א. כללי

1. לפני בקשת התובעת למחיקת התובענה שהגישה ללא צו להוצאות. הנתבעת התנגדה לבקשה, ואף עתרה לחייב את התובעת בהוצאותיה.

ב. רקע דיוני

1. התובעת הגישה נגד הנתבעת את התובענה שכאן, על סך של 262,000 ₪. במסגרת התובענה הגישה התובעת שורה של בקשות, שנידונו רובן לפני כבוד השופטת קרן אזולאי, ונדחו על ידה. כך, הגישה התובעת בקשה לסעד זמני, שנדחתה; בקשה לעיון חוזר בהחלטת הדחיה, שנדחתה; בקשה לפי פקודת בזיון בית משפט, שגם היא נדחתה; בקשה לעיון חוזר בהחלטה זו, שנדחתה אף היא; וכן בקשה נוספת לסעד זמני שנדחתה על ידי כבוד השופטת עינת אבמן – מולר (ראו החלטות מימים 24.9.15, 2.11.15, 23.12.15, 24.12.15, ו-27.12.15). בנוסף הגישה התובעת בקשה לתיקון כתב תביעה, ובה עתרה להגדיל את סכום התביעה מ-262,000 ₪ למיליון ₪ וכן לצרף אליה שורה של נתבעים. בקשה זו טרם הוכרעה.
2. אחר כל אלה - ולאחר שהנתבעת הגישה תשובה לבקשה לסעד זמני, כתב הגנה, תשובה לבקשה לתיקון כתב תביעה וכן הגישה כתבי בי דין נוספים במסגרת הבקשות השונות שהגישה התובעת בהליך - עתרה התובעת ביום 31.12.15 למחוק את התובענה ללא צו להוצאות. התובעת טענה, בין היתר, כי "נתגלו נסיבות חדשות המעלות שאלות משפטיות המצויות לפתחו של ביהמ"ש המחוזי", וכי "בכדי להימנע מעינוי דין מעדיפה [התובעת] למחוק תביעתה ולהגיש תביעה חדשה במחוזי". התובעת הוסיפה וטענה כי "מיותר לבקש את תגובת [הנתבעת] שכן זכותה הטבעית של [התובעת] למחוק את תביעתה", ואף טענה כי ייפוי הכוח שניתן לבא כוח הנתבעת הוא מזויף. הבקשה לא נתמכה בתצהיר.
3. הנתבעת הגישה הודעה מטעמה וטענה כי לאחר דחיית הבקשה לסעד זמני מונה לתובעת מזכיר שאינו עורך דין, בשם אריאל טל, אשר הוא המייצג אותה בהליך. הנתבעת הוסיפה וטענה כי התנהלותו של אותו מזכיר כוללת "שימוש בטקטיקה פסולה של הפיכת ההליך לסכסוך אישי, וניסיון להתיש ולייאש את הצד שכנגד באמצעות הצפתו בבקשות סרק המוגשות חדשות לבקרים למספר ערכאות...", ועוד. בנוסף טענה הנתבעת כי מדובר בהתנהלות שיטתית מצד אותו מזכיר, העולה משורה של הליכים שבהם היה מעורב, וכי כדי למנוע "נזק נוסף והפרה נמשכת של האיסור להסיג את גבול המקצוע", הרי שאין למחוק את התובענה אלא יש "להקפיאה" ולברר את השלכות ההתנהלות מול לשכת עורכי הדין (הודעה מיום 5.1.16). בנוסף ציינה הנתבעת כי בכל מקרה, וגם אם תימחק התובענה, היא תעמוד על חיובה של התובעת בהוצאותיה.
4. הצדדים וכן מזכיר התובעת בעצמו הגישו בקשות ותגובות נוספות, ולאחר מכן הועבר ההליך לטיפולי.
5. בהחלטה מיום 7.1.16 ציינתי כי משהודיעה התובעת שהיא מבקשת למחוק את התובענה שהגישה אין מקום לחייבה להתמיד בה, וזאת מבלי לגרוע מטענות הצדדים ההדדיות כפי שנטענו במסגרת כתבי בי הדין השונים שהוגשו, ומזכותו של כל צד לנקוט כל הליך שימצא לנכון בגין ההתנהלות שפורטה. עוד נקבע בהחלטה כי הנתבעת תוכל להשיב לבקשת התובעת למחיקת התובענה ללא צו להוצאות, תוך פירוט טענותיה לעניין ההוצאות; כי התובעת תוכל להשיב לתשובה; וכי אי הגשת תשובה במועד כמוהו כהסכמה לבקשה ואי הגשת תשובה לתשובה במועד כמוהו כויתור על הזכות להגישה.
6. הנתבעת הגישה את תשובתה לבקשת התובעת, ובה טענה כי יש לפסוק לטובתה הוצאות ריאליות, תוך הפניה להסכם שכר הטרחה בינה לבין באי כוחה, שבו נקבע שכר הטרחה על 35,000 ₪ בתוספת מע"מ (היינו 40,950 ₪). הנתבעת הוסיפה וטענה כי יש לחייב את התובעת גם ב"הוצאות מיוחדות", בגין התנהלותה הדיונית החריגה, כפי שפורטה בתשובה.
7. התובעת מצדה ביקשה להאריך את המועד להגשת תשובתה לתשובה. בקשה זו לא לוותה בתצהיר, אך לפנים משורת הדין הוריתי ביום 17.1.16 על הארכת מועד להגשת התשובה לתשובה עד אתמול. התשובה לתשובה לא הוגשה גם בחלוף מועד זה. הנתבעת טענה כי התובעת נמנעה מלהשיב לתשובה, למרות ה"ארכה הנכבדת" שניתנה לה, כלשונה, וכי בנסיבות אלה יש ליתן את ההכרעה על בסיס הבקשה והתשובה.

