פסק דין

1. שני ערעורים לפני, שהדיון בהם אוחד, ושניהם הוגשו על פסק דינו של בית משפט השלום קריות (כב' השופטת עידית וינברגר) מתאריך 18.5.2015 בתיק א' 3604-07-13.

2. המערערת בע"א 24233-06-15 (אשר תיקרא להלן – "המערערת"), היא מורה לנהיגה, ובזמנים הרלבנטיים עסקה בהוראת נהיגה במסגרת בית ספר בשם "גלגלים" שהיה בבעלות המשיב.

בעת שהמערערת השתלבה בבית הספר, בשנת 2005, הייתה בבעלות המערערת מכונית עם תיבת הילוכים ידנית, וכאשר הזדקקה למכונית בעלת תיבת הילוכים אוטומטית, השתמשה במכונית מסוג "פיאט טולדו" שהייתה בבעלות המשיב, כשמכונית זו הייתה פנויה. עבור השימוש במכונית הטולדו שילמה המערערת מחצית מהסכום שגבתה מתלמידיה, ובנוסף לכך השתתפה בתשלום הוצאות המשרד בסך 250 ₪, וזאת עבור מכונית אחת שהמערערת צרפה לבית הספר (היא המכונית בעלת תיבת ההילוכים הידנית, שהייתה בבעלותה).

3. לימים, כאשר מספר תלמידיה של המערערת גדל, התברר לצדדים שהשעות בהן מכונית הטולדו פנויה, אין בהן לספק את הדרישה לנהיגה במכונית אוטומטית. בעקבות זאת, בתאריך 27.12.2006, רכש המשיב מכונית מסוג "סוזוקי", בעלת תיבת הילוכים אוטומטית, והעמידה לרשות המערערת החל מתאריך 1.1.2007.

לטענת המשיב, הסכמתו לרכוש את מכונית הסוזוקי לשימושה של המערערת - על כל ההוצאות הכרוכות בהתקנתה לצורך לימוד נהיגה, וההפסדים הכרוכים בירידת ערכה של המכונית, כמכונית ששימשה בית ספר לנהיגה - נבעה מכך, שהמערערת התחייבה ללמד על המכונית במשך 30 חודשים. ועוד טוען המשיב, כי הוסכם, שבמשך תקופה זו, המשיב ישא בהוצאות הכרוכות בהחזקתה של מכונית הסוזוקי, והמערערת תעביר לו מידי חודש מחצית משכר הלימוד שישלמו תלמידיה.

4. בסוף חודש נובמבר בשנת 2007, בחלוף 11 חודשים בלבד לאחר שהמשיב רכש את מכונית הסוזוקי, והעמיד אותה לרשות המערערת בהסתמך על התחייבותה, רכשה המערערת מכונית אוטומטית לעצמה, החלה ללמד את תלמידיה באופן עצמאי, ושלא באמצעות בית הספר שבבעלות המשיב.

5. בתביעה שהגיש המשיב לבית משפט קמא, עתר המשיב לכך שהמערערת תחויב לשלם לו סך 150,384 ₪, כפיצוי עבור הנזקים שנגרמו לו. לטענת המשיב, הנזקים שנגרמו לו הם כדלקמן:

(א) הפסד הכנסות כתוצאה מהפרת התחייבות המערערת 99,384 ₪

(ב) חוב הוצאות משרד עבור שתי מכוניות במשך חודשיים 1,000 ₪

(ג) פיצוי בסכום נוסף (כך בסעיף 25 לכתב התביעה) 50,000 ₪

-----------------

סך הכל 150,384 ₪

טענות המשיב בנוגע להפסד הכנסותיו כתוצאה מהפרת ההסכם על ידי המערערת, נסמכו על חוות דעת של רואה חשבון מטעמו, אשר כימת את הפסד ההכנסות שנגרם למשיב כתוצאה מהפרת החוזה, והביא בחשבון, שמספר התלמידים היה גדל בשיעור של 5% מידי שנה.

6. המערערת הכחישה את טענות המשיב כי הפרה את החוזה, והכחישה כי התחייבה ללמד את תלמידיה על מכונית הסוזוקי במשך 30 חודשים. כמו כן הכחישה המערערת את הנזקים שנגרמו למשיב, וטענה, בין כל יתר טענותיה, שהמשיב לא עשה להקטנת נזקיו.

