זו בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה (השופטת רקפת סגל מוהר) מיום 18.3.16, שהומצא למבקשת ביום 11.4.16. המשיב מתנגד לבקשה.

בית המשפט לתביעות קטנות הינה ערכאה מיוחדת אשר מטרתה לסיים סכסוכים בדרך מהירה ויעילה. לפיכך, אין ערעור בזכות על פסק הדין אלא יש צורך בקבלת רשות. משום כך, על בית המשפט לערעורים לשקול את מידת התערבותו, ולהתערב רק כאשר קיימת טעות משפטית או עובדתית בולטת המצריכה התערבות, או כאשר השאלה המתעוררת חוזרת באופן קבוע בבית המשפט לתביעות קטנות וקיים צורך להכריע בה, כדי לא להנציח טעות – בר"ע (מחוזי י-ם) 244/90 פנחס יאיר נ' שחר פרנקל פ"מ תשנ"א(3) 309 (1990), בר"ע (מחוזי י-ם) 567/03 טננהאוז נ' י.ד. רכב ותחבורה בע"מ אירופה קאר (ניתן ביום 9.12.2003), רע"א 3006/05 פריפר טבעי בע"מ נ' ראובני (ניתן ביום 12.7.2005); בר"ע (מחוזי י-ם) 375/08 ארקיע קווי תעופה ישראליים בע"מ נ' קורח מאיר (ניתן ביום 3.4.2008); רע"א 9615/05 שמש נ' פוקצ'טה.

אני דוחה את טענת המשיב, כי הבקשה הוגשה באיחור. הבקשה הוגשה ביום 19.4.16, 8 ימים לאחר המצאת פסק הדין למבקשת.

המבקשת לא צירפה לבקשתה את כתב התביעה וכתב ההגנה. כל שצירפה הוא פרוטוקולים של שני דיונים, העתק פסק הדין, חשבונית מס, הצעת מחיר, ומסמך המוכתר בכותרת "חוות דעת מקצועית" מטעם מר עואד מסארווה. הדבר לא מנע ממנה לטעון טענות לפי כתב ההגנה שלא צורף, כגון בסעיף 13 לבקשה.

אין חולק שהמבקשת אחראית לכך שרכבו של המשיב תודלק בבנזין במקום בסולר. המבקשת גם לא חלקה על אחריותה לתיקון הנזק שנגרם לרכבו של המשיב. כל הדיון נסוב איפוא רק על שיעור הנזק שהוכח, ובמיוחד על הקשר הסיבתי בין החלפת הדלק לבין התפרקות הטורבו והצורך בהחלפתו לחדש.

בהקשר זה, אני דוחה את טענת המבקשת, כאילו אינה מפצה את המשיב אלא לאחר קבלת יעוץ ממוסך הסדר שאיתו היא עובדת (סעיף 5), או כאילו אינה מתקנת את הנזק אלא אם הרכב לא יצא מהתחנה או שנתקע במרחק ובזמן סביר, או כי תנאי לפיצוי הוא שתשלח נציג מטעמה ושמאי שיעריך את הנזק. המבקשת אחראית לתיקון הנזק, ואינה יכולה להציב לו תנאים. ככל שהנזק מוכח, עליה לשלם את מלוא הנזק, גם אם הרכב יצא מהתחנה, וכעבור יומיים.

המבקשת הלינה על כך שלא ניתן לה להציג את חוות דעת המומחה מטעמה. בית המשפט לתביעות קטנות איפשר למבקשת בהחלטתו מיום 10.1.16 להציג ראיות נוספות במועד הנוסף, ביום 24.1.16. ביום 24.1ץ.16, הודיע נציג המבקשת, עו"ד במקצועו, שקיבל חוות דעת וביקש להציג הצעת מחיר שניתנה למומחה מטעמו. בקשתו נדחתה, משום שהובהר לו שאין הוא יכול להציג מסמכים על פי שיחותיו עם עדים, או מסמכים שכותביהם לא הגיעו לעדות. אני דוחה את טענות המבקשת כלפי החלטה זו. "הצעת המחיר" כביכול מיום 20.1.16היא הצעה על עבודה של "קוד לטורבו כולל עבודה", ונכתב בה, לא כחלק מהצעת מחיר, אלא כמין חוות דעת: "צריך להחליף את הקוד כתוצה מחבלה בצד של סעפת אגזוז" וכן, בכתב אחר "הנזק שנגרם לטורבו לא קשור למערכת דלק". לא רק שכותב הצעת המחיר לא הגיע לעדות, אלא שהצעת המחיר היא כביכול חוות דעת ולא הצעת מחיר, שנותנה אינו מזדהה והיא אינה חוות דעת כדין. החלטת בית המשפט לתביעות קטנות שלא לקבלה היא החלטה סבירה במסגרת סמכותו הדיונית לנהל את שמיעת הראיות.

המבקשת כלל לא ביקשה להביא את נותן חוות הדעת שבידה לעדות. היא ביקשה להציגו ללא עדות. לדבריו של נציג המבקשת, שהוא כאמור עו"ד, "לא ראיתי צורך להזמין אותו כעד, כי הוא כבר הגיש את חוות דעתו". כאמור בבקשה לרשות ערעור, בסעיף 12, במסגרת הדיון ביום 24.1.16 ""שלפה" המבקשת לראשונה הצעת מחיר... המבקשת לא הסתבכה בהצעת מחיר וחוות דעת זו אלה גם צירפה חוות דעת מוסך מורשה השוללת כל קשר בין הנזק ובין מערכת הטורבו". במסמך הקרוי "חוות דעת" לא כתוב אפילו מתי נכתב, בניגוד להוראות הדין, אבל ממועד התשלום עבורו עולה שהוא נערך ביום 22.1.16, יומיים לפני הדיון. כלומר, המבקשת שולפת לראשונה בעת הדיון, לאחר חקירת העד מטעם המשיב, חוות דעת שלא הוגשה קודם לכן לבית המשפט ולצד שכנגד, ומצפה שתתקבל בלי להביא לעדות את המומחה שנתן אותה. בית המשפט לתביעות קטנות לא קיבל את הבקשה להגיש את המסמך שנשלף לראשונה בצורה כזו, ובדין נהג כך. אציין, כי המסמך כלל אינו חוות דעת, ולא רק התאריך חסר, אלא גם האישור שידוע לחותם שדין חתימתו כדין עדות בבית המשפט. אני דוחה את טענות המבקשת על כך שנמנע ממנה להגיש את המסמכים ששלפה.

קביעת בית המשפט קמא בדבר הנזק שהוכח, והקשר הסיבתי בינו לבין החלפת הדלק מעוגנת היטב בחומר הראיות שבפניה. אין מדובר בטעות משפטית או עובדתית בולטת. להסיר ספק, הטענה שהחשבונית שהגיש המשיב היא פיקטיבית, שהופיעה בסעיף 15 לבקשה, לא נטענה בפני בית המשפט קמא, כעולה מהפרוטוקולים, והעד שהוציא את החשבונית לא נשאל על כך ולו מילה אחת. בנסיבות אלה , טיעון זה מטעה.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לרשות ערעור. לאור דרך הטיעון של המבקשת, המבקשת תשלם למשיב הוצאות הבקשה בסך 8,190 ₪, יותר מהסכום המינימלי שיש לפסוק לפי תקנה 512 והתעריף המומלץ של לשכת עורכי הדין, שהוא 5,357 ₪ בתוספת מע"מ. המזכירות תעביר למשיב את העירבון שהופקד על ידי המבקשת, ע"ח ההוצאות.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ו, 16 יוני 2016, בהעדר הצדדים.