07 מאי 2016

רקע כללי

1. לפניי ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) (להלן: "הוועדה") מיום 31.5.15, לפי סעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה - 1995.

2. הוועדה קבעה למערערת 54% נכות (משוקללת) לפי הפירוט הבא: 10% בגין טינטון לפי פריט ליקוי 72 לתוספת תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז-1956 (להלן- רשימת הליקויים; התקנות, בהתאמה) ; 10% בגין צלקת לפי פריט ליקוי 75(1)(ב) לתוספת לתקנות, 10% נכות בגין כאבי ראש וסחרחורות לפי פריט ליקוי 29(6)(2) לתוספת לתקנות, 20% נכות בגין הפרעת הסתגלות לפי פריט ליקוי 34(א)(3), 20% בגין פיברומיאלגיה לפי פריט ליקוי 35(1)(ג) ו- 10% בגין דליות לפי פריט ליקוי 11(1)(ב).

3. הערעור שלפני הוגש על קביעת הוועדה בתחום הנפשי, בתחום האורטופדי,

וכן על הנכויות שנקבעו בגין מחלת הפיבורמאילגיה ובגין סחרורות.

4. במסגרת כתב התשובה, הודיע המשיב על הסכמתו להשבת עניינה של המערערת לוועדה על מנת שזו תשקול עמדתה מחדש ותנמק את קביעתה בתחום הנפשי.

5. המחלוקת בין הצדדים נותרה, אפוא, בנוגע לקביעת הוועדה בתחום האורטופדי ובגין אחוזי הנכות שנקבעו בגין מחלת הפיברומיאלגיה והסחרחורות.

טיעוני הצדדים בתמציתם

6. לטענת המערערת, החלטת הוועדה לאקונית, לא מפורטת ולא מנומקת.

עוד היא טענה, כי הוועדה לא נתנה דעתה למסמכים הרפואיים שהוצגו לה. המערערת הוסיפה, כי הוועדה לא נתנה דעתה לבעיית הסחרחורות והנפילות ואף לא נתנה דעתה למסמכים הרפואיים המתעדים מגבלות אלה. עוד היא ציינה,כי הוועדה לא נימקה מדוע קבעה נכות בשיעור 10% בלבד בגין סחרחורות.

לבסוף טענה המערערת, כי הוועדה לא נתנה דעתה לחומרת מחלת הפיברומאלגיה ממנה היא סובלת, לטיפול התרופתי הנדרש ולאובדן כושר העבודה הנלווה למחלה, ואף לא לחוות דעתו של ד"ר ברודסקי מיום 18.3.15, ממנה עולה כי משכבי הכאבים אינם משפרים את מצבה.

7. לטענת המשיב, לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה.

לטענתו, הוועדה קבעה, על סמך ממצאי הבדיקה הקלינית שערכה למערערת, כי הבדיקה הקלינית תקינה לחלוטין הן במישור האורטופדי והן בכל הנוגע למחלת הפיברומאליגה, וכי על אף שהוועדה מצאה כי לא הופק כאב באף אחת מנקודות הלחץ, נהגה עם המערערת מנהג בית הלל ובחרה שלא להפחית מהנכות שנקבעה לה בתחום זה על ידי הוועדה מדרג ראשון.

דיון והכרעה

8. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים, ושבתי ועיינתי בהחלטת הוועדה מושא הערעור, הגעתי לכלל מסקנה כי הדין עם המשיב.

להלן טעמיי לאמור.

9. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר מוגש ערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים, בוחן בית הדין האם נפלה בהחלטת הוועדה טעות בשאלה שבחוק או אם נמצאו בהחלטה חריגה מסמכות, שיקולים זרים, או התעלמות מהוראה מחייבת [עבל 10014/98 יצחק הוד - המוסד לביטוח לאומי, ניתן 28/04/99].

10. עוד נקבע בפסיקה, כי קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן (ראו: עב"ל 217/06 יוסף בן צבי – המוסד לביטוח לאומי) לא פורסם, ניתן ביום 22.6.06).

11. בדב"ע (ארצי) מג/1356 – 01 לביא נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה כי:

"ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

12. ומן הכלל אל הפרט.

13. תלונות המערערת, כפי שנרשמו מפי הוועדה בפרוטוקול היו כדלקמן:

"היה לי עסק מצליח ונאלצתי לסגור אותו. אני לא יכולה לעבוד. המצב הולך ומחמיר. סובלת מכאבים עזים. לא מתפקדת. הטיפולים וכדורים לא עוזרים. לא מסוגלת למאמץ של יותר משעה של הליכה. מבחינה נפשית אני מתוסכלת, בוכה הרבה. לא מתפקדת בדברים הפשוטים . לא יכולה לטפל בעצמי בשל המגבלה הכלכלית. חולשה, סחרחורות".

14. הוועדה ערכה למערערת בדיקה קלינית, וקבעה מסקנתה על יסוד תלונות המערערת, המסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, וממצאי הבדיקה הקלינית, כדלקמן:

"תובעת במצב תזונתי טוב ללא חיוורון או כיחלון. ראש עיניים וצוואר תקינים. ריאות נשימה בועית תקינה. לב קולות ברורים ללא אוושות. בטן רכה כבד וטחול לא נמושו. צלקת ניתוחית מכריתת תוספתן בבטן ימנית תחתונה 13 סמ' אורכה צלקת מכערת, עם רטרקציה מובילית ושתי צלקות קטנות נוספות אחת למעלה ואחת למטה מנקזים.

