1. בהחלטתי זו אדון בבקשות התלויות ועומדות בתיק לאחר שהתנהלו הליכי ביניים שכללו בין היתר בקשה לסעד זמני, הליכי ביזיון בית משפט, בקשה לעיון חוזר ומינוי ב"כ התובעות למנהל מיוחד למילוי צו של בית המשפט. העניינים הדורשים הכרעה הם: בקשת הנתבעת לבטל את המינוי של המנהל המיוחד, בקשת התובעות לפסוק לטובתן הוצאות משפט, דרישת ב"כ התובעים לפסוק לו שכר בגין מילוי תפקידו ובקשת הנתבעת לפסוק לטובתה הוצאות בגין אי התייצבות התובעים לפגישת מהו"ת ולדיון קדם משפט שהתקיים ביום 20.9.2015. בנוסף, יש ליתן הנחיות להמשך ניהול התיק.

השתלשלות העניינים הרלוונטית

1. התובעים 1-3 שהינם בעלי זכויות במקרקעין הידועים כחצרות יפו השכירו לתובעת 4 את המקרקעין שבבעלותם וזו מפעילה במקום בית הארחה והוסטל לתיירים. הנתבעת משמשת כחברת ניהול של המקרקעין.

1. יש לציין כי ברקע ההליכים המשפטיים בתיק עומדת התנגדותם של חלק מדיירי הנכס למתן רישיון עסק להוסטל וכן מחלוקת בין הצדדים בקשר עם תשלום דמי ניהול לחברת הניהול.
2. בתביעה שהוגשה ביום 12.3.2015 נתבקש בית המשפט ליתן 3 סעדים כדלקמן:

א. ליתן צו עשה קבוע המורה לנתבעת לבצע באופן מיידי חיבור מערכת מתזי מים לצינור המים הראשי של הבניין באורח קבע ולהימנע מכל מעשה ו/או מחדל של ניתוק חיבור המערכת ומניעת הזרמת מים מהצינור הראשי של הבניין למערכת המתזים.

ב. ליתן סעד הצהרתי, לפיו התובעים 1-3 זכאים לכל זכות ו/או שירות, שניתן ו/או לו זכאים כלל בעלי העסקים והזכויות בבניין ללא כל אבחנה או אפלייה מצד הנתבעת וזאת על יסוד הסכם הניהול, מכלול חבויותיה של הנתבעת ועל פי דין.

ג. לחייב את הנתבעת בפיצוי התובעים 1-4 בסך של 100,000 ₪ בגין נזקיהם עקב הפרת חובתה לחבר את מערכת המתזים לצינור המים הראשי וחיובים אחרים בכל הקשור בניהול ומתן שירותים למקרקעין.

ד. לחייב את הנתבעת בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד כחוק.

1. יחד עם כתב התביעה הגישו התובעים בקשה לסעד זמני לפיו נתבקש בית המשפט ליתן צו עשה זמני המורה לנתבעת לבצע חיבור או לאפשר למתקינים מטעם התובעים לבצע חיבור של מערכת מתזי המים (ספינקלרים) לצינור המים הראשי של הבניין לו היא נותנת שירותי ניהול.
2. בהחלטה מיום 15.4.2015 ניתן תוקף להסכמת הצדדים כפי שנרשמה בפרוטוקול הדיון. בהחלטה  נקבע כי הנתבעת תפעל לחיבור הספינקלרים, כי התובעים יישאו בכלל העלויות הכרוכות בחיבור הספינקלרים, כאשר החיבור יתבצע על יסוד תיאום במישרין של אנשי המקצוע ובפרט איש המקצוע של התובעים ויועץ הבטיחות של הבניין. בהתאם להחלטה, בכפוף לתנאים שפורטו, על החיבור היה להתבצע בתוך 21 יום.
3. בכתב ההגנה שהוגש ביום 17.5.2015 לאחר הדיון בבקשה לסעד זמני והסכמת הצדדים שפורטה לעיל, נטען בין היתר כי כל עוד לא יינתן צו לסגירת ההוסטל, הנתבעת מסכימה שיינתן צו המורה על חיבורו למערכת הספינקלרים. לאור זאת, היא טענה כי אין טעם להמשיך לנהל את התביעה והיא תסכים כי הצו הזמני ייהפך לקבוע בשלב זה, כל עוד לא התקבלה החלטה לסגירת ההוסטל במקום. כל זאת מבלי לפגוע בזכויותיה וטענותיה, לרבות הטענה כי התובעים כלל אינם רשאים להפעיל הוסטל בנכס.

