לפני בקשה לאיחוד התובענה דנן עם תובענה שמתבררת בין המבקשות לבין חברת דון גילי בע"מ, שלווה ג'ינלי ואילן רוזן (להלן: "בעלי הרישיון"),במסגרת ת.א. 24919-07-15 (להלן: "התובענה הראשונה"), ומנגד בקשת המשיבים לעיכוב ההליכים בתובענה דנן עד להכרעה בתובענה הראשונה.

כפי שקבעתי בהחלטתי מיום 30.11.17, הבקשה לעיכוב ההליכים תידון במועד הדיון. עם זאת, דומה כי יש מקום להכריע תחילה בבקשה לאיחוד התובענות.

רקע עובדתי

1. ביום 13.7.15 הגישו המבקשות את התובענה הראשונה כנגד בעלי הרישיון, בטענה כי אלה הפרו את הסכם הרישיון שנחתם ביניהם לבין המבקשות, והפיצו מוצרים הנושאים את סימני המסחר של המבקשות בטריטוריות ובעסקים האסורים על פי הסכם הרישיון. עוד טענו המבקשות, כי בניגוד לתנאי הסכם הרישיון, המוצרים נשוא התביעה לא יובאו על ידי חברת דון גילי בע"מ, אלא על ידי יבואנים בלתי מורשים.
2. בד בבד עם הגשת התובענה הראשונה, הגישו המבקשות בקשה למתן צווים זמניים אשר יאסרו על בעלי הרישיון לעשות שימוש בסימני המסחר שלהן, ובפרט יאסרו עליהם לשווק מוצרים הנושאים את סימני המסחר הנ"ל למשיבים בבקשה דנן.
3. בהחלטה מיום 4.11.15 נדחתה הבקשה למתן צווים זמניים. יחד עם זאת נקבע, כי על בעלי הרישיון להגיש למבקשות דו"ח רבעוני מפורט בעניין ייבוא המוצרים הנושאים את סימן המסחר שלהן, לרבות המוצרים המיובאים על ידי מי מלקוחותיהם של בעלי הרישיון.
4. ביום 1.2.16 הגישו המבקשות בקשה לצירוף המשיבים כנתבעים בתובענה הראשונה. בקשה זו נדחתה בהחלטת כב' השופט אלטוביה מיום 17.3.16, במסגרתה נקבע, כי מכתב התביעה בתובענה הראשונה עולה כי מעורבותם של חלק מהגורמים שאותם התבקש לצרף בייבוא ושיווק המוצרים המפרים היה ידוע למבקשות כבר בעת הגשת התביעה, ולמרות זאת הם לא נכללו כנתבעים בתובענה הראשונה. כמו כן, נקבע כי טענות המבקשות כנגד המשיבים מבוססות על הפרת סימני מסחר, בעוד שטענות המבקשות כנגד בעלי הרישיון מבוססות על הפרת הסכם הרישיון, ומשכך, לא תצמח כל תועלת מצירוף המשיבים לתובענה, וככל שיש בכך תועלת כלשהי, היא אינה שקולה לסרבול ולעיכוב בבירור התובענה הראשונה.
5. בהחלטה מיום 30.3.16, שניתנה במסגרת התובענה הראשונה, נקבע כי בעלי הרישיון מתחמקים מקיום חובתם להמציא למבקשות דו"חות מלאים ומפורטים שישקפו באופן אמיתי וברור את היקף הייבוא שבוצע על ידיהם ועל ידי לקוחותיהם. משכך, ניתנה להם הזדמנות נוספת להמציא הדו"חות הנדרשים, והם חויבו בהוצאות המבקשות בסך 15,000 ₪.
6. ביום 15.5.16 הגישו בעלי הרישיון דו"ח המפרט את כל המוצרים הנושאים את סימני המסחר של המבקשות, אשר יובאו על ידיהם ועל ידי לקוחותיהם לישראל בתקופות הרלוונטיות לתובענה.
7. בדיון מיום 21.6.16, שנערך במסגרת התובענה הראשונה, נדחתה טענת המבקשות, לפיה הדו"ח שהגישו בעלי הרישיון אינו עונה על הדרישות שנקבעו על ידי בית המשפט, ונקבע כי שעה שהוגש דו"ח המאושר על ידי רו"ח אין מקום להמשיך במסגרת הליך לסעד ארעי, בטרם בירור התובענה כולה, לדרוש יותר מכך.
