לפניי בקשה מטעם מוקד כחול לבן (אריאל) בע"מ, היא צד ג' 1 בהליך העיקרי (להלן: "המבקשת"), לחייב את המשיבה, עידן דוד עבודות חשמל בע"מ, היא הנתבעת 1 בהליך העיקרי (להלן: "עידן דוד"), בהפקדת ערובה בסך של 50,000 ₪ להבטחת הוצאותיה, אם תידחה וככל שתידחה ההודעה לצד ג' אשר הוגשה כנגדה.

רקע רלוונטי

1. ההליך העיקרי עניינו בתביעת שיבוב ע"ס של 645,386 ₪ אשר הוגשה על ידי המשיבה 3, הפניקס חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הפניקס") כנגד עידן דוד והמשיבה 2, הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הראל"). התביעה הוגשה בגין נזקי שריפה במבנה המבוטח על ידי הפניקס. לטענת הפניקס, השריפה פרצה בעקבות שימוש רשלני בגריל פחמים בחצר המבנה המבוטח שנעשה על ידי עובדי עידן דוד. בהתאם הוגשה התביעה כנגד עידן דוד וכנגד הראל כמבטחתה.
2. עידן דוד שלחה הודעת צד ג' כנגד הראל וכנגד המבקשת, אשר סיפקה לה שירותי מוקד ומיגון. בקליפת אגוז, במסגרת ההודעה לצד ג' טענה עידן דוד כי המבקשת התרשלה בביצוע תפקידה וכן הפרה את המוסכם בין הצדדים ובהתאם עליה לשאת בנזקיה. לטענת עידן דוד המבקשת לא התריעה בפניה בזמן אמת על התרחשות חריגה בנכס וזאת על אף שמערכת האזעקה בנכס הופעלה מספר רב של פעמים. עוד טענה עידן דוד כי המבקשת הודיעה לשירותי הכבאות אודות השריפה בנכס רק לאחר למעלה משלוש שעות.
3. המבקשת דחתה את טענות עידן דוד וטענה כי אין לה כל אחריות או חבות לנזקים הנטענים. לטענת המבקשת, התראות האזעקה אשר הופעלו בנכס נבדקו על ידי סייר מטעמה, אשר מצא כי מדובר בהתראות שווא בגין בעלי חיים המצויים בנכס. כאשר התקבלה ההתראה מחצר המבנה הסייר מטעמה הגיע במהירות, הבחין בשריפה והזעיק את כוחות הכיבוי. מעבר לכך, טענה המבקשת כי היא אינה הגורם האחראי למניעת שריפות, שכן שירותי המוקד לגלאים שהעניקה לעידן דוד ניתנו לצורך גילוי פריצה בלבד וכי האחריות מוטלת במלואה על עידן דוד אשר בשל רשלנות עובדיה אירעה השריפה. במסגרת תצהירי העדות הראשית שהוגשו מטעמה הוסיפה המבקשת וטענה כי במסגרת ההסכם שנכרת בינה ובין עידן דוד קיימת תניית הגבלת אחריות. בהתאם, וגם אם ייקבע כי קיימת לה חבות כלשהי, הרי שהיא מוגבלת לסכום של 9,000 ₪.
4. ההליך התנהל בפני מספר מותבים, ובמסגרתו, בין היתר, תוקנו כתבי הטענות, התקיימו מספר ישיבות קדם משפט, הוגשו בקשות וכן הוגשו תצהירי העדות הראשית ומוצגי הצדדים. לאחר הגשת התצהירים, התקיים ביום 29.5.19 קדם משפט אחרון לפניי, במסגרתו נקבע סדר הבאת הראיות והמועדים להוכחות.
5. לאור הסכמת הצדדים לבחון הליך של פישור, התקיימה ביום 22.9.19 ישיבת פישור בפני כבוד השופטת פישמן לוי, אולם הצדדים לא הגיעו לכדי הסדר פישור.