מטעם המערערת לא הוגשה חוות דעת של מומחה, ובא כוח המערערת אף לא ביקש לחקור את המומחה מטעם המשיב על חוות דעתו.

7. בפסק הדין שניתן, קיבל בית משפט קמא את טענות המשיב, כי רכש את מכונית הסוזוקי בהסתמך על התחייבות המערערת ללמד את תלמידיה על מכונית זו במשך 30 חודשים, וכפועל יוצא מכך קבע בית המשפט, שהמערערת אכן הפרה את התחייבויותיה כלפי המשיב.

ככל שהדברים נוגעים לנזקים שהמשיב טען להם, דחה בית המשפט את טענת המשיב, כי היה מקום להביא בחשבון שמספר התלמידים היה גדל בשיעור 5% לשנה, ובנוסף לכך החליט בית המשפט להפחית מסכום הנזק, שהוערך על ידי המומחה מטעם המשיב, שני סכומים נוספים. הפחתה אחת, בשיעור 20%, הפחית בית המשפט "בשל העובדה שחוות דעת [המומחה] אינה מביאה בחשבון את רווחי הסוזוקי בתקופה בה נעשה בה שימוש לאחר מועד ההפרה", והפחתה נוספת, בשיעור 40%, הפחית בית המשפט בשל "אשם תורם" של המשיב.

בסופו של יום חייב בית משפט קמא את המערערת לשלם למשיב 38,122 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מתאריך 1.12.2007 עד למועד הגשת התביעה, וממועד הגשת התביעה ואילך, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק. כמו כן חייב בית משפט קמא את המערערת לשלם למשיב את אגרת המשפט בסך 1,892 ₪, ובנוסף לכך שכ"ט עו"ד בסך 8,000 ₪. בית המשפט לא מצא מקום לחייב את המערערת לשלם למשיב את המחצית השניה של אגרת המשפט, בנימוק כי זו טרם שולמה על ידי המשיב.

8. שני הצדדים כאחד אינם משלימים עם פסק הדין. המערערת בערעורה מלינה על קביעת בית המשפט כי הפרה את התחייבויותיה, וכן מלינה היא על גובה הנזק שנקבע. המערערת מוסיפה וטוענת, כי למעשה, תביעת המשיב הייתה לפיצויים בגין השבתת מכונית הסוזוקי, ואולם, בשלב מסוים המשיב מכר את מכונית הטולדו ועבד עם מכונית הסוזוקי. על כן, לטענת בא כוח המערערת, בפסק הדין זיכה בית משפט קמא את המשיב בפיצויים על השבתת מכונית הטולדו, ובכך למעשה פסק לו פיצוי בגין עילת תביעה שכלל לא נתבעה. בא כוח המערערת הוסיף, כי המערערת כלל לא הפרה התחייבות כלשהי, ולמעשה הפסיקה את התקשרותה עם המשיב משום שהמשיב החליט לאגד את עסקו כחברה, והמערערת חששה שבעקבות זאת לימוד הנהיגה במכונית הסוזוקי לא יהיה מבוטח כחוק. כמו כן הוסיף בא כוח המערערת, כי בכך שהמשיב העמיד לרשות המערערת את מכונית הסוזוקי, כנגד תשלום שהועבר לו, הפר המשיב את הוראות החוק האוסרות השכרת רכב ללא רישיון מתאים לכך.

באשר לגובה הנזק, טען בא כוח המערערת, כי לא היה מקום לפסוק לזכות המשיב פיצוי כלשהו, שכן למשיב כלל לא נגרם נזק. בא כוח המערערת טען, כי לאחר שהמערערת הפסיקה ללמד את תלמידיה על מכונית הסוזוקי, המשיב עשה שימוש במכונית זו, והיא לא הושבתה מעבודה, ובכל מקרה, המשיב יכול היה להקטין את נזקו, אך לא הובאה כל ראיה שהמשיב אכן עשה כן.

כמו כן הוסיף בא כוח המערערת וטען, כי המשיב לא גילה את הכנסותיו כפי שנדרש, דבר אשר מנע ממנה לברר את ההפסדים שלטענת המשיב נגרמו לו. עוד הוסיף בא כוח המערערת וטען, כי התביעה הוגשה בשיהוי ניכר, והדבר גרם למערערת לשנות מצבה לרעה.

