התיק שלפני הינו תיק ליקויי בנייה.

הליקויים העיקריים עליהם הלינו התובעים הינם ליקויי רטיבות.

נכון להיום, אין מחלוקת כי הליקויים בדירה נשוא התביעה תוקנו על ידי הנתבעת במהלך ניהול ההליך (למעט ליקוי זניח), ואולם יש מחלוקת בעניין הנזקים העקיפים להם טוענים התובעים – עוגמת נפש והוצאות משפט, ובכך יעסוק פסק דין זה.

נקודות חשובות בניהול ההליך

1. התביעה הוגשה בתחילה לבית משפט השלום בקרית גת. הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה בשל חוסר סמכות מקומית, כאשר הסתמכה על תניית שיפוט ייחודית המצויה בהסכם שנכרת בין הצדדים. בתגובתם לבקשה הודו התובעים בסמכותו הייחודית של בית המשפט בבאר שבע לדון בתביעה, וציינו כי עקב טעות בתום לב, לא היו מודעים לתניית השיפוט הייחודית. ב"כ הנתבעת בתשובה לתגובה הסכים להעברת התיק לבית משפט זה, אולם ביקש הוצאות בגין הצורך בהגשת הבקשה. בתאריך 15.09.15 החליט כבוד השופט זבולון להעביר את התיק לבית משפט זה, תוך שהוא קובע כי הוצאות הבקשה יידונו בסוף ההליך.
2. התובעים תמכו תביעתם בחוות דעת מומחה, של חברת הדס ביקורת מבנים בע"מ, ערוכה על ידי המהנדס מר רייס וולף, מיום 08.03.15, בה נמצאו ליקויים, שעלות תיקונם הוערכה בסך של 68,600 ₪ לפני מע"מ.
   הליקויים העיקריים שמצא המומחה בבדיקתו היו ליקויי רטיבות (עלות תיקון ליקויי הרטיבות הוערכה בסך של 35,000 ₪), כאשר נרשם כי ישנה רטיבות חמורה על תקרת הסלון, כאשר נמדדה לחות של 95 יחידות במכשיר פרוטימטר מכויל. כן נרשם כי הרטיבות נובעת מחדירת מי גשם מכיוון המרפסת מתחת לריצוף בדירה שמעל וכי נדרש לבצע תיקונים במרפסת הדירה מעל. כן יש לוודא תקינות ושלמות צינור ניקוז המרפסת. נרשם גם כי אובחנו כתמי רטיבות ליד ווטרינת הסלון, וכי נדרש לפתוח חלק מהריצוף במרפסת התובעים ולבצע שם תיקונים.
3. הנתבעת תמכה את כתב הגנתה בחוות דעתו של המהנדס אברהם בן עזרא, מיום 10.08.15, בה דחה את מרבית טענותיו של מומחה התובעים, ומצא ליקויים בסך של 6,000 ₪ לפני מע"מ. מומחה הנתבעת דחה את הטענה לגבי ליקויי רטיבות.
4. מאחר ושני הצדדים תמכו את כתבי הטענות מטעמם בחוות דעת מומחה הנדסי, ביקשתי עמדתם למינוי מומחה מטעם בית המשפט. שני הצדדים הסכימו למינוי ולפיכך מיניתי את המומחה, המהנדס, מר חיט, שיחווה דעתו בדבר הליקויים הנטענים.
5. ביום 10.03.16 נערכה חוות דעת מומחה בית המשפט, ומספר ימים לאחר מכן הוגשה לתיק בית המשפט. בחוות הדעת מצא המומחה כי קיימים בדירה ליקויי רטיבות והציע דרכים לאיתור ולטיפול במקור הנזילה/הרטיבות. עלות ביצוע התיקונים בגין רטיבות הוערכה על ידו בסך של 30,300 ללא מע"מ. המומחה מצא סימני רטיבות בתקרת הסלון, כאשר נמדדה לחות בשיעור של 87% במד לחות מסוג פרוטימטר. בחוות דעתו נרשם כי "הקריאה הנ"ל במד הלחות מורה בבירור שביום ביקורי בדירה (10/02/2016), היה מקור רטיבות פעיל שגרם לרטיבות הנ"ל" (ראה סעיף 23.3. לחוות דעתו). המומחה חיווה דעתו כי יש לפרק את הריצוף במרפסת הסלון של דירת השכנים אשר מעל לדירת התובעים ולהתקין בה מערכת איטום יעילה. כן ציין כי יש לפרק גם את הריצוף במרפסת הקטנה שצמודה לחדר השינה הראשי בדירת השכנים, ולהחליף ברצפתה את מערכת האיטום.

המומחה מצא גם רטיבות ליד ווטרינת הסלון בדירת התובעים, מעל לאריחי הפנלים, כאשר העריך כי מקור הרטיבות הינו במים וברטיבות שנקווים על פני ריצוף מרפסת הסלון של התובעים ואשר חודרים דרך מצע הריצוף אל מתחת לאריחי הריצוף בסלון, ומוסעים מכוח הנימיות מעלה, אל מעל לאריחי הפנלים. המומחה המליץ לפיכך לפרק את אריחי מרצפת הסלון ולהתקינה מחדש עם איטום יעיל.
כמו כן בחוות דעתו מצא מעט ליקויים מינוריים אחרים שצריך לטפל בהם, ליקויים בסך של 2,000 ש"ח, וכן מצא ליקויים בגינם מגיע לתובעים פיצוי, שכן אין כדאיות לתקנם, בסך של 3,100 לפני מע"מ.
סך עלות כל הליקויים (כולל הליקויים בגינם המליץ פיצוי ולא תיקון), בחוות דעתו של המומחה הינה בסך של 44,400 ₪ לפני מע"מ.