1. לאחר דין ודברים בין הצדדים אשר לא הובילו להסכמה בדבר ביצוע הסכמתם שקיבלה כאמור תוקף של החלטה (ובין היתר נושא זהות הגורם שיפקח על פעולת החיבור ועלות שכרו), פנו התובעים ביום 23.6.2015 בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט במסגרתה נתבקש בית המשפט לכוף בקנס מרתיע את הנתבעת על כך שאינה פועלת בהתאם לצו בית המשפט. מנגד הגישה הנתבעת ביום 30.6.2015 בקשה לעיון חוזר בסעד שניתן על יסוד הסכמת הצדדים לאור צו סגירה שהוצא לטענתה לעסק התובעים.
2. לאחר שהוגשו תגובות ותשובות הצדדים דחתה כב' השופטת לוי בהחלטה שניתנה על ידה ביום 13.7.2015 את הבקשה לעיון חוזר שהגישה הנתבעת והורתה לנתבעת לפעול בהתאם להחלטה מיום 15.4.2015 תוך שניתנה לה אורכה בת 7 ימים לביצועה.
3. לאחר האמור הודיע ב"כ התובעים לבית המשפט ביום 15.7.2015 כי נתקל בקושי בחיבור כבל חשמל לשעון חשמל (שאינו חלק מהסעד הזמני שביקש)  עד כי נאלץ להזעיק שוטר לצורך כך. בהודעה הביע בא כוח התובעים את חששו כי הנתבעת מתכוונת לסכל את ביצוע החלטת בית המשפט בקשר עם ביצוע חיבור הספינקלרים. עוד הוסיף כי אם הנתבעת מבקשת  שהפעולות ייעשו בנוכחות מומחה מטעמה, אזי הדרך פתוחה בפניה לעשות כן ולטעון להשבה כספית בגין כך אולם אסור לה למנוע את ביצוע העבודה בהתאם להחלטת בית המשפט.
4. מנגד הודיעה הנתבעת כי התובעים פועלים באלימות תוך גרימת נזקים לרכוש המשותף. הנתבעת טענה כי אין לה התנגדות לחיבור ובלבד שייעשה אחת משתיים: שהעבודה תיעשה בפיקוח מומחה מטעמה אשר התובעים יישאו בשכרו או שבית המשפט ימנה מומחים בעלי שם מטעמו שיפקחו על ביצוע החיבורים.
5. בהחלטה שניתנה על ידי כב' השופטת טל לוי ביום 15.7.2015 היא קבעה שהחלטתה מיום 13.7.2015 אישררה את ההחלטה מיום 15.4.2015, כי אין בה כדי לשנות ממנה וכל שניתן לנתבעת הוא ארכה בת 7 ימים לביצועה. בהחלטתה היא חזרה על הסכמת הצדדים לפיה מי שאמור לשאת בכלל העלויות הכרוכות בחיבור הם התובעים.
6. על אף האמור לא הצליחו הצדדים לפעול במשותף לחיבור הספינקלרים כאמור בהחלטות בית המשפט.
7. ביום 22.7.2015, בעת שחלה פגרת בתי המשפט, עתר ב"כ התובעים בבקשה דחופה ביותר למינוי מנהל מיוחד לביצוע הצו, במעמד צד אחד. בהחלטת כב' סגנית הנשיא, השופטת גרוסמן מיום 22.7.2015 ששימשה כשופטת תורנית, מונה ב"כ התובעים עו"ד עמי סביר למנהל מיוחד לצורך ביצוע ההחלטה מיום 15.4.2015 בשילובה של ההחלטה מיום 13.7.2015 המורה על חיבור צינור הזנת המים לצינור המוביל לספינקלרים בבית העסק של התובעים.
8. הנתבעת הגישה בקשה בהולה לעיכוב ביצוע ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד אך נדחתה על ידי כב' השופטת התורנית הניג בהחלטה שניתנה על ידה ביום 23.7.2015. בהחלטתה הפנתה כב' השופטת את הנתבעת לערכאת הערעור. הנתבעת לא פעלה כך.
