בפני תביעה כספית ע"ס 7,238 ₪, שעניינה דרישה לקבלת פיצוי בגין נזק שלטענת התובע נגרם לרכבו כתוצאה מתדלוקו בתחנת הדלק "דיזול" שבבעלות הנתבעת, בכניסה הצפונית אל העיר חדרה (להלן: "תחנת הדלק"), בבנזין במקום בסולר.

לטענת התובע,שהינו מורה לנהיגה ובעליו של רכב מסוג קיה ריאו מ.ר. 53-710-67 (להלן: "הרכב"), בתאריך 13.3.14 בסביבות השעה 18:00, במהלך שיעור נהיגה, הוא נכנס אל תחנת הדלק וכהרגלו,

כשהוא יושב במושב הנוסע מימין לתלמידה שנהגה ברכב באותה עת, בקש בקול רם "סולר מלא במזומן בבקשה". דא עקא, שזמן קצר לאחר שיצא מן התחנה וחש כי הרכב אינו תקין, הוא נאלץ להפסיק את השיעור ולגררו אל המוסך, שם הסתבר לאחר בדיקה כי הרכב תודלק בבנזין במקום בסולר. 

בעדותו בבית המשפט טען התובע כי בחלוף יומיים בהם היה הרכב במוסך ולאחר שתוקן (בהחלפת מגדש טורבו, חלקים וחומרים נלווים), הוא פנה אל מי שניהל באותה עת את תחנת הדלק מר עלי סעאבנה, סיפר לו על מה שארע ולאחר שהציג בפניו את המסמכים והקבלות בדבר הנזק שנגרם לרכב ועלויות תיקונו, אמר לו מר סעאבנה "אין בעיה, הכל ישולם לך ואני אחראי לכל מה שנעשה". התובע הוסיף וטען כי מר סעאבנה "איתר את הבעיה שזה העובד החדש", אלא שמאז הוא נקט כלפי בשיטת "לך ושוב", בקש לבדוק את החלקים שהוצאו מהרכב ובסופו של דבר הציע לפצותו בסך של 1,200 ₪ והסביר זאת בכך שהוא (התובע) החליט לתקן את הרכב על דעת עצמו. לכך הגיב התובע באמרו: "כמובן שתיקנתי על דעת עצמי... אילו הבעיה היתה מתגלה בתוך התחנה והיינו עולים על זה או הוא היה עולה על זה שהוא תידלק בשגוי בבנזין ולא בסולר, אולי הייתי שוקל להפקיד את האוטו בידו שיתקן את זה איפה שהוא רוצה. אין דבר כזה, זה רכב שלי ורכב חדש ומאז הוא מטופל במוסך האם שאני סומך עליו. אני לא צריך לבקש ממנו רשות איפה לתקן את הרכב שלי...".

נציג הנתבעת, מר עלי סעאבנה בעצמו, עורך דין במקצועו, אישר כי "מדובר היה במתדלק חדש שמרוב הלחץ שהיה לו כנראה התבלבל ושם בנזין במקום סולר...", אך טען כי כשעיין בסרט שהוצא ממצלמות התחנה, גילה שהתובע בעצמו עמד ליד המשאבה "והוא ראה שנכנסה הפיה של הבנזין בתוך הסולר ולא שאל את המתדלק מה הוא עושה...". מר סעאבנה שאמר כי בשל חלוף הזמן אין בידו להציג בפני את הסרט, אישר כי הבטיח לתובע שיישא באחריות לנזקיו, אך טען כי הלה לא הוכיח את הקשר הסיבתי בין התדלוק השגוי לבין הנזק נשוא התביעה, ציין שלא ניתן ללמוד מהמסמך שצורף לכתב התביעה (חשבונית ופירוט התיקונים שבוצעו) על קיומו של קשר כזה ואף הוסיף כי שמאי מטעמו שבדק את המקרה סיפר לו ש"המוסך טען ואמר שהתובע עצמו הוא זה שבקש להחליף את הטורבו בחדש", שעה שהוא יכול היה להקטין את נזקו ולהחליפו במשופץ שמחירו נע בין 1,500 ל- 2,000 ₪ בלבד. בהקשר זה בקש נציג הנתבעת להדגיש כי מאחר ורכבו של התובע לא היה חדש, אלא משנת ייצור 2008 והוא משמש ללימוד נהיגה, הרי שדי היה בהחלפת החלק שניזוק (טורבו) במשופץ כדי להשיב את מצב הרכב לקדמותו.

