חמש תביעות מאוחדות שהגישה התובעת אגודה שיתופית ספסופה , (להלן:, "האגודה"), נגד הנתבעים לתשלום סך של 9,013 ש"ח כל תביעה.

בכתב התביעה נטען כי:

האגודה יזמה ביחד עם מנהל מקרקעי ישראל הרחבה של היישוב המכילה 109 מגרשים. המגרשים בשטח 1,000 מ"ר ניתנו למשתכנים ללא תשלום. הנתבעים נמנים על המשתכנים שקיבלו מגרש בהרחבה. ביצוע עבודות הפיתוח בהרחבה נעשה על ידי משרד הבינוי והשיכון במתכונת פתמ"ר ( פיתוח מראש) לפי עלות ביצוע כולל של 20,347,176 ש"ח לפרויקט ובחישוב לפי מגרש הסתכמה עלות הביצוע בסך של 186,919 ש"ח לכל מגרש.

משרד הבינוי והשיכון השתתף בעלות ביצוע העבודות כך שלאחר ניכוי מענק משרד השיכון היה על כל משתכן לשלם סך של 127,600 ש"ח צמוד למדד 5/2008.

מאחר שמדובר ביישוב קו עימות משרד הביטחון היה אמור להשתתף בסיוע עבור הקמת מרכיבי בטחון להרחבה בסכום של כ 700,000 ש"ח ולפיכך הנחה משרד הבינוי והשיכון לגבות בשלב ראשון סך של 120,000 ש"ח מכל משתכן .

הנתבעים חתמו על הסכם עם האגודה לפיו התחייבו לשאת בכל התשלומים שיידרשו עבור הקרקע, עבודות פיתוח תשתיות ו/או הוצאות שיידרשו ואו הוצאות ע"י משרדי ממשלה ו/או התובעת ו/או רמ"י וכי תנאי להקצאת המגרש הוא מילוי כל התנאים והתשלומים שיידרשו ע"י הגורמים הנ"ל.

עוד נטען בכתב התביעה, כי האגודה שימשה צינור להעברת הכספים מהמשתכנים למשרד הבינוי והשיכון .

הנתבעים שילמו את סכום השלב הראשון שדרש משרד השיכון והבינוי בסך של 120,000 ש"ח אך משהניסיון לקבל את ההשתתפות משרד הביטחון לא צלח היה על כל משתכן להשלים ולשלם את מלוא סכום הפיתוח שנקבע על ידי משרד הבינוי והשיכון.

בעוד שהרוב המכריע של תושבי ההרחבה השלימו את תשלום היתרה הנדרשת הנ"ל ממאנים הנתבעים לשלמה.

טענות הנתבעים:

א. הסך של 40,000 ש"ח שהוא ההפרש בין הסכום שהוסכם בראשית ( 80,000 ש"ח) לבין הסך של 120,000 ש"ח שנגבה בפועל, נגבה מהם באופן בלתי חוקי ותוך זיוף ההסכמים שנחתמו ואשר בהם ננקב סך של 80,000 ש"ח. הנתבעים שילמו סכום זה מתוך כפיה כאשר האגודה איימה עליהם כי לא יקבלו את המגרשים אם לא ישלמו את הסכום הנ"ל.

ב. נגבה מכל משתכן לרבות הנתבעים סך של 10,000 ש"ח על מנת להסיר שעבוד מעל הקרקע תוך הבטחה להחזירו. מדובר בסך כולל של מיליון ותשע מאות אלף ש"ח . ברם האגודה לא החזירה סכום זה עד היום.

ג. החוזה הוא חוזה אחיד ומפקח.

ד. נגבו שלא כדין תשלומים עבור חברת החשמל.

ה. על פי התחייבות האגודה מול מנהל מקרקעי ישראל אסור לה לגבות מעבר לסך של 120,000 ש"ח.

ו. האגודה ביצעה גבייה סלקטיבית ממניעים פוליטיים.

הוכחות

הוגשו תצהירי עדות ראשית בהם חזרו הצדדים על טענותיהם.

