לפני בקשה מטעם התובעת (להלן: "המבקשת") לפי פקודת ביזיון בית משפט וכן בקשה מטעם הנתבעת (להלן: "המשיבה") לעיון חוזר בסעד הזמני שניתן על יסוד הסכמת הצדדים ביום 15.4.2015 (להלן: "ההחלטה").

הבקשות שלובות האחת בשנייה כך שקבלת האחת מוציאה את האחרת ולהפך.

רקע

1. ביום 12.3.2015 הגישו המבקשים בקשה לצו עשה זמני במסגרתו עתרו לחיבור מערכת מתזי המים במקרקעין לצינור המים הראשי של הבנין לו נותנת המשיבה שירותי ניהול.

בהתאם להחלטות בית המשפט הוגשו, בין היתר, תגובת המשיבה ותשובת המבקשים וביום 15.4.2015 התקיים דיון במעמד הצדדים במסגרתו הסכימו הצדדים כדלקמן-

"ב"כ המשיבה: לאחר ששמענו את דברי ביהמ"ש ותוך שאנו עומדים על כך, כי העסק מתנהל במקום שלא כדין ובכוונתנו למצות את כלל זכויותינו במסגרת הדין כדי להוכיח צדקת עמדתנו, אנו מוכנים להסיר את התנגדותנו כך שהבקשה תתקבל בשלב הדיוני הנוכחי באופן שבו יחוברו הספרינקלרים ועל יסוד הסכמתנו כפי שתפורט להלן.

ב"כ הצדדים: בהמלצת ביהמ"ש ותוך שכל צד שומר על טענותיו ומבלי שיש בדברים כדי למצות או לחייב, הגענו להסכמה כדלקמן:

1. המשיבה תפעל לחיבור הספרינקלרים.

2. המבקשים ישאו בכלל העלויות הכרוכות בחיבור הספרינקלרים.

3. החיבור יתבצע על יסוד תיאום במישרין של אנשי המקצוע ובפרט איש המקצוע של המבקשים ויועץ הבטיחות של הבניין.

4. בכפוף לביצוע התנאים לעיל, החיבור יתבצע בתוך 21 יום."

(ההדגשות אינן במקור. פרוטוקול הדיון מיום 15.4.2015 עמ' 4 ש' 3-17 (להלן: "פרוטוקול הדיון"))

להסכמה זו ניתן תוקף של החלטה.

2. ביום 14.6.2015 הגישו המבקשים בקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט. ביום 30.6.2015 הגישה המשיבה תגובה לבקשה ובמקביל בקשה לעיון חוזר בסעד הזמני.

3. עיון בכתבי הטענות מלמד כי הנסיבות בגינן הוגשה הבקשה לעיון חוזר הינן הלכה למעשה אותן נסיבות המהוות את התגובה לבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט - הבקשות כאמור שלובות זו בזו. לשיטת המשיבה שינוי הנסיבות בגינו נדרש העיון החוזר (כמו גם הנסיבות המהוות את התגובה לבקשה לפי פקודת ביזיון) הינו הוצאת צו סגירה לבית העסק נשוא הבקשה.

דיון

4. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי אין בטענות המשיבה באשר לצו סגירה לכאורה משום שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטה ואנמק –

טענת המשיבה לפיה הוצא צו סגירה לבית העסק נשוא הבקשה אינה מדויקת לגופה וממילא אינה מהווה שינוי נסיבות המצדיק עיון חוזר בהחלטה; הלכה היא כי שינוי החלטת ביניים אינו נעשה כדבר שבשגרה, אלא כאשר חל שינוי בנסיבות, או כאשר מתברר לבית-המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ראו: ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508 (2002)).

כעולה מהחלטת בית המשפט לעניינים מקומיים צו הסגירה הנטען הינו למעשה צו התלוי בפעולות המבקשים ואשר מועד כניסתו לתוקף יכול להידחות ואף לפקוע בכפוף לפעולות המבקשים: "הצו ייכנס לתוקף ביום 30.10.15 , אלא אם עד למועד זה יתקבל היתר קבוע מטעם משרד הבריאות וכיבוי אש. במידה ויתקבלו אישורים אלה הרי שתינתן אורכה נוספת בכניסת הצו לתוקף... במידה ויתקבל האישור מטעם הנדסה לעסקים עד למועד הנקוב הרי שהצו יבוטל.".

צווים מעין זה הוצאו כנגד מי מהמבקשים עוד בטרם ניתנה החלטה בבקשה לסעד זמני. המשיבה אף העלתה טענותיה בקשר לכך שבית העסק נמצא על סף סגירה בעקבות החלטות שונות של רשויות המדינה לא אחת עוד בטרם ניתנה החלטת בית המשפט; ענין זה עמד אף במוקד הדיון אשר התנהל בבקשה לסעד זמני (ראו בעניין זה למשל: סעיף 3 לתגובת המשיבה לבקשה לסעד זמני; סעיף 28 א' לתגובת המשיבה לבקשה לסעד זמני; פרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 15; פרוטוקול הדיון עמ' 2 ש' 18-19).

משטענות מעין אלו כבר נטענו עובר להסכמות אליהם הגיעו הצדדים (להן ניתן תוקף של החלטה), הניסיון לטעון, עתה, כי הוצאת צו סגירה למועד נדחה אחר הוא בבחינת נסיבה חדשה - הינו ניסיון מוקשה ודי בטעם זה כדי להביא לדחיית הבקשה לעיון חוזר.

יוער כי מובן שייתכן מצב בו צו סגירה יהווה שינוי נסיבות המחייב עיון חוזר בהחלטה- כך כמובן למשל פניה לבית המשפט לאחר שצו הסגירה מומש במועדו ובית העסק נסגר, אך אין זה המקרה שבפני.

5. אשר על כן אני מורה על דחיית הבקשה לעיון חוזר. משהגעתי למסקנה זו נדחית ממילא עמדת המשיבה כביטויה בתגובתה בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט. בנסיבות אלו אני מורה כדלקמן –

על המשיבה לפעול בהתאם להחלטה מיום 15.4.2015 וניתנת לה שהות בת 7 ימים לפעול כאמור – הפגרה תבוא במניין הימים.

החלטה בעניין ההוצאות בגין בקשות אלו תיתן לאחר שתבוא הודעה כי הספרינקלרים חוברו על יסוד החלטת בית המשפט.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"ה, 13 יולי 2015, בהעדר הצדדים.