8. בין הצדדים לתובענה הראשונה המשיכה להתנהל חלופת מכתבים באשר להליכים המקדמיים, סוגיה אשר אף הגיעה להכרעת בית המשפט, אשר קבע בהחלטתו מיום 28.11.16 כי על בעלי הרישיון להעביר לידי המבקשות מסמכים נוספים, כגון חשבוניות, קבלות, תעודות משלוח, שטרי מטען, חשבוניות ייבוא ועוד בנוגע למוצרים מפרים שיובאו על ידיהם או על ידי לקוחותיהם.
9. על ההחלטה מיום 28.11.16 הגישו בעלי הרישיון בר"ע לבית המשפט העליון. בפסק דין מיום 7.2.17 התקבלה הבר"ע, תוך שנקבע כי המסמכים המבוקשים זהים למסמכים הנדרשים במסגרת הסעד של מתן חשבונות, הוא הסעד המבוקש בתובענה הראשונה, ומשכך אין להורות על העברת מסמכים אלה בשלב זה, טרם הכרעה בשאלה המקדמית- האם מתקיימת בין הצדדים מערכת יחסים מיוחדת המצדיקה מתן חשבונות.
10. ביום 7.2.17 הגישו המבקשות את התובענה דנן, כנגד המשיבים. במסגרת התובענה טוענות המבקשות, כי המשיבים הינם גורמים מסחריים שהשתתפו בהליך הייצור, ייבוא, שיווק והפצה של מוצרים המפרים את סימני המסחר שלהן, יחד עם בעלי הרישיון. בין היתר, נטען כי המשיבים ייצרו מוצרים מפרים, וכן רכשו מוצרים מפרים בעלי הרישיון.
11. ביום 26.6.17 הגישו המשיבים את בקשתם לעכב ההליכים בתובענה דנן עד להכרעה בתובענה הראשונה. ביום 25.9.17 הגישו המבקשות תשובתן לבקשה, במסגרתה ביקשו לאחד ההליכים בתובענה דנן עם ההליכים בתובנה דנן. המבקשות אף הגישו בקשה לאיחוד ההליכים במסגרת התובענה הראשונה.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקשות, אין מחלוקת כי שתי התובענות קשורות זו בזו, אך כי הפתרון הנכון, היעיל והצודק, אשר יימנע פסיקות סותרות והכבדה מיותר על בית המשפט ועל בעלי הדין אינו עיכוב ההליכים בתובענה דנן, כי אם איחוד הדיון בשתי התובענות.
2. המבקשות טוענות, כי חרף העובדה שהתובענה הראשונה מתייחסת גם למוצרים שיובאו ושווקו על ידי המשיבים, המבקשות בחרו באותה עת להגישה אך כנגד בעלי הרישיון, לאור שיקולים שונים, ובראשם הרצון לפשט ולייעל את ההליכים, וכן לאסוף את מלוא המידע הנוגע לפעילות ההפרה בידי צדדים שלישיים טרם נקיטת הליך נגדם. המבקשות הניחו, כי ניתן יהיה להביא להפסקת ההפרות ולקבל את מלוא המידע ביחס לכך באמצעות התביעה נגד בעלי הרישיון.
3. עם זאת, טוענות המבקשות, כבר בשלבים המקדמיים של בירור התובענה הראשונה, התברר כי המשיבים מעורבים עד צוואר בפעילות המפרה, ולא זו בלבד שהם מייבאים מוצרים מפרים, אלא שהם אף לוקחים חלק בייצורם. כלומר, המשיבים מהווים מפרים ראשיים לכל דבר ועניין, ואינם רק חוליה בשרשרת ההפצה של המוצרים המפרים.
4. כמו כן התברר, כי מעורבותם של המשיבים בתובענה הראשונה הינה חיונית ובלתי נמנעת לצורך קבלת תמונה אמיתית של מתווה הפעילות המפרה, מהות והיקף ההפרות, זאת בין היתר נוכח ההתפתחויות בתובענה הראשונה, המפורטות לעיל, במסגרתן התחמקו בעלי הרישיון מלהעביר למבקשות את מלוא הנתונים הרלוונטיים בדבר היקף ההפרה.
