1. לפניי בקשה למתן סעד זמני אשר יורה על עיכוב ההליכים בתיק הוצאה לפועל שמספרו 0336880147. תיק זה נפתח על ידי המשיבה כנגד המבקשת, בגין חוב של 97,000 ש"ח אותו המבקשת חבה למשיבה. במסגרת הליכי ההוצאה לפועל עוקלו על ידי המשיבה כספים של המבקשת. הסעד שהתבקש בהליך שלפניי נועד למנוע מימוש של הכספים האמורים עד בירורה של התביעה העיקרית שהוגשה על ידי המבקשת.

2. התביעה העיקרית הוגשה כחודשיים לפני שהוגשה הבקשה למתן הסעד הזמני. מדובר בתובענה כספית על סך של 262,000 ש"ח. המבקשת (היא התובעת) היא עמותה שבבעלותה מבנה אשר הושכר למשיבה (היא הנתבעת) למשך מספר שנים. מכתב התביעה עולה כי בין הצדדים התגלעו מחלוקות באשר להסכם השכירות האמור, והם ניהלו הליך בוררות ממושך בבית דין לממונות "דרכי הוראה". המחלוקות התייחסו הן לחוב בגין אי תשלום דמי שכירות, הן לבנייה בלתי חוקית אותה ביצעה המשיבה בשטחה של המבקשת. התביעה העיקרית מסתמכת על פסק בורר שניתן על ידי בית הדין ביום י"ג שבט תשע"א, ובו, כך נטען, הורה בית הדין על קיזוז מן החוב של המשיבה כלפי המבקשת את סכום ההנאה שהפיקה המבקשת מן המבנים הבלתי חוקיים. לטענת המבקשת, החלטה זו הוגבלה כל עוד לא יוּצא צו הריסה כנגד המבנים האמורים (להלן: ההחלטה הראשונה). לטענת המבקשת בכתב התביעה, ביום 30.7.2012 הוגש כתב אישום בבית המשפט לעניינים מקומיים בגין המבנים החורגים שהקימה המשיבה. כתב האישום הוגש נגד שוכר הנכס באותה עת, אשר, כפי שעולה מכתב התביעה, "בטובו הסכים ליטול על עצמו את ההתמודדות עם כתב האישום על מנת לסייע לתובעת" (פסקה 8 לכתב התביעה). ביום 20.10.2013 ניתנו פסק הדין וגזר הדין בהליך זה, בהמשך להסדר טיעון במסגרתו הודה השוכר במיוחס לו בכתב האישום. בהמשך להסדר הטיעון נגזר דינו של השוכר, בין היתר, לתשלום קנס של 85,000 ש"ח ולהתאמת הבנייה להיתר בנייה לרבות בדרך של הריסת בנייה חורגת. בית המשפט לעניינים מקומיים (כב' השופטת ת' נמרודי) קבע כי צו ההריסה ייכנס לתוקף ביום 20.10.2014. לטענת המבקשת, כבעלת הנכס היא נדרשת כיום לסלק את המבנים החורגים. לפיכך, היא הגישה את התביעה הנוכחית, המגלמת את הקנס שנקבע בגזר הדין (85,000 ש"ח), ואת העלות הצפויה להריסת המבנים.

3. ביום 9.7.2015 הגישה המבקשת "בקשה בהולה לעיכוב הליכים במעמד צד אחד". בבקשה, המחזיקה שלושה עמודים, נטען כי מאז הסתיימה השכירות בין בעלי הדין, המשיבה אינה מתפקדת עוד כעמותה. עוד נטען כי בית הדין לממונות קבע כי על המבקשת לשלם למשיבה סכום של 97,000 ש"ח, בגינם נפתח הליך ההוצאה לפועל, והמשיבה מבקשת לממש את הכספים שנתפסו במסגרת עיקול שבוצע. בתצהיר שצורף לבקשה נטען כי אילו לא יינתן צו לעיכוב הליכים תעמוד המבקשת בפני שוקת שבורה וייגרם לה נזק אדיר הואיל ו"[]אין אישיות משפטית העומדת בראש העמותה ישיבת אור התלומד [כך במקור] ואין לה כל מקור כספי שבאמצעותו תוכל [המבקשת] להשיב את הכספים המגיעים לה" (פסקה 7 לתצהיר נציגת המבקשת).

4. ביום 9.7.2015 ניתן סעד ארעי המורה על עיכוב הליכי מימוש הכספים בתיק ההוצאה לפועל בכפוף להמצאת ערבויות שונות.