1. הנתבעת שלחה למומחה בית המשפט שאלות הבהרה. במסגרת התשובות לשאלות ההבהרה, מומחה בית המשפט לא שינה מעמדתו (ראה תשובות המומחה מיום 18.04.16).
2. בדיון קדם המשפט הראשון שהתקיים בתיק, ביום 19.04.16, הודיעה הנתבעת כי היא מוכנה לבצע את התיקונים שמצא מומחה בית המשפט בחוות דעתו, אולם ביקשה להביא טרם תחילת התיקונים מאתר, על מנת לקבל אינדיקציה טובה יותר וספציפית יותר באשר למקור הרטיבות. הנתבעת ביקשה שלא לבצע ככתבו וכלשונו את מה שביקש המומחה לבצע, בניסיון לשיטתה, להפחית עלויות ועוגמת נפש לשכנים. התובעים הסכימו לאפשר לנתבעת לבצע התיקונים, והסכימו גם שיגיע לדירה מאתר, כן הסכימו כי לאחר שתתקבל חוות דעת המאתר, יבואו הצדדים בדברים בניסיון להגיע להסכמות.
   כמו כן סוכם בין הצדדים במהלך אותו דיון, כי הנתבעת תשלם לתובעים את הפיצוי שקבע מומחה בית המשפט בסך של 3,100 ₪ (ראו הסעיף הקודם).
3. המאתר שהזמינה הנתבעת, חברת אינפרטק, הגיעה למקום (אומנם באיחור אבל לא של חודשיים כפי שטוענים התובעים, אלא של כחודש בלבד), והוציאה דו"ח מיום 21.06.16 (נסרק לתיק ביום 28.06.16).

דו"ח המאתר מצא כי קיימים ליקויי רטיבות שמקורם – במרפסות דירות שמעל דירת התובעים, בליקויים בתוך דירת התובעים ובליקויים בקיר החיצוני של הבניין.
הנתבעת הגישה הודעה מטעמה לפיה לאור ממצאי חברת אינפרטק לא צריך לפרק 4 מרפסות כפי שמצא מומחה בית המשפט (לא ברור למה נרשם 4 מרפסות שכן למיטב הבנתי המומחה ציין שיש לפרק 3 מרפסות – הערה שלי – הח"מ), שכן ליקויי הרטיבות נובעים מהקירות החיצוניים של הבניין וכן מבעיית נקזים.

1. במהלך הדיון שהתקיים בתיק ביום 17.07.16, ביקשה הנתבעת לבצע את התיקונים בהתאם לדו"ח חברת אינפרטק ולא בהתאם לחוות דעת מומחה בית המשפט, והתובעים הסכימו לכך. נקבע לפיכך שהנתבעת תבצע את התיקונים לפי דו"ח חברת אינפרטק, כשר בסיום התיקונים יבחנו הצדדים האם התיקונים צלחו.

במהלך אותו דיון, סוכם כי לאחר ביצוע התיקונים תידון דרישת התובעים לפיצוי בגין עוגמת נפש והוצאות משפט. בהמשך סוכם כי הצדדים יגישו סיכומים/טיעון בעניין הנזקים העקיפים ובית המשפט ייתן את פסק דינו לאחר שיעיין בטענות הצדדים (ראו למשל החלטה מיום 16.11.17, והודעת הצדדים מיום 29.11.19, וראו בהמשך החלטה מיום 03.12.17 והחלטה בפרוטוקול הדיון מיום 27.02.18 ולבסוף החלטה מיום 07.04.19).

1. לאחר ביצוע התיקונים, טענו התובעים שהרטיבות לא חלפה ואף החריפה. הנתבעת טענה בתגובה כי ביצעה את התיקונים עליהם הוסכם, ואף שכרה לצורך כך מנוף מיוחד. וכן ביצעה תיקונים בקופסאות ובמרזבים בגג העליון. עוד טענה הנתבעת כי התקבלו אצלה טענות של כמה דיירים כולל התובעים בעניין נזילות בחלל השירות וחדר הכביסה, והתגלה כי הנזילה נגרמה בשל התקנות פרטיות של אחד הדיירים בחדר שירות, שגרמה לפגיעה במערכת האיטום ולנזילה לכל אורך המבנה, ולפיכך הנתבעת אינה אחראית לנזילה החדשה שהתגלתה.
2. בדיון שהתקיים ביום 8.03.17 הודיע ב"כ הנתבעת כדלקמן: "...למרות (ש) לעמדת החברה הרטיבות הנוכחית נובעת מרטיבות שנותרה בבטון, עדיין החברה הסכימה ומסכימה ללכת לפי המתווה של פירוק המרפסות ומילוי כל הדרישות של המומחה..."..

בסיום הפרוטוקול ניתנה החלטתי בהתאם להסכמה בין הצדדים כדלקמן: "...תוך 60 יום מהיום, עד ליום 8.5.17, תבצע הנתבעת תיקון של שתי מרפסות בדירה 13, בהתאם להנחיות שנתן המהנדס מר חיט, וכן תבצע במרפסת 13 את התיקון הנקוב בסעיף 2.2.1 בדו"ח אינפרטק. כמו כן, תבצע תיקון במרפסת הורים דירה מס' 16, כנקוב בסעיף 2.2.2 בדו"ח אינפרטק...".

1. לאחר אותו מועד הלינו התובעים שהתיקונים לא בוצעו במועד, אולם בסופו של דבר הודיעה הנתבעת בין החודשים 07/17 – 09/17 כי ביצעה את כל התיקונים הדרושים. בהמשך אף הוגש לבית המשפט דו"ח הנתבעת בדבר ביצוע התיקונים. באותה שלב נדמה היה לכאורה כי התיקונים צלחו והסתיימו וכי התיק בשל לדיון בנזקים העקיפים הנטענים.
2. אולם, ביום 11.01.18 הגישו התובעים הודעה לפיה ביום 01.01.18, מועד בו היו לטענתם גשמים חזקים, הופיעה בתקרה בדירה רטיבות חמורה, לפיכך ביקשו שבית המשפט יורה למומחה מטעם בית המשפט לבקר שוב בביתם ויאמוד את הליקויים, וכן יאמוד את ירידת הערך של הדירה.
3. בתאריך 29.01.18 הגישה הנתבעת תגובתה, כאשר טענה כי הרטיבות המצוינת בבקשה אינה הרטיבות בגינה הוגשה התביעה, והמיקום שלה הוא שונה. לטענת הנתבעת הנזילה נגרמה בשל מיכל הדחה בדירת הפנטהאוז, אשר גרם לאותה רטיבות. כן נטען כי הנתבעת סייעה בטיפול בנושא, וביצעה פנייה לחברת פלסאון שמכרה את מיכלי ההדחה, וכן לחברת הביטוח שאחראית על המוצר ומטפלת בנזקים מסוג זה.
4. בתאריך 7.02.18 הודיעו התובעים כי הנזילה התחדשה בשלושה מוקדים בסלון דירתם וכי הדבר מדבר בעד עצמו. לטענת התובעים עובדה זו מובילה למסקנה שהתיקונים שביצעה הנתבעת לא פתרו את הבעיה בגינה הוגשה התביעה.
5. בתאריך 14.02.18 הוגשה בקשה דחופה על ידי התובעים למתן צו עשה לחייב את הנתבעת לסדר לתובעים דיור חלופי, עד לתיקון הליקויים בדירה. בבקשה נטען כי הרטיבות התחזקה בדירה בעוצמות שלא נראו בדירה מעולם, עד כדי כך שהובילו לקצר בתאורה בסלון הדירה. הוזמן חשמלאי אשר קבע שהקצר הוא כתוצאה מרטיבות, וכי לא ניתן לתקן את הקצר כל עוד בעיית הרטיבות לא נפתרה. הרטיבות לא הפסיקה בסלון ובמקלחת אלא גם התפשטה למטבח, וכל יום התובעים מגלים מוקד רטיבות חדש.
6. ביום 25.2.18 הגישה הנתבעת תגובה לבקשה, אליה צרפה דו"ח של חברת ROS. לטענת הנתבעת, בדו"ח נקבע כי בדירת משפחת מרדכי (המצויה מעל דירת התובעים), נמצאה דליפת מים במאריך נחושת של ברז ניקל, בנקודת המים החמים במטבח. כן נטען שוב בדבר אותו ליקוי במיכלי ההדחה בדירת הפנטהאוז.