מטעם התובעת העיד מר מרדכי אלקבץ שהעיד כי הסך של 80,000 ש"ח נקבע לפני שהאגודה חתמה מול משרד השיכון ולפי הערכות. הסכום תוקן לאחר מכן ידנית אך לא בכל ההסכמים מופיע התיקון. העד אישר כי נגבה סך של 1,000 ש"ח מכל משתכן עבור עבודת המזכירות ושהסכום שולם למזכיר היישוב דוד קליין . העד אישר כי חלק מהמשתכנים לא שילם את הסך של 7,000 ש"ח אך הוסיף כי יש הסבר לזה.

בחקירה החוזרת ניסה העד להסביר מדוע לא נתבעו שאר האנשים שטרם שילמו:

"יש לי מסמך עדכני מ 3.3.15 שמן הסתם זה מועד הגשת התביעה שלנו לאחר עשרות מכתבים ופניות לשלם. מכיוון שחמישה נתבעו שזה התיקים המאוחדים למעט דנינו גל ההבדל הוא שארבעה בנו את ביתם ומסרבים לשלם. דנינו גל הופנה למנהל היכולת שלנו להטיל סנקציות מצטמצמים. כמובן שאבא הוא מוביל את זה שלא ישלמו את ה 7,000 ש"ח הנתבעים קיבלו את המגרשים כולם קיבלו אצלנו מקבלים לפני שמשלמים."

בתשובה נוספת להשלמת החקירה הנגדית טען העד כי החייבים שטרם שילמו באו להסדיר ואילו הנתבעים לא באו להסדיר.

העידה גם הגב' מלכה בארי חשבונאית ויועצת מס שמספקת שירותים של הנהלת חשבונות למושב ספסופה.

העדה נחקרה על נ/7 - מסמך שכותרתו יתרות מתיישבים ונושא תאריך 3.3.2015. העדה אישרה את חתימתה על המסמך ושהוא משקף היתרות לתאריך הנקוב בו. " הרשימה שהוצגה מקודם הם אנשים שנכון ל 3.3.2015 חייבים בעד מרכיבי ביטחון ולא הגיעו להסכמה עם האגודה לתשלום החוב."

"ש. מה ז"א הגיעו להסכמה עם האגודה?"

"ת. החברים האחרים המזכירות דיברה איתם הכירו בחוב ונתנו הבטחה לשלם. החל ממרץ אפריל רובם שילמו".

"ש. אני אומר לך שיש מרכיבים אחרים לחוב למשל הוצאות פיתוח 120,000 ש"ח הבסיסיים ששולמו על ידי המשתכנים בהרחבה כמו גם על ידי הנתבעים האם יש במסגרת הרשימה הזאת חייבים שלא שילמו את הסכום הזה?"

"ת. יש כאלה שלא נדרש מהם. בודדם 3 או 4 זה לא תפקידי לדעת אם הם נתבעו או לא על ידי האגודה".

הנתבעת גלי אמר השיבה בחקירה הנגדית כי היא אישית לא שילמה את הסך של 10,000 ש"ח עבור חוב האגודה. אך ההורים שלה שילמו לטענתה את הוצאות הפיתוח וזה כלל את ה 10,000 ש"ח.

הנתבע ליאור אזולי עמד בחקירתו על כך ששילם את הסך ש 40,000 ש"ח מתוך אילוץ. על אותה עמדה חזר הנתבע רוני סרפטי. הנתבע חדד ניסים השיב בחקירתו כי שילם 10,000 ש"ח לאשה שממנה קנה את השטח. נתבע זה אישר את חתימתו על ההסכם בסך של 120,000 ש"ח.

דיון והכרעה:

כל הקורא את הטענות הקשות שמועלות בתצהיר ההתנגדות מצפה כי קיים חשד כבד למעילה בכספים ועשיית רווחים על גבם של המשתכנים. הנתבעים טענו כי קיים חוזה בכתב בין האגודה ומשרד השיכון . האגודה לא הייתה נחרצת בטענת כי לא נחתם הסכם דבר שהגביר את החשד של התעשרת על גב המשתכנים. משכך נעתרתי לבקשת הנתבעים והוריתי על גילוי מסמכים ספציפי נרחב שכלל פרוטוקולים של ישיבות וועד האגודה. הרי כשמועלית טענה של גזל של מיליון ותשע מאות אלף ש"ח בדמות אותם 10,000 ש"ח שנלקחו על פי הנטען מכל אחד מהמשתכנים וטרם הוחזרו, ושהיד עוד נטויה בדמות הגשת תביעה זו , ברי כי בית המשפט אינו יכול להישאר אדיש . הסכום שבמחולקת בתביעות דנן אומנם קטן הוא אך הטענות החמורות מצדיקות בירור.