9. ערעורו הנגדי של המשיב עניינו בהפחתות שבית משפט קמא מצא להפחית מסכום הנזק שנקבע על ידי המומחה מטעמו. לטענת בא כוח המשיב, חוות דעת המומחה לא נסתרה, והמומחה לא נחקר, ובנסיבות שכאלה היה על בית המשפט לקבל את חוות הדעת כלשונה. בא כוח המשיב מוסיף, כי לא היה מקום לחייב את המשיב ב"אשם תורם" שכן המשיב לא תרם דבר להפרת התחייבותה של המערערת. בא כוח המשיב הוסיף, שאף לא היה מקום להפחית 20% מהנזק בשל השימוש במכונית הסוזוקי, שהרי המשיב אינו יכול לנהוג בשתי מכוניות, ובעת שהוא נוהג במכונית הסוזוקי, ממילא מכונית הטולדו הושבתה. לטענת בא כוח המשיב, מכירת מכונית הטולדו נועדה להפחית את הנזקים שנגרמו למשיב, והוא ניסה להקטין את הנזק על ידי העסקת מורה אחרת במקומה של המערערת, אך הדבר לא צלח, משום שהמערערת לקחה עמה את כל תלמידיה כאשר ניתקה עמו את הקשר, ולא היו לו תלמידים ללמד על מכונית הסוזוקי.

10. חמישה הם הנושאים העיקריים שאני מוצא מקום לדון בהם במסגרת הערעורים שלפני, ואלה הם:

(א) טענת המערערת על שיהוי בהגשת התביעה.

(ב) טענות המערערת, כי שגה בית המשפט בכך שקבע שהמערערת הפרה את התחייבויותיה.

(ג) טענת המשיב, כי שגה בית המשפט בכך שלא קיבל את קביעת המומחה מטעם המשיב, כי מספר התלמידים היה גדל בשיעור 5% בכל שנה.

(ד) טענת המשיב, כי שגה בית המשפט בכך שהפחית הפחתה בשיעור 20% בגין השימוש שנעשה במכונית הסוזוקי לאחר הפרת החוזה על ידי המערערת.

(ה) טענת המשיב כי שגה בית המשפט בכך שהפחית הפחתה בשיעור 40% בגין "אשם תורם".

לאחר כל אלה, אדון במספר נקודות נוספות המתעוררות בערעורים שלפני.

11. שיהוי בהגשת התביעה:

(א) בא כוח המערערת מלין על כך, שהמשיב הגיש את תביעתו בשיהוי ניכר. המשיב הסביר את הדבר, בכך שחשש שהגשת התביעה בשלב מוקדם יותר תפגע בעסקיו, שהתנהלו בעיר שפרעם.

(ב) שני המקרים המובהקים, בהם ניתן לקבל טענת שיהוי, הם, כאשר הנסיבות מלמדות על כך שהתובע השתהה משום שבחר לזנוח את זכותו, או כאשר בעקבות השיהוי, הנתבע שינה את מצבו לרעה.

(ג) במקרה שלפני לא מצאתי כי מתקיימות הנסיבות המצדיקות חסימת תביעתו של המשיב בטענת שיהוי. לא מצאתי בחומר הראיות נסיבות המצביעות על כך שהמשיב זנח את תביעתו ואף לא מצאתי ראיות המצביעות על כך, שכתוצאה מהשיהוי, המערערת שינתה את מצבה לרעה.

(ד) על כן, צדק בית משפט קמא, כאשר לא מצא מקום לדחות את תביעת התובע מחמת שיהוי בהגשתה.

12. הפרת המערערת את התחייבויותיה:

(א) בית משפט קמא הסתמך על עדויות המערערת והמשיב שנשמעו לפניו, וכן הסתמך על שתי הקלטות שבוצעו על ידי המשיב, של שיחות טלפון שהמשיב קיים עם המערערת. על סמך הראיות שהונחו לפניו בית המשפט קיבל את טענות המשיב, כי המערערת הפרה את התחייבותה ללמד על מכונית הסוזוקי במשך 30 חודשים, וכן קיבל את טענת המשיב, שאם המערערת לא הייתה מתחייבת ללמד על מכונית הסוזוקי במשך 30 חודשים, לא היה קונה את המכונית.