הנתבעת טענה גם כי הנזילות עליהן דיווחו התובעים היו בימים של שמש, עובדה המלמדת שאין מדובר באותן נזילות בגינן הוגשה התביעה.

1. בתאריך 27.02.18 התקיים דיון בתיק. ב"כ התובעים ביקש להמתין עד סוף עונת החורף על מנת שהתובעים יוכלו להתרשם האם כטענת הנתבעת לא נותרו עוד ליקויים בדירה.
2. בתאריך 09.04.18 הגישו התובעים הודעה לפיה ממועד הדיון ועד לאותו דיון לא ירדו גשמים באזור מגוריהם ואינם יודעים לפיכך האם התיקונים הצליחו אם לאו. בנסיבות אלו ביקשו שיתאפשר להם לבדוק הדירה על ידי מומחה פרטי מטעמם על מנת שהלה יבחן האם נותרו/לא נותרו ליקויי רטיבות בדירה. הנתבעת הותירה הבקשה לשיקול דעת בית המשפט.
3. לאחר עיון בבקשה ובתגובה, ביקשתי את עמדת הצדדים באשר לקבלת חוות דעת משלימה של מומחה בית המשפט. התובעים הסכימו לכך וציינו שעוד היום יש כתבי רטיבות בדירה. הנתבעת לא התנגדה לכך, בכפוף לכך ששכר הטרחה בגין הבדיקה החוזרת לא יוטל עליה.
4. בתאריך 29.05.18 הוריתי למומחה בית המשפט שיבקר שוב בדירה, על מנת שיבחן האם נכון למועד ביקורו ישנם ליקויי רטיבות בדירה. כמו כן היה על המומחה לבחון האם התיקונים שביצעה הנתבעת צלחו, והאם אכן מקור הרטיבות האחרונה היה אחר כפי שטענה הנתבעת. המומחה התבקש לציין האם יש לבצע את הביקור שלו בדירה בקיץ או ברדת הגשמים.
5. לאחר קבלת המינוי הבהיר המומחה שאין צורך בביקור שלו ככל ולא יופיעו סימני רטיבות בחורף / בקיץ. במענה לכך הודיע ב"כ התובעים כי אין סימני רטיבות בדירה וביקש אולם להמתין לסיום עונת החורף.

בתאריך 07.04.19 הודיעו התובעים כי נכון לעת הזו הרטיבות לא חזרה, ולפיכך קצבתי, בהתאם להסכמות הצדדים שפורטו לעיל, מועדים להגשת סיכומי הצדדים.

1. בהתאם להחלטות אלו הוגשו סיכומים על ידי הצדדים בעניין הוצאות ועוגמת נפש, והסיכומים מונחים לפני.