5. משכך, טוענות המבקשות, איחוד התובענות הינו קריטי וחשוב על מנת לעמוד הן על אופי ביצוע ההפרות על ידי בעלי הרישיון ועל ידי המשיבים, והן על היקפן.
6. לטענת המבקשות, מאז הוגשו שתי התובענות חלה התקדמות מדודה ושווה בבירורן, וכיום נמצאות שתי התביעות בשלב ההליכים המקדמיים, אשר טרם הושלמו.
7. לטענת המבקשות, שתי התובענות שלובות זו בזו. בשתי התובענות הסכימו הצדדים לפנות להליך גישור בפני כב' השופט בדימוס אבי זמיר, ובשתיהן נקבעה ישיבת קדם משפט למועד זהה. הן הנתבעים בתובענה הראשונה והן המשיבים מיוצגים על ידי משרד עורכי דין אחד.
8. לטענת המבקשות, שמיעת העדויות של כל הגורמים המעורבים בפעילות המפרה הינה הכרחית על מנת לברר מיהם הגורמים העומדים מאחורי הפעולות השונות ביחס לכל אחד מסוגי המוצרים המפרים, היינו- מה מידת מעורבותם ואחריותם של כל אחד מהגורמים המעורבים. הצורך בכך קיים בשתי התובענות.
9. אמנם בית המשפט דחה את הבקשה לצירוף המשיבים כנתבעים בתובענה הראשונה, עם זאת, בעת שהחליט כן היה בית המשפט תחת הרושם כי המידע המלא אודות היבוא על ידי היבואנים הבלתי מורשים, וביניהם המשיבים, יימסר על ידי בעלי הרישיון. למרבה הצער התברר כי אין בכוונת בעלי הרישיון למסור את המידע הנ"ל.
10. מכל מקום, טוענות המבקשות, הלכה היא כי בית המשפט יעדיף לאחד הליכים העוסקים בעניינים דומים על פני עיכוב הליכים, כאשר מדובר בשני הליכים שניתן לאחדם.
11. מנגד, טוענים המשיבים, כי הבקשה לאיחוד ההליכים לא נתמכה בתצהיר, ודי בכך כדי לדחותה.
12. לטענתם, אין ממש בטענות המבקשות, לפיהן חלוף הזמן וההתפתחויות בתובענה הראשונה גרמו להן להבין כי המשיבים מעורבים בפעילות בעלי הרישיון וצירופם לתובענה הראשונה חיוני לצורך קבלת תמונה אמיתית של מתווה הפעילות. המבקשות מושתקות מלטעון טענות אלה בהיותן סותרות את טענותיהן במסגרת התובענה הראשונה ואת קביעות בית המשפט שם. העובדות הנטענות בכתבי התביעה בשתי התובענות היו ידועות למבקשות לכל המאוחר בספטמבר 2014, כשנה לפני הגשת התובענה הראשונה וכשנתיים וחצי לפני הגשת התובענה דנן, כפי שנקבע בהחלטה בבקשה לסעדים זמניים.
13. ברור כי אם היו המבקשות סבורות כי נוכחות המשיבים נדרשת לצורך הכרעה בשאלה האם בעלי הרישיון הפרו את הסכם הרישיון עימן (והיא אינה נחוצה, כפי שאף נקבע על ידי בית המשפט בהחלטה מיום 17.3.16 שדחתה את בקשת המבקשות לתקן את כתב התביעה בתובענה הראשונה, על דרך של צירוף המשיבים כנתבעים), היה עליהן לצרף את המשיבים לתובענה הראשונה, מלכתחילה. המבקשות לא עשו כן, ובצדק. נוכחות המשיבים אינה נחוצה לצורך הכרעה בשאלה האם בעלי הרישיון הפרו את הסכם הרישיון עם המבקשות.
14. לטענת המשיבים, גם טענת המבקשות, לפיה המשיבים הם "מפרים ראשיים" ועובדה זו התגלתה רק לאחר הגשת התובענה הראשונה היא טענה עובדתית שאינה נתמכת בתצהיר. גם היא סותרת במפורש את טענות המבקשות בתובענה הראשונה, ולפיכך הן מושתקות מלטעון טענה כזו היום. כל הטענות המיוחסות למשיבים בכתב התביעה בתובענה הראשונה, עליו חוזרות המבקשות בכתב התביעה בהליך דנן, מיוחסות למשיבים כלקוחות של בעלי הרישיון. הדבר בא לידי ביטוי בהחלטת בית המשפט בבקשה לסעדים זמניים, עליה לא ערערו המבקשות.