(ב) בא כוח המערערת טען, כי לא היה מקום להסתמך על הקלטות השיחות, שכן השיחות מקוטעות. האזנתי לשיחות שהוקלטו, ואכן קיימות הפרעות שונות, אך נראה שאלה נובעות מכך שההקלטות בוצעו באמצעים פשוטים. ואולם, לא התרשמתי כי יש מקום לפסול את ההקלטות או לקבוע כי הן "בושלו" על ידי המשיב.

(ג) קביעת בית המשפט, כי המערערת התחייבה ללמד על מכונית הסוזוקי במשך 30 חודשים, נסמכה בראש ובראשנה על העדויות שנשמעו לפניו, מתוכן בחר בית המשפט להעדיף את גרסתו של המשיב על פני גרסתה של המערערת. בקביעותיו אלה של בית המשפט לא מצאתי מקום להתערב. לגרסת המשיב מסייעת העובדה, שרכישת מכונית חדשה לבית הספר כרוכה בהוצאות שונות, שכן יש צורך להתקין בה מערכות כפולות, ואף ערך המכונית יורד במידה ניכרת, כיוון שמדובר במכונית שבשימושו של בית ספר ללימוד נהיגה. יש אפוא הגיון בגרסתו של המשיב, כי לא היה נכנס להשקעות הכרוכות ברכישת מכונית חדשה, אלמלא ידע שהמערערת תתחייב ללמד את תלמידיה במשך 30 חודשים.

(ד) בא כוח המערערת ניסה לתרץ את התנהגותה של המערערת, בכך שהיה מדובר למעשה בהשכרת מכונית שלא כחוק. ראשית, לא הייתה כל השכרת מכונית שלא כחוק. הוראות צו הפיקוח על צרכים ושירותים (הסעת סיור, הסעה מיוחדת והשכרת רכב), תשמ"ה – 1985, עליו סומך בא כוח המערערת את טענותיו בעניין זה, נועדו להסדיר את ענף השכרת כלי רכב לצרכי סיור ותיור, וההגדרות השונות המופיעות בסעיף 1 לצו זה מלמדות על כך באופן ברור. אף טענות בא כוח המערערת, כי המשיב שינה את המצב בכך שאגד את עסקו כחברה, אינן יכולות לעמוד, שכן כלל לא התברר כיצד, ואם בכלל, הדבר השפיע על ענייניה של המערערת.

(ה) אם הייתה סיבה לכך, שהמערערת החליטה להפר את התחייבויותיה כלפי המשיב, הרי הסיבה הייתה "כדאיות העסקה". באחת מההקלטות שנעשו על ידי המשיב נשמעת המערערת מלינה על כך, שבמשך התקופה בה לימדה על מכונית הסוזוקי "לא הכנסתי גרוש", ובהמשך היא נשמעת אומרת "ניסיתי וזה לא התאים לי". המסקנה הנובעת מדברים אלה היא, שהמערערת בחרה להפר את התחייבותה כלפי המשיב משום שסברה, שאם תרכוש רכב לעצמה, ותלמד עליו את תלמידיה, יהיה הדבר יותר כדאי מבחינה כלכלית. כל שאר טענותיה, בהן מנסה היא להיאחז, כדי להצדיק את ההפרה, אין בהן אלא תירוצים קלושים, שהמערערת או בא כוחה המציאו בדיעבד.

(ו) על כן, הנני דוחה את טענות המערערת על קביעת בית משפט קמא, כי המערערת הפרה את התחייבותה כלפי המשיב.

13. גידול מספר התלמידים בשיעור 5% לשנה:

(א) בית משפט קמא לא קיבל קביעת המומחה מטעם המשיב, כי יש להביא בחשבון הנזק, גידול בשיעור 5% במספר התלמידים כל שנה.

(ב) בא כוח המשיב טוען, כי משעה שהמומחה מטעם המשיב "לא נחקר ולא נסתר", לא היה מקום שבית המשפט מיוזמתו, יפסול קביעה זו של המומחה. לעומת טענות בא כוח המשיב, טען בא כוח המערערת, כי קביעת המומחה חסרת בסיס, שהרי המערערת עבדה 8 שעות ביום, וממילא לא יכלה להוסיף עוד תלמידים למצבת התלמידים שלה.