הבקשה וטענות הצדדים

1. ביום 6.10.19 הוגשה הבקשה שלפניי. בתמצית, עותרת המבקשת לחייב את המשיבה בהפקדת ערובה להוצאות וזאת לאור הוראות תקנה 519(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סד"א") והוראות סעיף 353א לחוק החברות, תשנ"ט- 1999 (להלן: "חוק החברות"). לטענת המבקשת, מאחר שמדובר בחברה, ומאחר שסיכויי התביעה כנגדה הינם קלושים יש לחייב את עידן דוד בהפקדת ערובה להוצאותיה. המבקשת עתרה להפקדת ערובה בגובה של 50,000 ₪ אשר תופקד בקופת בית המשפט או באמצעות הפקדת ערבות בנקאית, וכן לעיכוב ההליכים בתביעה עד להפקדת הערובה ולדחיית התביעה ככל שלא תופקד הערובה.
2. עידן דוד התנגדה לבקשה. לטענת עידן דוד סיכויי התביעה טובים ומצבה הכלכלי איתן וביכולתה לשאת בנטל תשלום ההוצאות ככל שאלו ייפסקו כנגדה. באשר לאיתנותה הכלכלית הביאה עידן דוד לראיה העתק מהדו"ח השנתי שלה לשנת 2017, וכן תמכה את האמור בתצהיר עדותו הראשית של מר דוד עידן לפיו עסקיה פועלים כסדרם במקום חלופי. עוד טענה עידן דוד לעניין זה, כי קיבלה מאות אלפי שקלים מהראל במסגרת ההליכים שקדמו לתביעה זו וגם תשלום סכום האגרה בגין ההודעה לצד שלישי מעיד על איתנותה הכלכלית. עידן דוד הוסיפה וטענה כי המבקשת השתהתה באופן ניכר בהגשת הבקשה. כך, הבקשה מוגשת ערב ההוכחות בתיק ושנתיים וחצי לאחר מועד הגשת ההודעה לצד ג'. לטענת עידן דוד סכום הערובה המבוקש הינו מופרז והיענות לבקשה תפגע בזכות הגישה שלה לערכאות. בהתאם טוענת עידן דוד כי יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המבקשת בהוצאות ואף הוצאות לדוגמא.
3. במענה השיבה מבקשת כי ראיות עידן דוד לעניין איתנותה הכלכלית לאו ראיות הן, באשר עידן דוד לא צירפה דו"חות עדכניים מהם ניתן ללמוד על מצבה כיום. באשר לעיתוי הגשת הבקשה טענה המבקשת כי זו הוגשה לאחר הדיון האחרון (שהתקיים במסגרת הליך הפישור) ובהתאם לרוח הדברים שנאמרו בו.

דיון והכרעה

המתווה הנורמטיבי

1. סעיף 353א לחוק החברות, קובע כדלקמן:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או שהחברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין."

1. בהתאם להלכה הפסוקה, הוראות אלו "גוברות" על ההוראות הכלליות בדבר חיוב תובע בהפקדת ערובה להוצאות על פי תקנה 519 לתקנות סד"א. עוד נקבע בהלכה הפסוקה כי הליך בחינתה של בקשה לחיוב חברה – תובעת בהפקדת ערובה להוצאות מתבצע במספר שלבים. ראשית, יש לבחון את מצבה הכלכלי של החברה. באם נמצא כי החברה לא הראתה כי תוכל לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין, יש לבחון האם נסיבות העניין מצדיקות חיוב החברה בערובה אם לאו ולבסוף יש לקבוע את גובה הערובה (רע"א 10376/07 ל. נ הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ [11.2.09], להלן: "עניין ל.נ. הנדסה").
2. יחד עם האמור לעיל, הוסיף כב' השופט מלצר בעניין ל.נ. הנדסה שתי הערות ביחס לשלב הבדיקה השני: הנטל להראות מהן אותן נסיבות, בגינן לא מוצדק לחייב את החברה התובעת בערובה להבטחת הוצאות הנתבע, רובץ על כתפי החברה התובעת; בדרך כלל אין זה ראוי להיכנס בהרחבה במסגרת זו לניתוח סוגיית סיכויי ההליך. ניתן להיזקק לסוגיה זו רק כאשר מדובר בסיכויים גבוהים מאוד או קלושים מאוד.

מן הכלל אל הפרט

1. כאמור, הכלל על פי הוראת סעיף 353א לחוק החברות הוא חיוב חברה בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, ככל שאלו ייפסקו לחובתה. מתן פטור לחברה מהפקדת ערובה הוא החריג לכלל, והנטל לשכנע את בית המשפט בהתקיימות החריג מוטל על כתפי החברה התובעת, ובענייננו על כתפי עידן דוד, התובעת במסגרת ההודעה לצד ג'.
2. האם עמדה עידן דוד בנטל לשכנע בהתקיימות אחד מן החריגים? לטעמי התשובה לכך היא שלילית.
3. באשר למצבה הכלכלי וליכולתה לשאת בתשלום הוצאות המבקשת, ככל שאלו ייפסקו בסיומו של ההליך, טענה עידן דוד כי מצבה איתן והפנתה לתצהיר עדותו הראשית של מר עידן דוד ולכך ששולמו לה תגמולי ביטוח בסכומים ניכרים. אולם נתונים אודות מצב כלכלי יש לבסס על דפי חשבון, מסגרות אשראי, מאזנים, חוות דעת של רואי חשבון, זכויות החברה בנכסים, זכויות החברה מכוח הסכמים וכיוצא באלו. עידן דוד צירפה דו"חות כספיים אשר מצביעים לשיטתה על מצבה הכלכלי האיתן, אולם דו"חות כספיים אלו מצביעים על מצבה הכלכלי נכון ליום 31.12.2017, ואין בהם כדי להוות ראיה באשר למצבה הכלכלי כיום, כמעט שנתיים אחרי. בהתאם, לא מצאתי כי עידן דוד הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח כי ביכולתה לשאת בהוצאות שייפסקו, ככל שייפסקו, לזכות המבקשת בסופו של ההליך.
4. באשר לחריג השני, שעניינו נסיבות העניין המצדיקות הימנעות מחיוב בהפקדת ערובה, טענה עידן דוד לשיהוי ניכר שחל בהגשת הבקשה- שנתיים וחצי לאחר הגשת ההודעה לצד ג' וסמוך למועד ההוכחות, וזאת במטרה למנוע בירור של התביעה ובחוסר תום לב מצד המבקשת. אולם, סעיף 353א לחוק החברות אינו נוקב במועד להגשת הבקשה לחיוב בערובה. אומנם כפי שנקבע בפסיקה, מועד הגשת הבקשה ומועד הדיון בה ביחס לשלב בו מצוי ההליך עשויים להוות שיקול רלוונטי לעניין הכרעה בבקשה מסוג זה (וראו ברע"א 6353/12 אברהם נ' יגרמן פסקה 5 (16.1.2013)), אולם זהו רק שיקול אחד במכלול השיקולים. כפי שנפסק בתא (ת"א) 2691-04 עירית תל אביב נ' פוסטר מדיה (ישראל) בע"מ (10.1.2010):