5. ביום 28.7.2015 הוגשה תגובה מטעם המשיבה. בתגובה ארוכה ומפורטת התייחסה המשיבה לשורה של הליכים שנוהלו בין בעלי הדין, וצירפה העתקים של ההחלטות בהליכים אלה. מהתגובה עולה כי לאחר ההחלטה הראשונה של בית הדין, עליה מסתמכת התביעה העיקרית, ניתנו על ידי בית הדין שתי החלטות נוספות, מן הימים ל' ניסן תשע"א ו-י"א אייר תשע"ב (להלן: ההחלטה השנייה וההחלטה השלישית בהתאמה). החלטות אלה נושאות את הכותרות: "החלטת בית הדין סופית" ו-"המשך פסק דין מיום ל' ניסן תשע"א". לטענת המשיבה, ההחלטות השנייה והשלישית ניתנו לאחר שנמצא שוכר לנכס, אשר ביקש להותיר את המבנים על כנם. לפיכך, בית הדין ערך איזון בין הטענות הכספיות של הצדדים, ובכך סתם את הגולל על הטענות הנוגעות למבנים הבלתי חוקיים. עוד נטען כי שיערוך עלות ההשקעה של המשיבה בנכס התבצע בהתאם לשתי שומות שהוגשו על ידי שמאי אשר מונה על ידי בית הדין. מתגובת המשיבה עולה עוד כי הוגשה על ידה בקשה לאישור פסק בורר בהתייחס להחלטות השנייה והשלישית של בית הדין, בעקבותיה הגישה המבקשת בקשה לביטול פסק הבורר. ביום 2.4.2014 ניתן פסק הדין (כב' השופט ב' גרינברגר) הדוחה את בקשה הביטול, ומשכך, מאשר את ההחלטות השנייה והשלישית של בית הדין.

6. לטענת המשיבה, עיון בשורת ההחלטות האמורה מעלה כי דין הבקשה לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל להידחות. תחילה נטען כי יש לדחות את הבקשה משיקולי יושר, הואיל והמבקשת לא העמידה לעיון בית המשפט את מכלול ההליכים שהתקיימו בין בעלי הדין. בהקשר זה נטען עוד כי המבקשת לא הביאה לידיעת בית המשפט גם את העובדה שבקשה דומה לזו שלפניי הוגשה תחילה להוצאה לפועל. שנית, טענה המשיבה כי יש לדחות את הבקשה גם מטעמים של סיכויי התביעה ומאזן הנוחות. לגישת המשיבה, סיכויי התביעה נמוכים הואיל ומתקיים בעניין זה השתק עילה או השתק פלוגתא. לפי הטענה, התביעה מבקשת למעשה "לפתוח" נושא שהוכרע על ידי בית הדין, בהליך שהוא למעשה מעין ערעור על החלטות בית הדין. אשר למאזן הנוחות טענה המשיבה כי נוכח חולשת סיכויי התביעה, משקלו של יסוד זה צריך להיות מועט. לגוף העניין טענה המשיבה כי מדובר בסעד כספי שנפסק לטובתה בפסק דין חלוט, וכי גם בימים אלה היא מוסיפה לתפקד כ"ישיבה גדולה". המשיבה מסרה את מענה כיום, וצירפה אישור רואה חשבון על ניהול ספרי העמותה. עוד צוין בבקשה כי בבעלות המשיבה חשבון בנק ונכסי מיטלטלין. המשיבה ציינה עוד כי היא במגעים מול עיריית ירושלים להקצאת שטח לצורך פעילותה, וכי הערבים שחתמו כערבים על הסכם השכירות עם המבקשת "חיים וקיימים ובעלי נכסים". נוכח האמור, נטען כי טענת המבקשת לפיה אין איש העומד בראש המשיבה אין לה על מה שתסמוך.

7. בעקבות הגשת התגובה התבקשה המבקשת להשיב לטענות המשיבה. ביום 25.8.2015 הוגשה תגובת המבקשת. בתשובתה טענה המבקשת כי המצהיר מטעם המשיבה "מנסה לגרום למצב שבו יילקחו הכספים שנתפסו לכיסו, בעוד לא הוכיח כל קשר לעמותה" (פסקה 10 לתגובה), וכי אין למשיבה כל נכס שיכול להוות ערובה למימוש פסק הדין. לטענת המבקשת, נתקלה היא בקשיים למסור את כתב התביעה, ודי בכך כדי להותיר את הצו על כנו. המבקשת הוסיפה כי בניסיונה להמציא את כתב התביעה והבקשה מושא ההליך הנוכחי התחקתה אחר מספר העמותה של המשיבה. לטענתה, לא נמצאה עמותה רשומה במספר זה. עוד נטען כי ניסיון לאיתור העמותה על פי שמה של העמותה העלה כי כתובת העמותה היא ברחוב שאינו קיים בירושלים. מכאן למדה המבקשת כי המשיבה אינה קיימת עוד. אולם, יובהר כבר בשלב זה כי טענות אלה הופרכו בדיון במעמד הצדדים. ראשית, המשיבה צירפה פלט ממוחשב מרשם העמותות הכולל את מספר העמותה (הזהה לזה שבכותרת כתב התביעה) וכתובתה (שעודנה כתובת הנכס בבעלות המבקשת). שנית, התאגיד שנטען כי כתובתו ברחוב שאינו קיים נושא שם דומה לזה של המשיבה ("אור התלמוד בע"מ"), אך לא זהה (המשיבה היא "ישיבת אור התלמוד").

