1. לפניי בקשת הנתבעת 1 לתיקון כתב ההגנה מטעמה. על פי הבקשה, התביעה דנן היא תביעת שיבוב, ואולם לטענת הנתבעת 1, במסגרת הליך מקביל שהתנהל בין מבוטח התובעת דכאן לבין הנתבעת 1 ביחס לנזקים שנגרמו למבנה בעקבות אירוע השריפה מושא התביעה דכאן (שם נתבעו בין היתר הפרשי הסכומים בין סכום הכינון לסכום השיפוי שנקבעו בחוות דעת השמאי מטעם התובעת דכאן, להלן – "ההליך המקביל") – הושג בין הצדדים הסכם פשרה לפיו שילמה הנתבעת 1 למבוטח התובעת סכום של 420,000 ₪.
2. לטענת הנתבעת 1 מדובר בכספים שהמבוטח צריך היה לתבוע מהתובעת ומשיקוליו לא עשה כן. לטענת הנתבעת 1, קמה לה טענת קיזוז בגובה הסכום ששולם כאמור כלפי התובעת.
3. לחלופין טוענת הנתבעת 1, כי הנתבעת 2 פיצתה אותה בגין הנזק למבנה בסך 523,386 ₪. מאחר שמתוך סכום זה שילמה למבוטח התובעת סך של 420,000 ₪ שמקורו בתביעה שמבוטח התובעת אמור היה להגיש כנגד התובעת, בכל מקרה לא יהיה זה הוגן לחייבה לשלם לתובעת סכום גדול מזה שקיבלה מהמבטחת מטעמה (הנתבעת 2) ובקיזוז הסכומים ששולמו למבוטח התובעת, קרי סכום כולל שלא יעלה על 103,386 ש"ח.
4. לטענת הנתבעת 1, פסק הדין בהליך המקביל והסכומים ששולמו על-ידיה למבוטח התובעת ניתנו לאחר הגשת כתב ההגנה בתיק זה ולא היתה ביכולתה האפשרות להעלות טענת קיזוז במועד הגשת כתב ההגנה. לתמיכה בבקשת הנתבעת 1 צורף תצהיר התומך בפרטיה העובדתיים.
5. התובעת מצידה (כמו גם הנתבעת 2 שהצטרפה לטענות התובעת בהקשר זה), מתנגדת לבקשת הנתבעת 1. לטענתה, הבקשה הוגשה בשיהוי הואיל ופסק הדין בהליך המקביל ניתן כבר בחודש 2/2018 וההליך המקביל נפתח כארבעה חודשים בלבד לאחר פתיחתו של הליך זה כך שהנתבעת 1 יכולה היתה לצפות כבר אז את האפשרות שתחויב לשלם למבוטח התובעת כספים בגין אירוע השריפה מושא תביעה זו. עוד טוענת התובעת, כי כתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 הוגש בחודש 3/2017, למעלה משנה וחצי לאחר פתיחת ההליך המקביל ולא היתה מניעה להעלות טענת קיזוז כבר אז. לטענתה הדברים חמורים יותר משום שעצם קיומו של ההליך המקביל לא אוזכר בכתב ההגנה המקורי מטעם הנתבעת 1.
6. לטענת התובעת מדובר בנסיון לתקן מחדל של הנתבעת 1 על גבה של התובעת שכלל לא היתה צד להליך המקביל ולא ידעה אודותיו. בנוסף, לטענתה הנתבעת 1 כלל לא צירפה את מסמכי ההליך המקביל וממילא לא ניתן לבדוק מהו טיבם של הסכומים ששולמו למבוטח התובעת בהליך המקביל, ואילו ראשי נזק הם מגלמים.
7. מוסיפה וטוענת התובעת כי תביעתה דנן ממילא מתייחסת לערכי שיפוי בלבד ובכל מקרה היא איננה תובעת ערכי כינון מהמזיק (הנתבעת 1) ולפיכך אין רלוונטיות לטענתה של הנתבעת 1 לסכומים הנתבעים על ידי התובעת בהליך זה וממילא אין מקום לטענת קיזוז.
8. הנתבעת 1 משיבה לטענות התובעת בכך שההשתהות בהגשת הבקשה מקורה בהליך הגישור שארך זמן לא מבוטל. עוד היא משיבה בכך שפסק הדין בהליך המקביל ניתן לאחר הגשת כתב ההגנה מטעם הנתבעת 1 בתיק זה באופן שלא אפשר לה לכלול את טענת הקיזוז כבר אז, ומוסיפה וטוענת היא כי סוגיית קיומו של ההליך המקביל גולתה על ידי ב"כ הנתבעת 1 כבר בדיון שהתקיים ביום 14.12.17. לטענתה, מאחר שהצדדים פנו להליך גישור לא סברה הנתבעת 1 שיש מקום לבקש את תיקון כתב הטענות כבר אז, ומשכשל הליך הגישור – הגישה בקשתה זו.
9. עוד טוענת הנתבעת 1 כי לא היתה כל חובה לצרף כבר בשלב זה את המסמכים עליהם נסמכת בקשת התיקון, ובהחלט ניתן להותיר העניין לשלב גילוי המסמכים.
10. לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעת 1, בתשובת התובעת (אליה הצטרפה הנתבעת 2) ובתגובת הנתבעת 1, אני סבורה כי יש מקום להתיר את תיקון כתב ההגנה כמבוקש, ואנמק.
11. ככלל, התרת תיקון כתב טענות על-ידי בית המשפט אפשרית בכל עת על-מנת שניתן יהא להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים (ראו תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, להלן – "התקנות").
