בפני בקשה לעיקול זמני במעמד צד אחד.

כפי שפורט בבקשה ובתצהיר שצורף לבקשה (תצהיר בעל המניות ומורשה החתימה אצל המבקשת), בתיק זה הוגשה תביעה כספית כנגד המשיבה, וזאת בגין טענות בדבר קיומו של חוב הנובע בקשר לעבודות חשמל שביצוע המבקשת עבור המשיבה.

סכום התביעה הינו כ-175 אלף ₪.

המבקשת טוענת כי "על פי דו"חות של רשם החברות ו-BDI" ישנו "מידע התרעתי שלילי" על המשיבה בעקבות אי תשלום לספקים ולחברות אחרות (ס' 13 לבקשה; הדו"חות הנזכרים לא צורפו לבקשה). לטענת המבקשת, כל נסיונותיה לגבות את חובה מן המשיבה "העלו חרס בידה" והיא הבינה כי "הולכה שולל" על ידי המשיבה (ס' 24 לבקשה).

עוד הוסיפה המבקשת וציינה כי "ככל הידוע [לה], המשיב (כך במקור – א.ר.) אף נוקט בהליכים למכירת נכסיו והכל על מנת להבריח רכושו" (ס' 36 לבקשה).

לבד מאמירות כלליות ומעורפלות אלו, ודומות להן, בבקשה ובתצהיר – לא מצאתי כל אסמכתא או מסמכים התומכים בטענות.

בבוא בית המשפט לבחון קיומם של תנאים המצדיקים הטלת צו עיקול, עליו לבחון התנאים הבאים:

1. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה (תקנה 362 (א) לתקסד"א).

2. קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לחשש סביר, שאי מתן הצו יכביד על ביצוע פסק הדין (תקנה 374 (ב) לתקסד"א).

3. מאזן הנוחות, תום לב ומידתיות ראויה (תקנות 362 (ב) (1) ו-362 (ב) (2) לתקסד"א).

החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין – קיומן של ראיות לכאורה

בע"א 2052/01 (מחוזי תל אביב) אלרוב נדל"ן ומלונאות בע"מ נ' רובנר ואח' (פורסם ב-"נבו") נקבע מפי כב' השופטת גרסטל:

"… ואולם על פניו מתקבל הרושם כי תקנות אלו (לאחר תיקון מס' 6 לתקסד"א – א.ר) מקשות עוד יותר במתן צו עיקול זמני שכן בנוסף על היסוד הראשון (ראיות מהימנות לכאורה המקימות עילת התובענה) הוחמרו הדרישות לקיומו של היסוד השני, ועתה נדרשות ראיות מהימנות לכאורה לכך שאי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין לכשינתן. היינו, בבואו לבחון את היסוד השני, לא עוד יבחן בית המשפט את השאלה האם אי מתן צו העיקול יכביד על ביצוע פסק הדין, אלא האם קיימות ראיות מהימנות לכאורה כי אי מתן הצו עשוי להכביד על ביצוע פסק הדין".

במקרה שלפני עותרת המבקשת להטיל את צו העיקול בנכס על בסיס האמור בתצהירו של מנהלה בלבד.

מתקשה אני לראות בכל אלה קיומן של ראיות מהימנות לכאורה לצורך קיומו של יסוד ההכבדה כנדרש, על אחת כמה וכמה לאחר תיקון התקנות, במסגרתו הוחמרו, כאמור, הדרישות, ויש צורך בראיות מהימנות.

הכרעה

משקבעתי כך, ומשלא עלה בידי המבקשת לבסס את החשש להכבדה על ביצוע פסק הדין בהעדר הצו, איני נדרש כלל לבחון את מאזן האינטרסים והנוחות, קיומו של תום לב ומידתיות ראויה, ואף איני נדרש להביע דעתי באשר לקיומן של ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום, כ"ז ניסן תשע"ה, 16 אפריל 2015, בהעדר הצדדים.