תמצית טענות התובעים בסיכומים

1. התובעים התריעו כחודש לאחר קבלת החזקה על ליקויי בנייה חמורים, בדמות רטיבות בתקרת הסלון. רק בחודש 07/17 ולאחר 4.5 שנים מהמועד בו פנו התובעים אל הנתבעת לראשונה בדרישה לתיקון הנזילות, הואילה הנתבעת לתקן את מקור הליקוי – דירת השכנים מעל. כל אותם שנים קודם לכן, הנתבעת התעלמה מפניות התובעים ו/או ביצעה תיקונים לכאורה שלא פתרו את הבעיה. גם כאשר ביצעה תיקונים עשתה זאת במועדים שקבעה לעצמה ורק לאחר פניות רבות אליה של ב"כ התובעים.
2. בחודשים 06/13 ביצעה הנתבעת תיקונים וטענה שהבעיה נפתרה אולם הרטיבות התחדשה. לאחר פניו מרובות בוצעו שוב תיקונים בחודש 09/13 ונמסר שהבעיה נפתרה אולם עם התחדש הרטיבות בחורף 2013 שוב החדשה הרטיבות. כמו כן הנזילה חדרה לשני חדרי שינה, והתובעים נאלצו להניח גיגיות ודליים בסלון. בחודש 03/14 שוב בוצעו תיקונים אשר שוב לא צלחו. שוב נאלצו התובעים לפנות לנתבעת. בחודש 12/14 שוב התחדשה הנזילה ושוב פנו התובעים לנתבעת. בתחילת שנת 2015 נשלחו מכתבים הן על ידי התובעים והן על ידי עורך דינם ואז בלית ברירה הזמינו התובעים מומחה לדירה שיחווה דעתו בדבר הליקויים. ביום 14.04.15 פנו התובעים אל הנתבעת באמצעות בא כוחם כאשר למכתב צורפה חוות דעת. בהעדר מנעה הוגשה תביעה זו ביום 25.05.15.
3. מומחה בית המשפט אכן מצא שישנם ליקויי רטיבות חמורים בדירה. המומחה של בית המשפט קבע בדיוק מה שקבע המומחה מטעם התובעים, מר וולף, כי יש לבצע תיקון איטום במרפסת הדירה שמעל דירת התובעים ובמרפסת התובעים.
4. במהלך ההליך הסכימו התובעים להגעת מאתר כאשר סוכם כי יגיע שבועיים לאחר חג הפסח אולם הגיע רק ביום 03.06.16. בהמשך סוכם כי יבוצעו תיקונים בהתאם לחוות הדעת של מומחה בית המשפט. התיקונים אולם בוצעו בעצלתיים ובאיחור רב ורק לאחר פניות מרובות של ב"כ התובעים הן לנתבעת והן לבית המשפט.
5. בהמשך הופיעה רטיבות חריפה בחדר האמבטיה ובדירת הסלון. דובר ברטיבות בעוצמות גבוהות והדבר אף גרם לקצר בחשמל. בנסיבות אלו הוגשה בקשה דחופה לבית המשפט להורות על תיקון דחוף של הליקויים ולפצות התובעים בגין דיור חלופי. רק בעקבות הבקשה שלחה הנתבעת בעל מקצוע לאתר את הנזילה.
6. לתובעים נגרמה עוגמת נפש רבה בשל הרטיבות ונגרם להם אובדן זמן בגין רדיפה בלתי פוסקת אחרי הנתבעת. התיקונים בוצעו רק בעקבות הגשת תביעה זו ורק בעקבות התערבות בית המשפט. מדובר בליקויי רטיבות משמעותיים אשר פגעו בתובעים פגיעה אקוטית באיכות חייהם ובמידת הנאתם מהדירה. הרטיבות גרמה לתובעים גם לבעיות בריאותיות. יש לפצות את התובעים בעוגמת נפש בסך של 20,000 ₪.
7. יש לפצות את התובעים בסך של 750 ₪ בתוספת מע"מ בגין אי הסטת נקודת המאור. המדובר בליקוי שמצא מומחה בית המשפט בחוות דעתו.
8. יש לשם לתובעים הוצאות משפט בגין אגרות, תשלום למומחים בסך של 7,090 ₪. יש לשלם לתובעים שכ"ט עו"ד בסך של 2,299 ₪ בגין ייצוגם בדיונים וכן סך של 7,500 ₪ בתוספת מע"מ.
   יש לפצות התובעים בגין אובדן ימי עבודה שכן התובעת נאלצה להפסיד ימי עבודה רבים על מנת להיות בדירתה במועדים בהם הגיעו נציגי הנתבעת לבצע תיקונים בדירה ובמועדים בהם הגיעו המומחים לדירה.
9. יש לקבוע כי לנתבעת אחריות של 5 שנים לכל הפחות בגין התיקונים שבוצעו במהלך הליך זה.

תמצית טענות הנתבעת בסיכומים

1. התובעים טובלים בחוסר תום לב מהותי ודיוני. מדובר בתיק שיש בו שימוש לרעה בהליכי משפט. התביעה הינה ניסיון סרק של התובעים לקשור לנתבעת חבות בגין נזקים המוכחשים כשלעצמם שאין הנתבעת חבה בהם כלל וכלל. התגלה פער בין המציאות העובדתית לבין הטענות שנטענו. בתביעה התקיימו דיונים רבים שלא לצורך. נעשו פניות לבית המשפט מקום בו לא היה מקום כלל לפנות לבית המשפט.
2. מומחה בית המשפט שגה באיתור הבעיה והנתבעת היא שאיתרה הבעיה האמיתית. כלל לא היה צורך בפירוק 4 מרפסות כמו שטען מומחה בית המשפט, שכן הליקויים שהתגלו בביקורת נגעו לסדקים שיש בקירות החיצוניים של המבנה.
3. סדרי הגודל של התיקון הינם עשירית מגובה תביעה בבית משפט לתביעות קטנות.
4. התיאורים של התובעים בעניין הליקויים רחוקים מזרח ומערב ממה שארע בפועל.
5. התביעה נסובה על חדירת מי גשמים. לא היה צורך בפירוק 4 מרפסות כפי שמצא מומחה בית המשפט, היה מדובר בתיקון אחד שאכן פתר את הבעיה. הנתבעת השקיעה ממון רב בביצוע תיקונים שחלקם הגדול לא בדירת התובעים אלא בדירות שמעליהם ובמרפסות, דבר שדרש הסדרים כספיים עם הדירה העליונה. הנתבעת גם נעזרה במאתר. הרטיבות בגינה הוגשה התביעה לא חזרה על עצמה חרף הגשמים העזים שירדו במספר חורפים.
6. לאחר שהתיק נקבע לסיכומים הגישו התובעים בחודש ינואר 2018 בקשה אשר התייחסה לרטיבות במיקום שונה מזה של הרטיבות הישנה. חרף העובדה שמדובר בנושא שכלל אינו באחריות הנתבעת, ביקרו נציגי הנתבעת בדירה ומצאו שמדובר במיכל הדחה סדוק שהתגלה בדירה מעל אשר גרם לרטיבות. הנתבעת סייעה בנושא באמצעות פנייה לחברת פלסאון וחברת הביטוח האחראית על המוצר. לאחר הגשת הבקשה הגיעה הנתבעת עם חברת אינסטלציה מובילה ונבדקה רטיבות בסלון וכולל באזור המקלחת. היה ברור מבדיקה זו כי מדובר בדליפת צינור של הדייר בקומה מעל. לאחר בדיקה נמצאה דליפת מים במאריך נחושת של ברז ניל בנקודת המים החמים במטבח. הדבר טופל למרות שאינו מוגדר בגדר "אחריות צנרת" בחוק המכר. בחדר הרחצה התגלו מספר מקומות שבהם אין רובה ואין טיפול מונע ואחזקה שוטפת למניעת חדירת מים בין האמבטיה לבין הקרמיקה. התובעים פנו לבית המשפט במקום לפנות לנתבעת. התובעים היו צריכים לדעת כי אין מדובר בהתחדשות מקור הרטיבות שתוקן, שכן שבת קודם לכן ירדה כמות גשמים עצומה במיקום דירת התובעים והרטיבות אז לא התחדשה. עת הופיע הרטיבות בגינה הלינו התובעים כלל לא ירדו גשמים.
7. יש לחייב התובעים בהוצאות בשל הארכת משך הדיון ולאור התנהלותם חסרת תום הלב.
8. בהתייחס לנזילות מדובר בטענות סרק שנועדו להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת. מדובר בנסיבות שאינן בשליטת הנתבעת. מדובר בתקלות שהינן כוח עליון. הנתבעת אינה אחראית על נזילות של שכן אחר, או תקלה באסלה שארעה שנים רבות לאחר מסירת הדירה.
9. הנתבעת הייתה קשובה לטענות התובעים לכל אורך הדרך. הנתבעת לא חסכה בממון ובמאמצים על מנת לאתר את הליקויים ועל מנת לתקנם בצורה הטובה ביותר.
10. כתב התביעה הוגש לאחר כשבועיים מאז נמסר דו"ח המומחה לנתבעת. הדבר לא הותיר לנתבעת זמן לפעול לתקן את הליקויים.
11. התובעים הגישו את התביעה לקריית גת במקום לבאר שבע ויש לחייבם בהוצאות בגין כך.
12. מומחה בית המשפט קבע קביעות החורגות מכתב התביעה ומחוות דעת התובעת. התובעים לא תיקנו את תביעתם, כך שלא ניתן לפסוק להם סעד העולה על מה שנטען בתביעה.
13. התובעים לא רצו שיתקנו להם את הליקויים אלא רצו כסף.
14. אין מקום לפסוק פיצויים בלתי ממוניים במקרה זה. אין מדובר בליקויים משמעותיים.

