ניתנה ביום 07 נובמבר 2016

השופט אילן איטח

1. לפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי מיום 7.5.16 (השופטת דפנה חסון זכריה; ב"ל 24934-07-14) על החלטת הוועדה הרפואית (נכות כללית) (להלן – הוועדה) מיום 31.5.15.
2. הוועדה התכנסה ביום 31.5.16 בממצאי בדיקתה נכתב:

"תובעת במצב תזונתי טוב ללא חיוורון או כיחלון. ראש עיניים וצוואר תקינים. ריאות נשימה בועית תקינה. לב קולות ברורים ללא אוושות. בטן רכה כבד וטחול לא נמושו. צלקת ניתוחית מכריתת תוספתן בבטן ימנית תחתונה 13 סמ' אורכה צלקת מכערת, עם רטרקציה מובילית ושתי צלקות קטנות נוספות אחת למעלה ואחת למטה מנקזים.

מערכת השלד - תקינה לחלוטין ללא כל סימנים דלקתיים באף אחד מהפרקים טווחים תקינים בכתפיים, מרפקים ידיים ברכיים וכפות רגליים. לסג שלילי לחלוטין לא הופק כאב באף אחד מנקודות הלחץ בנקודות ההדק האופיינויות, הוועדה תנהג עפ"י רוח "בית הלל" ומסתפקת בדחיית הערר ולא מקבלת את מכתב הערכה רפואית של דר' ברודסקי כי הבדיקה הגופנית למעשה היתה תקינה לחלוטין. מבחינת צלקת הוועדה קובעת 10% לפי 76(1)ב' מעל 15 חודש.

הוועדה מקבלת חוו"ד אאג".

1. הוועדה קבעה למבקשת דרגת נכות משוקללת בשיעור 54% מיום 4.2.15 (10% טנטון, 10% צלקת, 10% כאבי ראש, סחרחורות, 20% הפרעת הסתגלות, 20% פיברומיאלגיה, 10% דליות).
2. המבקשת ערערה לבית הדין האזורי על קביעות הוועדה בתחום הנפשי, אורתופדי וכן על הנכויות שנקבעו לה בגין מחלת הפיברומיאלגיה ובגין הסחרחורת. נוכח הסכמת המוסד הורה בית הדין על החזרת עניין המבקשת לוועדה על מנת שזו תנמק את קביעתה בתחום הנפשי. יתר טענות המבקשת נדחו מהטעמים הבאים: נקבע כי הוועדה ערכה למבקשת בדיקה קלינית וכי נוכח ממצאי הבדיקה, ברורה קביעת הוועדה ביחס לפיברומיאלגיה וכן קביעותיה בתחום האורתופדי; הועדה התייחסה למסמך של ד"ר בורדסקי והסבירה כי אינה מקבלת את חוות הדעת נוכח הפער בין ממצאיו לבין ממצאי בדיקתה; המבקשת לא הצביעה על מסמך ממנו ניתן ללמוד כי הוועדה שגתה בקביעת 10% נכות בגין סחרחורת; משניתן לעקוב אחר הלך מחשבתה של הוועדה הרי שהחלטת הועדה מנומקת דיה.
3. בבקשה שלפני טוענת המבקשת כי הוועדה התעלמה מאישור בדבר מרפק טניס וכן ממחלת הלוקס וולגוס; הוועדה לא נימקה מדוע קבעה בגין כאבי הראש והסחרחורות 10% נכות בלבד; החלטת הועדה בענין הפיברומיאלגיה ובתחום הנפשי אינם עונים על הקריטריונים הנדרשים, ומתעלמת מחומרת המחלה והתמשכותה; הנכות הנפשית והנכות בגין הפיברומיאלגיה משיקות ותואמות והענקת 20% בגין כל אחת בנפרד מביאה לכך שהמבקשת לא עוברת את הסף הרפואי. לטענת המבקשת היה על בית הדין האזורי להחזיר את עניינה של המבקשת גם בענין הפיברומיאלגיה על מנת שהוועדה תבחן מחדש את חלוקת אחוזי הנכות בין הפיברומיאלגיה לנכות הנפשית; הוועדה לא נימקה את קביעתה ביחס לחוות הדעת של ד"ר ברדוסקי; הוועדה התעלמה ממצבה הקשה של המבקשת ומתלונותיה על כך שאינה מסוגלת לתפקד ולבצע פעולות יום יומיות בעת התקפי כאב מה שמקשה עליה לחזור לעבודתה שהייתה מקור הפרנסה העיקרי של המשפחה; בית הדין טעה בכך שהחזיר את עניינה של המבקשת לוועדה נשוא בקשה זו. לטענתה היה על בית הדין לחזיר את עניינה לוועדה מאוחרת יותר שהתכנסה בינואר 2016 ואשר קבעה למבקשת נכות משוקללת בשיעור 66%.
4. בהחלטה מיום 15.9.16 הצעתי לצדדים להסכים כי הוועדה תתייחס בנוסף גם לאמור בחוות דעתו של ד"ר ברודסקי מיום 8.12.14 בנוגע לנכויות בגין מרפק טניס ובגין הלוקס וולגוס.