דיון והכרעה

8. לאחר שעיינתי בטענות בעלי הדין וקיימתי דיון במעמד בעלי הדין שוכנעתי כי דין הבקשה להידחות ודין הסעד הארעי שניתן במעמד צד אחד להתבטל. כידוע, בהתאם לתקנה 362 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, בבוא בית המשפט להכריע בבקשה למתן סעד זמני עליו להשתכנע בקיומה לכאורה של עילת תביעה; לערוך "מאזן נוחות" בין הנזק שייגרם למבקשת אם לא יינתן הסעד הזמני אל מול הנזק שייגרם למשיבה היה ויינתן הסעד הזמני; ולבחון אם הבקשה הוגשה בתום לב, ואם מתן הסעד צודק וראוי בנסיבות העניין ואינו פוגע במידה העולה על הנדרש.

9. אפתח בתנאי השלישי הנוגע לתום הלב של המבקשת. כידוע, "שיקולי היושר" העומדים ביסודם של הסעדים הזמניים מחייבים את בעל הדין העותר לקבלת סעד זמני להביא את מכלול העובדות הרלוונטיות לעניין לפני בית המשפט. זאת, ביתר שאת, שעה שהבקשה מוגשת במעמד צד אחד (ראו, רע"א 8113/00‏ שפר נ' תרבות לעם (1995) בע"מ, פ''ד נה(4) 433 (2001) והאסמכתאות שם)). בעניין שלפניי, המבקשת הציגה לפני בית המשפט תמונה חלקית בלבד של מערכת היחסים בין בעלי הדין, ובפרט, של ההחלטות שניתנו במחלוקות ביניהם. אף אם המבקשת סברה כי יש ליתן את המשקל המשמעותי ביותר להחלטה הראשונה של בית הדין, לא הובהר – לא בכתב התביעה, לא בבקשה למתן סעד זמני, ולא בתשובה לתגובת המשיבה – מדוע ההחלטה השנייה וההחלטה השלישית של בית הדין, כמו גם פסק הדין שאישר את ההחלטות האמורות, לא צורפו לבקשה ואף לא נזכרו בה. לא הובהר גם מדוע לא צורף עותק שלם ומלא של כתב האישום שהוגש לבית המשפט לעניינים מקומיים, אלא העמוד הראשון בלבד. כפי שטענה המשיבה, ובצדק, הואיל ולא צורף כתב האישום כולו, לא ניתן לדעת אם הוא מתייחס לחריגות בנייה נוספות על אלה שנבנו על ידי המשיבה. כל המידע האמור, הרלוונטי מאוד להבנת מכלול היחסים שבין בעלי הדין, לא נזכר כלל בבקשה. כאמור, גם כשנדרשה לתשובה לתגובת המשיבה, לא התייחסה המבקשת בענייניות ולא הבהירה מדוע כל אלה הושמטו מן הבקשה. די היה בעובדה זו כדי לדחות את הבקשה מטעמי חוסר תום לב.

10. זאת ועוד. גם לגופם של דברים לא מצאתי לנכון להיעתר לבקשה. אשר לתנאי הנוגע לסיכויי התביעה ולקיומה של שאלה רצינית הראויה לבירור: הגם שמתעוררים קשיים במישור האמור, לא ניתן לקבוע שלא מתקיימת שאלה ראויה לבירור במידה הנדרשת בשלב זה של ההליכים. אכן, יש להניח שבהליך העיקרי תתבררנה טענות המשיבה באשר לקיומם של השתק עילה והשתק פלוגתא. עוד יש להניח שבהליך העיקרי תתבררנה הטענות הנוגעות לאחריות שנטל על עצמו השוכר, לשאלה האם כתב האישום התייחס למבנים נוספים אשר נבנו על ידי השוכר החדש, ולשאלה אם נכונותו של השוכר לחתום על הסדר הטיעון גולמה בדרך כלשהי בהסכם השכירות. בהליך העיקרי תידון גם, יש להניח, השאלה אם חלק מגזר הדין קוים (למצער הקנס אשר הושת על השוכר, ואשר אמור היה להשתלם ב-60 תשלומים חודשיים, החל מיום 10.12.2013). אלא שלצד השאלות האמורות, יש להניח שתתברר גם הטענה המרכזית של המבקשת ולפיה חלה על המשיבה חובה לפנות את המבנים החורגים. זאת, על רקע הודאתה בבנייתם וכן על רקע קביעת בית הדין לפיה אם יהיו תוכניות בנייה מעשיות שיסתרו את פסק הדין, בית הדין ידון מחדש על הכל (ראו, למשל, בהחלטה השנייה, סעיף ט).