ג. דיון והכרעה

1. כפי שכבר צוין, את התובענה שכאן יש למחוק כפי שביקשה התובעת לעשות. הדיון שלפניי מתמקד בנושא ההוצאות. התובעת טענה כי המחיקה צריכה להיעשות ללא צו להוצאות, ואילו הנתבעת התנגדה לכך, ועתרה לחייב את התובעת בהוצאות משמעותיות שמעל סך של 40,950 ₪.
2. לטעמי יש לחייב את התובעת בהוצאות הנתבעת, אם כי לא בסכום שנתבקש.
3. הגורמים הרלוונטיים שאותם יש לשקול בפסיקת הוצאות משפט נמנו בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" נ' סיעת "יש עתיד לביאליק" פ"ד ס(1) 391, 395 (2005). נקבע כי

בין גורמים אלה יש למנות את אופייה של התובענה ומידת מורכבותה, הסעד המבוקש והיחס בינו לבין הסעד שנפסק, היקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך ושכר הטרחה ששולם או שבעל הדין התחייב לשלמו.

1. עוד צוין שם כי

הדרך שבה פועל בעל דין הינה מרכיב חשוב בקביעת שכר הטרחה וההוצאות. בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום. לעומת זאת אם בעל הדין האמור זכה בהליך אפשר שלא ייפסקו לזכותו הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן.

1. כן נאמר כי

תקנה 512(א) לתקנות סדר הדין האזרחי קובעת שבדרך כלל לא יפחת שכר הטרחה מן התעריף המינימלי, כאמור בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977. כמובן שמדובר ברף תחתון ודומה שמזה שנים הוא חסר משמעות בחיי המעשה.

1. בנוסף נקבע כי

כלל נוסף נקוט בידינו והוא כי ראוי שבעל דין הזוכה במשפט לא ייצא בחסרון כיס מבחינת ההוצאות שהוציא ושכר הטרחה ששילם.

(ראו גם: ע"א 2076/09 ח.י בלאושטיין בניין והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל - משרד הבינוי והשיכון (2.9.2010); ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, נצרת עילית פ"ד ס(1), 600 (2005))

1. על רקע שיקולים אלה, אבחן את המקרה שכאן.
2. ראשית, במקרה שכאן זכתה הנתבעת במשפט, במובן זה שהתובעת החליטה למחוק את התובענה שהגישה. גם אם אין מדובר בסיום המחלוקת בין הצדדים, נוכח כוונת התובעת להגיש הליכים נוספים, הרי שבמסגרת התובענה שכאן מבוקשה של התובעת לא ניתן לה. בנסיבות אלה, ראוי שהנתבעת לא תצא בחסרון כיס מבחינת הוצאות שהוציאה ושכר טרחה ששילמה במסגרת התובענה (וראו גם: ע"א 1182/90 שחם נ' רוטמן פ"ד מו(4) 330, 346 (1992)). עם זאת, פסיקה זו של הוצאות צריכה להיות כפופה למגבלות של סבירות ומידתיות (ראו: ע"א 2617/00 הנזכר, 615).

