לפניי בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכן התנגדות לביצוע תובענה שטרית.

אתחיל ואומר כי עיון בתצהיר התומך בבקשה מלמד כי אין בפי המבקש כל הסבר מדוע איחר בהגשת ההתנגדות, וזה לא העלה ולו גם טעם סתם.

די בדברים אלו כדי להצדיק דחיית הבקשה, ואולם למען הסדר הטוב אדון להלן גם בטענות לגופן ואראה כי דינה של הבקשה להידחות, גם מן הטעם שאין בפי המבקשת טענת הגנה המצדיקה פתיחת דלתות ביהמ"ש בפניה.

לטענת המבקשת, כעולה מן התצהיר התומך בבקשה, ההמחאה נשוא התיק הינה המחאה שניתנה על ידה לבטחון, להבטחת הסדרת חובותיה כלפי המשיב-התובע, בהתאם להסכם שנערך בין הצדדים, ובמסגרתו מספק המשיב סחורה (בצל) למבקשת, וזו משלמת בעבור הסחורה.

לטענתה, הסכום הנקוב בבקשת הביצוע הוא למעשה חיבור של שני סכומים, סך של 12,540 ₪ בגין שיק שמסרה למשיב וחולל בשל העובדה שחסרה חותמת על גבי השיק. בעניינו של סכום זה טוענת המבקשת כי אין מחלוקת שהיא חבה את הסכום, והמחלוקת נוגעת אך ורק לשאלה הכיצד יוסדר, והסכום השני הוא סך של 15,150 ₪ שהוא חיבור של שתי חשבוניות, האחת מספרה 17739 והשניה מספרה 18052, ואלו הופקו בגין סחורה שסופקה למבקשת.

לשיטתה, אליבא דתצהיר התמיכה בבקשה, הסחורה הזו נשוא החשבוניות הנזכרות כאן, היתה כולה פגומה ולא ניתן היה לעשות בה שימוש.

במהלך חקירת מנהל המבקשת במסגרת דיון בבקשה לביטול עיקול, הסביר מנהל המבקשת את אופן התנהלות הדברים והבהיר כי נהג לקבל סחורה מאת המשיב כ- 3 פעמים בשבוע, כאשר החשבוניות שנזכרו על ידו בבקשתו, מתייחסות לסחורה שסופקה במהלך כחודש ימים.

לשיטתו, מדובר אם כן בכ- 12 משלוחים שונים, והוא עצמו איננו בודק את הסחורה אלא משווק אותה הלאה בעזרת עובדיו. כך לשיטתו, רק בדיעבד העביר תלונות על הסחורה הפגומה. כאשר נשאל הכיצד זה קיבל 12 פעמים סחורה רקובה לחלוטין והסכים להמשיך ולקבל עוד, השיב: "לא אמרתי שהכל רקוב, רוב הסחורה".

כאשר נדרש להבהיר מדוע טען שכל הסחורה היתה פגומה, ומדוע לא פירט איזה חלק מהסחורה היה פגום או איזה חלק מהמשלוחים היה פגום, השיב שרוב הסחורה היתה פגומה, ושיתכן שלא רשם מה היה טוב ומה היה לא טוב.

מן הדברים אנו למדים כי למעשה מדובר בטענה בדבר קיומו של כשלון תמורה חלקי, שאיננו קצוב, קרי שאיננו ניתן לקציבה בדרך של חשבון אריתמטי פשוט, אלא באמצעות שמיעת עדים, ראיות וקביעת שווי והערכה.

כלל הוא כי טענה של כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב איננה מהווה טענת הגנה כנגד תובענה שטרית, ובמקרה שלפנינו מדובר למעשה בהודאה בחלק מן החוב, ובטענה של כשלון תמורה חלקי בלתי קצוב בנוגע ליתרתו.

הנה כי כן נראה כי אין מקום ליתן למבקשת את הרשות להתגונן, וממילא אין כל הצדקה להארכת המועד להגשת ההתנגדות עד מועד הגשתה בפועל.

למעלה מן הצורך אציין כי אין בעובדה שהתובעת ביקשה לבצע רק חלק מסכום שטר החוב, כדי ללמד על כך שבין הצדדים מחלוקת עובדתית המצדיקה מתן רשות להתגונן כאן, אלא היפוכו של דבר.

מכל אלו – אני דוחה את הבקשות ומחייבת את המבקשת בהוצאות המשיב בגין הדיונים כאן, בסך כולל של 2,500 ₪ (כולל מע"מ).

סכום זה יתווסף לחוב בתיק ההוצל"פ.

יובהר לפני סיום כי כבר במסגרת ההחלטה מיום 21.7.15, הובהר כי בקשת הביצוע הוגשה תוך שצוין בה שהסכום אותו מבקש המשיב לבצע, עומד על סך של 27,696 ₪ בלבד נכון ליום פתיחת תיק ההוצל"פ (בבקשת הביצוע צוין כי שולם על חשבון סכום השטר סך של 22,304 ₪).

הואיל ובמסמכים המעבירים את ההתנגדות לביהמ"ש צוין כי סכום החוב ביום פתיחת התיק עמד על סך של 49,928 ₪, נדמה כי נכון יהיה לתקן את קרן החוב בתיק ההוצל"פ, והתובעת תפעל להקטנת החוב בהתאם ולצירוף הוצאות המשפט שנפסקו כאן לחוב המוקטן בהתאמה.

המזכירות תעביר העתק פסה"ד לצדדים בדואר רשום.

הצדדים יעבירו העתק מפסה"ד ללשכת ההוצל"פ לשם יישומו שם.

ניתן היום, כ"ט אדר א' תשע"ו, 09 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.