12. הלכה היא, כי בעניין תיקון כתבי טענות ינקוט בית המשפט בגישה ליבראלית ועניינית (רע"א 6195/12 בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' שימר (25.10.2012)). על בית המשפט לשים ליבו אל תרומת התיקון ליעילות ההליך המשפטי, ולשאלה אם יהא בתיקון כדי להביא בפניו את השאלות השנויות במחלוקת בין הצדדים. בין מכלול שיקוליו, יביא בית המשפט בחשבון את השלב בו מצוי ההליך, את תום לבו של המבקש, ואת השפעת ההחלטה על הצדדים הנוספים להליך ועל משכו של ההליך (רע"א 3258/11 בוסקילה נ' שירותי בריאות כללית (30.8.2011); רע"א 1598/18 הסתדרות מדיצינית הדסה נ' פלוני (05.06.2018) וכיו"ב).
13. בענייננו, הבקשה לתיקון כתב הגנתה של הנתבעת 1 מעוררת טענת קיזוז ביחס לכספים ששולמו על ידי הנתבעת 1 לטענתה בקשר עם הנזק מושא התביעה, ולפיכך מדובר בטענות רלוונטיות להליך זה ובטענה שעל פני הדברים נוגעת להליך זה.
14. עיתוי הגשת הבקשה מצוי בעיצומם של הליכי קדם המשפט, באופן שעל פני הדברים אין בו כדי להסב נזק בלתי הפיך למי מהצדדים האחרים ככל שתתקבל הבקשה וכתב ההגנה יתוקן.
15. בנוסף, לא התרשמתי כי עיתוי הגשת הבקשה נבע מזלזול או מהיעדר תום לב מצד הנתבעת 1. אמנם, ההליך שלפניי נפתח כבר בחודש מרץ 2015, ואולם יש לזכור כי בתחילת הדרך הוגש כתב הגנה משותף לנתבעת 1 ולנתבעת 2 כאשר הנתבעת 1 יוצגה על ידי הנתבעת 2, ורק ביום 8.12.2016 הוגש לראשונה כתב הגנה מטעם הנתבעת 1. בקשת תיקון כתב ההגנה הוגשה על ידי הנתבעת 1 כשנתיים לאחר הגשת כתב ההגנה מטעמה, ונולדה – כך נטען - בעקבות הליך מקביל שנפתח לאחר הגשת התביעה דנן, ואשר הסתיים בפשרה בחודש 2/2018 בלבד.
16. לצד זאת, הגם שב"כ הנתבעת 1 העלה את סוגיית קיומו של ההליך המקביל בפני כב' המותב הקודם ושאר הצדדים בדיון שהתקיים ביום 14.12.17, ועל אף שטענתו כי ההימנעות מהגשת בקשה בשלב מוקדם יותר נבעה מקיומם של הליכי גישור – טענה סבירה לגופה, לא מצאתי בטענות הנתבעת 1 הסבר מניח דעת לכך שכבר במועד הגשת כתב ההגנה המקורי לא אוזכר ההליך המקביל ולא הועלתה האפשרות לכך שבעתיד תועלה מצד הנתבעת 1 טענת קיזוז, בכפוף לתוצאות ההליך המקביל.
17. בנוסף, לא קיבלתי הסבר מניח דעת לכך שהבקשה דנן לא הוגשה עובר לדיון קדם המשפט מיום 15.10.18, באופן שיכול היה לקדם את הטיפול בתיק ולייעלו, ולזרז את השלמת ההליכים המקדמיים לרבות גילוי כתבי הטענות ושאר המסמכים שהוגשו בהליך המקביל ועיון בהם (מסמכים אשר עשויים להיות רלוונטיים להכרעה בטענת הקיזוז שהוספתה מבוקשת כעת).
18. בהתנהלות זו יש משום השתהות מיותרת ובלתי מוצדקת, אך אני סבורה כי בנסיבות ניתן לרפאה באמצעות השתת הוצאות.
19. אשר על כן, אני נעתרת לבקשת התיקון, אך בשים לב לעיתוי הגשתה אני מחייבת את הנתבעת 1 בהוצאות התובעת בסך 2,000 ₪ ובהוצאות והנתבעת 2 בסך 1,500 ₪ (הואיל וזו נסמכה בעיקר על התנגדותה של התובעת), אשר תשולמנה תוך 30 יום.
20. בשולי הדברים ולמעלה מן הנדרש אוסיף ואציין, כי אין בעצם ההיעתרות לבקשה כדי להכריע בטענות הנתבעת 1 לגופה, כי אם אך מתן היתר לנתבעת 1 להעלות טענותיה לדיון ולהכרעה. ממילא גם אין בעצם מתן ההיתר לתיקון כתב הגנתה של הנתבעת 1 כדי להביע עמדה כלשהי לגופה של טענת הקיזוז שמבוקשת הוספתה.
21. הנתבעת 1 תגיש אפוא את כתב התביעה המתוקן לתיק ולכל אחד מהצדדים האחרים לא יאוחר מיום 6.12.18, וכן תעביר לעיון הצדדים האחרים את כל המסמכים הרלוונטיים הנוגעים להליך המקביל (כפי שצוינו בתשובת התובעת לבקשה), וזאת במסגרת המועדים שקצבתי להשלמת ההליכים המקדמיים בין הנתבעת 1 לצד השלישי בהחלטתי מפרוטוקול הדיון ביום 15.10.18.
22. שאר ההנחיות ולוחות הזמנים שקצבתי בהחלטתי מיום 15.10.18 לעניין השלמת ההליכים המקדמיים ולעניין הגשת תצהירי העדות הראשית– עומדים בעינם.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ט, 03 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.