המודבר בתביעה בגין ליקויי בניה.

בדיון שהתקיים ביום 12.1.17 הוסכם בין התובעים לנתבעת 1 (חברה קבלנית שבנתה את הבנין בו מצויים דירת התובעים ודירת הנתבע 2) כי בשל הסדר מחוץ לכתלי בית המשפט, תידחה התביעה נגד הנתבעת 1 ללא צו להוצאות. התובעים ביקשו במסגרת זו לדחות את התביעה נגד הנתבע 2.

בהתאם ניתן פסק דין הדוחה את התביעה וההודעה לצד ג' ששלח הנתבע 2 לנתבעת 1 נמחקה.

הנתבע 2 עותר לחיוב הנתבעת 1 בהוצאות שונות, כפי שפירט בטיעונו. זו מנגד טוענת כי אין לחייבה בהוצאות ונהפוך הוא, לשיטתה יש לחייב את הנתבע 2 בהוצאותיה שכן היקשה על ביצוע התיקונים.

תחילה אבהיר כי אין בסיס לעשיית צו להוצאות בין הנתבעים לבין עצמם, במסגרת התביעה העיקרית. הנתבע 2 לא עתר לחייב את התובעים בהוצאות ולכן אין מקום גם לכך.

השאלה שנותרה היא האם יש מקום לעשות צו להוצאות במסגרת ההודעה לצד ג'.

עיון בחוו"ד מומחה בית המשפט מלמד כי הליקויים שנמצאו מקורם בפגמים בדירות ולא במעשה כזה או אחר של הנתבע 2 ואזכיר כי מדובר במומחה מוסכם שהנתבעת 1 הסכימה לבצע את הנחיותיו בקשר לתיקונים הנדרשים. לפיכך, בנסיבות אלה זכאי הנתבע 1/המודיע להוצאות במסגרת ההודעה לצד ג'.

אשר לשיעור ההוצאות. בטיעונו עותר המודיע לחיוב בסכומים שונים שאינם נשוא ההודעה לצד ג', כגון אבדן ימי עבודה ואבדן הכנסות שנגרמו לו לשיטתו בשל העבודות.

העבודות בוצעו במסגרת ההליך המשפטי ופשיטא שנזק בגינן אינו כלול בהודעה לצד ג', העוסקת בנזקי התובעים. אין המדובר איפוא בהוצאות משפט ועל מנת לדרוש אותן, יש לנקוט הליך נפרד, שאיני מביע עמדה כלשהי בהקשר לו.

אשר להוצאות המשפט, טוען המודיע כי המדובר בסכום כולל של 27,590 ₪, המורכב משכר טירחה, אגרה והוצאות מומחים/מפקח.

יש לקחת בחשבון כי שכה"ט, כ-19,000 ₪ סך הכל מתוך סכום ההוצאות הנדרש, שולם גם בקשר לתביעה העיקרית ולא רק עבור ההודעה לצד ג'.

לפיכך, בנסיבות הענין, נפסק כי צד ג' (הנתבעת 1) תשלם למודיע (הנתבע 2) הוצאות ושכ"ט בסך כולל של 12,000 ₪.

ניתנה היום, ו' שבט תשע"ז, 02 פברואר 2017, בהעדר הצדדים.