1. בפניי מונחות שתי בקשות : האחת – בקשה מאת הנתבעים, לעיין מחדש בצו המניעה הזמני, אשר ניתן ביום 10.6.15, ולצמצמו, באופן שבו יקבע, כי הוא חל רק על כניסת כלי רכב ומעבר לצרכי טיפול דרוש בבעלי החיים במשק מס' 78 של התובעים, וכי הצו אוסר על התובעים ו/או מי מטעמם ו/או אורחיהם על כל פעילות ומעבר בדרך לצרכים אחרים אותם עושים היום התובעים ו/או מי מטעמם, בפרט איסור השימוש בדרך הגישה למבני הצימרים הבנויים שלא כדין וללא היתר בנייה כחוק. השנייה: בקשה מאת התובעים לצירוף החלקים הרלבנטיים מדו"ח החוקר, אשר נערך לבקשת רשם האגודות השיתופיות (להלן: "הדו"ח"), וכפועל יוצא ובכלל כך, מתוך העולה בממצאי הדו"ח, להתיר את תיקון כתב התביעה, על דרך של צירוף בעלי הדין הבאים : "שפר מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ" ו"וועד מקומי מושב שפר".

הבקשה לעיון מחדש וצמצום צו המניעה:

רקע עובדתי:

2. התובעים הגישו בקשה לצו מניעה זמני, האוסר על הנתבעים לבצע כל פעולה אשר עלולה להביא לחסימת דרך הגישה של התובעים מכיוון צפון מערב לחלקה החקלאית שלהם במושב שפר, העוברת דרך נחלתם של הנתבעים, נחלה מס' 77 חלקה 45 בגוש 15668 (להלן: "דרך הגישה"), ובכלל זה להימנע מביצוע כל עבודות בניה ו/או חפירה ו/או חציבה ו/או הצבה העלולה לחסום את דרך הגישה ו/או להימנע מסגירת שער החוסם את דרך הגישה, עד לבירור התביעה ו/או עד שמדינת ישראל או המועצה האזורית או הועד המקומי של מושב שפר יפעלו לסלילת דרך סטטוטורית מס' 13 על פי תוכנית ג/ 16026 האמורה להוביל למשקם החקלאי.

3. ביום 10/6/2015, ניתן סעד זמני במעמד צד אחד, ונקבע דיון בבקשה במעמד הצדדים.

4. ביום 26.6.15 הותרתי את הצו שניתן על-ידי ביום 10.6.15 על כנו, וקבעתי בין היתר, כי די בעובדה שהמעבר למשק התובעים במשך שנים עד היום, הוא דרך נחלת הנתבעים, בכדי לומר, כי התובענה אינה לכאורה מחוסרת יסוד וסיכויים.

5. בנוסף קבעתי בנוגע למאזן הנוחות, שהוא נוטה בבירור לטובת התובעים, וכי משק חי דורש טיפול תמידי בכל שעות היממה, ומשכך לא ניתן להגביל את הגישה אליו. כן, ביחס לטענת התובע שאי מתן הצו, יש בו בכדי לגדוע את מקור פרנסתם ומשלח ידם של 3 משפחות, המתפרנסות כולם מהמשק החקלאי ומהפעלת הצימרים בסמוך לשטח המשק החקלאי, ואשר גם אליהם ניתן להגיע, אך ורק דרך נחלה 77, קבעתי, בין היתר, כי בדיון שהתקיים בפניי התברר, שכנגד התובעים הוגש כתב אישום, בין היתר, בגין בניית ארבעה צימרים, ללא היתר בנייה, כאשר מגז"ד בעניינם עולה, כי אלו הוכשרו בדיעבד, באמצעות קבלת היתר בנייה. הנתבעים לא הוכיחו, כי יש לתובעים שני צימרים נוספים ולהם אין היתר. הסיבה העיקרית, אשר בגינה נעתרתי לבקשה לסעד זמני, היא קיומו של המשק החי, שהדרך היחידה להגיע אליו היא דרך נחלת הנתבעים. מה גם, שארבעת הצימרים נשוא גז"ד, הוכשרו בדיעבד, כך שגם לגביהם, אין מקום לגדוע את פרנסת התובעים ו/או מי מבני משפחתם, והם זכאים לדרך מעבר אליהם על כל המשתמע מכך.