ברם, נשיאים ורוח וגשם אין . כפי שיובהר להלן, כשהגיעה שעת האמת ועמד על דוכן העדים מנהל המחוז של משרד השיכון, הוא הגורם אשר דרכו ניתן לברר אם קיימת זהות בין הסכומים שהועברו על ידי האגודה למשרד השיכון לבין מה שגבתה מהמשתכנים , התמקדה החקירה בשאלות שוליות בלבד.

הנה כי כן, לאחר שבחנתי את העדויות וסיכומי הצדדים באתי למסקנה כי עלי לדחות את התביעה.

השיקולים והנימוקים שהביאונו למסקנה זו יפרטו להלן באופן תמציתי כמצוות תקנה 214 ט"ז ב לתנות סדר הדי האזרחי תשמ"ד 1984:

האם נחתם הסכם בין האגודה ומשרד השיכון:

בעניין זה התנהל מאבק איתנים כאשר הנתבעים טענו כי נחתם גם נחתם הסכם ואילו האגודה טענה כי לא נחתם הסכם.

נוכח תצהיר לא חד משמעי בעניין זה מטעם האגודה ניתן צו לגלות את ההסכם ומשצו זה לא קוים הוריתי למחוק את התביעה. האגודה הגישה ערעור שהתקבל תוך שבית המשפט העיר כי התנהלות האגודה גרמה לבזבוז זמנו של בית המשפט.

העד פיבלוביץ' שלמה מנהל המחוז לא נתן תצהיר עדות ראשית : העד מסר כי הוא אחראי מטעם משרד הבינוי והשיכון על ספסופה. משרד השיכון לא חתם על חוזה עם המשתכנים אך נעשה זיכרון דברים עם ועד האגודה . העד אישר כי הסכום שנקבע הוא 127,000 ש"ח לכל משתכן . עוד אישר העד כי הסיכונים בקשר לעלות הביצוע מוטלים על משרד השיכון . לגבי זיכרון הדברים העיד כי " כתבתי בכתב יד שחברי וועד המושב מתחייבים להביא 127,600 כפול 109 לפי המדד ושאלתי עם הפתק הזה אבל הפתק הזה נעלם לי."

"ש. אתה טוען שבפרויקט של עשרות מיליוני שקלים שנחתם עם גוף פרטי אתם לא חותמים על הסכם מסודר"?

"ת. נכון".

לאחר ששמעתי את עדותו של מנהל המחוז בה אני נותן אמון מלא באתי למסקנה כי לא הוכח כי נחתם הסכם בים האגודה לבין שרד השיכון.

העלאת סכום החוזה מ 80,000 ל 120,000 ש"ח:

הוכח כי הסכום של 80,000 ש"ח נקבע על סמך אומדן. העלאת הסכום ל 120,000 ש"ח והצורך להוסיף את עלות מרכיב הביטחון בשל אי קבלת השתתפות ממשרד הביטחון מקבלת ביטוי בנספח ג' להוראת אגף 101 מוצג נ/3 וגם בנספחים 1 ו- 3 לכתב התביעה . הנתבעים ושאר המשתכנים שילמו את הסך של 120,000 ש"ח ומשכך הסכימו בדיעבד לשינוי ההסכמים.

הטענה של כפייה לא הוכחה והיא נדחית . אילו סברו הנתבעים ושאר המשתכנים כי הם זכאים לקבל את המגרש מכוח החוזה בינם בין האגודה במחיר של 80,000 ש"ח בלבד כי אז איש לא מנע מהם לפנות לבית המשפט ולאכוף את החוזה. מדבור ב 109 משתכנים והעובדה שאף אחד לא פנה לבית המשפט נגד העלאת התשלום אינה יכולה להתיישב עם טענה של כפייה. זה המקום לציין כ מקרה זה שונה מהמקרה שדון בפסק הדין בת.א 18079-00 עליו משליך בא כוח הנתבעים את יהבו. שם לא הסכימו המשתכנים לשלם והם פנו לבית המשפט. הבדל זה אינו הבדל של מה בכך.

