לפניי בקשה לביטול עיקול אשר הוטל במסגרת תיק ההוצל"פ שבכותרת, לאחר שחלפו המועדים להגשת ההתנגדות עפ"י רישומי הלשכה.

תיק ההוצל"פ נפתח לביצוע שטר בסך של 50,000 ₪, כאשר בטופס בקשת הביצוע ציין המשיב מפורשות כי על חשבון סכום השטר שולם סך של 22,304 ₪, ובהתאמה הוגש השטר לצורך ביצוע סך של 27,696 ₪ בלבד.

המבקשת הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ההתנגדות, במסגרתה ביקשה למעשה לקבוע כי ההתנגדות הוגשה במועד, וכן ליוותה בקשתה בהתנגדות לביצוע התובענה השטרית. בקשות אלו הועברו לדיון כאן והן קבועות לשמיעה לחודש פברואר 2016.

עד להכרעה בבקשות אלו ובשים לב לכך שעניין לנו בשלב מקדמי ולכאורי בלבד, הרי שיש לראות את הבקשה לביטול עיקול כבקשה לביטול עיקול שהוטל לאחר חלוף המועדים להגשת ההתנגדות, ובהתאמה כבקשה לביטול עיקול שנועד להבטיח פס"ד שכבר ניתן.

במצב דברים זה למעשה אין מקום להעביר את נטל הראיה וההוכחה אל התובע, להראות כי בידיו ראיות מהימנות לכאורה לקיומה של עילת תביעה, ולקיומן של נסיבות המצדיקות הטלת עיקול זמני בהתאם להוראות תקנה 374 לתקסד"א, והנטל להראות כי מאזן הנוחות מחייב ביטול העיקול, על אף העובדה שהוטל לאחר שלמעשה רואים את החיוב כפסוק, מוטל על מבקש הביטול.

יוצא אם כן כי על המבקשת להראות שהותרת העיקול על כנו, תגרום לה נזק חמור מדי, בלתי מידתי ובלתי הפיך, באופן שמוצדק להורות על ביטולו.

ראוי לציין למעלה מן הצורך כי לאחר ששמעתי את חקירת מצהיר המבקשת ועיינתי בתצהירו, נוכחתי כי למעשה סיכויי המבקשת לזכות בהליך נמוכים למדי, זאת משהמבקשת איננה חולקת למעשה על כך שסך של 12,540 ₪ אשר אמורים היו להיות משולמים על ידה בגין סחורה שסופקה לה כנדרש לא שולמו בשל העדרה של חותמת על גבי השטר שמסרה למשיב בעבור אותה סחורה, ובשים לב לכך שהמבקשת העלתה טענות ביחס ליתרת החוב, שאינן אלא טענות של כשלון תמורה חלקי וספק אם תוכל להראות כי מדובר בכשלון תמורה חלקי קצוב, בשים לב לכך שתחילה טענה כי כל הסחורה נשוא יתרה זו (בצל) הגיעה לידיה כשהיא פגומה ורקובה, ולאחר מכן טען נציגה, בדיון שנערך כאן, כי למעשה חלק מהסחורה הגיע כשהוא פגום ואילו חלק אחר היה תקין, אך לא ידע להבהיר איזה חלק היה כך ואיזה חלק היה אחרת, כיוון שלשיטתו לא הוא מיין את הסחורה ודיווחים אודות היותה פגומה התקבלו בידיו מאת צדדי ג' (להם הוא מספק את הסחורה) בחלוף זמן.

אשר לנזקים שעשויים להיגרם למבקשת, טענה המבקשת כי העיקול הוטל על חשבונה בבנק דיסקונט, וכי אין מתנהלים על שמה חשבונות נוספים. עוד טענה בבקשתה כי העיקול תפס סך של 37,201 ₪, אך הותרתו מונעת המשך פעילותה בחשבון. בחקירת נציגה נטען כי בחשבון יתרת חובה בסכום של כ- 200,000 ₪, ואולם מדובר במסגרת המאושרת לה ע"י הבנק והמשתנה מדי חודש בחודשו, לאור התחייבויות של צדדים שלישיים – חברות המזמינות אצלה סחורה דוגמת רמי לוי, מגה וכיו"ב – לפרוע חשבוניות שמפיקה להן המבקשת כנגד סחורה שרכשו.

בהתאמה, טוענת המבקשת, נהנית היא מדי חודש מחדש מזכות למשוך כספים מעבר למסגרת החשבון, נוכח התחייבויות תלויות ועומדות לחודש העוקב מצד הצדדים השלישיים כאמור, ומשיכה זו מאפשרת לה לרכוש סחורה חדשה מאת חקלאים שונים דוגמת המשיב כאן, ולספקה לאותם צדדים שלישיים כנגד קבלת התחייבויות עתידיות לביצוע תשלומים. עיקול החשבון מונע למעשה המשך פעילות בדרך זו, ועשוי לשיטתה למנוע ממנה כל יכולת לעמוד בהתחייבויותיה כלפי הצדדים השלישיים, ולמעשה להמשיך בפעילותה ולרכוש סחורה נוספת.