6. התובעים הגישו עתירה מנהלית, עת"מ 22494-06-15, אשר המשיבים בה היו: מועצה אזורית מרום הגליל, ועד מקומי מושב שפר, שפר-מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ והנתבעים כאן, ובמסגרתה בית המשפט התבקש להורות למועצה ולוועד לסלול את דרך מספר 13 (להלן: "דרך הגישה"), אשר אושרה במסגרת תוכנית ג/16026 שפורסמה למתן תוקף בשנת 2008, וזאת כאשר לעותרים אין כל דרך חלופית להגיע למשקם החקלאי, אשר הוקצה להם בשנת 1992 על-ידי המשיבה 3, מושב שפר (להלן: "העתירה").

7. כב' השופט הווארי, הורה בפסק דינו מיום 14.7.16, על דחיית העתירה (להלן: "פסק הדין").

8. הנתבעים במסגרת בקשתם, נשוא דיוננו, לעיון מחדש וצמצום צו המניעה הזמני, טענו, כי לאור הקביעות בפסק הדין, ולאור הודאת התובעים עצמם, משתנות הנסיבות שבעטיין ניתן הצו ומוכיחות את טענות ונימוקי הנתבעים לדחייתו ו/או להגבלתו, מאחר ויש בהן הוכחה חלוטה לכך, שהקמת מבני הצימרים ומבני החקלאות האחרים נעשתה ע"י התובעים, ללא היתר כדין ועד היום נעשה בהם שימוש שלא כדין וללא היתר. עובדות אלו מכריעות בנחרצות, כי התובעים אינם נקיי כפיים, ומחזיקים במבנים בלתי חוקיים, אשר מתן אישור לסלילת דרך גישה אליהם, יהיה בבחינת "יוצא חוטא נשכר" ומתן תגמול ל"עבריינות בנייה". הקביעות שבפסק הדין ובהודאת התובעים, משנות את העובדה עליה ביסס בית המשפט את נימוקו למתן הצו, דהיינו, שהנתבעים לא הוכיחו, כי בניית הצימרים והשימוש בהם, הם ללא היתר כדין, ויש בקביעות הנ"ל, את ההוכחה הנדרשת לצמצום הצו, כמבוקש עתה.

9. עוד טענו הנתבעים, כי על אף ובניגוד לתוצאות העתירה, מבצעים התובעים ללא היתר בניה כדין, פעולות תשתית בתוך החלקה החקלאית אותם הם מחזיקים, אשר ככל הנראה מטרתם הרחבת השימוש בשטח הנ"ל, וזאת ללא היתר כאמור, ובניגוד לשמירה על המצב הקיים במסגרת ההליך המשפטי.

10. לטענתם, שימוש התובעים בשטח נחלת הנתבעים, לצורך גישה, בין היתר, למבנים הבלתי חוקיים שנבנו ולביצוע העבודות בשטח, אף הולך ונעשה יותר אינטנסיבי, באופן המונע מהם את השימוש בשטחם. אי לכך, מכל האמור בבקשתם, מאזן הנוחות נוטה בבירור לטובתם, באופן שבו הותרת הצו על כנו באופיו הכוללני והגורף, יגרום להכשרת מבנים אשר נבנו על-ידי התובעים ללא היתר ושלא כדין, כאשר בנייה זו נועדה לשם הפקת רווח כלכלי ולא לשימוש פרטני גרידא. כן, הותרת הצו בהיקפו, אף מהווה פגיעה באופן לא מידתי בזכויותיהם הבסיסיות של הנתבעים בשטח, לרבות פגיעה חמורה בזכות הקניין העומדת להם, וחשיפה למטרדים בטיחותיים ואחרים כתוצאה מהמעבר האינטנסיבי בדרך, המשרת גישה למבנים לא חוקיים אלו.

11. התובעים, מתנגדים לבקשה לצמצום צו המניעה וטוענים כי אין כל חדש בבקשת הנתבעים המצדיק עיון מחדש וצמצום הצו, מה גם שבקשה זו הוגשה בחוסר ניקיון כפיים, תוך הסתרת עובדות מהותיות מבית-המשפט ועיוות וסילוף פסק-דינו של בית-המשפט המחוזי.

