בפני בקשה לפי סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט, בגדרה מתבקש לכפות על המשיבה 1 בקנס ועל המשיבים 2-3 במאסר וקנס לציית לפסק בורר שניתן ולהמציא חשבונית מס עבור סכום ששילמו.

הצדדים ניהלו הליך בוררות בפני עו"ד א' בנקי. בפסק הבורר הורה הבורר לנתבעים, הם המבקשים בבקשה זו, "לשלם לתובעים... סך של 98,549 ₪ נכון ליום 17.2.13 בתוספת מע"מ כדין וכנגד חשבונית מס כדין."

בקשה שהגישו המבקשים לביטול פסק הבוררות נדחתה ופסק הבוררות אושר (פסק דין מיום 3.11.2015).

משהמבקשים לא שילמו את החיוב שהוטל עליהם מכוח פסק הבוררות המאושר פתחו המשיבים בהליכי הוצאה לפועל. כעולה מתדפיס פתיחת תיק ההוצאה לפועל התיק נפתח כאשר סכום החוב הבסיסי הוא החיוב שנקבע בפסק הבורר ללא מע"מ (98,549 ₪ בתוספת ריבית והצמדה). לסכום זה צורפו הפרשי הצמדה וריבית מאז, הוצאות ושכר טרחת עורך דין.

בהמשך לכך הגיעו הצדדים ביום 7.4.2016 להסכם לסילוק חוב. בהסכם הודו המבקשים כי יתרת החוב בתיק ההוצאה לפועל עומדת על 156,000 ₪ והסכימו לשלם סכום של 160,000 ₪ במספר תשלומים. סעיף 10 להסכם סילוק החוב קבע:

החייבים (המבקשים) מאשרים בזאת כי אין להם ו/או למי מטעמם כל טענה, תביעה או דרישה מכל מין וסוג שהוא כלפי הזוכה ו/א בא כוחה, בכל עניין הנובע במישרין או בעקיפין בתיק ההוצל"פ לרבות שכ"ט עו"ד והוצאות, וככל שיש טענה כזאת הם מוותרים עליה באופן בלתי חוזר."

לאחר שהמבקשים שילמו את הסכום המוסכם הם פנו למשיבים בדרישה להמצאת חשבונית מס ונענו כי חשבונית כזו תומצא להם אם יוסיפו וישלמו את סכום המס.

מכאן, הבקשה שלפני לכפות על המשיבים את מתן החשבונית. לטענת המבקשים המשיבים פועלים בעבריינית של ממש ופועלים בניגוד לדיני המס. עוד נטען כי מדובר בהפרת פסק הדין. המשיבים סבורים כי פסק הבוררות חייב אותם להמציא חשבונית רק כנגד תשלום המס אך מאחר וזה לא שולם הרי שהם אינם חבים בהמצאת חשבונית. עוד טוענים המשיבים כי הסכם סילוק החוב כולל ויתור על כל טענה או תביעה וממילא על הטענה כי לא ניתנה חשבונית מס כדין. בנוסף נטען כי המבקשים אינם רשאים להגיש את הבקשה בהליך שבגדרו היו נתבעים. בדיון שהתקיים חזרו הצדדים על עמדותיהם.

דין הבקשה להידחות, וזאת בשל הטעמים הבאים:

א. ביסוד הבקשה ההנחה כי המשיבים חייבים בהמצאת חשבונית מס למבקשים. עיון בפסק הבוררות מלמד כי הנחה זו אינה נקייה מספקות שכן מדובר בחיוב שלוב שחייב את המבקשים בתשלום הקרן וסכום המס כנגד מתן חשבונית. מקום בו המבקשים לא הראו כי שילמו את סכום המס (ונראה מתוך פרטי פתיחת תיק ההוצאה לפועל שלא שילמו) הרי שלא קמה בהכרח החובה להעביר לרשותם חשבונית.

ב. אף אם הדברים נתונים לפרשנות אחרת, מדובר למצער בהוראה שאינה בהירה דיה וניתנת לפירושים שונים. במצב דברים זה איני סבור כי יש מקום לאכוף אותה בהליך מעין פלילי לפי פקודת ביזיון בית המשפט.

ג. אף אם היה מוטל על המשיבים חיוב להמצאת חשבונית כאמור הרי שנוכח הסכם סילוק החוב שבו וויתרו המבקשים על כל טענה, תביעה או דרישה, לא ניתן לעקוף את ההוראה בדרך של הגשת הליך לפי הפקודה. על פני הדברים הוויתור האמור כולל גם וויתור על כל טענה או דרישה וגם כאן, אף אם הדברים נתונים לפרשנויות שונות אין מקום לנקיטת הליך לפי הפקודה.

ד. הטענה לפיה המשיבים חבים בהוצאת חשבונית על פי הדין אינה לענייננו שכן מדובר בבקשה לפי פקודת הביזיון ולמבקשים פתוחה הדרך, ככל שקיימת, לפעול באפיקים המתאימים. מובהר כי איני נדרש לשאלת חוקיות אי הוצאתה של חשבונית אלא רק לשאלה האם המשיבים חבים בהמצאתה למבקשים מכוח פסק הדין.

הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט נדחית. המבקשים ישלמו למשיבים שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 3,000 ₪.

ניתנה היום, כ' טבת תשע"ז, 18 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.