לפני: כב' השופטת אורלי סלע – נשיאה

נציגת ציבור (עובדים) – גב' פסה מרקוביץ

נציג ציבור (מעסיקים) – מר אסי פידל

-

פסק דין (חלקי)

1. לפנינו בקשה שהגישו הנתבעים – פיקה תשתית עבודות פיתוח בע"מ, י.ש. אחים יעקובי בע"מ ואפריים קורן (להלן – הנתבעים) למחיקת הנתבעים 3-2 מכתב התביעה מחמת היעדר יריבות ולמחיקת רכיב התביעה לתשלום פנסיה באשר לעילות שהתיישנו.

2. התובע, בברט חימי (להלן – התובע) מתנגד לבקשה.

3. טענות הנתבעים בתמצית -

א. היעדר יריבות – הנתבע 3, אפרים קורן (להלן – הנתבע), אינו בעל מניות אצל הנתבעת 1, פיקה תשתית – עבודות פיתוח בע"מ (להלן – פיקה תשתית) ותפקידו כמנהל אצל פיקה תשתית אינו יוצר כל עילת תביעה אישית נגדו.

ב. היותה של הנתבעת 2, י.ש. אחים יעקבי בע"מ (להלן – הנתבעת) בעלת מניות אצל פיקה תשתית אינה מצדיקה הכללתה בכתב התביעה, וזאת כאשר כתב התביעה נעדר טענה להרמת מסך.

ג. מחיקת עילות תביעה שהתיישנו –פסק הדין בעניין ע"ע 194/06 פנחס יאיר נ' סולל בונה בע"מ (28.1.08) (להלן – פס"ד פנחס יאיר) קובע כי עילת תביעה הנוגעת להפרשות פנסיוניות נוצרת במועד בו היה על המעסיק להפריש לקרן הפנסיה ולפיכך יש למחוק מכתב התביעה את כלל העילות המתייחסות להפקדות לקרן הפנסיה שקדמו לשבע השנים עובר להגשת כתב התביעה.

4. טענות התובע בתמצית –

א. באשר לטענה להיעדר יריבות – הנתבע היה מעסיקו של התובע, הוא ניהל אותו בחוסר תום לב תוך ניצול מסך ההתאגדות, כשהוא מעביר את התובע ממעסיק אחד למשנהו, והוא ה"רוח החיה" בפעילות הנתבעות.

ב. הנתבעים, ביחד ולחוד, העסיקו את התובע תוך ניצול של עיקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

ג. לצורך הוכחת טענותיו, היה על התובע לצרף לתובענה את כל הנתבעים. מקום בו קיים ספק ממי התובע רשאי להפרע, הרי שהוא רשאי לתבוע את כל הנוגעים בדבר על מנת לבחון את שאלת החבות ומידת החבות של כל אחד מהנתבעים.

ד. באשר לטענה למחיקת עילות תביעה שהתיישנו – הנתבעים מבססים טענת להתיישנות על פס"ד פנסח יאיר, אשר נסיבותיו שונות מהנסיבות מושא פסק הדין.

ה. יש להבחין בין תביעה לתשלום הפסדי פנסיה כנגד קרן הפנסיה, אשר עילתה מתחדשת מידיי חודש בחודשו, לבין תביעה המופנית כנגד המעסיק, במסגרתה יש לבחון את המועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות לקרן הפנסיה לצורך החלת דיני ההתיישנות.

ו. המועד בו נודע לתובע לראשונה על הנזק שנגרם לו כתוצאה מהפרת חובה שבדין על גובה ההפרשות הוא עת נפל התובע למיטת חוליו, בשנת 2013, ונזקק לקצבת נכות. לפיכך ובהתאם לסעיף 8 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958, שעניינו כלל הגילוי המאוחר, יש למנות את תקופת ההתיישנות משנת 2013.

5. תמצית טענות הנתבעים בתשובתם -

א. טענות התובע בתגובה שהוגשה מטעמו, הינן טענות חדשות שלא נטענו במסגרת כתב התביעה והן בגדר הרחבת חזית אסורה.

ב. במסגרת כתב התביעה לא נטענו טענות כלפי הנתבעת ולא צויין מה הוא המקור החוקי בגינו הוגשה תביעה נגד הנתבע וכן לא נטענה כל טענה המקימה עילה להרמת מסך. לפיכך ובהתאם לפסיקה, יש לסלק על הסף את התביעה נגד הנתבעת והנתבע.

ג. פסק הדין עליו מתבסס התובע בתגובתו, בעניין – ע"ע 701016/98 יהושע פאול נ' תנובה (15.10.01) אינו תואם לנסיבות המקרה מושא התביעה, שכן שם דובר על הבטחה חוזית באשר לגובה ההפרשות, בעוד שבעניינינו לא הובטח לתובע דבר.

ד. התובע מסתמך, בתגובתו, על דעת המיעוט בפסק דין בעניין – ע"ע" 1616/04 פיליפ טיברמן נ' מקורות חברת מים בע"מ (להלן – פס"ד טיברמן), הנוגדת את ההלכה הפסוקה.