הנתבעת הציגה את הסכם שכר הטרחה בינה לבין באי כוחה, שמכוחו התחייבה לשלם סך העולה כדי 40,950 ₪, אולם הסכם זה מתייחס לניהול התובענה במלואה. הנתבעת טענה אמנם כי בהסכם נקבע שמדובר בשכר טרחה "קבוע וכולל", וכי בהתחשב בהיקף הליכי הביניים שנוהלו בתובענה עד כה "מקובל גם על הנתבעת ונציגיה כי לאור ההסכמה החוזית עליה לחוב במלוא שכה"ט שהוסכם", אך לטעמי בהתחשב בשלב הדיוני שאליו הגיע ההליך, פסיקת הוצאות לנתבעת בהיקף של ההוצאות שהייתה מוציאה במסגרת ההליך כולו חורגת ממגבלות הסבירות והמידתיות.הנתבעת טוענת, בצדק, כי היקף הליכי הביניים שנוהלו בתובענה הוא רב ביותר, ויש ליתן לכך משקל ממשי גם מבחינת היקף העבודה שלו היא נדרשה, אך בסופו של יום הסתיימה התובענה לאחר הגשת כתבי הטענות. בנסיבות אלה, אין מקום לחייב את התובעת לשלם לנתבעת הוצאות משפט שלטעמה של הנתבעת היו ההוצאות שהייתה נדרשת להוציא עבור ניהול התובענה במלואה. יצוין כי קבלת עמדת הנתבעת גם תיצור תמריץ שלילי לבעל דין לסגת מהליך שהגיש בשלב מוקדם, מתוך הנחה שממילא לא יהיה בכך כדי להפחית את סכום ההוצאות שבו יחוב.

1. שנית, מבחינת התנהלות התובעת, הרי שלאור האמור בהחלטות כבוד השופטת אזולאי וכבוד השופטת אבמן-מולר שפורטו לעיל, ולאור העולה מכתבי בי הדין שהוגשו בהליך ומהאופן שבו נוסחו, יש אכן לראות בתובעת כ"בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך", כלשון בית המשפט העליון בע"א 9535/04 הנזכר. ממילא יש להתחשב בכך לעניין חיובה של התובעת ב"שכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל".
2. שלישית, יש להתחשב גם בעולה מכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000. נוכח סכום התובענה, סדר הגודל של שכר הטרחה המינימאלי המומלץ עבור ההליך המלא הוא מעט פחות מ-20,000 ₪. אל מול זאת יש לזכור את קביעת בית המשפט העליון, לפיה כאמור "מדובר ברף תחתון ודומה שמזה שנים הוא חסר משמעות בחיי המעשה".
3. רביעית, יש להביא בחשבון את העובדה שהתובעת כבר חויבה בהוצאות הנתבעת בגין הליכי הסעד הזמני בסך של 6,500 ₪.
4. בשקלול הכולל אני מורה כי התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 2,000 ₪ (בגין הטרחה שיש להניח כי נגרמה לנתבעת עצמה בשל התובענה והצורך להתגונן מפניה), וכן תישא בשכר טרחת עורך דינה בסך של 8,500 ₪ וזאת בנוסף לסכומים שבהם כבר חויבה.

ד. סיכום

1. התובענה נמחקת, אפוא. התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך של 2,000 ₪ ובשכר טרחת עורך דינה בסך של 8,500 ₪, וזאת בנוסף לשכר הטרחה שבו חויבה במסגרת ההחלטה מיום 24.9.15.
2. אגרה תושב לתובעת בהתאם להוראות הדין.
3. התובעת תוכל להודיע כיצד היא מבקשת לנהוג בסכומים שהפקידה עד ליום 15.2.16.

ניתן היום, כ"ג שבט תשע"ו, 02 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.