משבחרו הנתבעים ויתר המשתכנים לשלם את הסך של 40,000 ש"ח אין רלוונטיות לשאלה אם השינויים בחוזים בוצעו כדין אם לאו. עצם ביצוע התשלום הוא הראיה טובה ביותר להסכמת הנתבעים לתשלום הסכום. הטענות שמעלים הנתבעים לגבי אי חוקיות עדכון הסכומים בהסכמים בינם לבין האגודה כוחן יפה אילו לא שילמו והאגודה תבעה אותם מכוח ההסכמים. או אז יכולים היו להתגונן בטענה כי לא הוחתמו על עדכון הסכומים. אין באמור כאן משום הבעת דעה באשר לחוקיות של הדרך שבה נעשו השינויים בהסכמים.

גביית סך של 1,900,000 ש"ח 10,000 ש"ח לכל משתכן:

האגודה טענה כי הנתבעים לא שילמו סכום זה. הנתבעים לא הציגו ראיות כי הם שילמו סכום זה. ולא הגישו תביעה, ולמצער תביעה שכנגד) להשבתו של סכום זה. אפילו טענת קיזוז לא הועלתה, ללמדך על רצינותה של הטענה.

לא הוכח כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד:

כאמור , האגודה סומכת את דרישתה לחיוב המשתכנים בסכום נשוא כתב התביעה על נספח 3 לכתב התביעה בו מודיע מר פיבלוביץ לאגודה כי :

" לידיעתכם הניסיון לקבל השתתפות ממשרד הביטחון עבור מרכיבי ביטוחן בהרחבה נכשל ועל כן על המשתכנים לשלם את מלוא הסכום הנקוב לעיל בתוספת הפרשי הצמדה".

סעיף 5 להסכם קובע כי :

"5.המשתכנים יחתמו על ההצהרות והמסמכים המתאימים שידרשו ע"י מנהל מקרקעי ישראל ו/או המועצה האזורית ו/או רשויות המס ו/או משרדי הממשלה ו/או המושב וימלאו אחרי התנאים לרבות תשלומים עבור הקרקע ועבודות הפיתוח תשתית ודמי חכירה והוצאות שיידרשו מהם על יד הגורמים לעיל תשלומי מסים או היטלי חובה שבדין בטרם קבלת החזקה במגרש . מוסכם בזה כי הסכמת ואישור המושב להקצאת המגרש מותנית במילוי של כל התנאים התשלומים והדרישות כנ"ל לפי דרישת הגורמים הרלוונטיים לפי העניין כגון ?: מנהל מקרקעי ישראל המועצה האזורית ועד אגודת ספסופה ומשרדי הממשלה".

בא כוח הנתבעים טוען כי החוזה הוא חוזה אחיד וכי סעיף 5 הוא תנאי מקפח. טענה זו נדחית. לא ברור מדוע נשיאת הנתבעים בתשלומים נלווים לפיתוח מגרשים אותם קיבלו בחינם היא מקפחת ומדוע צודק שדווקאי האוגדה תישא בתשלומים אלה. הסעיף אינו מסמיך את האוגדה להחליט על דעת עצמה לגבות ולקחת לעצמה כספים. האגודה היא בסך הכול צינור להעברת הכספים כך שגם אם הפרויקט נשא רווחים כלשהם מי שנהנה מרווחים אלה הוא משרד השיכון ולא האגודה.

האמור כאן חל גם על התשלום לחברת החשמל.

מוצג נ/3 נספח ג' להוראת אגף 1010:

מוצג נ/3 הוא תצהיר מטעם האגודה שנחתם לדרישת המנהל בו נכתב כי :

"הוצאות פיתוח לרבות העמסת תשתיות על ופינוי בסך 120,000 ש"ח.

" אנו מצהירים בזאת כי האגודה לא הסכימה ולא הרשתה לאף אדם או גורם לגבות מהמועמדים סכום אחר ונוסף על האמור לעיל בגין המגרש הנ"ל".

לו היה הנוסח של המסמך חד משמעי, היה מקום לשקול דחיית התביעה שכן בא כוח האגודה בחר להתעלם ממנו בסיכומיו . אך נמצא כי הנוסח של המסמך אינו שולל את זכותה של האודה לגבות את הסכום נשוא התביעה.