12. התובעים טוענים, כי על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט העליון, וכי הנתבעים בחרו בבקשתם, בחוסר תום לב לצטט את פסק הדין באופן מגמתי, כאשר הם משמיטים את הפרק שהוקדש שם לדרך שעוברת בנחלתם. על ממצאי בית המשפט לעניינים מנהליים, בנוגע להסכמת הנתבעים לאורך השנים, לשימוש שעשו התובעים בדרך המעבר העוברת בנחלת הנתבעים, לא ערערו והינם כיום ממצאים חלוטים.

13. עוד טוענים התובעים, כי לאחרונה נמסר להם על-ידי נציגי הוועד הממונה, שבמסגרת העותק האחרון של תכנית המתאר של מושב שפר, אשר תכנונה החל עוד בטרם מונה וועד ממונה למושב, סומנה בתוך נחלת הנתבעים, זיקת הנאה למעבר ברכב. עוד נמסר להם על-ידי הועד הממונה, כי בכל תכנית אשר תקודם על ידם, תישמר זיקת ההנאה במגרש הנתבעים, וזאת לצורך מעבר לשטחם : הן למשק החקלאי והן לצימרים.

14. בנוסף, טוענים התובעים, כי באשר לטענות הנתבעים בנוגע לאי חוקיות הצימרים, הרי שאין בטענה זו כל חידוש. כן, בניגוד לאמור בבקשת הנתבעים, לא נעשית כל בנייה באזור המשק החקלאי של התובעים. לא זו אף זו, בנוגע להתנהלות הנתבעים, הפנו התובעים להחלטה שניתנה על-ידי ביום 3.9.15, המורה בין היתר, לנתבעים להפסיק לאלתר את העבודות המבוצעות בחלקה 42, מגרש 77 במושב שפר על-ידם או מי מטעמם. חרף קיום הצו השיפוטי ותוך כדי הפרתו, המשיכו הנתבעים בעבודות הבנייה בנחלתם.

15. הנתבעים הגישו, תשובה לתגובת התובעים, ובקצירת היריעה אומר, כי טענו שם, שבקשתם הוגשה בהינתן פסק הדין בעתירה המינהלית, הקובע באופן סופי, כי מבני הצימרים הבנויים בסמוך לשטח החקלאי בו עושים שימוש התובעים, הוקמו שלא בהיתר והשימוש בהם נעשה שלא בהיתר. קביעה זו, מהווה שינוי נסיבות מהותי, והיא לא הייתה ידועה לבית משפט זה בעת מתן הצו. שינוי הנסיבות המהותי, אף בא לידי ביטוי, באינטנסיביות השימוש של התובעים בשטח נחלת הנתבעים ובמעבר בדרך, כדרך מעבר לצימרים הנ"ל, תוך שהם מרחיבים גם את פעילותם הלא חוקית בשטח החקלאי, על אף קיום הצו, אשר נועד לשמור על המצב הקיים.

16. הנתבעים הגישו הודעת עדכון, בדבר הוצאת צו הפסקה שיפוטי על-ידי הוועדה המקומית לתכנון ובניה מרום הגליל, המופנה כנגד התובע, שבו נאסר עליו לעשות שימוש ביחידות האירוח שהגישה אליהן, הינה מהדרך נשוא המחלוקת, ואשר מוגדרות במסגרת הצו כשתי יחידות אירוח בשטח של כ- 35 מ"ר כל אחת + 2 בריכות שחייה, המשמשות את באי יחידות האירוח בשטח שייעודו שצ"פ, וכן ביצוע עבודות מילוי, פיתוח ותשתית בשפ"צ, והכל ללא היתר.

17. בהמשך, הודיעו התובעים, כי הגישו בקשה לביטול הצו שיפוטי, וצרפו את הבקשה והחלטת בית המשפט השלום-צפת, מיום 26.12.16, ובמסגרתה הוסכם אומנם, שצו איסור השימוש בבריכות השחייה, יעמוד בתוקפו והשימוש בבריכות נאסר, אך יחד עם זאת הוסכם לעניין הצימרים, להתליית הצו למשך חצי שנה מאז, על מנת לאפשר היערכות של התובע.