(ג) לאחר ששקלתי טענות באי כוח הצדדים, הנני סבור שאין מקום להתערב בקביעת בית המשפט קמא בעניין זה. אמנם, המומחה לא נחקר על חוות דעתו, ולכאורה היה אפשר לקבלה ככתבה וכלשונה. ואולם, בית המשפט, על יסוד הראיות שנשמעו לפניו, מוסמך היה לקבוע, שההנחה על פיה פעל המומחה בעניין זה, דהיינו, שיהיה גידול בשיעור 5% לשנה במספר התלמידים, אינה מבוססת דיה. בסופו של דבר, יש לזכור, שמורה לנהיגה, מוכשר ככל שיהיה, לא יוכל להגדיל את מספר תלמידיו בלא הגבלה.

(ד) על כן, הנני מחליט שלא להתערב בקביעה זו של בית משפט קמא.

14. הפחתת 20% מסכום הנזק שנקבע על ידי המומחה:

(א) בית משפט קמא הפחית 20% מסכום הנזק שנקבע על ידי המומחה, וזאת "בשל העובדה שחוות הדעת אינה מביאה בחשבון את רווחי הסוזוקי בתקופה בה נעשה בה שימוש לאחר מועד ההפרה".

(ב) עם כל הכבוד, הנני סבור שבקביעה זו נפלה טעות. משהפרה המערערת את התחייבותה, נותר המשיב עם שתי מכוניות, מכונית הסוזוקי ומכונית הטולדו. המשיב לא יכול היה לנהוג בשתי המכוניות, וממילא, כאשר עשה שימשו במכונית הסוזוקי, מכונית הטולדו הושבתה. מצב זה לא היה נגרם אם המערערת הייתה מקפידה בקיום התחייבותה. על כן, השימוש שעשה המשיב במכונית הסוזוקי, לא הפחית את הנזק שנגרם למשיב בעטייה של המערערת. זאת ועוד, המשיב, בסעיף 16 לתצהיר עדותו הראשית, הצהיר, כי המערערת לקחה עמה את תלמידיה, וממילא לא היה מי מהם שניתן יהיה ללמדו נהיגה על מכונית הסוזוקי או על מכונית הטולדו.

(ג) מטרת דיני הנזיקין לפצות את הנפגע על הנזק שנגרם לו, ולהביאו למצב בו היה מצוי אלמלא ההפרה. אלמלא ההפרה, המשיב היה ממשיך ללמד את תלמידיו על מכונית הטולדו והמערערת הייתה ממשיכה ללמד על מכונית הסוזוקי. חוות דעת המומחה, כימתה אפוא את ההפחתה בהכנסותיו של המשיב כתוצאה מכך שמכונית הסוזוקי לא הופעלה עוד על ידי המערערת, וזרם ההכנסות שנבע ממנה נקטע בעקבות הפרת ההתחייבות.

(ד) על כן, הנני מקבל את טענות בא כוח המשיב, כי לא היה מקום להפחית 20% מסכום הנזק.

15. הפחתת 40% בגין "אשם תורם":

(א) בית משפט קמא קבע בפסק הדין כי לאחר ששקל את מכלול השיקולים אשר הובאו בפניו, מצא כי "נכון יהיה להעמיד את האשם התורם שיש לייחס ל[משיב] על 40%". בעניין זה טען בא כוח המשיב, כי לא היה מקום להשית על המשיב "אשם תורם", ובכל מקרה, שיעור האשם שיוחס לו (40%) אינו סביר.

(ב) גם בעניין זה, ועם כל הכבוד, הנני סבור שנפלה טעות. נזכור, שעסקינן בפיצויים על הפרת חוזה, ובעניינו המשיב הוא מי שנפגע מהפרת החוזה. הקביעה שיש לייחס למשיב "אשם תורם" משמעותה, שהמשיב תרם באשמו להפרת החוזה, ובכך הביא על עצמו את הנזק שנגרם לו או למצער חלק ממנו.

(ג) בחומר הראיות שהונח לפני בית משפט קמא, לא נמצאו ראיות, שהמשיב עשה מעשה כלשהו, שגרם או שתרם לכך שהמערערת הפרה את התחייבויותיה כלפיו. על כן, לא היה מקום לייחס למשיב "אשם תורם". עם זאת, מהדיון שערך בית משפט קמא בסעיף 47 לפסק הדין עולה, שכוונת בית המשפט הייתה להפחית מסכום הפיצויים הפחתה בשל כך "ש[המשיב] לא הוכיח שעשה מאמצים על מנת למצוא מורה אחר שיפעיל את הסוזוקי עבורו". אם כך הם פני הדברים, כי אז מדובר בהפחתה מסוג אחר.

