לפני "בקשה דחופה למתן צו מניעה זמני" בה עותרות המבקשות, ליתן צו מניעה זמני האוסר על המשיבים לייצר ו/או לשווק מוצרי הלבשה תחתונה הנושאים את סימן המסחר הרשום BEVERLY HILLS POLO CLUB עם דמות סוס דוהר ורוכב פולו (להלן: "סימן המסחר") ו/או להשתמש בסימן המסחר. בפרט עותרות המבקשות לאסור על המשיבים לשווק מוצרי הלבשה תחתונה הנושאים את סימן המסחר (להלן: "המוצרים") לזברה בע"מ, יעקוב אוחיון בע"מ, יפיז אופנה (2004) בע"מ וסלקטד פרו בע"מ ו/או לרשת "רמי לוי שיווק השיקמה", רשת שופרסל, דוכני רחוב ושוק מחנה יהודה.

בנוסף עתרו המבקשות למינוי כונס נכסים אליו יעבירו המשיבים מסמכים ו/או קבצים ו/או חשבוניות בקשר עם שיווק המוצרים.

המשיבים מתנגדים לבקשה.

דיון

1. מהבקשה עולה כי בשנת 2010 התקשרה המבקשת עם ג'ינלי בע"מ בהסכם למתן רישיון ייצור, עיצוב ופיתוח מוצרים הנושאים את סימן המסחר (להלן: "הסכם הרישיון"). בעקבות פירוקה של ג'ינלי בע"מ נכנסה משיבה 1 (להלן: "המשיבה") לנעלי ג'ינלי בע"מ בקשר עם הסכם הרישיון והמשיכה לייצר, לייבא ולשווק את המוצרים בתמורה לדמי רישיון רבעוניים ששילמה למבקשות.
2. לטענת המבקשות, הסכם הרישיון נכרת בינן לבין ג'ינלי בע"מ, וזכויות ג'ינלי בע"מ מכוח הסכם הרישיון לא הועברו אל המשיבה בהסכמת המבקשות, ועל כן, אין המשיבה רשאית לעשות שימוש בסימן המסחר בשיווק מוצרי הלבשה תחתונה או בכלל. עוד טוענות המבקשות כי על פי תנאי ההסכם, עם פירוקה של ג'נלי בע"מ התבטל הסכם הרישיון. עוד טוענות המבקשות כי הסכם הרישיון היה ניתן להארכה בכל פעם בשנה נוספת עד שנת 2020, בכפוף לקיום תנאי הסכם הרישיון ובהודעה מראש של 90 יום. המשיבה הפרה את תנאי הסכם הרישיון ולא הודיעה על הארכתו ומשכך פג תוקף הסכם הרישיון. כן טוענות המבקשות כי המשיבה משווקת את המוצרים ברשתות המזון "שופרסל" ו"רמי לוי" ובכך יש משום הפרת הוראות ההסכם האוסרות על שיווק המוצרים ברשתות מזון, בדוכני רחוב ובשוק מחנה יהודה. מוסיפות המבקשות וטוענות כי שיווק המוצרים ברשתות המזון, פוגע במוניטין ובתדמית סימן המסחר ובמבקשות.
3. ביום 16.9.2015 נחקרו המצהירים מטעם בעלי הדין ובהתאם להחלטה מאותו היום הוגשו סיכומי הצדדים. לאחר עיון בטענות הצדדים ובעדויות מר יוסף חדד, מטעם המבקשות ומר שלווה ג'ינלי מטעם המשיבות, נראה כי אין בפי המבקשות טיעונים וראיות שיש בהן כדי ללמד על דחיפות הסעד הזמני המבוקש, וכפי שהובהר גם בהחלטתי מיום 14.7.2015, כבר מהבקשה ניתן ללמוד על העדר הדחיפות בסעד הזמני המבוקש.
4. סעד זמני שמבקש תובע בטרם ניתן פסק דין, אינו עניין שבזכות והוא ניתן רק במקום שיש דחיפות במתן הסעד הזמני כדי למנוע נזק בלתי הפיך או נזק חמור העלול להיגרם לתובע עד לבירור תביעתו ומתן פסק הדין.

ברע"א 5240/92 חלמיש חברה ממשלתית עירונית לשיקום הדיור בת"א יפו בע"מ נ' אשרז עיבוד נתונים בע"מ ואח', (פורסם בתקדין).

