בפני בקשה למחיקת סעיפים מכתב ההגנה של הנתבעת.

הרקע לבקשה

1. ברקע לבקשה, תביעה שהגישה התובעת לקבלת תגמולי ביטוח מהנתבעת אשר ביטחה אותה בפוליסת ביטוח אש הכוללת כיסוי גם למקרים של פריצה ושוד. טענת התובעת בכתב תביעתה הינה כי ביום 25.06.12 ארעה פריצה למבנה השייך לה ונגנב ממנו ציוד ורכוש רב.

2. במכתב מיום 23.02.15 (להלן: "מכתב הדחייה") דחתה הנתבעת את תביעת התובעת לקבלת תגמולים כשצוין במכתב כדלהלן:

הרינו להודיעך כי בהסתמך על בדיקותינו ועל תנאי הפוליסה, אנו נאלצים לדחות את התביעה מהטעמים המפורטים להלן:

מבדיקתנו עולה כי האירוע התרחש ביום בו קרסה החברה, הפסיקה את פעילותה ופיטרה את עובדיה וכי הפריצה בוצעה על ידי נושים או מי מטעמם להם נותר בית העסק חייב כספים. יצוין כי גם משטרת ישראל לא טיפלה בנושא בעקבות הידיעה הברורה כי מדובר בסכסוך על רקע עסקי ולא באירוע פלילי.

יודגש, כי לא דווח לנו על הקשיים הכלכליים בהם העסק היה מצוי במשך תקופה ממושכת וגם לא נודע לנו על הליכי הפירוק, במדובר (כך במקור – א.ס.) בשינוי בעניין מהותי במצבו של העסק, כהגדרת הפוליסה, אשר הוסתר מאיתנו בניגוע לחובות המבוטח על פי הפוליסה.

3. התובעת, אשר סברה כי אין בדחייה ממש, הגישה את תביעתה כנגד הנתבעת אותה העמידה על סך של 147,971 ₪ נכון למועד הגשתה.

4. בהגנתה טענה הנתבעת להעדר כיסוי ביטוחי מאחר ולא ארע אירוע "פריצה" כהגדרתו בפוליסה. היינו:

גניבת רכוש מתוך המבנים בהם נמצא הרכוש המשותף... לאחר חדירה לחצרים המבוטחים, בתנאי כי החדירה או היציאה בוצעו באלימות ובכח ונשארו סימנים המעידים על החדירה או היציאה כאמור, וכן חדירה על ידי שימוש במפתחות העסק שהושגו, הועתקו או הותאמו שלא כדין.

לטענת הנתבעת, ביום האירוע הנטען הפסיקה התובעת את פעילותה ופיטרה את עובדיה, וככל שנגרם לה נזק כנטען, הוא ארע על ידי נושי התובעת ו/או מי מטעמם.

5. עוד טענה הנתבעת בהגנתה כי התובעת לא עמדה בתנאי הפוליסה כאשר לא דיווחה לה בדבר מצבה הכלכלי הקשה טרם פירוקה ואף לא על הליכי הפירוק. זאת בניגוד לחובתה להודיע לנתבעת על כל שינוי מהותי. הנתבעת גם טענה לדחיית התביעה בשל שיהוי ניכר ואי-צירוף מסמכים מהותיים ובשל היות התביעה מוגזמת ומופרכת.

טענות הצדדים

6. במסגרת הבקשה נשוא החלטה זו טענה התובעת כי יש למחוק מכתב ההגנה של הנתבעת את הטענה לפיה לא אירע אירוע פריצה כהגדרתו בפוליסה, מאחר וטענה זו לא נטענה ולוּ ברמז במסגרת מכתב הדחיה. כן נטען כי יש למחוק את הטענה בדבר שיהוי ניכר, שכן התובעת פנתה אל הנתבעת בזמן אמת והנתבעת היא זו שהשתהתה ושלחה את מכתב הדחיה רק בחלוף שנתיים וחצי ממועד האירוע.

7. הנתבעת התנגדה למבוקש וטענה כי לא ניתן למחוק סעיפים בכתב ההגנה אך בשל תוכן הטענות וכי זכותו הבסיסית של כל בעל דין, וחברת ביטוח בכלל, שבית המשפט יחליט בעניינו לאחר שתינתן לו האפשרות להשמיע את מלוא טענותיו. הנתבעת הוסיפה כי השאלה אם היה ביכולתה להעלות טענות נוספות מעבר לאלה שפורטו במכתב הדחיה הינה שאלה שבעובדה ויש לבררה.

