1. על פי החלטת כב' השופט מר י' ליפשיץ, מתאריך 24.6.2015, בבקשה שהגישה המשיבה לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן בבית משפט השלום, הפקידה המשיבה בקופת בית המשפט ערבות בנקאית על סך 55,430 ₪ (ומספרה 1055853 מתאריך 3.8.2015).

2. בתאריך 15.10.2015 ניתן פסק דין הדוחה את ערעורה של המשיבה (ע"א 24223-06-15) ומקבל את הערעור הנגדי שהגיש המשיב (ע"א 5439-07-15).

3. עם מתן פסק הדין עתר המערער ליתן צו, המורה למזכירות בית המשפט להעביר לידו את הערבות הנזכרת.

4. בקשת בא כוח המערער הועברה לתגובת בא כוח המשיבה. בא כוח המשיבה בתגובתו טען הטענות הבאות:

(א) מסכום החיוב שהושת על המשיבה, לא הופחת הסך 32,000 ₪, שקיבל המערער ממכירת מכונית הטולדו. כיוון שנקבע שהמערער מכר את מכונית הטולדו לשם הקטנת נזקיו, יש להפחית את הסך 32,000 ₪, שקיבל תמורתה, מסכום הנזק שהמשיבה חוייבה לשלם לו. על כן, לטענת בא כוח המשיבה, נפלה בפסק הדין טעות חישוב שיש לתקנה.

(ב) בכוונת המשיבה להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין, ועל כן יש לעכב את חילוט הערבות הבנקאית למשך 30 ימים, כדי שהמשיבה תשקול כיצד לכלכל את צעדיה. לטענת בא כוח המשיבה, טובים סיכויי המשיבה לקבל רשות לערעור על פסק הדין.

5. לעניין "טעות הסופר" הנטענת על ידי המשיבה:

(א) בפסק הדין לא נפלה כל טעות סופר. תביעת המערער הייתה לפיצויים בגין הפסד הכנסות, הפסד שנגרם למערער כתוצאה מכך שהמשיבה הפרה התחייבויותיה כלפיו. קודם ההפרה, היו בבעלות המערער שלושה נכסים: (1) מכונית הטולדו; (2) מכונית הסוזוקי; (3) זרם ההכנסות שהפיק מכך שהמשיבה השתמשה במכונית הסוזוקי. לאחר ההפרה נותר המערער עם שני נכסים בלבד, והן שתי המכוניות. ההכנסות שהפיק המערער מהשימוש שהמשיבה עשתה במכונית הסוזוקי אבדו.

(ב) המערער מכר את מכונית הטולדו, כדי לחסוך בהוצאות החזקתה, שהרי לא יכול היה לנהוג בשתי מכונית. העובדה שהמערער מכר את מכונית הטולדו, לא פיצתה אותו על אובדן ההכנסות שנבעו מהשימוש שהמשיבה עשתה במכונית הסוזוקי. במכירת מכונית הטולדו הפך המערער נכס שהיה בבעלותו (מכונית) לכסף, אך לא היה בכך כדי להקטין את הפסדי ההכנסות שהמשיבה גרמה לו.

(ג) אפשר והיה מקום להפחית את סכום הוצאות החזקתה של מכונית הטולדו, שנחסכו במהלך התקופה שמיום מכירתה ועד תום תקופת הפרת החוזה. ואולם, הוצאות נחסכות אלה לא הוכחו בבית משפט קמא, ואף בבקשתה שלפני, המשיבה אינה עותרת להפחתת ההוצאות שנחסכו במשך תקופת ההפרה, אלא להפחתת התמורה שהתקבלה ממכירת המכונית, וזאת לדעתי אין לעשות.

(ג) על כן, הנני דוחה טענת המשיבה, כי בפסק הדין נפלה טעות סופר שיש לתקנה.

6. עיכוב העברות הבנקאית:

(א) הערבות הבנקאית הופקדה על ידי המשיבה במסגרת הערעור שהיא הגישה על פסק הדין (ע"א 24223-06-15), ובעקבות בקשתה לעכב את ביצוע פסק דינו של בית משפט השלום. בית משפט זה (כב' השופט מר י' ליפשיץ) נעתר לבקשתה, בתנאי שתפקיד ערבות בנקאית בגובה מלוא החיוב שהושת עליה בפסק הדין שניתן בבית משפט השלום, וזאת חרף העובדה, שפסק הדין היה פסק דין שחייב את המשיבה בחיוב כספי בלבד. אזכיר, שבדרך כלל, חיוב כספי אינו יוצר מצב בלתי הפיך, המצדיק עיכוב ביצוע פסק דין.

(ב) עתה, משניתן פסק הדין בערעור, לא מצאתי מקום להמשיך ולמנוע מאת המערער את ביצוע פסק הדין, וכפועל יוצא מכך, לא מצאתי מקום להיעתר לבקשת המשיבה, ולעכב את חילוט הערבות הבנקאית, במיוחד כאשר הכללים למתן רשות ערעור ידועים, וקלושים סיכויי המשיבה לקבל רשות ערעור "בגלגול שלישי".

7. אשר על כל האמור לעיל, הנני מחליט כדלקמן:

(א) הנני דוחה טענת המשיבה, כי בפסק הדין נפלה טעות סופר.

(ב) הנני מורה למזכירות בית המשפט לפעול לחילוט הערבות הבנקאית שהמשיבה הפקידה בתיק ע"א 24223-0615 (ערבות בנקאית מספר 1055853 מתאריך 3.8.2015 על סך 55,430 ש"ח). הכסף שיתקבל מחילוט הערבות יועבר למערער (אילן שקד) באמצעות בא כוחו (עו"ד יובל שוסהיים).

ניתנה היום, י"א חשוון תשע"ו, 24 אוקטובר 2015, בהעדר הצדדים.