אין מקום לפיצוי בגין אובדן ימי עבודה. מדובר בדרישה מופרכת. אין מקום לפסוק לתובעים החזר הוצאות כאשר ההליך התנהל בצורה חריגה ובחוסר תום לב.

1. התובעים הכפישו את הנתבעת לכל אורך ההליך. הנתבעת נשאה בהוצאות רבות כולל הוצאות ריאליות עבור שכר טרחת עו"ד.

דיון והכרעה

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים אני סבורה כי לתובעים מגיע פיצוי בגין עוגמת נפש לא מבוטלת שנגרמה להם וכי מגיע להם לקבל חזרה את ההוצאות שהוציאו בגין הצורך להגיש ולנהל הליך זה. לא מצאתי כי מדובר בתביעת סרק כפי שטענה הנתבעת. להלן יפורטו נימוקי.

1. אין חולק כי התובעים קיבלו את החזקה בדירה בתחילת שנת 2013.
2. עיון בנספחי כתב התביעה מעלה כי בסמוך לקבלת החזקה לידיהם פנו התובעים לנתבעת בטענה לליקויי רטיבות.

במכתבים מתאריכים 06.06.13; 23.06.12; 14.08.13 ; 15.09.13; 15.12.13; 18.12.13; 09.03.14; 15.03.14 ; 30.12.14 ; 21.01.15 ; 28.01.15 מלינים התובעים על נזילות מתקרת הסלון, ומבקשים פתרונות, מתריעים כי תיקונים שבוצעו לא צלחו ושואלים מה המועד לטיפול בבעיה בדירת השכנים. מספרים כי לאחר רדת הגשמים הבעיה חזרה ובגדול וכי עליהם לשים גיגית כדי לקלוט את המים. בהמשך מציינים כי נוצרו עוד מוקדי רטיבות בסלון. ומלינים על עוגמת הנפש שנגרמת להם. מציינים שהקיר מתקלף והמצב מחמיר. מספרים עם מי כבר דיברו בחברה ומי הבטיח שיבוא לתקן ומי בא ותיקן והתיקון לא הצליח. מציינים כי נפח הרטיבות מתרחב ואף אחד לא מגיע ולא חוזר אליהם. בהמשך, ביום 29.01.15 פונים התובעים לנתבעת לראשונה באמצעות עו"ד. באותו מכתב מצוין כי בסמיכות לכניסה לדירה נמצאה רטיבות בסלון, כאשר בוצעו תיקונים אולם הבעיה לא נפתרה. על אף שנמסר על ידי החברה כי בוצע תיקון בדירת השכנים, הבעיה לא נפתרה והנזילה המשיכה. על אף שהובטח כי הדבר יטופל הדבר לא טופל. בסיום המכתב התבקשה הנתבעת לטפל בדחיפות בבעיית הנזילות.

ביום 14.04.15 נשלח מכתב נוסף ערוך על ידי עו"ד, אליו צורפה חוות הדעת מטעם התובעים, ובהמשך, ביום 25.05.15, הוגשה התביעה דנן (לפי אישור דואר רשום שצורף, המכתב בצירוף חוות הדעת נמסר לנתבעת ביום 26.04.15).

1. לא הוצגה ולו תשובה אחת בכתב ששלחה הנתבעת לתובעים.
2. הנתבעת טענה בכתב הגנתה כי מקור הנזילות היה בשני מקרים, בהם טיפלה לטענתה בצורה יעילה ומהירה. המקרה הראשון - נזילה אצל שכנה בצנרת חדר השירותים (ראה סעיף 16(ה) לכתב ההגנה); המקרה השני אותו הגדירה כמקרה שנגרם מפאת נסיבות מצערות שלא בשליטתה - חסימת צנרת הניקוז במרפסת הפנטהוז מפאת פגר יונה (סעיף 16(י)(3) לכתב ההגנה).
   לשיטת הנתבעת בכתב הגנתה נכון למועד הגשתו אין כל ליקויי רטיבות בדירה.
   וראו מה נכתב שם: "..עם כל הכבוד לתובעים, בהתייחס לנזילות, מדובר בטענות סרק שנועדו להתעשר שלא כדין על חשבון הנתבעת. מדובר בנסיבות שאינן בשליטת החברה ומסוג תקלות המתרחשות מכוח עליון מבלי יכולת למנוע אותם.." (סעיף 17).
   "..מכל מקום, אין מדובר כלל בליקוי בניה אלא בנסיבות מצערות פשוטו כמשמעו היכולות להיווצר במהלכם הרגיל של הדברים.." (סעיף 19).