8. הנתבעת גם חלקה על מעמדן ותוקפן המשפטי של הנחיות המפקח על הביטוח הקובעות כי על מבטחת לפרט את מלוא נימוקיה בהזדמנות הראשונה ואם לא עשתה כן לא תוכל להעלות טענות אחרות במועד מאוחר יותר. לדבריה, הנחיה זו נגועה בחוסר מידתיות ואינה מאזנת כראוי בין האינטרסים והזכויות של הצדדים בחוזה הביטוח והיא עומדת בניגוד לפסיקה הנוקטת גישה ליברלית וקבעה לא פעם כי "סדרי הדין אינם מיטת סדום". כך או כך נטען, אין לראות בהוראות המפקח על הביטוח כהוראות משפטיות מחייבות, וודאי לא כאלו שיש בה כדי לאיין את זכותה הבסיסית של הנתבעת שטענותיה יתבררו בבית המשפט.

9. עוד טענה הנתבעת כי מכתב הדחיה צריך לנמק את עיקרה של הסיבה בעטיה נדחתה הדרישה לתשלום התגמולים ואין לצפות מחברת ביטוח שכבר בשלב הדרישה תנמק את מלוא טענותיה בצורה המקיפה ביותר. במקרה זה, הנתבעת ציינה במכתבה כי נוכח תנאי הפוליסה ועל סמך בדיקתה, דרישת התובעת נדחית, ומשכך אין מקום לדחות את טענתה כי האירוע אינו מהווה אירוע פריצה כהגדרתו בפוליסה. היעתרות לבקשת התובעת תביא להרחבת הכיסוי הביטוחי מקום בו הוא אינו קיים, שכן אין מדובר באירוע פריצה אלא בסכסוך עסקי.

דיון והכרעה

10. ההלכה מקדמת דנא הינה כי "כדרך שמוחקים כתב-תביעה שאינו מראה עילת תביעה, על-פי תקנה 105א(1) [כיום תקנה 100(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 - א.ס.], כך מוחקים כתב-הגנה שאינו מראה עילת הגנה" (ע"א 34/71 פרידמן נ' חן, פ"ד כו(1) 524 (1972)). טענה, שאפילו תוכח, לא תסייע בידי בעל הדין (במקרה זה הנתבעת) ולא תשמש לו כמגן, באה בגדרי תקנה 91(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, בשל כך שהיא עלולה לסבך ולהשהות את הדיון (שם). מכאן יש לדון בטענה, האם הנתבעת יכולה לטעון לאי התקיימות אירוע "פריצה" כהגדרתו בפוליסה כמו גם לשיהוי, שאם אינה יכולה לטעון כן ואפילו אם תוכיח טענות אלו הן לא תוכלנה לשמש בידה כמגן מפני התביעה, יש למחוק סעיפים אלו מכתב הגנתה כבר עתה.

באשר לטענה בדבר אי התקיימות אירוע "פריצה" כהגדרתו בפוליסה.

11. ההלכה היא כי הודעת דחייה אמורה לסכם את כל נימוקי הדחייה וזאת נוכח הנחיית הפיקוח על הביטוח, כי על מבטחת לפרט בפני תובע את כל נימוקי הדחייה לתביעתו בהזדמנות הראשונה שיש לה, ואם לא עשתה כן – לא תוכל להעלות נימוקים נוספים לדחייה במועד מאוחר יותר, למעט בנסיבות מיוחדות (רע"א 10641/05 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' אסולין (פורסם בנבו, 4.05.06); ירון אליאס, דיני ביטוח (מהדורה שנייה, 2009), עמ' 906 ואילך).

12. ברע"א 2121/14 אליהו חברה לביטוח נ' אייש (פורסם בנבו,8.07.14) ציין בית המשפט כי:

...הרציונל העומד בבסיס הנחיית המפקח למסור בהזדמנות הראשונה "את מלוא עמדתה" של המבטחת הוא, בין היתר, לאפשר למבוטחים או לניזוקים (הצדדים השלישיים) להתמודד עם טענות המבטחות ולשקול את צעדיהם בטרם פניה לבית משפט, הרי שמענה לקוני ועמום... אינו עומד בהנחיות המפקח...