ה. לאור התנהלותו זו של התובע, משהתובע לא תיקן את כתב התביעה חרף האפשרות שניתנה לו על ידי בית הדין ומשהוא מנסה להרחיב חזית במסגרת תגובתו, יש לפסוק הוצאות לחובתו.

דיון והכרעה –

6. כלל הוא בכל ערכאות השיפוט כי סילוק תובענה על הסף בלא לדון בה לגופה אינו דרך המלך. קל וחומר בבתי הדין לעבודה המעדיפים הכרעה בתובענה לגופו של עניין על פני סילוק התובענה על הסף (דב"ע נא/3-195 תובענה מכונות תרגום בע"מ נ' עמיחי סגל, פד"ע כ"ג, 274). כן נפסק כי מחיקה על הסף תיעשה ביד קמוצה ובמשורה (דב"ע מז/3-15 אפנר יצחק נ' מפעלי הדסה לנוער, [פורסם בנבו] עבודה ארצי כרך כ(2), 242)).

יחד עם זאת, יש לאזן בין האינטרס של תובע לקבל את יומו בבית המשפט אל מול האינטרס של נתבע לוודאות ואי חשיפה לתביעות לאורך זמן.

על זכות הגישה לערכאות, אשר הוכרה כזכות יסוד, עמד בית המשפט העליון בע"א 3833/93 לוין נ' לוין, (פ"ד מח(2) 862) שם נקבע – "גישה חופשית ויעילה אל בית המשפט היא זכות יסוד, אף אם עדיין אינה כתובה עלי חוק יסוד, ובית המשפט אמור להגן עליה כמו על זכויות יסוד אחרות... תקנת הציבור דורשת שהדרך אל בית המשפט תהיה פתוחה, כדי שבית המשפט יוכל לדון ולהכריע בסכסוכים משפטיים למיניהם".

באשר לזכות הנתבע לוודאות, כמו גם זכות הציבור שבתי המשפט יטפלו בבעיות ההווה, אשר הביאו להתפתחות דיני ההתיישנות נקבע – "ארבעה טעמים מרכזיים עומדים בבסיס מועד ההתיישנות: הראשון, עניינו בשיקולים ראייתיים הקשורים בקושי של הנתבע לשמור על ראיותיו לאורך זמן. השני, עניינו בצורך להקנות ודאות לנתבע בדבר זכויותיו וחובותיו להבטיח כי יוכל לכלכל צעדיו ולהיערך כלכלית לסיכוני תביעות צפויות ולא להיות חשוף לסיכון להיתבע לפרק זמן בלתי מוגבל. השלישי, נעוץ בהנחה לפיה תובע אשר "ישן על זכויותיו" ונמנע מהגשת תביעה במשך תקופה ארוכה, ויתר ומחל על זכותו. והרביעית, האינטרס הציבורי שהמערכת המשפטית תקדיש זמנה לטיפול בבעיות ההווה ולא תעסוק בבירור זכויות שהורתן בעבר הרחוק. אל מול טעמים אלו, עומדת זכותו המהותית של התובע, הדורשת סעד ומרפא, אף שיש טעם רב באינטרסים עליהם באה ההתיישנות להגן" (ע"א 1254/99 מאיר נ' הכשרת הישוב, פ"ד נד(2) 535).

ומן הכלל אל הפרט -

7. באשר לבקשה למחיקת הנתבעים 3-2 - נקדים אחרית לראשית ונציין, כי עניינינו נכנס לגדר אותם מצבים חריגים בהם ישתמש בית הדין בסמכותו ויורה על סילוק התובענה על הסף, כך שדין הבקשה להתקבל. ונבהיר –

8. עיון בכתב התביעה מלמד כי אין בתביעה טענות המופנות כלפי הנתבעת או הנתבע. כך, פרט להצגת הצדדים בפתח כתב התביעה וטענה לאקונית כי הנתבעים חבים לתובע, ביחד ולחוד, כל טענות התובע מופנות כנגד פיקה תשתית, כמעסיקה, וכנגדה בלבד.

התובע טוען כי הנתבעת הינה בעלת המניות בפיקה תשתית וכי הנתבע הינו מנהל בנתבעת ובעל המניות בחברה שנמחקה ושכל פעילותה הועברה לפיקה תשתית. כל אחד מהנתבעים מהווה אישיות משפטית נפרדת ועצמאית. ככל ועותר התובע לחייב את הנתבעת והנתבע בתשלום זכויותיו מתוקף היותם בעלי מניות בחברה המעסיקה או כל חברה אחרת הקשורה לחברה המעסיקה, היה עליו להוכיח, או לכל הפחות לטעון, כי קמה לו עילה לחריגה מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת באמצעות הרמת מסך ההתאגדות.

טענות בדבר חוסר תום לב וניצול לרעה של מסך ההתאגדות על ידי הנתבעים 3-2 הועלו, לראשונה, על ידי התובע בתגובה שהגיש בבקשה למחיקה על הסף. המדובר בהרחבת חזית אסורה ואין לאפשר לתובע לבצע "מקצה שיפורים" לתביעתו במסגרת תגובה המוגשת בהליך ביניים.