ובהמשך: "..ויודגש, כי להבדיל מטענות התובעים, הנתבעת סבורה כי מצב דירתם הוא מצוין, וכי לא קיימים ליקויים משמעותיים כלל בדירתם (כתם הרטיבות שהתייבש זה מכבר לא תוקן אך ורק מאחר והתובעים סרבו לאפשר לנתבעת לתקן זאת), אין כלל יובש וטחב ו/או כל טיעון אחר, למעשה מדובר בלא יותר מקילוף צבע שלא תוקן מפאת התנהלות התובעים ותו לו ועל כן אין להם להלין אלא על עצמם.." (סעיף 23).

" מוכחש כל האמור בסעיפים 7- 11 לכתב התביעה. הנתבעת כמפורט לעיל ביצעה את כל התיקונים שנדרשו כך שהיום אין כלל בעיית רטיבות...". (סעיף 32) (הדגשות שלי – הח"מ).

באשר לחוות דעת התובעים נטען כי מדובר בדו"ח שגוי מיסודו שנערך באופן הבא לרצות את התובעים (סעיף 28 לכתב ההגנה).
המומחה מטעם הנתבעת, ציין אף הוא בחוות דעתו כי אין כל ליקויי רטיבות בדירה.
בפרק הרטיבות בחוות דעתו מציין המומחה מטעם הנתבעת כי אין כל סימני רטיבות בדירת התובעים (דירה מס' 10) וכן מציין כי - "העבודות הכלולות בחוו"ד רייס (מומחה התובעים – הח"מ), לביצוע בפרק זה – מיותרות לחלוטין".

1. בהמשך התברר כי עמדת הנתבעת והמומחה מטעמה לפיה אין כלל בעיית רטיבות בדירה ולפיה אין כלל ליקויי בנייה בדירה, הייתה עמדה שגויה.
   הן מומחה בית המשפט והן המאתר שהזמינה הנתבעת מצאו כי קיימת רטיבות פעילה בדירה וכי הדבר מצריך ביצוע תיקונים בדירת התובעים ובדירת שכניהם.

ראו מה שכתב המומחה כאשר בדק את כתם הרטיבות בתקרת הסלון: "בבדיקת תחולת הרטיבות בתוך תחומי סימן הרטיבות הגדול, עם מד לחות מסוג Protimeter , נצפתה קריאה של 87%. הקריאה הנ"ל במד הלחות מורה בבירור שביום ביקורי בדירה (1/02/2016), היה מקור רטיבות פעיל שגרם לרטיבות הנ"ל. יצוין שבימים שקדמו ליום ביקורי בדירה (ואף ביום ביקורי עצמו, אם כי בעוצמה פחותה), ירדו גשמים באזור שבו נמצאת הדירה.." (ראו סעיפים 23.2 – 23.5 לחוות דעתו). המומחה המליץ לפרק שתי מרפסות בדירה מעל דירת התובעים, לשם טיפול בבעיית הרטיבות. מומחה התובעים אף הוא המליץ לתקן המרפסת. הן מומחה בית המשפט והן המאתר מצאו שיש לבצע תיקונים לצורך תיקון בעיית הרטיבות. בסופו של דבר הנתבעת ביצעה במהלך ההליך דנן תיקונים על מנת לפתור את בעיית הרטיבות.
המומחה גם מצא שהרטיבות בסלון בסמוך לוןטרינה מקורה בהעדר אטימה שמצא בהיקף דלתות הווטרינה, וכן מצא כי מקור הרטיבות שסימניה נראים בבירור מעל לאריחי הפנלים בסמוך לווטרינה מקורם במים ורטיבות שנקווים על פני ריצוף מרפסת הסלון של התובעים ואשר חודרים דרך מצע הריצוף אל מתחת לאריחי הריצוף בסלון (סעיף24 לחוות דעתו).
בחוות דעת המאתר נמצא כי בסלון זוהתה רטיבות בתקרה; זוהתה חדירת רטיבות בסף דלת מערב יציאה למרפסת; זוהה איטום לקוי בקורת המעקה; איטום לקוי בקיר החיצוני; זוהתה רטיבות קפילארית בקירות מעל הפאנלים; הנקז במרפסות אינו תקין.

הנתבעת אף הודתה בדיון מיום 08.03.17 כי היה ליקוי בשליכט הצבעוני בבניין וראו הדברים שנאמרו מטעמה - "...בשליכט הצבעוני הייתה תקלה והבאנו מנוף ותיקנו בעלות כספית נכבדה..." (פרו' עמ' 7 שורה 8).

מכאן כי בדירת התובעים נמצאו ליקויי בנייה, ובעיית רטיבות פעילה, שלא כפי שטענה הנתבעת בכתב ההגנה.

1. בנסיבות אלו לא ברור לי מדוע ולמה טוענת הנתבעת כי התביעה הינה תביעת סרק וכי התובעים משתמשים לרעה בהליכי בית המשפט?
   כל הפניות המרובות של התובעים לנתבעת טרם הגשת התביעה – לא הועילו.
   התובעים פנו לנתבעת בעצמם במשך תקופה ממושכת, טרם הגשת התביעה, כאשר מנוסח המכתבים שלהם עולה כי הם ממש מתחננים שיתקנו להם את בעיית הרטיבות. לבסוף פנו לעורך דין, כאשר גם פנייה לנתבעת באמצעות אותו עו"ד לא הביאה לתיקון ליקויי הרטיבות. רק לאחר שהושגה התביעה דנן, תוקנו ליקויי הרטיבות.

המומחה מטעם התובעים הורה שיש לבצע תיקון במרפסות של הדירה מעל ואכן בסופו של דבר כך גם קבע מומחה בית המשפט, ובסופו של דבר בוצע תיקון בדירת השכנים במהלך ההליך דנן.