11. הגם שמתקיימת שאלה ראויה לבירור לא שוכנעתי שהמבקשת עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח שמאזן הנוחות נוטה לטובתה. פרט לטענות בעלמא על חשש מפני קושי למימוש פסק הדין, ככל שיינתן לטובתה, לא הצביעה המבקשת על טעם המצדיק עיכוב הליכי ההוצאה לפועל. בתצהיר שצורף לבקשה נטען כי אין אישיות משפטית העומדת מאחורי המשיבה ואין לה מקורות כספיים. בהקשר זה טענה המצהירה מטעם המבקשת בדיון שלפניי כי לפני מספר חודשים התקשרה לאחד הערבים להסכם השכירות והוא השיב שהישיבה אינה קיימת עוד. אלא שטענה זו לא נכללה בתצהיר ולא נתמכה בנתון כלשהו (ולמצער, שמו של הערב). גם הטענות הכלליות באשר לכך שהמשיבה אינה קיימת עוד או שאין לה מקורות כספיים לא נתמכו בנתונים קונקרטיים כלשהם. טענות אלה נסמכו על שני טעמים: האחד, כי המשיבה אינה רשומה כעמותה. השני, כי המבקשת נתקלה בקשיים בהמצאת כתב התביעה. כאמור, הטעם הראשון הופרך. כפי שצוין לעיל, במהלך הדיון הוצג פלט המעיד על רישומה של המשיבה והמבקשת לא ידעה להסביר את מקור הפער. אלא שעיון בפלט רשות התאגידים שצירפה המבקשת (וממנו עולה, לכאורה, שלא קיים תאגיד הנושא את מספר העמותה של המשיבה) מעלה כי כפי הנראה מקור הטעות נעוץ בעובדה שהמבקשת ביצעה חיפוש באתר של רשם החברות ולא באתר של רשם העמותות. ברי, לפיכך, שאין לגזור מנימוק זה מסקנה כלשהי. אשר לקשיי המסירה, הובהר בתגובת המשיבה כי בא כוחה סירב לקבל את כתב התביעה הואיל ובמועד המסירה המשיבה טרם ייפתה את כוחו לייצג בהליך הנוכחי. אוסיף עוד כי המבקשת לא הבהירה בבקשתה מדוע, לשיטתה, דווקא במועד הנוכחי עלו תהיות לגבי עצם קיומה של המשיבה ונציגיה, וזאת על רקע העובדה שבין השתיים מתנהלת מערכת יחסים מאז שנת 2005, ועד היום לא התעוררה טענה כאמור. בדיון לפניי הצהיר לפרוטוקול בא כוח המשיבה כי המצהיר מטעם המשיבה היה צד להסכם השכירות בין הצדדים; כי הוא זה שייצג את המשיבה בכל ההליכים המשפטיים והליכי הבוררות וכי הוא ממשיך להיות הנציג המוסמך שלה. אותו מצהיר העיד בדיון לפניי כי למשיבה יש תקציבים ממשלתיים ונכסי מיטלטלין. טענות אלה, אשר הובאו גם בתגובת המשיבה בכתב, לא זכו לכל מענה בתשובת המבקשת או בדיון במעמד הצדדים.

12. במכלול הנסיבות הללו, לפיכך, לא שוכנעתי שמאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת באופן שיש בו כדי להצדיק עיכוב הליכי ההוצאה לפועל – החלטה שמשמעה עיכוב ביצועו של פסק דין חלוט שניתן לטובת המשיבה. היעדר נתון קונקרטי לעניין הכבדה על ביצוע פסק הדין, בהצטרף להצגה החלקית של העובדות על ידי המבקשת, מובילים למסקנה כי דין הבקשה להידחות. משכך, הסעד הארעי שניתן ביום 9.7.2015 מבוטל. המבקשת תישא בהוצאות המשיבה בגין בקשה זו בסך של 6,500 ש"ח.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ו, 24 ספטמבר 2015, בהעדר הצדדים.