15. המשיבים טוענים, כי אין ממש בטענה לפיה עדויות כל הגורמים המעורבים בפעילות המפרה הכרחית על מנת לברר מיהם הגורמים העומדים מאחורי הפעולות השונות ביחס לכל אחד מסוגי המוצרים המפרים. כל הטענות בנוגע לפעילות המשיבים נטענו במסגרת התובענה הראשונה. במסגרת אותו הליך יהיה על בית המשפט להכריע האם אכן יש בפעילות זו כדי להוות הפרת הסכם הרישיון. בית המשפט כבר קבע במסגרת החלטתו מיום 17.3.16 כי לצורך הכרעה בטענה זו של המבקשות לא נדרש צירופם של המשיבים. החלטה זו תקפה ומחייבת.
16. לטענת המבקשות החלטה זו ניתנה על בסיס הרושם המוטעה כי בעלי הרישיון ימסרו את מלוא המידע הנדרש לשם כך, אך לא כך הדבר. לעניין זה טוענים המשיבים, כי ככל שהמבקשות סבורות כי בעלי הרישיון אינם מכבדים החלטה כלשהי במסגרת התובענה הראשונה, פתוחה בפניהן הדרך לפעול בעניין זה במסגרתה. כמו כן, ככל שהמבקשות סבורות כי עדותם של המשיבים נדרשת לצורך הכרעה בתובענה הראשונה, פתוחה בפניהן הדרך לעתור לזימונם למתן עדות.
17. המשיבים טוענים, כי התובענה הראשונה החלה זה מכבר, ובמסגרתה כבר ניתנו החלטות בנושאים מקדמיים ובעלי הדין שם עברו כברת דרך וקרובים יותר לשלב הגשת תצהירים ודיוני הוכחות מבעלי הדין בתובענה דנן. ההליך דנן מצוי בראשיתו, הצדדים טרם החליפו שאלונים ודרישות לגילוי מסמכים, בקשה לחיוב המבקשות בערובה טרם הוכרעה ולא התקיימה ולו ישיבת קדם משפט אחת בעוד שבתובענה הראשונה התקיימו מספר ישיבות ואף נחקרו מצהירים בבקשות ביניים. ברור כי שני ההליכים מצויים בשלבים דיוניים שונים.
18. לטענת המשיבים, משדחה בית המשפט במסגרת התובענה הראשונה את בקשת המבקשות לצרף את המשיבים כנתבעים נוספים, דחה למעשה את טענת המבקשות כאילו דיון מאוחד ייעל את ניהול ההליכים. זוהי החלטה סופית ותקפה המחייבת את דחיית בקשת המבקשות לאיחוד הליכים, שכן מטרתה זהה לבקשה שנדחתה.
19. ממילא, טוענים המשיבים, התנאים לאיחוד הליכים אינם מתקיימים בענייננו, שכן איחודם לא ייעל את ההליכים, כפי שכבר נקבע בהחלטה מיום 17.3.16. זאת ועוד, העילות בשני ההליכים שונות. בעוד שבתובענה הראשונה עילת התביעה העיקרית היא עילה חוזית, התובענה דנן מתבססת על עילה של הפרת סימן מסחר. לצורך הוכחת יסודות העילות יידרשו המבקשות להביא ראיות שונות, דבר שיפגום ביעילות הדיונית ויסרבל את הדיון המאוחד.
20. המבקשות צירפו לבקשתן לאיחוד ההליכים תצהיר ודו"ח חוקר פרטי. לטענת המשיבים, עיון במסמכים אלה מעלה כי המבקשות מציגות הפרות (נטענות ומוכחשות) המבוצעות אך ורק אצל המשיבה 3.
21. בנסיבות אלו ברור כי איחוד ההליכים וצירוף 8 נתבעים נוספים לתובענה הראשונה, כאשר רק כלפי נתבעת אחת (המשיבה 3) קיימת טענה להפרת זכויות המבקשות, אינו נחוץ, יגרום לסרבול ההליכים ויפגע ביעילות הדיונית.