(ד) ככל שהדברים אמורים בניסיונו של המשיב להקטין את נזקיו, כי אז המשיב הוכיח שלאחר הפרת החוזה העסיק מורה אחרת במקום המערערת, אך ניסיון זה, שנמשך במשך שבועיים, נכשל. כמו כן, ומכיוון שהתלמידים שלמדו אצל המערערת עזבו את בית הספר ביחד עמה, כי אז אפילו העסיק המשיב מורה אחרת במקום המערערת, לא היה הדבר יכול להקטין את נזקיו במידה משמעותית, שהרי לא היו תלמידים שהמורה האחרת יכלה ללמד אותם.

(ה) גם אם אניח שהיה מקום לדרוש מהמשיב לעשות יותר להקטנת נזקיו, ההפחתה שהפחית בית משפט קמא מסכום הפיצויים בשל כך, היא הפחתה שאינה מידתית. בנסיבות העניין, וחרף ספקותיי אם היה מקום לבצע הפחתה כלשהי, הנני מחליט להעמיד את ההפחתה בגין אי הקטנת נזק, על שיעור של 10% בלבד.

16. עניינים נוספים:

(א) הוצאות משרד:

המשיב טען כי המערערת חייבת לו סך 1,000 ₪ בגין הוצאות משרד במשך חודשיים. כפי שהמשיב אינו יכול לנהוג בשתי מכוניות בו זמנית, אף המערערת אינה יכולה לעשות זאת, ועל כן אין לחייב אלא בהוצאות משרד עבור מכונית אחת. סכום זה מגיע כדי 500 ₪ עבור החודשים דצמבר 2007 וינואר 2008.

(ב) המחצית השניה של אגרת המשפט:

מעיון במערכת "נט המשפט" עולה, כי בתאריך 18.6.2015 שילם המשיב את המחצית השניה של אגרת המשפט, בסך 1,900 ₪. על כן זכאי הוא להחזר סכום זה מאת המערערת, והוראה מתאימה תיקבע בעניין זה בסיפא לפסק דין זה.

17. חישוב הנזק:

על יסוד האמור לעיל, חישוב נזקיו של המשיב, יעשה אפוא באופן הבא:

(א) הפסד שנגרם למשיב לפי חוות דעת המומחה

(ללא גידול במספר התלמידים) 79,420 ₪

(ב) הפחתה בשיעור 10% 7,942 ₪

---------------- סה"כ 71,478 ₪

(ג) חוב הוצאות משרד 1,000 ₪

------------------

סך הכל 72,478 ₪

18. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני דוחה את ערעור המערערת (אנטואנית שחאדה) שהוגש בתיק ע"א 24223-06-15.

(ב) הנני מקבל את ערעורו הנגדי של המשיב (ע"א 5439-07-15), ובמקום החיובים שנקבעו בפסק הדין של בית משפט קמא, בסיפא לפסק דינו, יבוא הנוסח הבא:

(1) הנתבעת (המערערת אנטואנית שחאדה) תשלם לתובע (המשיב אילן שקד) סך 72,478 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה מתאריך 1.12.2007 עד למועד הגשת התביעה (2.7.2013). ממועד הגשת התביעה ואילך ישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד למועד התשלום בפועל.

(2) בנוסף לאמור לעיל, תשלם הנתבעת לתובע את אגרת המשפט ששולמה על ידו במלואה, בסכום כולל של 3,792 ₪, ושכר טרחת עו"ד בערכאה הראשונה בסך 8,000 ₪, וזאת בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מתאריך פסק הדין של בית משפט קמא (18.5.2015) ועד לתשלום בפועל.

(ג) הנני מחייב את המערערת לשלם למשיב הוצאות משפט בערעור, כולל שכר טרחת עו"ד ומע"מ, בסכום כולל של 13,100 ₪.

(ד) ככל שהמערערת הפקידה עירבון להבטחת הוצאות הערעור (בע"א 24223-06-15), יועבר העירבון למשיב, באמצעות בא כוחו (עו"ד יובל שוסהיים).

(ה) ככל שהמשיב הפקיד עירבון להבטחת הוצאות הערעור (בע"א 5439-07-15), יוחזר לו העירבון באמצעות בא כוחו (עו"ד יובל שוסהיים).

ניתן היום, ב' חשוון תשע"ו, 15 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.