נוסיף – כי בהחלטת בית הדין בקדם המשפט מיום 9.12.15 ובעקבות בקשת ב"כ התובע, ניתנה לתובע האפשרות לתקן את כתב התביעה ולכלול בו טענות אשר מקימות עילה להרמת מסך, ככל שקיימת כזו. אולם ב"כ התובע בחרה, מטעמים השמורים עמה, לראות בהחלטה זו כהחלטה מוטעית שאין להזדקק לה (כנטען על ידה בבקשה לעיון מחדש), ונמנעה מלהגיש כתב תביעה מתוקן כאמור.

9. לאור האמור, ומשכתב התביעה נעדר עילות תביעה כלפי הנתבעת והנתבע, יש להורות על מחיקתם מכתב התביעה.

10. באשר לבקשה למחיקת עילות תביעה שהתיישנו – אף דין בקשה זו להתקבל.

הלכה פסוקה היא כי על תביעה לתשלום הפרשי פנסיה המופנית כנגד מעסיק יחולו דיני ההתיישנות הרגילים. וכך פסק בית הדין הארצי בפס"ד טיברמן -

"ההלכה הפסוקה בתביעות להפרשי פנסיה מבחינה בין תביעה כנגד המעסיק לבין תביעה כנגד קרן הפנסיה. באשר לתובענה כנגד קרן הפנסיה נפסק, כי העילה אכן מתחדשת מדי חודש בחודשו מאז שהעובד פרש לגמלאות. אולם, כאשר התביעה מופנית כנגד המעסיק בגין אי הפרשות לפנסיה בתקופת עבודתו, כי אז יש לבחון את המועד בו היה על המעסיק לבצע את ההפרשות ובהתאם לכך להחיל את כללי חוק ההתיישנות, התשי"ח – 1958" (ההדגשה הוספה – א.ס.).

12. בשורה של פסקי דין, בית הדין הארצי חזר על ההלכה לפיה תביעה לפיצוי בגין הפרשות פנסיה שלא הופרשו מתיישנת שבע שנים לאחר המועד האחרון בו היה על המעסיק להפריש לקרן הפנסיה (ראו –דב"ע לט/ 3-46 פלדון דוד נ' אריגי דן בע"מ פד"ע יא 107, דב"ע נב/3-217 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ, פד"ע כז 3, פס"ד טיברמן).

13. בעניינינו, כתב התביעה הוגש ביום 21.6.15 והמדובר בתביעה לתשלום הפרשי כספי פנסיה אשר שולמו בחסר במהלך תקופת העבודה. תביעה זו מופנית כלפי מעסיקת התובע.

בנסיבות אלה ולאור ההלכה הפסוקה, עילות התביעה בגינן רשאי התובע לתבוע זכויותיו לתשלום הפרשי פנסיה הינן אלה שקמו מיום 21.6.08. כל עילות התביעה ברכיב זה, המתייחסות לתקופה הקודמת ליום 21.6.08 – התיישנו.

נעיר, כי דין טענת התובע שיש להחיל בעניינו את סעיף 8 לחוק ההתיישנות – להדחות. אין חולק כי התובע קיבל תלושי שכר, במסגרתם צויין הסכום שהופרש לטובת קרן הפנסיה. התובע יכול היה לפעול בזהירות סבירה על מנת למנוע את הנזק לו הוא טוען ולבדוק, מעת לעת, את הסכומים המופרשים לקרן הפנסיה לפי תלושי השכר. משהתובע לא עשה כן –הרי שאין מדובר בעובדות שנעלמו מעיניו בנסיבות שאינן תלויות בו, כלשון סעיף 8 לחוק ההתיישנות, ואין לו להלין אלא על עצמו.

14. לאור האמור, התביעה לתשלום הפרשי פנסיה ככל שמתייחסת לתקופת ההעסקה שקדמה ליום 21.6.08 – התיישנה.

15. סוף דבר –

א. התביעה כנגד הנתבעים 2 ו-3 נמחקת בזאת.

ב. התביעה לתשלום הפרשי פנסיה, ככל שמתייחסת לתקופת ההעסקה שקדמה ליום 21.6.08 – התיישנה ועל כן נמחקת בזאת.

16. לאור התוצאה אליה הגענו ומשהתובע יכול היה למנוע את הדיון בבקשה זו באמצעות הגשת בקשה לתיקון כתב תביעה בהתאם להחלטת בית הדין מיום 9.12.15, התובע יישא בהוצאות הנתבעים, ביחד ולחוד, בסך 500 ₪ וסך בנוסף של 3,000 ₪ כשכ"ט עו"ד שישולמו בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין החלקי. לא ישולמו הסכומים האלה במועד, יישאו הם הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד קבלת פסק הדין החלקי ועד התשלום המלא בפועל.

ניתנה היום, טזט"ז אייר תשע"ו, (24 מאי 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.