18. הנתבעים התנגדו לצירוף הבקשה לביטול הצו השיפוטי, אשר צורפה להודעת התובעים, ולטענתם יש להתעלם מהבקשה.

דיון והכרעה:

19. בתקנה 368(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, נקבע : "לבקשת בעל דין רשאי בית המשפט לעיין מחדש בצו זמני שניתן, אם ראה כי הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו, או אם ראה כי מלכתחילה לא היתה הצדקה למתן הצו".

העילה המרכזית לעיון חוזר הינה נסיבות חדשות, אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה. כאשר לא חל שינוי בנסיבות, עדיין נתונה לערכאה שנתנה את ההחלטה הסמכות לשנותה. הדבר ייעשה רק במקרים נדירים ביותר, כאשר מתברר לבית המשפט כי נתן החלטה מוטעית (ראה: א. גורן סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה 11, 2013), בעמ' 938).

20. הנתבעים מבססים את בקשתם לעיון מחדש וצמצום צו המניעה הזמני, על הקביעות שבפסק הדין ובהודאת התובעים, אשר משנות כנטען את העובדה עליה ביסס בית משפט זה את נימוקו למתן הצו, דהיינו, שהנתבעים לא הוכיחו, כי בניית הצימרים והשימוש בהם, הם ללא היתר כדין, ויש בהן, בקביעות הנ"ל, את ההוכחות לצמצום הצו, כמבוקש עתה.

21. לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, מצאתי לנכון בשלב זה, לדחות את הבקשה לצמצום צו המניעה הזמני, שכן, בהתעלם בשלב זה מהנאמר על-ידי התובעים, כי על פסק הדין הוגש ערעור לבית-המשפט העליון, הרי שיש לראות את מכלול הנפסק בעתירה זו, ואין להסתמך רק על קביעה מסוימת בה. מכלול הנפסק בעתירה, אינו מהווה שינוי בנסיבות המצדיק את צמצום הצו כמבוקש.

22. במסגרת ההחלטה מיום 26.6.15, אשר הותירה את הצו שניתן על-ידי ביום 10.6.15 על כנו, קבעתי כי:

"מעבר לכך, המבקש הצהיר, שאי מתן הצו שיאפשר לו ו/או למי מטעמו את השימוש והמעבר בנחלה 77 עד לסלילת הדרך הסטטוטורית, יש בו כדי לגדוע את מקור פרנסתם ומשלח ידם של 3 משפחות, המתפרנסות כולם מהמשק החקלאי ומהפעלת הצימרים בסמוך לשטח המשק החקלאי, ואשר גם אליהם ניתן להגיע, אך ורק דרך נחלה 77. בדיון שהתקיים בפניי התברר, שכנגד המבקשים הוגש כתב אישום, בין היתר, בגין בניית ארבעה צימרים, ללא היתר בנייה, כאשר מגז"ד בעניינם עולה, כי אלו הוכשרו בדיעבד, באמצעות קבלת היתר בנייה. המבקש נשאל אם זה נכון, שישנם שני צימרים נוספים, מעבר לאלו שמצוינים בגזר הדין, שנבנו על-ידם בצמוד לאותו משק שהוא מבקש להגיע, ותשובתו הייתה: "מה זה מעניין אותך? אתה מועצה? אתה עירייה? מי אתה?" (עמ' 3, שורה 28). כן לשאלה, האם זה נכון, שהגישה לצימרים נעשית באותה דרך, השיב שהכל נעשה באמצעות אותה דרך. אומנם, תשובת המבקש לשאלה, אם ישנם שני צימרים נוספים, מעבר לאלו המצוינים בגזר-הדין, הינה תמוהה וזו בלשון המעטה. יחד עם זאת, המשיבים לא הוכיחו, כי יש למבקשים שני צימרים נוספים ולהם אין היתר. ויודגש בהקשר זה כי הסיבה העיקרית, אשר בגינה בית-המשפט נעתר לבקשה לסעד זמני, היא קיומו של המשק החי, שהדרך היחידה להגיע אליו היא דרך נחלת המשיבים. מה גם שארבעת הצימרים נשוא גז"ד, הוכשרו בדיעבד, כך שגם לגביהם אין מקום לגדוע את פרנסת המבקשים ו/או מי מבני משפחתם, והם זכאים לדרך מעבר אליהם על כל המשתמע מכך" (הדגשות לא במקור – ר.נ.).