9. ביום 10.8.2015 הגיש בא כוח התובעים דו"ח ביניים של המנהל המיוחד לביצוע צו בית המשפט ובו פירט את פעולותיו. מהדו"ח עלה כי פעולות החיבור של הצינור והזרמת המים בוצעו ביום 23.7.2015  וכי מהנדס מטעמו אישר את תקינות הביצוע. לדבריו כל שנותר לבצע הוא בדיקה וקבלת אישור של מכון התקנים וכיבוי אש. בדו"ח תיאר בין היתר את הקשיים בהם נתקל במהלך ביצוע העבודה, את חוסר שיתוף פעולה של נציגי הנתבעת ואף תקרית אלימה שבעקבותיה הגיעו למקום שוטרים.
10. בתגובה לכך הגישה הנתבעת ביום 3.9.2015 בקשה לביטול ההחלטה למינויו של בא כוח התובעת כמנהל מיוחד שניתנה במעמד צד אחד ותשובה לדו"ח הביניים.  בבקשה היא העלתה טענות נגד המינוי שניתן כאמור במעמד צד אחד ועל כך שהתובעים עתרו בבקשה זו מתוך כוונה לקבל סעד ממותב אחר שלא ישב על המדוכה בדיונים שהתנהלו בקשר עם הסעד הזמני. עוד טענה כי לכל אורך הדרך הסכימה לביצוע העבודה ודרישתה הייתה שהתובעים ישלמו את שכרו של המומחה מטעמה אשר יפקח על ההתחברות. בתגובה הארוכה פורטה גרסתה להשתלשלות העניינים. בין היתר היא טענה נגד התנהלות התובעים או מי מטעמם תוך שהיא מאשימה אותם בהפעלת אלימות ושכירת בריונים לצורך פעולות החיבור. בנוסף, פירטה את הסתייגותה והתנגדותה למינוי אשר לשיטתה עומד בסתירה להחלטות קודמות שניתנו על ידי כב' השופטת לוי ואשר לשיטתה, נעשה בניגוד לדין, מבלי ליתן לה את יומה וללא מקור חוקי לכך. לדבריה, מנהל מיוחד הוא אדם שמתמנה על מנת לנהל את עסקיה , ענייני נושיה או משתתפיה של חברה בהליכי פירוק.
11. ביום 20.9.2015 התקיים דיון קדם משפט אליו לא התייצבו התובעים. בקשת הנתבעת לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות נדחתה על ידי. בהחלטתי כתבתי כי מאחר שבתיק מונה בעל תפקיד מטעם בית המשפט אשר אך הגיש דו"ח בגין פעולתו אינני רואה לנכון לדחות את התביעה וכי יש לאפשר לב"כ התובעים ליתן הסבר לסיבת אי התייצבותו. בתגובתו, הסביר ב"כ התובעים כי לא התייצב עקב טעות משרדית בגינה לא נרשם ביומנו הדיון.
12. ביום 25.10.2015 הגיש ב"כ התובעים דו"ח סופי ובקשה לפסיקת הוצאות. במסגרת הדו"ח חזר על אותם דברים אשר פורטו בדו"ח הביניים. הוא עדכן  בדבר ביצוע שתי ביקורות מכון התקנים שהתקיימו בתאריכים 17-18/8/2015 ועברו בהצלחה. כן עדכן בדבר אישור הרשות לכיבוי אש שניתן ביום 19.10.2015. בנוסף, הוא ביקש שכר טרחה אותו העריך בסך של 12,000 ₪.
13. הנתבעת השיבה לדו"ח המנהל המיוחד אשר ניתן לשיטתה ללא רשות או סמכות וטענה כי יש לבטלו תוך שהיא מפנה לבקשתה לביטול ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד. לטענתה ככל שהחלטה זו לא תבוטל, על בית המשפט לקבוע  שהמנהל המיוחד אינו זכאי לשכר. בנוסף, היא ביקשה כי בית המשפט לא ישחרר את העירבון שהפקיד המנהל המיוחד. זאת, בין היתר, בעקבות טענתה כי פעולתו של המנהל המיוחד גרמה לנזקים. היא הוסיפה וטענה כי אין כל החלטה המורה על תשלום שכר ואין כל סעיף חוק אשר מורה על כך. לדבריה, אין מדובר בבעל תפקיד ניטראלי אלא בעורך דין שפעל עבור לקוחותיו ולטובתם ולכן הם אלה שצריכים לשלם את שכרו.