"נטיית הפסיקה היא אמנם, כי שיקול הדעת הנתון לבית המשפט, בתביעה למתן צו שמטרתו היא להגן על זכות קניינית, הינו פחות נרחב מזה הנתון לו ביחס למתן צו המתבקש בגדרה של תביעה פוססורית (ראה והשווה: ע"א 416/62 לוי נ' לוי, פ"ד יז 861; ע"א 782/70 רדומילסקי נ' פרידמן, פ"ד כה (2) 523; ע"א 538/80 דרחי נ' כורש ואח', פ"ד לו (3) 498; וע"א 93/81 אליאס ואח' נ' שיפר, פ"ד לז (2) 444.

משמעות הדבר היא, כי בכפוף לחריגים, ואם אין המדובר בפגיעה של מה בכך, הרי בתביעה המיוסדת על זכות קניינית אין, בדרך-כלל, לייחס משקל רב לשיקולים שמקורם ההיסטורי הוא בדיני היושר האנגליים, כשיהוי למשל. אך במה דברים אמורים? במתן צו קבוע, על יסוד זכות קניינית מוכחת ושבעליה נמצא - לאחר שמיעת ראיות וטענות - זכאי להגנתה.

אך לא אלה הם פני הדברים בבקשה למתן צו מניעה (או צו עשה) "זמני". צו כזה, ככל סעד ביניים כדוגמתו, איננו ניתן כדבר שבזכות, אלא תלוי הוא בהתקיימותן של נסיבות מיוחדות, שיצדיקו לתיתו למבקש עוד בטרם נתבררה תובענתו ובטרם הוכחה צדקתה. מטרתו השכיחה של צו זמני היא לשמור על מצב קיים ולמנוע את שינויו בעוד ההליך תלוי ועומד, אך יש גם שהצידוק לתיתו נעוץ בצורך להפסיק מטרד קשה או פגיעה חמורה. ברם השאלה המנחה, הניצבת בפתחו של כל הליך שעניינו במתן צו ביניים, היא, אם מתן הצו הוא הכרחי במידה המצדיקה את התערבותו של בית המשפט בשלב מוקדם ולפני בירור התביעה (ראה: י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שישית, 1991, בעריכת ש' לוין, סימן 492). נמצא, שעל המבקש צו ביניים מוטלת חובה לשכנע את בית המשפט בדוחק הנסיבות, שיש בו כדי להצדיק את ההתערבות המוקדמת.

מבקש שהישהה את בקשתו איננו יוצא ידי חובה זו, שהלוא בעצם השיהוי יש משום ראיה לסתור את טענתו, שהצו חיוני ונתינתו אינה סובלת דיחוי. ודוק: אינני אומר, ששיהוי כשלעצמו יביא, בכל הנסיבות, להשבת פני המבקש ריקם; אך למצער ניתן לומר, שבהעדר נימוקים כבדי משקל, להיפוכו של דבר, כך בדרך-כלל יש לנהוג".

1. מהבקשה עולה כי כבר בספטמבר 2014 אם לא קודם לכן, גילו המבקשות שהמשיבה הפעילה מערך הפצה נרחב של המוצרים לרשתות המזון הגדולות בישראל בהן רשת שופרסל, רשת רמי לוי ובדוכני רחוב בשוק מחנה יהודה, מבלי לדווח למבקשות על היקפי היבוא והמכירה של המוצרים. עוד עולה מהבקשה כי חרף פניות חוזרות ונשנות של המבקשות, סירבה המשיבה לתקן את הפרות הסכם הרישיון הנטענות (סעיפים 21 – 30 ו – 69 – 77 ונספחים 11 – 13 לבקשה).

עוד עולה מהבקשה כי החל מחודש ספטמבר 2014 החלה חליפת מכתבים בין המבקשת לבין המשיבה וגופים נוספים ששיווקו את המוצרים (נספחים 15 – 26 לבקשה. במסגרת חליפת מכתבים זו הבהירה המשיבה, ביום 13.1.2015 כי היא דוחה את טענות המבקשת ולא תתקן את ההפרות הנטענות של הסכם הרישיון (נספח 26 לבקשה).

1. נמצא, כי למצער בחודש ספטמבר 2014 ידעו המבקשות על ההפרות הנטענות ובכל זאת העדיפו לפעול בדרך של חליפת מכתבים אשר נמשכה במשך חודשים רבים מבלי שהמבקשות נקטו בצעדים חוקיים למנוע את ההפרות הנטענות. יתר על כן, ביום 13.1.2015 אם לא קודם לכן, כבר היה ברור למבקשות שהמשיבה דוחה את טענותיהן ולא תחדל מפעילות השיווק אותה מבוקש להפסיק כעת. למרות, זאת המתינו המבקשות עוד 7 חודשים בטרם הגישו את הבקשה שלפני. בפעולותיהן ובמחדליהן אלה של המבקשות יש כדי ללמד שאין דחיפות ממשית במתן הסעד הזמני המבוקש.
2. מהבקשה עולה כי בכל רבעון העבירה המשיבה למבקשות דין וחשבון אודות יבוא המוצרים (נספח 14 לבקשה). לטענת המבקשות, הדוחות שהועברו אליהן על ידי המשיבה אינם משקפים את היקף היבוא והשיווק של המוצרים על ידי המשיבה משום שהיבוא נעשה על ידי לקוחות המשיבה ישירות מהיצרן בסין, ובכך עקפה המשיבה את חובת הדיווח.