בעתירה המנהלית נפסק, בין היתר, כי:

"ראש וראשון לשיקולים הנוספים אשר מחייבים את דחיית העתירה הינה העובדה כי רק בכתבי התשובה שהוגשו ע"י המשיבים התגלה כי באותו שטח חקלאי אילו מבוקשת סלילת דרך הגישה, בנו העותרים צימרים ללא כל אישור בניה ובניגוד לייעוד המקרקעין. חשוב לציין לעניין זה כי העותרים בסיכומיהם לא הכחישו את אותה בניה ללא היתר, אלא טענו כי כך נוהגים רבים במושב וכי הצימרים צפויים לקבל לגליזציה בעתיד... המדובר לטעמי בהתנהלות העולה לכדי חוסר ניקיון כפיים מהותי מטעם העותרים, כאשר אין ולא יכול להיות חולק כי עובדת הקמת הצימרים בחוסר חוקיות על המקרקעין שאליו מתבקשת סלילת דרך הגישה בעתירה, הינה עובדה חשובה ורלוונטית, אותה היה על העותרים להציג בפני בית המשפט. טענת העותרים בסיכומיהם כאילו מידע זה לא פורט מקום בו במסגרת העתירה נדרשה גישה למשק החקלאי בלבד ולא לצימרים, אשר בפועל נמצאים באותו שטח חקלאי אליו נדרשת דרך הגישה, הינה טענה מיתממת, אשר נגועה כשלעצמה בחוסר ניקיון כפיים ולא היה ראוי שתישמע...שנית וחשוב לא פחות, אין זה ראוי לטעמי לקבל את העתירה ולהורות לרשות לסלול דרך גישה, כאשר זו נדרשת, למצער בחלקה, לצורך שימוש חורג ואסור של העותרים במקרקעין. אישור כזה יהיה בבחינת "יוצא חוטא נשכר" ומתן תגמול ל"עברינות בניה"...דומה כי נכונים הדברים אף באשר לטעות המשיבים (המועצה ומשפחת דהן), באשר לעובדה כי לחלק מהמבנים החקלאים שבנו העותרים, לרבות הרפת והארווה, אין כלל היתרי בניה...דומה כי המדובר בעותרים אשר מבקשים הלכה למעשה לקבל סעד אשר יאפשר להם בין היתר לעשות שימוש בבניה בלתי חוקית, הן בכל הקשור לצימרים שבנו ללא היתר, תוך שימוש חורג במקרקעין והן באשר למבנים חקלאיים שנבנו על ידם ללא היתר. לאור האמור סבור אני, כי ראוי להורות על דחיית העתירה מטעם זה בלבד".

יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם גם מהאמור בהמשך פסק הדין :