דיון והכרעה

1. לאחר שסקרתי את השתלשלות העניינים הרלוונטית, עיינתי בכתבי הטענות שהוגשו, בהחלטות שניתנו על ידי המותבים השונים ושמעתי את טיעוני הצדדים בדיון שהתקיים לפניי אני קובע כדלקמן:
2. על אתר אבהיר כי מותב זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות של מותבים אחרים ולכן הסתייגות ככל שהייתה לנתבעת בדבר קיומה של סמכות למנות את בא כוח התובעים לתפקידו או כל החלטה שיפוטית אחרת שאינה מקובלת על הנתבעת היה עליה להביאה בפני ערכאת הערעור. דבר זה לא נעשה.
3. יתרה מכך, כאמור לעיל, הנתבעת הגישה בקשה לעיכוב ביצוע במעמד צד אחד שנדונה בפני כב' השופטת הניג, אשר בהחלטתה מיום 23.7.2015 הפנתה את הנתבעת לערכאת הערעור. הנתבעת משיקוליה בחרה שלא לעשות כן.

הדיון בבקשה לביטול המינוי של בא כוח התובעות אינו רלוונטי

1. לא זאת אף זאת, ומבלי למעט מהאמור לעיל, הדיון בבקשה שהגישה הנתבעת לביטול ההחלטה על פיה מונה ב"כ התובעים למנהל מיוחד לצורך ביצוע הצו, הוא דיון אקדמי גרידא. כפי שעולה מדו"ח הביניים, פעולת החיבור של הצינור החלה והסתיימה ביום 23.7.2015. יתרה מכך, כפי שעולה מהדו"ח הסופי אף בוצעו על ידי מכון התקנים בתאריכים 17-18/8/2015 שתי ביקורות שעברו בהצלחה. הבקשה לביטול ההחלטה הוגשה על ידי הנתבעת אך ביום 3.9.2015. קרי לאחר שבוצעו כבר הפעולות, כך שהדיון בשאלת ביטול מינויו של ב"כ התובעים אינו רלוונטי עוד.
2. בנוסף, כאמור, ב"כ התובעים אף הגיש ביום 25.10.2015 דו"ח סופי כך שמבחינתו תפקידו הסתיים זה מכבר ואין עוד כל צורך במינוי. לפיכך, איני רואה כל חשיבות לדיון בסוגיה זו בשלב זה.