מכאן, שתשובה לפיה אין לתאונה כיסוי ביטוחי, הא ותו לא, אינה מגלה למבוטח או לצד ג' "את מלוא עמדתה" של המבטחת או את כל הנימוקים העומדים בבסיס עמדתה, כנדרש בהנחיית המפקח, שכן מאחורי הנימוק העמום שמסרה המבקשת לתובע עשויים להימצא מגוון נימוקים או הסברים שבעטיים אין לתאונה כיסוי ביטוחי.

בד בבד נקבע כי:

בית משפט אינו מצפה – וזו מעולם לא היתה הכוונה – שהמבטחת תפרט את מלוא נימוקי הגנתה העתידיים במכתב הדחייה. הציפייה היא, שהמבטחת תפרט את עיקר נימוקי הדחייה, ואין כל פסול בהעלאת טענת-דחייה כללית, כגון "סיכון" או "סיכון חריג" באופן שאם וכאשר יוגש כתב ההגנה, יפורטו ע"י המבטחת אותם מעשים או מחדלים המגיעים לכדי סיכון או סיכון חריג, ואשר יש בהם כדי להביא לביטול הכיסוי הביטוחי על-פי הפוליסה....ולכן אין כל פסול בהעלאת טענות אלה בכתב ההגנה, כהמשך ישיר לטענות שהועלו במכתבי הדחייה (בש"א (מחוזי-ת"א) 1672/08 ארובט חברה ישראלית לתעופה בע"מ נ' מנורה חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 27.03.08)).

13. במקרה זה, הנתבעת לא טענה בעלמא כי אין כיסוי ביטוחי. טענתה, כי האירוע אינו בא בגדרי "פריצה" לפי הפוליסה, הינה בזיקה ישירה לאמור במכתב הדחייה כי האירוע התרחש על ידי נושי החברה או מי מטעמם ביום בו קרסה החברה, וכי מדובר בסכסוך על רקע עסקי ולא באירוע פלילי. דברים אלו נכתבו במכתב הדחייה כפירוט הסיבות לדחיית התביעה. כאמור, מכתב הדחייה אינו אמור להיות מפורט ככתב הגנה והוא אמור להוות את הבסיס לדחייה, והדברים האמורים אכן מהווים את הבסיס לאמור בכתב ההגנה. אין באי הפירוט ובאי איזכור המילים "אינו מהווה 'פריצה' כהגדרתו בפוליסה" כדי להביא למחיקת הטענה מכתב ההגנה. העובדה שהנתבעת ציינה במכתב הדחייה כי "הפריצה בוצעה על ידי נושים", אין בה כדי ללמד כי הנתבעת הכירה באירוע כ"פריצה" כהגדרתו בפוליסה. הגדרת "פריצה" בפוליסה אינה בהכרח זהה להגדרת "פריצה" בלשון המדוברת ומהמכתב עולה כי הנתבעת אך ציינה בהתייחס לאירוע הפריצה הנטען על ידי התובעת כי הוא בוצע על ידי נושי התובעת או מי מטעמם על רקע עסקי והדבר מהווה הצדקה לדחיית התביעה. אין כל מניעה כי במסגרת כתב הגנה מפורט יובהר הדבר שהדחייה נעשתה מאחר והאירוע אינו בא בגדר "פריצה" כהגדרתה בפוליסה.

14. באשר לשיהוי, לא זו בלבד שמטבעם של דברים טענת שיהוי נולדת לא פעם רק לאחר מסירת מכתב הדחייה שכן עניינה בשיהוי שבהגשת התובענה לאחר שנדחתה הדרישה לקבלת תגמולים, אלא שבמקרה זה, הנתבעת העלתה טענות שונות באשר לדין ודברים שהיה בין הצדדים ממועד האירוע ועד להגשת התביעה וברי כי טענות אלו דורשות בירור בגופן ואין מקום להורות על מחיקתן מכתב ההגנה בשלב זה.

בשים לב לכל האמור, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 1,000 ₪.

ניתנה היום, ג' ניסן תשע"ו, 11 אפריל 2016, בהעדר הצדדים.