20 נובמבר 2016

1. לפנינו ערעור על החלטת פקיד תביעות- נפגעי עבודה מיום 19.11.14, שלא להכיר בפגיעה בברך שמאל של התובע כפגיעה בעבודה, בהתאם לסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן-החוק).

2. ואלה הן העובדות בתיק זה:

א. התובע יליד 1953, עבד כצבע שכיר משנת 1974.

ב. התובע עבד כצבע עצמאי משנת 1986 ועד שנת 2000.

ג. בין השנים 2000-2002 עבד התובע כנהג הסעות.

ד. התובע חזר לעבודתו כצבע ועבד כצבע בניין עצמאי בין השנים 2002-

2010.

ה. משנת 2010 עבד התובע בעבודות שמירה.

ו. התובע עבד כצבע בממוצע 10 שעות ביום, כאשר מתוכם עבד 3-4 שעות, כשהוא צובע את האיזורים הנמוכים של הקירות.

ז. התובע שמאלי.

ח. הצביעה בחלק התחתון של הקירות התנהלה בכריעה, כשהתובע משעין ברך שמאל על הרצפה, ומכופף אצבעות רגל ימין ומתקדם וגורר את ברך שמאל לאורך הקיר, בהתאם לתהליך הצביעה. ההתקדמות בעבודת הצביעה, תוך הישענות ולחיצות על ברך שמאל, מהווה מיקרוטראומה.

ט. התובע טוען לפגיעה בברך שמאל.

3. ביום 10.6.14 הגיש התובע בקשה להכרה במחלת מקצוע. פקיד התביעות דחה את תביעת התובע ביום 19.11.14 ומכאן התביעה שבפנינו.

4. ביום 24.1.15 הודיע הנתבע כי הוא מסכים למינוי מומחה רפואי על מנת שיחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי רפואי בין עבודת התובע לבין מחלתו.

5. לאור הודעת הנתבע ועל בסיס העובדות המוסכמות אשר פורטו בסעיף 2 לעיל, מונה ביום 1.2.16 ד"ר גיא מורג, כמומחה רפואי מטעם בית הדין, אשר נתבקש לחוות דעתו על השאלות הבאות:

א. מהו ליקויו של התובע?

ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?

גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים.

ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

6. חוות דעת המומחה התקבלה ביום 15.2.16. במסגרת חוות הדעת נקבע כי:

"מדובר בגבר יליד 1953 אשר בעבר נפגע בתאונת דרכים בעבודתו ב-20.6.2013 ושבר קרסול ימין, טופל בגבס. כ-9 חודשים לאחר מכן ב-17.3.14 התלונן על כאבים בברך שמאל, ובבדיקה נראה שהכאב ממקור פיקתי. באפריל עדיין כאבים וביוני 2014 עבר בדיקת אולטראסאונד שהראתה מעט נוזל עם הצטברות נוזל לטרלית וחשד לקרע מניסקוס לטרלי.

בנובמבר 2014 שוב נבדק והיו תלונות על כאב קרסול.

לא מוצא בדיקות הדמייה נוספות או תיאורי כאב או בעיה אחרת.

אי לכך אינני יודע ממה סובל מר ויצמן. ייתכן כי הכאב נבע מעומס יתר לאחר השבר ושינויי הדריכה בתהליך השיקום.

לפיכך ייתכן והכאב נבע כתוצאה מהבעיות בתאונה אך אין זו תאונת עבודה ואין כרגע ליקוי".

7. התובע ביקש להגיש שאלות הבהרה. אלה הועברו למומחה ותשובתו התקבלה ביום 15.5.16. נביא להלן את השאלות והתשובות יחדיו.

בשים לב לעובדות המוסכמות שהועברו אליך לפיהן התובע ביצע עבודתו בכריעה, תוך שנשען על ברך שמאל וכי ההתקדמות בעבודת הצביעה תוך הישענות ולחיצות על ברך שמאל מהווה מיקרו טראומה המומחה מתבקש להשיב:

א1. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת התובע לליקוי ממנו הוא סובל?

(גם החמרת מצב הליקוי עקב העבודה משמעה קיום קשר סיבתי בין השניים).

המומחה השיב:

"קרע מיניסקוס אינו נובע מעבודה על הברכיים כמתואר בכתב התביעה אלא מתנועה סיבובית כזו או אחרת".

א2. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:

האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של התובע עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות, כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).

המומחה השיב:

"לגמרי לא".

א3. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת התובע השפעה משמעותית על ליקויו של התובע? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה).

המומחה השיב:

"ברור שלא"

ב. המומחה מופנה למסמכים הרפואיים שהגיש התובע בהם מצוין כי התובע סובל מכאבים והגבלה בברך שמאל וכי בבדיקת US מיום 13.5.14 הודגם חשד לקרע במניסקוס הלטרלי. האם אין במסמכים אלה כדי להצביע על ליקוי בברך שמאל?

המומחה השיב:

"עברתי על המסמכים ואף ציינתי אותם והוספתי- אין תלונות נוספות ואין הדמייה נוספת ולכן הממצא הוא בגדר חשד ומעבר לכך בדיקת האולטראסאונד אינה נותנת מידע מהימן על קרעי מניסקוסים ואין כל סיבה להסתמך עליה כבדיקה מהימנה בנושא הנ"ל ואין בה להעיד על ליקוי בברך".