במצב הדברים המתואר לעיל ולנוכח אופי המחלוקת בין הצדדים החלטתי לאפשר לתובע להעיד את מר שלומי הרשקוביץ, מנהל מרכז השירות במוסך בו תוקן רכב, כשבתוך כך הבהרתי לנציג הנתבעת כי היה וברצונו להציג בפני ראיות נוספות מתוך אלה שהוזכרו על ידו במהלך טיעוניו בפני (כמו אותו שמאי למשל) כי אז עליו להביאן ולהציגן במועד הדיון הנוסף שנקבע.

מר שלומי הרשקוביץ, אשר העיד על עצמו כמי שעובד בענף הרכב מעל 30 שנים, בעל תעודת הסמכה ועוסק בכלי רכב מתוצאת קיה מאז שנת 1995, סיפר בעדותו כי הוא הגיע אל המקום בו נתקע רכבו של התובע לאחר שזה התקשר אליו וכשהקשיב לצליל המנוע הורה לו לגרור את הרכב למוסך, שם הסתבר כי הטורבו התפרק וכי יש דלק בפילטר הסול. אז - כך לגרסתו - בקש ממנו התובע "לסדר את האוטו". בעמדו על הקשר בין תדלוק הרכב בבנזין לבין התפרקות הטורבו, הסביר מר הרשקוביץ כי מנוע הרכב בנוי מלכתחילה לעבודה עם סולר ומכיוון שהבנזין הוא חומר בעירה יבש ואין לו סיכה, הרי שאין בכוחו להניע את המנוע. כך קרה, שרכבו של התובע "לא הניע והוא המשיך לעבוד עם האוטו חצי דלק חצי סולר, הבעירה לא היתה מושלמת ובסוף האוטו דומם את המנוע... כל הדלק נכנס לשמן, ברגע שזה קרה השמן הופך להיות דליל ומאבד מהתכונות שלו. דבר ראשון שנפגע זה בדבר הכי עדין במנוע וזה הטורבו. הוא עבד עם שמן ביחד עם דלק אז הגמישות והצמיגות של השמן הפכה לאפס, זה עשה שחיקה מוגברת וזה עצר את המנוע.... היינו צריכים להחליף את כל מה בא במגע עם הדלק....". בתשובותיו לשאלותי בדבר האפשרות להחליף את הטורבו באחר משופץ, אמר מר הרשקוביץ: "הרכב היה עם מאה ומשהו אלף ק"מ. אני הצעתי לו טורבו חדש. בקשר למשומש לא יודעים כמה זה עשה, יש אחריות שלושה חודשים על זה. אני אומר את זה ללקוחות. ההפרש הוא לא מי יודע מה גדול. אם אחרי ארבעה חודשים הולך טורבו במנוע ואני נותן אחריות לשלושה חודשים, מה אגיד ללקוח? מה גם שבמקרה זה מדובר ברכב עבודה".

לשאלת נציג הנתבעת האם הוא נתקל אי פעם בעבר במקרה של נזק לטורבו בנסיבות דומות, השיב מר הרשקוביץ "בוודאי", הסביר מדוע התפרקותו במקרה הנוכחי היתה מהירה ועמד על הצורך בהחלפת החלקים הנוספים הקשורים אליו. לשאלה האם היה זה התובע שבקש להחליף את הטורבו בחדש, השיב: "זה דבר שהוא טריוויאלי אצלנו להציע חדש. אנחנו לא מתעסקים עם חלקים מפירוק, אנחנו חברה ויש אחריות על חלק חדש. חלקים מפירוק משמעותם עבודה חוזרת".

