת משקל כי ניתן לסמוך על המומחה המקצועי והמנוסה, זרועו הארוכה של בית המשפט, שידע להפריד את המוץ מן התבן ולשמור על עצמאות שיקול דעתו והתרשמותו גם אל מול 'מקצת חוות דעת'. (ראה רע"א 5270/09 פרז נ' תורג'מן (פורסם בנבו, 22.2.2010)).
2. עוד נפסק ברע"א 6186/16 פלוני נ' הפול המאגר הישראלי לביטוח רכב (פורסם בנבו, 23.8.2016), כי התייחסות הפסיקה לסוגיית המסמכים אותם ניתן להציג למומחה הייתה גמישה "כאשר קיימת 'סקאלה' של מסמכים, שבקצה האחד שלה מסמכים פסולים מדעיקרא (כגון חוות של מומחה מטעם בעל הדין) ובקצה השני שלה מסמכים שבבירור אין כל מניעה להציגם (כגון מסמכי אשפוז, תוצאות של בדיקות וכו'). בית המשפט נדרש להכריע, על פי נסיבותיו הקונקרטיות של המסמך שבו מדובר, האם הוא כולל אלמנטים 'חוות דעתיים' עד כי אלה גוברים ומטים את הכף לכיוון איסור הצגתו למומחה" [ההדגשה אינה במקור].
3. בענייננו, איני סבורה כי יש מניעה להמציא את המסמכים נשוא הבקשה למומחה.
4. ראשית, אציין כי מקובלת עלי טענת המשיבים, לפיה יש לראות במסמך משום מסמך רפואי, הגם שהגב' לוסטיג אינה רופאה, הרי שאין חולק כי הטיפול שניתן למשיבה 4 על ידה הינו טיפול נפשי.
5. שנית, באשר למכתב מיום 9.2.14 הרי שאין בו סממנים 'חוות דעתיים' כגון קביעת שיעור נכות או סיכויי החלמה או החמרה, אלא סיכום של טיפול המשיבה 4 על ידי גב' לוסטיג. אין כל אינדיקציה לכך שהמסמך הינו "מסמך מוזמן", ואיני סבורה שיש בו כדי לפגוע בעצמאות שיקול הדעת של המומחה.
6. כך גם לגבי המכתב מיום 26.6.14, אשר הינו מכתב המופנה לקופת החולים בה מטופלת המשיבה 4. גם במכתב זה אין סממנים "חוות דעתיים" מובהקים, ודומה כי נכתב כחלק מהטיפול במשיבה 4, שעה שבא לסכם את טיפולה על ידי גב' לוסטיג בטרם העברת הטיפול לקופת החולים. אמנם במכתב זה נכתב כי נערך על פי בקשתה של המשיבה, אך כל שכתוב בו הוא כי להערכת גב' לוסטיג זקוקה המשיבה 4 להמשך טיפול במסגרת קופת החולים. כאמור לעיל, הגם שהמסמך נערך לבקשת המשיבה 4, אין בכך כדי לפסול אותו מהמצאה למומחה, ויש לבחון את המסמך לגופו. איני סבורה שההמלצה שניתנה על ידי גב' לוסטיג לפני למעלה משנתיים, יש בה כדי לפגוע באובייקטיביות של חוות דעת המומחה, שכאמור, חזקה עליו שיידע לשמור על עצמאות שיקול דעתו והתרשמותו.
7. באשר למסמך הנוסף, הרי שמתוכנו וצורתו עולה בפירוש כי הוא מהווה סיכום טיפוליה של המשיבה 4. במסמך זה ישנו תיאור של מצבה של המשיבה 4, תיאור הטיפולים שקיבלה ומטרותיהם. אין בו הבעת דעה באשר לשיעור הנכות, או פרוגנוזה עתידית. העובדה שיש בו תיאור של מצבה של המשיבה 4 בעת תחילת הטיפול שהסתיים זה מכבר, כפי שעולה מהמסמך עצמו, כמו גם של מטרות הטיפול שעברה, אין בה כדי למנוע את המצאתו למומחה. נתונים אלה מופיעים במסמכים רפואיים רבים הנערכים במהלך טיפול רפואי, וטיפול נפשי בפרט.
8. נוכח כל האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין כל מניעה כי המומחה יעיין במסמכים האמורים בטרם כתיבת חוות דעתו.
9. סוף דבר – הבקשה נדחית.
10. בשלב זה איני עושה צו להוצאות. עם זאת שאלה ההוצאות תובא בחשבון בסיום ההליך.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לבאי כוח הצדדים.

המומחה רשאי להמשיך וליתן חוות דעתו על סמך המסמכים שהומצאו לו.

ניתנה היום, כ"ז כסלו תשע"ז, 27 דצמבר 2016, בהעדר הצדדים.