"...מכל האמור עולה כי העותרים החזיקו בשטח החקלאי ועשו שימוש בדרך העוברת בנחלת משפחת דהן תקופה של כ-25 שנה בטרם הגישו את העתירה דנן. לעניין זה משמעות ממשית שכן, כפי שהעותרים מציניים בעתירתם, תוכנית ג/ 6359 אשר מכוחה נדרשת סלילת דרך הגישה, פורסמה עוד בשנת 1994- כארבע שנים לאחר שהעותרים קיבלו והחלו בעיבוד השטח החקלאי אשר הגישה אליו התאפשרה רק דרך שטחה של משפחת דהן. אף מתשובת משפחת דהן עולה בין השורות כי הסכימו במהלך כל השנים לעותרים לעשות שימוש בדרך העוברת בחלקתם, אולם כיום, לטענתם, עושים העותרים שימוש לא סביר בדרך, באופן המהווה מטרד רציני וזאת לאחר שהקימו על השטח החקלאי מבנים לא חוקיים, לרבות הצימרים. בנסיבות אלו, מקובלת עליי עמדת המועצה לפיה הסכסוך שלפנינו הינו בראש ובראשונה סכסוך אזרחי בין העותרים, משפחת דהן ומושב שפר. העובדה כי במשך 25 שנה עשו העותרים שימוש בדרך הקיימת לשטח החקלאי, לרבות טרם הייתה התוכנית לסלילת דרך הגישה קיימת, מלמדת כי הייתה במהלך השנים הסכמה כלשהי בין העותרים ומשפחת דהן למעבר בשטח, כאשר הדעת נותנת כי גם מושב שפר מעורב בה (שכן הוא כאמור נתן לכאורה לעותרים שטח חקלאי המרוחק מביתם, ללא שהייתה להם כל גישה אליו או תוכנית להקמת דרך גישה שכזו). אוסיף לעניין זה, כי למרבה הצער הוועד ומושב שפר נמנעו מלתת כל הסבר באשר להקצאת השטח החקלאי לעותרים באופן בו זה נעשה, אף שלטעמי מן הראוי היה שיעשו כן. להדגיש, כי אין בהתייחסותי זו כדי להביע עמדה או דעה כלשהי אודות סיכויי הזכייה בתביעה האזרחית שהגישו העותרים" (הדגשות לא במקור- ר.נ.).

23. מהאמור לעיל עולה כי חרף הקביעות בעתירה המנהלית בדבר חוסר ניקיון הכפיים של התובעים, לא ניתן להתעלם מהאמור שם בדבר מתן רשות לתובעים על-ידי הנתבעים לעשות שימוש בדרך העוברת בחלקתם, ומשכך לא ניתן לומר כי יש שינוי בנסיבות מאז מתן הצו, המצדיקות את צמצומו. מן הסתם, לכשתתברר התביעה שבפניי, יהיה מקום לבחון מה מהות ההסכמה שהייתה בין הצדדים למעבר בשטח, ובכלל זה מה היה היקפה על כל המשתמע בכך.

24. נכון הוא שיש בפסק הדין קביעות בנוגע לצימרים, ונכון הוא שהתייחסתי במסגרת החלטתי דלעיל לעניין הצימרים, אך בבחינת הטענה בדבר שינוי הנסיבות, יש להסתכל על מכלול הקביעות שנקבעו בעתירה המנהלית ולא על קביעה ספציפית בעניין הצימרים.

מעבר לכך, לא נעלם מעיני ההחלטה בב"נ 65723-11-16, מיום 26.12.16, כאשר בעניין זה, לא מצאתי לנכון לקבל את התנגדות הנתבעים לצירוף הבקשה לביטול הצו השיפוטי.

25. משכך, לא שוכנעתי כי הקביעות בעתירה וכיוצ"ב, מהוות שינוי נסיבות מהותי, המצדיק את צמצום הצו כמבוקש.

בקשה לתיקון כתב התביעה:

רקע עובדתי:

26. ביום 10.6.15, הגישו התובעים את כתב התביעה המקורי, וביום 13.7.15 עתרו לתקנו, כאשר ביום 15.9.15 התרתי את תיקון כתב התביעה, כמבוקש.

הן כתב התביעה המקורי והן כתב התביעה המתוקן, הוגשו כנגד הנתבעים בלבד.

27. כתב הגנה הוגש לתיק עוד ביום 18.10.15, ובו טענו הנתבעים, בין היתר, כי יש להורות על צירוף בעלי דין רלבנטיים, וביניהם אוזכרו גם הצדדים, אשר התובעים מבקשים את צירופם עתה.

28. ביום 9.12.16, הגישו התובעים את הבקשה, נשוא דיוננו, לצרף לתיק בית המשפט את החלקים הרלבנטיים מדו"ח החוקר, שנערך לבקשת רשם האגודות השיתופיות, וכפועל יוצא מכך ובכלל כך, מתוך העולה בממצאי הדו"ח, ביקשו להתיר להם לתקן את כתב תביעתם, כאמור לעיל.

29. הנתבעים בתגובה, מתנגדים לצירוף חלקי של דו"ח החוקר, וטוענים בין היתר, כי אין דו"ח זה מהווה ראיה בעלת משקל בתיק זה, ואין בו לסייע בידי התובעים לקבלת הבקשה, וכל שיש בו מלמד, כי התובעים השתהו במכוון בצירוף האגודה והוועד המקומי לתביעה.