המסמך אינו מהווה התחייבות שהאגודה עצמה לא תגבה בעתיד סכומים נוספים מהמשתכנים ככל שהדבר יידרש. התצהיר נוקט לשון עבר ולכך יש משמעות. "לא הסכימה ולא הרשתה לאף אדם או גורם" נכתב. אך לא נכתב כי היא מתחייבת שלא לגבות מהמשתכנים תוספות תשלום ככל שאלה יידרשו מטעם משרד השיכון. הנוסח של ההצהרה אינו מאפשר פירושה כאילו האגודה מתחייבת לשאת בעצמה בכל תשלום עתידי נוסף שמשרד השיכון ידרוש מעבר לסך של 120,000 ש"ח. אילו לכך הייתה הכוונה כי אז מה יותר פשוט מלכתוב "האגודה לא תדרוש ולא תגבה מהמשתכנים סכום נוסף כלשהו מעבר לסך של 120,000 ש"ח".

יוער כי בא כוח הנתבעים ער לכך שהנוסח של ההצהרה אינו טוב עבור מרשיו וזו הסיבה שבסיכומיו שינה מעט את הנוסח וטען כי בתצהיר כתוב כי האגודה " לא תסכים ו/או תתיר לאף אדם". ראוי שעורך דין שמצטט מסמך לא יצטט אותו בסיכומיו עם מקצה שיפורים.

אכיפה סלקטיבית:

מהתשובות של עד התובעת מר מרדכי אלקבץ לא שוכנעתי כי האכיפה שעושה האגודה בקשר לתשלום נשוא התביעה היא אכיפה שוויונית .

להלן נצטט שוב את התשובה:

"יש לי מסמך עדכני מ 3.3.15 שמן הסתם זה מועד הגשת התביעה שלנו לאחר עשרות מכתבים ופניות לשלם. מכיוון שחמישה נתבעו שזה התיקים המאוחדים למעט דנינו גל ההבדל הוא שארבעה בנו את ביתם ומסרבים לשלם. דיניו גל הופנה למנהל היכולת שלנו להטיל סנקציות מצטמצמים. כמובן שאבא הוא מוביל את זה שלא ישלמו את ה 7,000 ש"ח הנתבעים קיבלו את המגרשים כולם קיבלו אצלנו מקבלים לפני שמשלמים."

יחד עם זאת הנתבעים לא הצליחו להוכיח כי מדובר באכיפה סלקטיבית. על מנת לקבוע ממצא בעניין זה היה צורך להביא למתן עדות את מי שקיבל את החלטה על הגשת התביעה ולברר את מצב החשבון של כל האחד מרשימת המשתכנים שנכללת ב נ/7 ולהביא ראיות נוספות. לא מצאתי בתמלילי השיחות כדי לשנות קביעה זו.

סוף דבר

הנתבעים הטיחו באגודה אבני בליסטראות כמי שעשתה רווחים וגזלה אותם. ניכר בגרסתם כי הם חושדים כי מישהו באגודה ניצל את הפרויקט ואת רצונם לקבל את המגרשים על מנת לעשות רווחים. כך נשאלה השאלה בצורה הכי ברורה לגב' מלכה בארי:

"ש. את יודעת להגיד כמה הרוויחו מהפרויקט".?

".ת לא אין לי מסמכים אני מספקת את ההוצאות זה מדווח במאזניים אין לי אינפורמציה".

לפני סיום אעיר כי החשד של הנתבעים ניתן היה לבדיקה מעמיקה מכוח חוק חופש המידע. לו פנו ב למשרד השיכון ולאגודה ודרשו מכוח חוק זה את כל המסמכים הרלוונטיים לתשלומים שהאגודה קיבלה מהמשתכנים ואת כל הסכומים שמשרד השיכון קיבל מהאגודה בגין ההרחבה, יכולים היו לדעת את המצב לאשורו , ללא צרוך בניהול משפט זה – מסע דיג שהתחיל בקול תרועה רמה ונגמר בקול ענות חלושה.

התביעות בכל חמשת התיקים מתקבלות. הנתבעים ישלמו לתובעת את סכום התביעות.

בכל תביעה מחמש התביעות ישלמו הנתבעים לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד סך של 2,500 ש"ח.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ז, 04 אפריל 2017, בהעדר הצדדים.