מחקירתו של מר שלווה ג'ינלי, עולה כי לקוחות של המשיבה ייבאו את המוצרים ישירות מסין ולא באמצעות המשיבה (ע' 15 לפרוטוקול הדיון מיום 16.9.2015). מנספחים 11, 12 ו – 13 לבקשה, עולה כי המוצרים יובאו על ידי "יעקב חיון", "שופרסל בע"מ" ו – "יפיז מבית רמי לוי", ובכך יש כדי לתמוך באפשרות שהיבוא אשר בוצע ישירות על ידי לקוחות המשיבה לא נכלל בדיווחים הרבעוניים של המשיבה. במצב דברים זה, נראה כי נכון לחייב את המשיבה לדווח למבקשת על היבוא הישיר שהיא מבצעת וגם על היבוא המבוצע על ידי לקוחותיה ובפרט לקוחותיה הנזכרים לעיל.

1. בהתחשב בחיוב המשיבה לדווח על מכלול היבוא של המוצרים הישיר והעקיף, מבלי שיהיה בכך כדי להכשיר יבוא עקיף, עניין שיתברר במסגרת ההליך העיקרי, נראה כי לא ייגרם למבקשות נזק מעצם יבוא המוצרים על ידי לקוחות המשיבה. אשר לפגיעה במוניטין ו/או במוצג של המבקשות, לא שוכנעתי שנגרם למבקשות נזק ממשי שהרי מלבד משלוח מכתבים הן עצמן לא מיהרו לפעול באופן נחרץ למניעת שיווק המוצרים ברשתות שופרסל ורמי לוי. מנגד, הנזק למשיבה עשוי להיות חמור אם תיאלץ להפסיק את המסחר עם רשתות רמי לוי ושופרסל עקב הפסקת שיווק מוצרי ההלבשה התחתונה הנושאים את סימן המסחר המהווים חלק ממכלול מוצרים המשווקים לרשתות אלה. לציין כי מחקירת מר שלווה ג'ינלי עולה כי לאחר פניית המבקשת חדלה שופרסל ליבא ולשווק את המוצרים (ש' 16 ע' 26 לפרוטוקול הדיון מיום 16.9.2015. בנסיבות אלה, נראה כי מאזן הנוחות נוטה נגד מתן הסעד הזמני המבוקש. טוב תעשה המשיבה אם תשקול את התנהלותה לגבי הזמנות עתידיות והספקתן במרווחים הזמנים שציין מנהלה בעדותו.
2. נוכח האמור עד כאן, נראה כי אפילו הייתי משתכנע שיש ממש בטענות המבקשות ביחס להפרת הסכם הרישיון על ידי המשיבים, לא הייתה הצדקה למתן הסעד הזמני המבוקש בטרם בירור טענות הצדדים במסגרת ההליך העיקרי. לפיכך ובהתחשב בכך שמדובר בהכרעה בבקשת ביניים שאין בה כדי לקבוע מסמרות ביחס לטענות הצדדים, איני רואה צורך להידרש לטענות הצדדים בעניין תוקפו של הסכם הרישיון או הפרתו על ידי המשיבה או לטענות המבקשות ביחס להפרת סימן המסחר, גניבת עין ועשיית עושר ולא במשפט, הנגזרות מתוקפו או אי תוקפו של הסכם הרישיון.

סוף דבר

הבקשה נדחית.

יחד עם זאת, אני מורה למשיבים להגיש למבקשות דו"ח רבעוני מפורט (לעבר, להווה ולעתיד) אשר יכלול את כל יבוא המוצרים הנושאים את סימן המסחר על ידי המשיבה ואת כל יבוא המוצרים הנושאים את סימן המסחר המיובאים על ידי מי מלקוחותיה. אם וככל שהמשיבים יפרו הוראה זו, רשאיות המבקשות לשוב ולפנות לבית המשפט בבקשה מתאימה.

בהתחשב בכל לא מצאתי לחייב את המבקשות בהוצאות הבקשה ושכ"ט עו"ד ואלה יילקחו בחשבון במסגרת ההליך העיקרי.

מזכירות בית המשפט תמציא את הבקשה לבאי כח הצדדים

ניתנה היום, כ"ב חשוון תשע"ו, 04 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.