30. עוד טוענים הנתבעים, כי טענות התובעים בדו"ח החוקר היו בידיעתם מהמועד בו הוגשה התביעה כאן, התובעים לא פרטו בבקשתם אלו סעדים נדרשים מהאגודה והוועד המקומי, שאת צירופם כנתבעים הם מבקשים, או מה הן העילות בגינן מתבקשים סעדים אלו. בנסיבות אלו, אין לקבל את בקשת התובעים, לתיקון כתב התביעה, כפי שהוגשה, ע"י צירוף האגודה והועד המקומי בהפנייה לדו"ח החקירה כטעם לקבלת הבקשה, אלא יש להגיש את הבקשה שבה פירוט התיקון המבוקש, תוך הצגת הסעדים והעילות מכוחן מבקשים סעדים אלו.

דיון והכרעה:

31. בתקנה 92 לתקנות נקבע כי: "בית המשפט או הרשם רשאי, בכל עת, להתיר לכל אחד מבעלי הדין לשנות או לתקן את כתבי טענותיו בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין. תיקון של טענה עובדתית או הוספתה, טעונים הגשת תצהיר המאמת את העובדות".

32. בספרו לעיל של המלומד גורן צוין בעמ' 349-351 כי סוגיית התיקון של כתבי הטענות זכתה לפסיקה עקיבה, המלמדת כי גישת בתי-המשפט לתיקון כתבי טענות היא ליברלית, מן הטעם כי, בדרך כלל, התיקון נועד להועיל לבעלי הדין להגיע לגיבוש השאלות האמיתיות השנויות במחלוקת ביניהם וכך לייעל את ההליך המשפטי. אולם, כאשר אין בתיקון תועלת לבירור הפלוגתאות – לא יהיה בו צורך. במסגרת עתירה לתיקון כתב טענות, נוהג בית המשפט להיענות כל עוד יש בתיקון כדי להביא לפניו את השאלות השנויות באמת במחלוקת; חריגים לכך הם מקרים שבהם נהג מבקש התיקון בשיהוי רב או בחוסר תום לב, או כאשר התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש. כן ייבחן, אם היעתרות לבקשה תגרום להכבדה ולהארכת הדיון ואם יהיה בפסיקת הוצאות פיצוי מספק לנזק ולטרחה שייגרמו מההיעתרות לבקשה.

33. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי לנכון להתיר את תיקון כתב התביעה, תוך חיוב התובעים בהוצאות, ללא קשר לתוצאות ההליך המשפטי.

34. אומנם, עסקינן בבקשה שנייה שמוגשת על-ידי התובעים לתיקון כתב התביעה, ואף חלק מהאמור בדו"ח החקירה, אשר צוטט במסגרת הבקשה לתיקון כתב התביעה, אוזכר גם בכתב התביעה המתוקן, וזאת בכל הנוגע לתכנית מס ג/16026 המאוזכרת כבר בסעיפים 13-14 לכתב התביעה המתוקן.

לא זו אף זו, התובעים ידעו אודות המעמד של האגודה והוועד ללא קשר לדו"ח זה, כך שבמסגרת כתב התביעה המתוקן, אשר את תיקונו התרתי כבר בחודש ספטמבר 2015 נטען כי: "...בהתאם להסכם המשולש- בשנת 1979 קיבלו התובעים מהאגודה השיתופית המנהלת את היישוב, שפר – מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ – זכויות של ברי רשות במשק/נחלה 78...באופן תמוה ביותר, ומסיבות שאינם ידועות לתובעים, כבר בשנת 1990 מוקם המשק החקלאי שהוקצה לנחלת התובעים ע"י האגודה השיתופית של מושב שפר, שלא בצמוד למגרש המגורים שלהם, באופן שלא קיימת לתובעים כל גישה ישירה ממגרש מגוריהם למשק החקלאי שלהם..." (ראה: סעיפים 5-6 בכתב התביעה. ראה גם סעיפים 13-15 לכתב התביעה).