השכר המבוקש על ידי ב"כ התובעים

1. אשר לשכר המבוקש על ידי ב"כ התובעים, אני סבור שאין מקום לפסוק בשלב זה שכר כלשהו. זאת מהנימוקים הבאים:
2. ראשית, בעל התפקיד שמונה משמש כב"כ התובעים ופעל בראש ובראשונה כדי לטפל באינטרסים של מרשיו. לפיכך, יש מקום לדון בשאלת השכר המגיע לו, אם בכלל, ביחד עם הדיון בשאלת ההוצאות בתיק.
3. שנית, לכאורה חלק מהפעולות שפורטו בדו"חות שהגיש ב"כ התובעים אינן פעולות שאותן נדרש למלא במסגרת תפקידו. הפעולה המהותית שהצריכה את מינויו הייתה פעולת החיבור של הספינקלרים כפי שמצאה ביטויה בהחלטה מיום 15.4.2015. לכאורה, הביקורות של מכון התקנים וכיבוי האש הן פעולות החורגות ממסגרת תפקידו כפי שהוגדרה בהחלטה זו.
4. שלישית, בהתאם להסכמת הצדדים מיום 15.4.2015, על התובעים היה לשאת בעלויות הכרוכות בפעולות החיבור. לשיטת הנתבעת היה על התובעים לשלם שכר למומחה מטעמה שעלותו הייתה גבוהה פי כמה מהשכר של המומחה מטעם התובעים. עקב כך לא הצליחו הצדדים להגיע להסכמה מה שהוביל בסופו של דבר להגשת בקשות נוספות שונות לרבות הבקשה למינוי מנהל מיוחד שניתנה במעמד צד אחד. בהודעה שמסר ב"כ התובעים לבית המשפט ביום 15.7.2015 הוא טען כי אם הנתבעת מבקשת שהעבודות יבוצעו בפיקוח מומחה מטעמה, הרי שהיא רשאית לזמן את המומחה מטעמה ולטעון בפני בית המשפט לעילה כספית להשבת הסך הנ"ל. אני סבור שיש לגזור גזירה שווה גם לעניין פסיקת שכר לב"כ התובעות כך שהדיון בסוגיה זו יתקיים ביחד עם טענת הנתבעת למשל כי השתלשלות העניינים שגררה את מינויו, נולדה בעקבות סירוב התובעות לשאת בעלות המומחה מטעמה.
5. רביעית, יש לזכור שהסעד הזמני שנתבקש ובסופו של דבר בוצע בפועל זהה לסעד הראשון שנתבקש בתביעה העיקרית. אנו מצויים אך בשלב ביניים בו טרם נדון ההליך העיקרי. אני סבור שאין מקום שבית המשפט ינהל הליך ביניים ויקבע בו ממצאים לגבי זהות הצד שנהג בבריונות או באלימות או בחוסר שיתוף פעולה שגרמה להשתלשלות העניינים. כתבי הטענות מטעם הצדדים רוויים בהטחת האשמות זה בזה. קביעת ממצאים בעניין זה יש בה כדי להשליך בין היתר על פסיקת ההוצאות והשכר אותו מבקש ב"כ התובעות.
6. אשר על כן, אני קובע כי עניין זה יידון ביחד עם יתר השאלות שעל בית המשפט להכריע במסגרת הדיון בתובענה כולה ובסעדים המתבקשים לאחר שלב הראיות.