"סעיף 353א לחוק אינו נוקב במועד להגשת הבקשה לחיוב בערובה ולא בכדי. מדובר בסוגיה דינאמית ותלויית נסיבות, אשר אין זה ראוי לקבוע או להגביל את המועד להגשתה, כדוגמת סעדי ביניים אחרים. הגשת הבקשה בשלב הנוכחי, קרי 5 שנים לאחר הגשת התובענה וסמוך למועד הקבוע לשמיעת הוכחות, יכולה לכאורה להצביע על חוסר תום לב בבחירת העיתוי, במטרה למנוע את ברור התובענה לגופה, אולם מנגד, קיים היגיון בהגשת הבקשה טרם תחילתו של השלב המרכזי והמהותי של המשפט – שלב ההוכחות" (שם בעמ' 5- 6).

1. והדברים יפים לענייננו. המבקשת הסבירה את עיתוי הגשת הבקשה- לאחר הישיבה שהתנהלה במסגרת הליך הפישור ביום 22.9.19, ובטרם הליך ההוכחות. מותב זה אינו חלק מהליך הפישור ולא נחשף לדברים שנאמר במסגרתו, וגם איני קובעת מסמרות בשלב זה באשר לסיכויי ההודעה לצד ג', אשר מעלה שאלות משפטיות ועובדתיות, העתידות להתברר במהלך שמיעת התביעה. אולם בשלב זה כבר הוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם הצדדים וניתן לבחון לאורם את האיזון הראוי בין השיקולים השונים ולקבוע האם יש מקום לחייב את עידן דוד בהפקדת ערובה (כן ראו ברע"א 1572/14 דוד עזר נ' אמריקה-ישראל רמת אביב החדשה השקעות בע"מ פסקה 7 (14.7.2014)). לנוכח האמור בתצהירי המבקשת ועידן דוד, הן לעניין תנית הגבלת האחריות והן באשר לנסיבות העובדתיות המתוארות אשר הובילו לפרוץ השריפה, ובשים לב למשאבים שעוד יידרשו לשם בירורן (בהתחשב בעדים הרבים והמומחים שהצדדים עומדים על חקירותיהם הנגדיות) אני סבורה כי גם החריג השני אינו מתקיים בענייננו.

גובה הערובה

1. המבקשת עתרה להשית על עידן דוד ערובה בסך 50,000 ₪. עידן דוד מצידה טענה כי מדובר בסכום מופרז, בהתחשב גם בעובדה כי התמשכות ההליכים נבעה גם מהתנהלות המבקשת אשר בגינה נדרשה להגיש מספר בקשות ביניים.
2. מדובר בתביעה שהוגשה בשנת 2015 והועברה לטיפול מותב זה רק לאחרונה. הליכי הביניים ארכו זמן ניכר, כתבי הטענות תוקנו וההודעה לצד ג' נשלחה רק בשנת 2017. בשים לב למועד הגשת ההודעה לצד ג', התמשכות ההליכים, סכום התביעה והמחלוקות העובדתיות והמשפטיות, לא מצאתי לחייב את עידן דוד בסכום המבוקש, אלא במחציתו (המהווה כ- 4% מסכום ההודעה לצד ג').
3. על כן, אני מחייבת את עידן דוד בהפקדת ערובה להבטחת תשלום הוצאות המבקשת בסך של 25,000 ₪. הערבות תופקד במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית צמודה למדד עד ליום 10.12.19. לא יופקד הסכום האמור עד המועד האמור, תידחה התביעה כנגד המבקשת.
4. בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות .

ניתנה היום, ט"ו חשוון תש"פ, 13 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.