בנוגע לוועד טענו התובעים עוד בכתב התביעה המתוקן: "במסגרת אחד התשריטים של התכנית אותו מבקש ועד המושב לקדם, אשר הועבר לעיון התובעים, גילו התובעים, כי הוזז הגבול בינם לבין נחלת הנתבעים, כך שנחלה 77 הורחבה על חשבון שטח נחלת התובעים, והכל במטרה להכשיר את החריגה של מבנה הנתבעים החורג לנחלתם...עם הגילוי כאמור, פנו התובעים ובניהם אל הנתבע 1, שאחיו הינו אחד מחברי ועד המושב, ואשר גם היה מעורב בהכנת הסקיצה של תשריט התכנית החדשה..." (ראה: סעיפים 24-25 לכתב התביעה).

35. לאור האמור לעיל, היה על התובעים לדעת כבר אז, כי צדדים אלו הינם בעלי דין דרושים וחיוניים לבירור תביעה דנא. אם לא די בכך, הרי שלא ניתן להתעלם מהאמור בכתב ההגנה, כי זכויות התובעים והנתבעים בנחלותיהם החקלאיות, הנן זכויות בר רשות שמקורן בהסכם משולש שבין האגודה לסוכנות היהודית ולרמ"י. הצדדים הנם ברי רשות של ברת הרשות היא האגודה. משכך, במקום בו מתבררת מחלוקת באשר לזכויות הנ"ל, יש לצרף את כל הצדדים הרלבנטיים. לחילופין, ביקשו לצרף, בין היתר, את שפר והוועד המקומי. דא עקא, שיש להצר על כך, שגם לאור האמור בכתב ההגנה, לא השכילו התובעים לבקש כבר אז את תיקון כתב התביעה על ידי צירוף צדדים אלו.

36. יחד עם זאת, אני מתירה את התיקון המבוקש, משום שכאמור לעיל, בעלי דין אלו, היו אמורים להיתבע מלכתחילה, כמפורט לעיל, ללא קשר לדו"ח זה או אחר, הואיל ועולה שלהם היה יד ורגל בנוגע להקצאת הזכויות במקרקעין לצדדים, ומשכך הם צדדים חיוניים ודרושים לשם הכרעה בשאלות השנויות במחלוקת.

37. ויודגש, הנתבעים טענו בתגובתם, כי התובעים לא פרטו בבקשתם, אלו סעדים נדרשים מהאגודה והוועד המקומי, שאת צירופם כנתבעים הם מבקשים ומהן העילות בגינן מתבקשים סעדים אלה. פירוט הסעדים המבוקשים, הינו חיוני להכרעה בבקשה, הן לצורך הבנת הסמכות המוקנית לבית משפט זה והן לצורך ההבנה שאין בפנינו שימוש לרעה של התובעים בהליכי משפט לצורך דיון חוזר בטענותיהם שבעתירה המנהלית, אשר נדחו ונתונים לערעור בפני ביהמ"ש העליון, ובית משפט זה, נעדר סמכות לדון בהם.

ברור הוא שבית המשפט לא ייתן יד לשימוש לרעה בהליכי בית המשפט, או לדיון בטענות שהוכרעו לגופו של עניין בעתירה המנהלית, וככל שלא ישתנו במסגרת הערעור שהוגש לבית המשפט העליון.

38. מעבר לכך, אני מתירה את צירוף החלקים מדו"ח החוקר, כאשר בשלב זה, איני מוצאת לנכון להתייחס אליו, ובשלב הראיות תינתן התייחסות מתאימה לקבילותו ולמשקלו הראייתי, אם בכלל.

39. לסיכום, אני דוחה את הבקשה לצמצום צו המניעה הזמני, ללא צו להוצאות.

אני מתירה את תיקון כתב התביעה, ומחייבת את התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 3,000 ₪, ללא קשר בתוצאות ההליך.

40. כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 14 יום. מסירות לנתבעות החדשות יבוצע תוך 14 ימים לאחר מכן, ואישורי מסירה יוגשו לתיק. הנתבעים הנוכחים רשאים להגיש כתב הגנה מתוקן תוך 30 ימים מקבלת כתב התביעה המתוקן.

המזכירות תמציא העתק מהחלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"ו טבת תשע"ז, 24 ינואר 2017, בהעדר הצדדים.