1. מדוע מצאה הנתבעת לנכון לשכור את שירותיו של המאתר רק לאחר הגשת התביעה, ורק לאחר שמומחה בית המשפט הגיש לתיק את חוות דעת ובה מצא כי אכן ישנם ליקויי רטיבות בדירה? מדוע לא ניתן היה להזמין מאתר לדירה, כאשר התובעים פנו לנתבעת בסמוך לקבלת החזקה והתלוננו חזור ושנה, כי הם סובלים מליקויי רטיבות מתמשכים?
2. ועובדה שרק לאחר שמונה מומחה בית המשפט ורק לאחר שהנתבעת הזמינה מאתר - בוצעו תיקונים על ידי הנתבעת - הן בקירות הבנייה, הן בדירה/דירות מעל דירת התובעים והן בדירת התובעים בעצמם – ורק תיקונים אלו הביאו בסופו של דבר לפתרון בעיית הרטיבות.
3. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה כתב התביעה הוגש לאחר כשבועיים מאז נמסר דו"ח המומחה לנתבעת דבר אשר לא הותיר לה זמן לפעול לתיקון הליקויים. התובעים פנו לנתבעת זמן רב טרם שלחו אליה את חוות הדעת, והיא לא נתנה מענה הולם לפניות שלהם. התובעים גם פנו לנתבעת במכתב עורך דין טרם שלחו אליה את חוות הדעת וגם אז לא קיבלו מענה.
4. הנתבעת טענה כי המומחה חרג מסמכותו. אני דוחה טענה זו שאין בה ממש.
5. הנתבעת מלינה שלאחר שהסתיימו התיקונים הנ"ל המשיכו התובעים וטענו נגדה טענות סרק, כאשר טענו כאילו הרטיבות חזרה, אולם דובר בכלל בליקויים אחרים. הנתבעת טוענת כי התובעים יכלו לדעת כי מדובר בליקויים אחרים. בעניין זה אציין כי אני לא מוצאת שפניית התובעים לבית המשפט לאחר ביצוע התיקונים לפי חוות דעת המומחה וחוות דעת המאתר, היו פניות סרק.
   התובעים "שבעי נזילות" (נזילה אצל שכנה בצנרת חדר השירותים ; חסימת צנרת הניקוז במרפסת הפנטהוז מפאת פגר יונה; הנזילות שנגרמו כתוצאה ממי הגשמים, בעקבות: ליקויים באיטום בקירות הבניין, ליקויים בנקזים, ליקויים במרפסות בדירות מעל, ליקויים בתוך הדירה), המשיכו וסבלו מנזילות, גם לאחר שהנתבעת ביצעה תיקונים בחסות ההליך המשפטי.

אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה הפניות של התובעים בעניין הנזילות לאחר ביצוע התיקונים היו פניות שלא היה להן כל מקום. אני דוחה את טענת הנתבעת לפיה דובר בנזילות שהתובעים יכלו לדעת על נקל, שאינן נובעות מאותו מקור של הנזילות נשוא התביעה.
בעניין זה ראו למשל בקשה שהגישו התובעים ביום 11.01.18 שם הם כותבים בסעיף 9 לבקשה, כי במועד בו ירדו גשמים עזים הופיעה רטיבות חמורה בתקרת הדירה. העובדה שהנזילות הופיעו אז בתקרת חדר האמבטיה להבדיל מתקרת הסלון, לא אמורה הייתה ליצור ידיעה או הנחה אצל התובעים שאינם בעלי מקצוע, כאילו מדובר בנזילה מגורם אחר, להבדיל מהגורם/גורמים שכבר תוקן/תוקנו. שוב פעם דובר בנזילה שהופיעה לאחר הגשמים.

אין כל פסול בכך שהתובעים פנו לבית המשפט בבקשות בנוגע לנזילות אלו. בהמשך ביום 07.02.18 הודיעו התובעים כי הופיעה שוב נזילה בסלון הדירה. בהמשך ביום 14.02.18 ציינו התובעים כי הרטיבות התחדשה בעוצמה כזו שגרמה לקצר בתאורת הסלון (צורף מסמך חתום על ידי חשמלאי שביקר בדירה). ושוב, טענת הנתבעת כאילו התובעים, שאינם בעלי מקצוע, היו צריכים להבין שבגלל שהנזילה בסלון ארעה ביום שלא ירד בו גשם, אזי מדובר בנזילה שאינה באחריותה.. דומה כי טענה זו הינה מרחיקת לכת.

כך או כך הנתבעת ציינה בקשר לאותה נזילה שהופיעה בחודש ינואר 2018 כי דובר במיכל הדחה סדוק. בהמשך ציינה כי הייתה בעיה רוחבית במיכלי הדחה של חברת פלסאון. וראו מה שנרשם בדו"ח חברת R.O.S: "יש לציין כי בפרוייקט זה ישנה בעיה גורפת של פגם במכלי הדחה של חברת פלסאון אשר לקחה על עצמה אחריות לנושא ואף תיקנה מספר דירות בעלות פגמים זהים אלו.." (ראו סעיף ו' לדו"ח). ראו בעניין זה גם דברי ב"כ הנתבעת בדיון שהתקיים ביום 27.02.18 , בפרוטוקול עמ' 10 למעלה, לפיו, מיכלי ההדחה הנ"ל הותקנו לפני 6 שנים.
הנתבעת סבורה שתיקון הליקוי הנ"ל אינו באחריותה. אינני מקבלת טענה זו. התובעים רכשו את הדירה על מתקניה מהנתבעת, ולכן היא בעלת דברם בעניין ליקויים המתרחשים בדירה. ככל ולנתבעת יש טענות נגד צד ג', אכן טוב עשתה שערבה את צד ג', אולם מי שעומד מול התובעים הינה הנתבעת, ולא צד ג'. ככל והייתה בעיה רוחבית במיכלי ההדחה שהותקנו בבניין, הרי שהיה על הנתבעת לפעול לתקנם, והיא לא פעלה כמתנדבת כפי שהיא מנסה להציג את עצמה.
נכון שהתביעה לא נסובה על רטיבות כתוצאה ממיכלי הדחה, אולם כך או כך היה על הנתבעת לתקנה, ולא מצאתי פסול בגישת התובעים לפיה טרם הסכימו "לסגור" תיק זה, רצו להיות בטוחים שהנזילות בדירה פסקו, בין אם מקורם במרפסת של הדירה מעל, ובין אם מקורם במאריך נחושת של ברז ניל ובין אם מקורם במיכל הדחה סדוק.

לגבי התיקון של נזילת מאריך הנחושת טוב עשתה הנתבעת שתיקנה הליקוי הנ"ל כאשר איתרה אותו, אף אם לשיטתה אינה אחראית לליקוי זה.