22. המבקשות הגישו תגובתן לתשובת המשיבים, במסגרתה טענו, כי גם למשיבים ברור כי ללא יחוד הדיון, ייגזר על הצדדים לנהל הליכים כפולים ומקבילים באותו עניין ממש, על כל המשתמע מכך בכל הנוגע לבזבוז משאבי הצדדים ובית המשפט והחשש להכרעות סותרות. עוד מציינות הבקשות, כי אין לקבל את טענות המשיבים, בדבר התנהלותן הדיונית של המבקשות עובר להגשת הבקשה דנן, שכן בקשה לאיחוד הליכים ראוי שתוכרע על בסיס שיקולי יעילות, והתנהלותו הדיונית של המבקש אינה רלוונטית.
23. באשר להיעדר תצהיר לתמיכה בבקשתן טוענות המבקשות, כי הבקשה דנן מבוססת על טענות משפטיות ועל תיאור השתלשלות העניינים כפי שהוא עולה מכתבי הטענות שהוגשו על ידי הצדדים. חריג יחיד לעניין זה הינו התיאור של שיווק המוצרים המפרים דהיום, וזה נתמך בתצהיר החוקר הפרטי שצורף לבקשה.
24. לטענת המבקשות, אין לקבל את טענת המשיבים, לפיה יש לדחות את הבקשה נוכח ההחלטה בבקשה לתיקון כתב תביעה על דרך של צירוף נתבעים, שכן מדובר בכלים דיוניים נפרדים, והשיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת כל אחת מהבקשות הנ"ל הינם שונים. לטענת המבקשות, שיקול הדעת שניתן לבית המשפט בבואו להכריע בבקשה לאיחוד הליכים רחב יותר מזה המסור לו בבואו להכריע בבקשה לתיקון כתב תביעה, וניתן להגיש בקשה לאיחוד הליכים גם מקום בו נדחתה בקשה לתיקון כתב תביעה.
25. זאת ועוד, טוענות המבקשות, כפי שהובהר בבקשה דנן, מאז ניתנה ההחלטה שדחתה את הבקשה לתיקון כתב התביעה על דרך של צירוף המשיבים כנתבעים, חלו התפתחויות אשר הבהירו כי איחוד הליכים הוא הכרחי. מכל מקום, החלטת ביניים אינה מהווה מעשה בית-דין, ובית משפט שנתן החלטת ביניים מוסמך לעיין מחדש בהחלטתו במקרה של שינוי נסיבות או של גילוי עובדות חדשות.
26. לטענת המבקשות, בניגוד לטענת המשיבים, התביעה דנן מתייחסת גם לפעולות עצמאיות שנעשו על ידי המשיבים, ואינן נגזרות אך מהפעולות המיוחסות לבעלי הרישיון. משכך, הרי שהימנעות מאיחוד ההליכים תביא לסרבולם, שכן מעורבות המשיבים בתובענה הראשונה מחויבת לצורך בירור טיבה המדויקת של הפעילות המפרה. בנסיבות העניין, אין סיבה לקיים דיון בשאלת הפעילות המפרה בתובענה הראשונה, ללא המשיבים, כאשר לאחר מכן יתקיים דיון נוסף שבו יידונו אותן שאלות ביחס למשיבים.
27. באשר לשלב הדיוני בו מצוי כל אחד מההליכים, טוענות המבקשות, כי מדובר בשלבים דיוניים דומים ואף זהים, זאת שעה שבמסגרת התובענה דנן נתגלו למבקשות מסמכים הרלוונטיים לתובענה הראשונה ושופכים אור על התנהלותם של בעלי הרישיון, ועל כן, לא מן הנמנע שהמבקשות תבקשנה להוסיף מסמכים ו/או שאלונים חדשים במסגרת התובענה הראשונה. בהתאם לכך, בתובענה הראשונה עוד צפוי להתקיים הליך של גילוי ועיון במסמכים. בהקשר זה אף מציינות המבקשות, כי שני ההליכים "הוקפאו" לצורך ניהול הליך גישור, ובשתיהן התברר בימים האחרונים כי הליך הגישור נכשל.