בהמשך חקירתו הנגדית את מר הרשקוביץ הציג בפניו מר סעאבנה את הטורבו הישן מרכבו של התובע ובקש ממנו להצביע על מיקום ואופי הנזק. מר הרשקוביץ הראה את העיוות שנוצא בחלק מ"כנפי" הטורבו כתוצאה מהתלקחות הגזים בטורבו (במקום במנוע) ואמר: "אצלנו בחברה ברגע שמגיע רכב שתודלק בדלק במקום בסולר, החברה מסירה את האחריות כי זה נזק בלתי הפיך, זה כמו רעל שהולך לאט לאט... ברגע שמתדלקים רכבים משנת 2004 (שנת ייצור המנוע – ר.ס.מ) בדיזל (צ"ל בבנזין – ר.ס.מ) נהייה כאן נזק בלתי הפיך...".

נציג הנתבעת אשר לא זימן לדיון הנוסף כל עד מטעמו, בקש - הן בתום הדיון והן לאחריו בכתב - להגיש לתיק בית המשפט הצעת מחיר מיום 20.1.16 ממוסך "טורבו המשולש", לפיה גובה הנזק שנגרם לטורבו ברכב התובע היה יכול להסתכם בסך של 1,800 ₪ ומסמך נוסף שיש בו – כך לטענתו - כדי ללמד על העדר קשר סיבתי בין הארוע נשוא התביעה לבין הנזק הנטען. אלא, שמסמכים אלה לא נתקבלו על ידי כראיות מאחר שעוד בדיון הראשון הבהרתי לצדדים כי לא ניתן יהיה להגיש מסמכים מן הסוג הזה שעורכיהם לא התייצבו לעדות.

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים ואת עדותו של מר הרשקוביץ וראיתי את הטורבו שניזוק,

נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה המכריע.

אין חולק על כך שרכבו של התובע תודלק על ידי עובד הנתבעת בבנזין במקום בסולר.

במצב דברים זה ומשלא הועלתה בפני כל טענה בדבר עמידת הרכב במסלול ל"שירות לעצמי", חלה

האחריות על תדלוק הרכב בסוג הדלק המתאים לו, על הנתבעת ועובדיה. בנוסף לכך, הסבריו של מר

הרשקוביץ בדבר הקשר שבין תדלוק הרכב באופן השגוי הנ"ל לבין התפרקות הטורבו נשמעו לי נכונים

ומשכנעים והנתבעת לא סתרה אותם כנדרש. באשר לטענת הנתבעת בדבר אי הקטנת הנזק על ידי

התובע - נקודת המוצא במקרים כגון זה היא שעל המזיק להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו ולכן

גם אם הנתבעת היתה רשאית לצפות כי במסגרת חובת הקטנת נזקו יעשה התובע ייעשה מאמץ

למציאת פתרון זול יותר, הרי שלטעמי הוא לא חייב היה לעשות כן במחיר של תיקון רכבו במוסך

אחר מזה שבו הוא מטופל מזה שנים, במיוחד כשמדובר ברכב המשמש ללימוד נהיגה.

סוף דבר, אני מחליטה לחייב את הנתבעת לשלם לתובע (המשתמש ברכב הנדון לצרכי עבודתו) את הסך של 6,134 ₪ (סכום התביעה המבוסס על חשבונית התיקון שצורפה, בהפחתת המע"מ), בתוספת הוצאות בסך 400 ₪, סה"כ 6,534 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.

בהעדר בסיס מספיק לדרישתו המאוחרת של התובע לפיצוי נוסף בגין הפסד ימי עבודה ולנוכח העיתוי והסיבות שבגינן הועלתה דרישתו זו שלא במסגרת כתב התביעה, אני מחליטה שלא לזכותו בפיצוי בגין רכיב זה שגם לא הוכח כנדרש.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תמציא לצדדים את פסק הדין בדואר רשום.

ניתן היום, ח' אדר ב' תשע"ו, 18 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.