פסיקת הוצאות לטובת התובעים

1. ב"כ התובעים הפנה להחלטת כב' השופטת לוי מיום 13.7.2015 בה קבעה כי שאלת ההוצאות בגין בקשות אלה (הבקשה לביזיון שהגישו התובעים והבקשה לעיון חוזר שהגישה הנתבעת) תינתן לאחר שתבוא הודעה כי הספינקלרים חוברו על יסוד החלטת בית המשפט וביקש מכוח החלטה זו כי ייפסקו הוצאות לטובת התובעים.
2. אני סבור כי אין מקום לכך. כב' השופטת לוי דחתה את בקשת הנתבעת לעיון חוזר ומנגד לא קיבלה את הבקשה לביזיון בית המשפט אלא נתנה אורכה בת 7 ימים לביצוע החיבור. בהחלטה נוספת שניתנה ביום 15.7.2015 היא אף התייחסה לכך במפורש. להלן הדברים: "החלטה בבקשת הביזיון מתייתרת על יסוד קביעתי כי הצדדים יפעלו בהתאם למוסכם. נותר דיון במישור ההוצאות וזה ידון כאמור בהחלטה מיום 13.7.2015, בהמשכו של הליך". במילים אחרות אין מקום לומר כי הבקשה לביזיון התקבלה, כאשר מנגד בקשת הנתבעת לעיון חוזר נדחתה.
3. יש לציין שאף בבקשה בגינה ניתנה ההחלטה האחרונה שצוטטה לעיל עלתה וצפה המחלוקת בין הצדדים בכל הקשור לאי ביצוע הסכמתם מיום 15.4.2015 לה ניתן תוקף של החלטה. בבקשה זו שבה הנתבעת וציינה כי היא מוכנה לקיים את הצו, אך טענה לחוסר שיתוף פעולה מצד התובעים, שעה שהתובעים בכתבי טענותיהם הציגו את הדברים באופן אחר המאשים את הנתבעת בהפרת צו בית המשפט. האמור רק מחזק את מסקנתי כי יש להכריע בנושא זה של הוצאות רק בסוף ההליכים ולאחר שלב הראיות.

פסיקת הוצאות לטובת הנתבעת

1. אשר להיעדרות התובעים מהדיון שהתקיים ביום 20.9.2015, ב"כ התובעים הודה כי נפלה טעות משרדית אצלו. לדיון זה התייצבו נציגי הנתבעת ובא כוחה ולכן יש לפסוק לטובת הנתבעת הוצאות. אשר על כן, אני פוסק לטובת הנתבעת הוצאות בסך של 1,500 ₪ אשר תשלומן יעוכב עד להכרעה בשאלת ההוצאות כמפורט לעיל, קרי בסוף ההליכים.

1. אשר לטענת הנתבעת כי יש לחייב את התובעים בגין אי התייצבות לפגישת מהו"ת, נושא זה נדון כבר על ידי כב' השופטת ניב. בהחלטתה של כב' השופטת מיום 17.9.2015 היא כתבה כי היות ומהתנהלות התובעים עולה כי לא התייצבו לפגישה מתוך חוסר ידיעה ולא מתוך זלזול בהליך ופעלו על מנת להתייצב לפגישה בכל זאת, האף שזו לא התקיימה, היא נמנעת מלחייבם בהוצאות.

ערבויות שהפקיד ב"כ התובעים

1. הנתבעת ביקשה שלא להורות על שחרורן של הערבויות שהופקדו על ידי בא כוח התובעים. לטענתה, נגרמו לה נזקים. ככל שהנתבעת מבקשת להגיש תביעה בגין נזקיה כנגד ב"כ התובעים על בסיס הערבויות עליה לעשות כן בתוך 30 יום. בהעדר תביעה, אלה יושבו לב"כ התובעים.

הוראות להמשך ניהול התיק

1. ניתן בזה צו לגילוי מסמכים לביצוע עד ליום 31.1.2016 ועיון במסמכים עד ליום 1.3.2016. התובעים יגישו תצהיריהם עד ליום 31.3.2016 והנתבעת (בהתחשב בפגרת חג הפסח) עד ליום 8.5.2016. בתצהיריהם יוכלו הצדדים להתייחס לדברים שטרם ניתנה הכרעה בהם כאמור בהחלטתי זו.

קדם משפט לאחר תצהירים יתקיים ביום 6.7.2016 שעה 8:40. לדיון יתייצבו בעלי הדין.

טוב יעשו הצדדים אם ינצלו את פרק הזמן שיחלוף עד למועד הדיון לשינוי השיח ביניהם ובהיותם בעלי יחסים נמשכים ימצאו דרך להידבר ביניהם שלא באמצעות צווי בית משפט.

המזכירות תשלח החלטתי לצדדים.

ניתנה היום, י"ט טבת תשע"ו, 31 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.