28. המבקשות טוענות כי טענת המשיבים, לפיה עילות שתי התובענות שונות זו מזו, אינה נכונה, וממילא אינה מהווה שיקול רלוונטי במסגרת דיון בבקשה לאיחוד הליכים. לטענת המבקשות, לפחות חלק מהפעילות המפרה בוצעה על ידי בעלי הרישיון והמשיבים במשותף, ועל כן קיימת לכל הפחות זהות חלקית בעילות התביעה. עילות מרכזיות בתובענה דנן הקשורות בשימוש בלתי מורשה בסימן המסחר של המבקשות עולות גם בתובענה הראשונה ומתייחסות לאותם המוצרים ממש, אשר יוצרו במשותף על ידי בעלי הרישיון והמשיבים. משכך, טוענות המבקשות, קיימת אף זהות כמעט מוחלטת בתשתית הראייתית הרלוונטית לשתי התביעות.
29. באשר לטענות המשיבים לפיה אין לסרבל את ההליך על דרך של צירוף 8 נתבעים לתובענה הראשונה, מקום בו המבקשות תמכו טענותיהם באשר לפעילות מפרה רק ביחס למשיבה 3, טוענות המבקשות, כי בשלב זה אינן נדרשות להציג ראיות להפרות שמתקיימות אצל יתר המשיבים, וכי כפי שמתואר בכתב התביעה בתובענה דנן, המשיבים 1-2 הם שעומדים מאחורי ייבוא המוצרים הנמכרים על ידי המשיבה 3, ולכן הטענות הנוגעות אליה יפות גם ביחס למשיבים אלה.
30. כאמור, המבקשות הגישו במסגרת התובענה הראשונה בקשה דומה לאיחוד ההליכים.
31. בעלי הרישיון (המיוצגים כאמור על ידי אותו משרד עורכי הדין כמו המבקשים בבקשה דנן) התנגדו אף הם לאיחוד ההליכים, מאותם טעמים שהעלו המשיבים בתובענה דנן.

דיון והכרעה

1. תקנה 520 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "התקנות") קובעת, כי:

"520.ענינים אחדים התלויים ועומדים בבית משפט אחד וכרוכות בהם שאלות דומות של משפט או של עובדה, רשאי בית המשפט או הרשם, לפי שיקול דעתו, להורות על איחודם, בין לפי בקשת אחד מבעלי הדין ובין מיזמת עצמו, ובתנאים שייראו לו."

1. מלשון תקנה 520 לתקנות עולה, כי הסמכות הנתונה לבית המשפט או הרשם, להורות על איחוד תובענות התלויות ועומדות בבית המשפט, הינה סמכות שברשות ובית המשפט רשאי להפעיל שיקול דעתו ולהורות על איחודן. בית המשפט אינו מחויב לעשות כן. נקבע בפסיקה כי שיקול הדעת המסור לערכאה המבררת הינו רחב [ראו: רע"א 1072/13 כפר שמריהו אגודה שיתופית חקלאית בע"מ וחברי האגודה נ' מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (פורסם בנבו, 7.4.2013)].
2. תכליתה של תקנה 520 לתקנות הינה שיקולים של ייעול הדיון, חיסכון בזמן שיפוטי וזמנם של הצדדים, וכן החשש שכפל דיונים יביא לכך שבתי המשפט השונים יגיעו למסקנות עובדתיות שונות וייתנו הכרעות שיפוטיות סותרות בסוגיות זהות או דומות בין אותם הצדדים. השיקולים אותם ישקול בית המשפט בדונו בבקשה לאיחוד תובענות הינם השלב הדיוני בו מצויים ההליכים, במסגרתו תישקל פגיעה דיונית בתביעה "המתקדמת", השפעת קביעות אפשריות בתובענה אחת על האחרת, מיהות הצדדים ובחינת שאלות דומות של עובדה ומשפט [ראו רע"א (חי') 25785-06-17 איל מנחם נ' אהרון צור (פורסם בנבו, 13.6.2017)].
3. לאחר ששקלתי טענות הצדדים מצאתי כי דין הבקשה להידחות, ואנמק.
4. ראשית, כבר ביום 1.2.16 ביקשו המבקשות לצרף את המשיבים כנתבעים במסגרת התובענה הראשונה. בקשה זו נדחתה במסגרת החלטת כב' השופט אלטוביה מיום 17.3.16, במסגרתה נקבע, כי הגם שהמבקשות ידעו על מעורבותם של המשיבים בייבוא ושיווק המוצרים שנטען כי מפרים את סימני המסחר של המבקשות, בחרו הן שלא לצרפם כנתבעים. עוד נקבע במסגרת החלטה זו, כי התובענה הראשונה מבוססת על עילה חוזית של הפרת הסכם הרישיון בעוד שהטענות כנגד המשיבים מבוססות על עילה של הפרת סימני מסחר, ומשכך לא תצמח כל תועלת מצירוף המשיבים כנתבעים בתובענה הראשונה, וככל שיש בכך תועלת, היא לא שקולה לסרבול ועיכוב בבירור התובענה הראשונה.