מערכת השלד - תקינה לחלוטין ללא כל סימנים דלקתיים באף אחד מהפרקים טווחים תקינים בכתפיים, מרפקים ידיים ברכיים וכפות רגליים. לסג שלילי לחלוטין לא הופק כאב באף אחד מנקודות הלחץ בנקודות ההדק האופיינויות, הוועדה תנהג עפ"י רוח "בית הלל" ומסתפקת בדחיית הערר ולא מקבלת את מכתב הערכה רפואית של דר' ברודסקי כי הבדיקה הגופנית למעשה היתה תקינה לחלוטין. מבחינת צלקת הוועדה קובעת 10% לפי 76(1)ב' מעל 15 חודש.

הוועדה מקבלת חוו"ד אאג".

15. אין בידי לקבל את טענת המערערת לפיה החלטת הוועדה איננה מנומקת דיה.

הוועדה ערכה, כאמור, למערערת, בדיקה קלינית, וקבעה כי מערכת השלד תקינה לחלוטין, ללא סימנים דלקתיים באף אחד מהפרקים. עוד היא קבעה, כי טווחי התנועה של המערערת תקינים בכתפיים, במרפקים בידיים בברכיים ובכפות הרגליים, וכי לא הופק כאב באף אחד מנקודות הלחץ בנקודות ההדק האופייניות למחלת הפיברומאלגיה.

מכאן, ברורה קביעת הוועדה, מדוע לא קבעה למערערת נכות גבוהה יותר בגין מחלת הפיברומאלגיה.

כמו כן, משהוועדה מצאה המערערת אינה סובלת ממגבלות תנועה כלשהן, ברורה קביעתה, מדוע סבורה היא כי אין לקבוע לה נכות בתחום האורטופדי.

משניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה, הרי שהחלטת הוועדה מנומקת דיה.

16. לא מצאתי לקבל אף את טענתה הנוספת של המערערת, ממנה עולה כי שגתה הוועדה בכך שלא נתנה דעתה למסמכים הרפואיים שעמדו בפניה, לרבות למסמך מטעם ד"ר ברודסקי, וזאת משני טעמים עיקריים.

ראשית, הכלל הוא שוועדה רפואית הדנה בעניינו של נבדק, צריכה לציין את עיקר המסמכים שהיו לפניה ואשר הניעו אותה לקבוע את אשר קבעה, כאשר לא קיימת חובה להיכנס לפרטי כל מסמך ומסמך.

שנית, הוועדה נתנה, דוקא, את דעתה, למסמך של ד"ר ברודסקי, אולם קבעה כי אין בידה לקבלה, שכן בשונה מממצאיו של ד"ר ברודסקי, ממצאיה שלה העלו כי הבדיקה הגופנית היתה תקינה לחלוטין.

בכך יצאה הוודעה ידי חובת ההנמקה (ראו: דב"ע נא / 122-99 חיים רייזלר נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כג 169).

17. טענת המערערת לפיה הוועדה לא נתנה דעתה לבעיית הסחרחורות והנפילות ואף לא נתנה דעתה למסמכים הרפואיים המתעדים מגבלות אלה - אף היא דינה להידחות.

הוועדה קבעה למערערת 10% נכות בגין כאבי ראש וסחרחורות. המערערת לא הצביעה על מסמך רפואי, ודאי שלא מסמך מהותי, ממנו ניתן ללמוד כי שגתה הוועדה בקביעתה זו. משכך, לא מצאתי להתערב בשיקול דעתה הרפואי של הוועדה בהקשר זה.

18. הוא הדין אף באשר לטענת המערערת לפיה הוועדה לא נימקה קביעה מדוע נקבעה נכות בשיעור 10% בלבד בגין סחרחורות, זאת בפרט בשים לב להלכה לפיה קביעת שיעור הנכות וסעיפי הליקוי הרלוונטיים הן קביעות רפואיות מובהקות הנמצאות בתחום סמכותה הבלעדית של הוועדה ובית הדין אינו מוסמך להתערב בהן, כמצוין לעיל.

19. לאור האמור לעיל ומשלא נמצאה טעות משפטית בעבודת הוועדה, דין הערעור להתקבל בחלקו, בהתאם להסכמת המשיב.

20. טרם נעילה יצוין, כי נוכח טענת המערערת כי מצבה הרפואי הולך ומחמיר, מצאתי לציין כי רשאית היא להגיש למשיב תביעה לקביעת דרגת נכות מחדש, בהתאם לתקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי.

סוף דבר

21. הערעור מתקבל בחלקו.

עניינה של המערערת מושב אל הוועדה הרפואית לעררים (נכות כללית) באותו הרכב, על מנת שזו תשקול עמדתה מחדש בתחום הנפשי, ותנמק את קביעתה.

המערערת ובא כוחה יוזמנו לטעון בפני הוועדה.

22. משהמערערת מיוצגת על ידי לשכת הסיוע המשפטי, ומשהמשיב נתן הסכמתו להשבת עניינה של המערערת לוועדה כפי שנקבע בפסק הדין עוד במסגרת כתב התשובה, אין צו להוצאות.

על פסק דין זה ניתן להגיש בקשת רשות לערער לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 ימים מקבלתו.

ניתן היום, כ"ט ניסן תשע"ו, (07 מאי 2016), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.