1. לגבי הסטת נקודת המאור – אזי מדובר בליקוי שמצא המומחה, כאשר בתשובות לשאלות ההבהרה ששלחה לו הנתבעת (שאלות מיום 03.04.16 ותשובות מיום 18.04.16), עמד המומחה בתשובתו לשאלה 5 כי מבחינת good practice וכפי שמקובל, אין מתקינים נקודת מאור בפינתו של חדר, אפילו אין עוצמת האור נפגעת. לשאלת הנתבעת האם הייתה תשובתו משתנה אם היה מתרשם שמיקום המנורה הותקן לפי רצון האדריכל, ענה המומחה כי להערכתו לא הייתה דרישה אדריכלית להתקין את נקודת המאור בפינת המרפסת באופן שהותקנה, אולם למרות דבריו הנ"ל ציין כי אילו הוצגו לו מסמכי התכנון (תכנית אדריכלית עם הסבר מתאים במפרט המיוחד לבניית הבית), היה משנה את דעתו. לא ראיתי שתוכנית כזו הוצגה למומחה ולא ראיתי לפיכך לאמץ את גישת הנתבעת כאילו אין מדובר כלל בליקוי.
2. כעת אדון בעוגמת הנפש שדורשים התובעים.
   בקביעת שיעור הפיצוי על עוגמת נפש בגין ליקויי בנייה, יש לקחת בחשבון, בין היתר, את טיב הנכס בו נפלו הליקויים, טיב הליקויים, מידת חומרתם, מידת השפעת על חיי היום יום בדירה, התנהלות הצדדים עובר להליך ובמהלכו, וכן עלות תיקון הליקויים.

אני סבורה כי נגרמה לתובעים עוגמת נפש רבה, סבל רב, טרחה ואי נוחות מיום מסירת הדירה ועד לתיקון הליקויים. התובעים פנו לנתבעת פעמים רבות לגבי נושא הרטיבות, אולם לא קיבלו מענה מספק ונאלצו להגיש תביעה זו.
עד לתיקון הליקויים במחצית השנייה של שנת 2017 סבלו התובעים מהליקויים במשך מספר שנים לא מבוטל. ידוע כי ליקויי רטיבות הינם ליקויים משמעותיים אשר משפיעים רבות על השימוש והנוחות בבית.

בסעיף 26.3 לחוות דעת מומחה בית המשפט כתב הלה: "..הפגמים החמורים ביותר הינם פגמי הרטיבות בדירת התובעים, אשר גורמים להם לנזק גדול בהרבה מן העלות הכרוכה בתיקונם.." (סעיף 26.3 לחוות דעתו). אני מקבלת עמדה זו של המומחה.

אני סבורה בנסיבות אלו שיש מקום לפסוק לתובעים פיצוי בגין עוגמת נפש בסך 12,000 ₪.

(ראו למשל ת"א (באר שבע) 17237-03-17 יוסף דיין נ' אחים אוזן חברה לבניה בע"מ (פורסם במאגרים משפטיים), שם נפסק על ידי פיצוי בשל ליקויי רטיבות וליקויים נוספים בסך של 22,000 ₪).

1. בכל הנוגע להוצאות משפט, בשעה שקבעתי שאין מדובר בתביעת סרק וכי התביעה הייתה בהחלט מוצדקת, אזי יש מקום לפצות את התובעים על ההוצאות שנגרמו להם בגין ניהול תיק זה. אני לא סבורה שחוות הדעת מטעם התובעים הייתה מוגזמת או מופרזת.
   היחס בין סכום התיקונים שנקבע בחוות דעת התובעים למול חוות דעת מומחה בית המשפט (גדול פי 1.5 לערך), הוא יחס קרוב יותר מאשר היחס של עלות התיקונים שנקבעה בחוות דעת מומחה הנתבעת למול עלות התיקונים בחוות דעת מומחה בית המשפט (קטן פי 7 לערך), לכך אוסיף כי אין לנו ידיעה על העלות הסופית הכוללת של התיקונים, שכן הנתבעת לא ציינה את עלות התיקונים שביצעה באמצעות מנוף, כמו גם אין הערכה של עלות יתר התיקונים שביצעה הנתבעת על מנת לגרום לכך שהנזילות יפסקו (תיקונים בדירת התובעים ותיקונים בדירות השכנים). בשל כל האמור לעיל אין מקום לשלול מהתובעים הוצאותיהם, ואין מקום גם לקצץ בדרישת שכר הטרחה של ב"כ התובעים, אותה מצאתי סבירה לגמרי ואינה על הצד הגבוה.
2. אני לא סבורה שצריך לקזז לתובעים הוצאות בגין הוצאות שנגרמו לנתבעת בגין הגשת בקשה למחיקה על הסף. כאמור, מצאתי כי דרישת שכר הטרחה אינה כלל וכלל על הצד הגבוה ביחס לעבודה שנדרשה מבא כוח הנתבעים בתיק זה. כאמור לעיל, לא מצאתי את פניות וניסיונות התובעים לקידום התיקונים בדירה, משום פניות וניסיונות סרק.

לסיכום

1. הנתבעת תשלם לידי ב"כ התובעים סך 750 ₪ בתוספת מע"מ; סך 12,000 ₪ בגין עוגמת נפש; סך 7,090 ₪ בגין הוצאות (ראו הפירוט בסיכומי התובעים), סך 2,299 ₪ וכן סך של 8,775 ₪ בגין שכ"ט עו"ד.
   כל הסכומים הנ"ל ישולמו לידי ב"כ התובעים תוך 30 יום מהיום.
2. הנתבעת תישא ביתרת האגרה ככל ויהיה חיוב ביתרת אגרה.
3. לגבי עניין האחריות בגין התיקונים (ראו סעיף 7 לעמוד הראשון של סיכומי התובעים), אזי מפנה לבקשת ב"כ התובעים והסכמת ב"כ הנתבעת, בדיון מיום 17.06.16, לה ניתן תוקף של הסדר דיוני, לפיה לתובעים ישנה אחריות של 7 שנים מאז מועד ביצוע התיקונים, בגין התיקונים שבוצעו בדירה. בתאריך 16.11.17 הוגשה הודעה חתומה על ידי שני הצדדים, בה נרשם כי הצדדים חוזרים על הסכמתם לפיה קיימת אחריות כלפי התובעים בגין תיקון הנזילה, אחריות בת 7 שנים ממועד ביצוע התיקונים במלואם, היינו מיום 01.01.18. היינו עד ליום 01.01.2025.
4. הודע לצדדים הזכות להגיש ערעור על פסק הדין.
5. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, א' טבת תש"פ, 29 דצמבר 2019, בהעדר הצדדים.