טענות הצדדים

8. התובע טוען כי המומחה הרפואי התעלם משאלות ההבהרה שהופנו אליו על ידי בית הדין, מאחר שהתעלם מהעובדה כי התובע התלונן על כאבים בברך שמאל בנוסף על הקרע. המומחה קבע הן בחוות הדעת שהגיש והן בתשובותיו לשאלות ההבהרה כי אין קשר סיבתי בין הכאבים וההגבלה בתנועות ברך שמאל, עליהם התלונן התובע לבין עבודתו של התובע כצבע לאורך השנים שהייתה כרוכה בהישענות והתקדמות על ברך שמאל. לטענתו, העובדה כי המומחה סבור כי אין לתובע כל ליקוי בברך שמאל אינה סבירה ועל כן יש לראות במומחה כנעול בדעתו ולקבל את תביעת התובע להכרה בפגיעתו בברך שמאל כפגיעה בעבודה על פי תורת המיקרו טראומה.

9. הנתבע טוען כי המומחה הרפואי קבע כי אין קשר סיבתי בין עבודת התובע לבין הליקוי בברכו השמאלית וכי בדיקת האולטרסאונד מעלה חשד בלבד לקרע במיניסקוס ואינה בדיקה מהימנה לאבחנת קרע מסוג זה. עוד טוען הנתבע כי המומחה השיב לשאלות ההבהרה שהופנו אליו באופן מפורט ומנומק ועל כן לאור חוות הדעת יש לדחות את תביעת התובע.

דיון הכרעה

המסגרת הנורמטיבית

10. סעיף 79 לחוק קובע:

"בחוק זה, במבוטח -

"פגיעה בעבודה" - תאונת עבודה או מחלת מקצוע

"תאונת עבודה" - תאונה שאירעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עיסוקו במשלח ידו ועקב עיסוקו במשלח ידו"

על פי ההלכה הנוהגת, "תאונה" מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מצד אחד ונזק או פגיעה מצד שני. רק לאחר שהוכחה התאונה על שני יסודותיה, גורם ותוצאה, תקום חזקת הסיבתיות בדבר הקשר הסיבתי בין הגורם לפגיעה. (דב"ע נג/153-0 עווד גאבר פארג' - המוסד לביטוח לאומי (7.4.1994); עבל (ארצי) 36470-04-11 דן סקוירסקי - המוסד לביטוח לאומי (8.12.11)).

11. סעיף 83 לחוק קובע את חזקת הסיבתיות :

"תאונה שאירעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שאירעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך; ואולם תאונה שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין, בין שאירעה לעובד ובין לעובד עצמאי, אין רואים אותה כתאונת עבודה אם הוכח כי השפעת העבודה על אירוע התאונה היתה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים."

כלומר, במקרה שאירעה תאונה תוך כדי העבודה, קמה חזקה היוצרת קשר סיבתי בין התאונה לבין העבודה. במקרה זה עובר הנטל לכתפי הנתבע להוכיח כי התאונה לא נגרמה "עקב" העבודה (עב"ל (ארצי) 144/06 גוזלנד - המוסד לביטוח לאומי (31.1.07).

מן הכלל אל הפרט

12. נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בחוות הדעת, לרבות שאלות ההבהרה, הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות, כפי שיבואר להלן.

13. חוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין, לרבות לאחר הפניית שאלות הבהרה, קובעת באופן חד משמעי כי הוא איננו יודע ממה סובל התובע וכי "יתכן והכאב נבע כתוצאה מהבעיות בתאונה (דרכים) אך אין זו תאונת עבודה ואין כרגע ליקוי" .

המומחה הבהיר במענה לשאלות ההבהרה כי קרע במיניסקוס אינו נובע מעבודה על הברכיים כמתואר בעובדות המוסכמות אלא מתנועה סיבובית כזו או אחרת. זאת ועוד, המומחה הרפואי קבע כי בדיקת אולטרסאונד אינה מהימנה לצורך אבחנת קרע במיניסקוס והיא אינה יכולה להעיד על ליקוי זה, ומכאן כי התובע לא עמד בנטל הראשוני המוטל עליו להוכיח פגיעה.

14. אין בידינו לקבל את טענות התובע ביחס לחוות דעתו של המומחה הרפואי. המומחה התייחס בחוות דעתו לבדיקות שביצע התובע ולאישורים הרפואיים וקבע באופן חד משמעי כי אין ליקוי מאחר שלא הוכח קרע במיניסקוס.

בתחום הרפואי חוות דעתו של המומחה הנה בבחינת "האורים והתומים המאיר את עיניו בשטח הרפואי" ובית הדין יסטה ממנה רק בהתקיים הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן (דיון לו/8-0 (ארצי) סימיון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374 (1976); עב"ל (ארצי) 797/06 וליד סוויטי - המוסד לביטוח לאומי (9.7.08).

בענייננו, נוכח חוות הדעת המפורשת, לא מצאנו לנכון לסטות מחוות דעתו של המומחה הרפואי אשר מונה על ידי בית הדין ומכאן שיש לדחות את התביעה.

סוף דבר

15. התביעה נדחית.

16. כמקובל בתביעה בתחום הביטחון הסוציאלי, אין צו להוצאות.

ניתן היום, י"ט חשוון תשע"ז, (20 נובמבר 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.