5. המבקשות לא ערערו על ההחלטה מיום 17.3.16, והיא חלוטה.
6. מהחלטה זו עולה כי שתי התובענות אינן מבוססות על "שאלות דומות של משפט" שעה שכל אחת מהן מבוססת על עילה משפטית אחרת, וכי אין בצירוף המשיבים כנתבעים כדי לייעל את הדיון בתובענה הראשונה. משכך, ברי כי אין באיחוד התובענות כדי להביא לייעול הדיון. די בכך כדי לדחות את הבקשה לאיחוד התובענות.
7. אין בידי לקבל את טענות המבקשות, לפיה מדובר בעילות תביעה דומות. מעיון בכתב התביעה בתובענה הראשונה עולה כי התובענה הוגשה נוכח יחסיהם החוזיים של המבקשות ובעלי הרישיון והעילה המרכזית המיוחסת לבעלי הרישיון הינה הפרת חוזה. מנגד, העילה המיוחסת למשיבים בתובענה דנן, הינה עילה של הפרת סימני מסחר. אמנם התשתית העובדתית בשתי התביעות דומה, אך העילות המשפטיות עליהן מבוססת כל אחת מהתביעות שונות, כאמור. בהקשר זה אף מקובלת עלי טענת המשיבים, לפיה לשאלת העילה המשפטית ישנה השפעה על דרך ניהול ההליך, והתשתית הראייתית הנדרשת לשם הוכחת כל אחת מהעילות היא שונה, ומשכך, איחוד ההליכים עלול לסרבל את הדיון בהם.
8. שנית, מקובלת עלי טענת המשיבים לעניין זה, לפיה הבקשה לאיחוד ההליכים מהווה למעשה ניסיון לעקוף את ההחלטה מיום 17.3.16, שעה שתוצאתה האופרטיבית תהיה למעשה צירוף המשיבים כאן כנתבעים במסגרת התובענה הראשונה, בעוד שבית המשפט קבע בהחלטה מפורשת וחלוטה כי אין לאפשר זאת.
9. המבקשות הן שבחרו להגיש את התובענה הראשונה כנגד בעלי הרישיון בלבד, זאת חרף העובדה כי מעורבותם הנטענת של המשיבים בפעילות נשוא התובענה הראשונה הייתה ידועה להן קודם להגשתה. משכך, המבקשות בהתנהלותן הן שהביאו לניהול שני הליכים משפטיים נפרדים, על כל המשתמע מכך.
10. לטענת המבקשות, כאמור לעיל, בחרו שלא לצרף את המשיבים כנתבעים במסגרת התובענה הראשונה לאור שיקולים שונים, ביניהם רצון לייעל ההליכים ולפשטם. קרי, המבקשות עצמן מודות כי צירוף המשיבים לתובענה הראשונה, תוצאה שתתקבל לו תתקבל בקשת המבקשות לאיחוד התובענות, יסרבל את הדיון בה, וזאת אין בידי לאפשר.
11. כאמור, המבקשות טוענות, כי התנהלותן הדיונית עובר להגשת הבקשה דנן אינה רלוונטית והשיקול המכריע בבקשה הוא שיקול של יעילות דיונית. עם זאת, גם מבחינת שיקולי יעילות, איני סבורה כי יש לקבל הבקשה, כמפורט לעיל.
12. עוד טוענות המבקשות, כי שתי התובענות קשורות זו בזו, וכי ההחלטה מיום 17.3.16 ניתנה כשבית המשפט היה תחת הרושם שמלוא המידע שנוגע לייבוא המוצרים הנושאים את סימני המסחר של המבקשות יימסר על ידי בעלי הרישיון, ומשלא כך הדבר, יש מקום לדון בשתי התובענות במאוחד.
13. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, מלשון ההחלטה מיום 17.3.16 לא עולה כי היא ניתנה בהסתמך על ההנחה האמורה, לפיה בעלי הרישיון ימציאו את המידע שנדרש מהם על ידי המבקשות. בהחלטה האמורה נקבע, כאמור, כי צירוף המשיבים כנתבעים יסרבל את ההליך נוכח העובדה שהטענות כלפיהם שונות מהטענות כלפי בעלי הרישיון. זאת ועוד, מקובלת עלי טענת המשיבים, לפיה ככל שסבורות המבקשות כי בעלי הרישיון מפרים החלטה כלשהי ולא ממציאים להן את כל המידע הנדרש להן, באפשרותן לפעול במסגרת התובענה הראשונה, כפי שאף עשו בעבר.
14. גם את טענת המבקשות, לפיה המשיבים מעורבים עד הצוואר בפעילות המפרה את סימני המסחר שלהן, ומייצרים בעצמם מוצרים מפרים, ומשכך יש מקום להורות על איחוד התובענות, אין בידי לקבל. מדובר בטענה עובדתית שאינה נתמכת בתצהיר, ודי בכך כדי לדחותה. אמנם בקשת המבקשות לאיחוד ההליכים, נתמכת בדו"ח חוקר פרטי מטעמן, אך אין בדו"ח זה כדי לבסס את הטענה העובדתית, לפיה המשיבים מעורבים בפעילות ייצור מוצרים המפרים את סימני המסחר שלהן (להבדיל מייבוא מוצרים מפרים המיוצרים על ידי בעלי הרישיון).
15. טענת המבקשות, לפיה שתי התובענות מצויות בשלב דיוני זהה, איננה מדויקת. אמנם שלב ההליכים המקדמיים טרם הסתיים בתובענה הראשונה, אך לא יכול להיות חולק כי היא מצויה בשלב מתקדם יותר מאשר התובענה דנן. כאמור, התובענה הראשונה הוגשה כבר ביום 13.7.15, כשנה וחצי עובר להגשת התובענה דנן, ובמסגרתה כבר הוכרעה שאלת גילוי המסמכים (שאלה שהגיעה עד לפתחו של בית המשפט העליון), ועומדת ותלויה בקשה לעניין מענה על שאלון. קרי, ההליכים המקדמיים בתובענה הראשונה עומדים לקראת סיום. מנגד במסגרת התובענה דנן טרם הוחלפו בין הצדדים דרישות מקדמיות, ועל כן איחוד התובענות עלול לעכב את בירור התובענה הראשונה.
16. לטענת המבקשות, יש להורות על איחוד התובענות שכן עדותם של המשיבים נדרשת גם במסגרת התובענה הראשונה. גם טענה זו אין בידי לקבל. אין כל מניעה שהמבקשות יזמנו את המשיבים לעדות במסגרת התובענה הראשונה, ככל שימצא כי יש צורך בכך, אף מבלי ששתי התובענות יאוחדו.
17. לסיכום, דומה כי אין באיחוד התובענות משום ייעול ההליך או חסכון בזמן שיפוטי, בפרט נוכח העובדה ששתי התובענות מבוססות על עילות משפטיות שונות, וכי הן מצויות בשלבים דיוניים שונים. גם שאלת מיהות הצדדים מצדיקה את דחיית הבקשה, שכן הנתבעים בכל אחת מהתובענות שונים. במסגרת התובענה הראשונה נתבעו 3 בעלי הרישיון בעוד שבמסגרת התובענה דנן נתבעים 8 נתבעים. גם בכך יש להצביע על סרבול אפשרי של ההליך כתוצאה מאיחוד התובענות. אמנם בשתי התובענות מועלות טענות עובדתיות דומות, דבר העלול להביא למצב בו תינתנה הכרעות סותרות בכל אחד מההליכים, לו לא יאוחדו, אך חשש זה הינו קטן נוכח העובדה כי שתי התובענות נשמעות בפני אותו מותב, וכן ישנם פתרונות בדין למצב בו מועלה חשש מהכרעות סותרות [ראו רע"א 9612/16 עזבון המנוח מוסטפא אלדר נ' עזבון המנוח צביח יאסין (פורסם בנבו, 22.1.2017)].

סוף דבר

1. נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לאיחוד ההליכים נדחית.
2. המזכירות תתייק עותק מהחלטה זו גם בת.א 24919-07-15.
3. שעת הדיון של כל אחד מהתיקים תיוותר על כנה.

המזכירות תשלח העתק החלטתי זו לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ג' טבת , 21 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.