המבקשת הציעה חלופות להבטחת התשלום דוגמת הטלת עיקול על משאיות הרשומות על שמה, ואשר לשיטתה אינן משועבדות והן מבוטחות בביטוח מקיף.

לאחר ששמעתי את הדברים ובשים לב לסיכויי המבקשת לזכות בהליך כאן בסיומו של יום, בשים לב לעובדה שמדובר בעיקול שהוטל לאחר שלכאורה חלפו המועדים עפ"י החוק להגשת ההתנגדות, וכן בשים לב לטענות המבקשת בנוגע למאזן הנוחות שבין הצדדים, אני רואה לנכון לקבוע כי יש להימנע מגרימתו של נזק בלתי הפיך למבקשת מחד, ומנגד יש להבטיח כנדרש את פרעון החוב אשר נדמה בשלב זה כי יידרש.

אציין כי הותרת העיקול שהוטל על חשבון העו"ש של המבקשת לא זו בלבד שיש בו כך נדמה כדי לגרום למבקשת נזק חמור, בשים לב לכך שלכאורה לא תהא זכאית להעמדת כספים נוספים לשימושה ע"י הבנק, אלא שנדמה כי ממילא אין בו כדי להועיל באופן משמעותי לגביית החוב כאן, וזאת נוכח העובדה שלא שוכנעתי שהתאגיד הבנקאי שאצלו מנהלת המבקשת את חשבונה, אשר עוקל כאן, מחויב להעמיד לה אשראי נוסף, באופן שיש בהותרת העיקול על כנו כדי להועיל למשיב. שמעתי את טענות המבקשת ונדמה מן הדברים כי למעשה האשראי מועמד למבקשת מדי חודש בחודשו בהתאם לשיקול הדעת של התאגיד הבנקאי ועל סמך התחייבויות של צדדים שלישיים המוצגות לו באופן שוטף. התחייבויות אלו אינן צפויות לעמוד למבקשת, אם לא תספק סחורה חדשה לגופים אלו, בשל העדר יכולת לרכוש סחורה חדשה על ידה.

ראוי להזכיר כי העיקול הוטל במסגרת הליכי ההוצל"פ, ובהתאמה תשובת המחזיק איננה מצויה לפני ביהמ"ש כאן, לאחר שלא הובאה לעיונו.

מכל אלו אני רואה לנכון לאזן בין הצדדים, כך שהמבקשת תפקיד בקופת ביהמ"ש סך של 15,000 ₪ מתוך יתרת החוב, במזומן או בערבות בנקאית אוטונומית, וכן תעמיד בטוחה ראויה להבטחת יתרת החוב בדמות רישום עיקול על משאית אחת, אשר שנת יצורה אינו מאוחר לשנת 2007, הרשומה על שמה, ובכפוף להמצאת תמצית רישום מרשם החברות ותמצית רישום מרשם השכונות המעידות על כך שהמשאית המוצעת איננה משועבדת, וכן בכפוף להמצאת פוליסת ביטוח מקיף ברת תוקף, אשר זכויות המבקשת בה תעוקלנה אף הן במסגרת עיקול זה.

אציין כי משרואים את החוב כחוב פסוק בשלב זה של ההליך, אין מקום להמיר את העיקול בעיקול שכוחו פחות מזה שהוטל לצורך פרעון החוב.

יחד עם זאת, מטרת העיקול היא להבטיח את הפרעון ולמנוע ירידה ביכולותיו של הנתבע (המבקשת כאן) לפרוע את החוב ממקורותיה בעתיד. העיקול לא נועד לייחד נכסים ואף לא להעניש את המבקשת על עצם קיומו של חוב, כי אם לוודא שזו תוכל בתום ההליך לפרוע את החוב.

כך, המרת העיקול במתכונת המוצעת כאן יש בה כדי להבטיח עמידת המבקשת בהתחייבויותיה כלפי המשיב בתום ההליך, תוך המשך פעילותה העסקית וקיומה העתידי.

לסיכום אני קובעת כי אם תמציא המבקשת את המסמכים הנדרשים לצורך המרת העיקול – יורה ביהמ"ש על המרתו כמפורט מעלה.

לא יומצאו המסמכים עד יום 2.8.15 – יבוטל העיקול אך ורק כנגד הפקדת מלוא החוב נשוא תיק ההוצל"פ בקופת לשכת ההוצל"פ, ועיכוב הכספים שם.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ה' אב תשע"ה, 21 יולי 2015, בהעדר הצדדים.