לפני בקשה לביטול פס"ד, שניתן ביום 1/2/18, אשר דחה את תביעת התובע, וזאת לאחר שהתובע (המבקש) לא התייצב לדיון.

הבקשה הוגשה בחלקים. תחילה ביום 8/2/18 ולאחר מכן נוספו נימוקים לבקשה מיום 12/2/18 ומה-19/2/18.

ראשית יצויין כי הבקשה, הנימוקים, וכן התשובה של התובע לתגובת הנתבעת הוגשו ללא תצהיר התומך בהם ודי בכך כדי לדחות את הבקשה.

אולם גם לגופו של עניין ייאמר כי אין מקום להיעתר לבקשה.

בבקשה לביטול פס"ד שניתן במעמד צד אחד בוחן ביהמ"ש את סיבת המחדל לאי ההתייצבות וכן את סיכויי ההצלחה בתיק, כאשר לשאלה השנייה ניתן משקל גבוה יותר.

בעניינינו התובע היה מודע לדיון אך לטענתו שכח את המועד.

התנהלותו זו של התובע מצטרפת לכך שתצהיר העדות הראשית שהגיש לביהמ"ש הוגש כשהוא לא חתום. אמנם לבקשה לביטול פס"ד צורף העמ' האחרון של התצהיר כשהוא חתום אולם צירוף זה נעשה בדיעבד ולא במועד הגשתו. התנהלות זו של התובע מצטרפת לזלזול שלו בהליך.

גם אופן הגשת הבקשה בחלקים, ללא נטילת רשות מביהמ"ש וללא תצהיר התומך בבקשה מלמדת על הזלזול בהליך השיפוטי.

לא רק זאת, גם "תצהירים" נוספים שהגיש התובע כחלק ממסכת ראיותיו בתיק, הוגשו לא חתומים ע"י מי שנחזים להיות המצהירים מטעמו ולא ברור האם אופן הגשתם כך נועד להטעות את ביהמ"ש כאילו יש ראיות בתיק.

מכל מקום, גם בהתייחס לסיכויי ההליך, לא מצאתי להיעתר לבקשה.

מדובר בתביעה של קבלן בגין אי תשלום עבור עבודה שביצע לכאורה עבור הנתבעת בסך של כ-170,000 ₪.

התביעה הוגשה בשהוי של 6 שנים ו-10 חודשים ממועד סיום העבודה הנטען ע"י התובע עצמו.

לטענת התובע השיהוי בהגשת התביעה נובע מהעדר יכולת מימון של עו"ד. דע עקא, בסופו של יום הוגשה התביעה ללא עו"ד ונראה כי מדובר בשיהוי ללא סיבה עניינית. כאשר ברקע התביעה חויב התובע לשלם לנתבעת סכומים בגין שטרות בטחון שמשך לפקודתה להבטחת העבודות שהיה אמור לבצע עבורה ונראה כי תביעה זו הוגשה כתביעת נגד לחיוב ולא בשל סיבה עניינית של חוב.

לא די בכך. בהחלטתי מיום 14/11/17 הוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית אליהם יצורפו כל המסמכים שבכוונתם להסתמך עליהם.

בתצהירו של התובע (אשר הוגש לא חתום- כאמור) אין כדי להוכיח את תביעתו.

התובע לא מציין בתצהירו פרטים מהותיים ביחס להיקף העבודה שביצע, לכאורה.

אין לתובע גם כל אסמכתא על ביצוע עבודה בפועל.

התובע לא מפרט מתי ביצע את העבודה, אין לו אסמכתאות אפילו ביחס לרכישת חומרים או תשלומים שביצע לפועלים מטעמו.

בבקשתו לביטול פסה"ד, נראה כי התבלבלו לתובע היוצרות והוא טוען כי לנתבעת אין מסמכים המוכיחים שהוא לא ביצע את העבודה עד הסוף וכי היא לא הביאה תצהיר מהקבלנים שביצעו את העבודה.

דע עקא, מושכלות יסד הן כי התובע הוא זה שנדרש להוכיח את תביעתו ולא להיפך.

עוד יצויין כי התובע בבקשתו אף סותר עצמו כאשר מחד טוען שסיים את העבודה ומאידך מאשר שעצר את העבודה לאחר שהנתבעת הפרה את החוזה ביניהם.

הנה כי כן נראה כי מדובר בתביעה שסיכוייה קלושים.

התביעה מתנהלת מאז 4/15 בעצלתיים, תוך שהתובע גורם לדחיות שונות. כך למשל ביקש וקיבל פס"ד בהעדר הגנה, למרות שכתב הגנה הוגש ע"י הנתבעת והיה בתיק ביהמ"ש ותוך הטעיה ברורה של ביהמ"ש ביחס להעדר כתב הגנה. התובע גם לא הגיב להחלטות ביהמ"ש באופן שגורם להימשכות ההליך.

יצוין כי בהליך הקודם בין הצדדים בו הוגש שטר חוב שמשך התובע לפקודת הנתבעת להבטחת ביצוע התחייבויותיו, נדחו טענותיו של התובע כאן. אמנם ביהמ"ש קבע כי אין בהחלטתו כד לפגוע בתביעה זו, אולם מהתנהלות התובע נראה כי הוא מנהל הליכים מיותרים חוזרים, שאין בהם כדי להוכיח טענותיו ויש בהם רק לגרום לעינוי דין והימשכות הליכים שגורמת נזקים לנתבעת.

בהתאם לאמור לעיל הן ביחס לזלזול התובע בהליך, הן ביחס להעדר סיכויי הצלחה והן בהתחשב בצורך בסופיות הדיון אין מקום להיעתר לבקשה.

לפנים משורת הדין בהתחשב בהוצאות שנפסקו כבר בהליך זה ובהתחשב בכך שהתובע לא מיוצג, לא מצאתי לחייב התובע בהוצאות נוספות.

ניתנה היום, י"ג ניסן תשע"ח, 29 מרץ 2018, בהעדר הצדדים.