בהחלטה הנ"ל הבהרתי לצדדים כי ביסוד ההצעה עומדים הדברים הבאים:

"ממילא בהתאם להסכמת הצדדים בבית הדין האזורי מוחזר עניינה של המבקשת לוועדה שנתנה את ההחלטה מיום 31.5.15 על מנת שזו תשקול מחדש עמדתה בתחום הנפשי. אציין כי אני ער לתשובת המוסד בבית הדין האזורי בקשר לשתי הנכויות הנ"ל, אולם ספק בעיני אם יש בכך כדי לענות על חובת ההנמקה שצריכה להיות ברורה גם להדיוטות, ודאי כך הוא כאשר יש חוות דעת ספציפית של מומחה מטעם המבוטח. תשובת המוסד כי נכויות אלה לא נקבעו בשל ממצאי הוועדה ביחס לשלד ולפרקים, היא אולי טענה שיש בה טעם, אולם זו תשובה שלכאורה על הוועדה היה לתיתה ולהבהירה בהחלטתה.

אוסיף ואציין כי הגם שלכאורה יש ממש בטענת המבקשת בקשר להעדר הנמקה של שיעור הנכות בגין סחרחורות (10%), הרי שמוצע למבקשת שלא לעמוד על טענה זו הן משום שמדובר באותו שיעור נכות שנקבע על ידי המומחה מטעם המבקשת – ד"ר ברודסקי; והן משום שמדובר באותו שיעור נכות שנקבע על ידי הוועדה מיום 10.1.16."

1. ביום 26.10.16 הודיע המוסד כי הוא מסכים להצעת בית הדין והוסיף כי ביום 24.7.16 התכנסה הוועדה מכוח פסק הדין האזורי ודנה במצבה הנפשי של המבקשת. עוד הוסיף המוסד כי הוועדה מינואר 2016 התכנסה מכוח תביעה חדשה שהוגשה על ידי המבקשת.
2. ביום 3.11.16 הודיעה המבקשת כי היא עומדת על טענותיה ביחס לרכיב הנפשי והפיברומיאלגיה כן טענה המבקשת כי הוועדה אשר התכנסה ביום 24.7.16 לא קיימה את הוראות פסק הדין האזורי, וכי בכוונתה לערער על החלטה זו בטענה כי הוועדה נעולה בדעתה. עוד הודיעה המבקשת כי היא מקבלת את הצעת בית הדין שלא לעמוד על טענותיה בענין כאבי ראש וסחרחורות וכי היא עומדת על בקשתה כי הרכב הוועדה יוחלף.
3. למעט בעניין מושא הצעת בית הדין מיום 15.9.16 מצאתי כי יש לדחות את יתר טענות המבקשת, הכל כמפורט להלן:
4. לא מצאתי כי נפלה טעות בהחלטת הוועדה בעניין הפיברומיאלגיה. נוכח ממצאי הבדיקה שפורטו לעיל, ברורה החלטת הוועדה לדחות את ערר המבקשת בענין הפיברומיאלגיה, הוועדה מסבירה בהחלטתה מדוע נוכח השוני בממצאים אינה יכולה לקבל את חוות דעתו של ד"ר בורדיצקי. מדובר בהנמקה מספקת.
5. קביעת דרגת הנכות הינה החלטה רפואית אשר בית הדין לא יתערב בה. כן נציין כי השיקולים בקביעת אחוזי הנכות הינן רפואיים ולא אמורים להיות מושפעים משאלת "הסף הרפואי". בהתאם לכך אין מקום לקבל את טענות המבקשת להחזרת עניינה לוועדה על מנת שזו תשקול בשנית את "חלוקת הנכויות" בין הנכות בגין הפיברומיאלגיה לנכות הנפשית.
6. המבקשת לא הצביעה על טעם המצדיק החלפת הרכב הוועדה ולפיכך צדק בית הדין האזורי בכך שהורה על החזרת עניינה של המבקשת לוועדה נשוא בקשה זו.
7. הוועדה מינואר 2016 התכנסה מכוח תביעה חדשה של המבקשת, ועל כן אין מקום לטענת המבקש להחזיר את עניינה להרכב וועדה זו. כך גם אין מקום לדון במסגרת בקשה זו בטענות המבקשת ביחס לוועדה מיום 24.7.16.
8. אשר לטענות המבקש בעניינים מושא ההצעה מיום 15.9.16, מאחר שהצדדים הסכימו להצעת בית הדין, ניתן בזה תוקף של פסק דין להצעה כפי שהובאה בסעיף 6 לעיל.
9. אשר להתכנסות הוועדה מיום 24.7.16 אעיר כי נכון היו עושים הצדדים, בנסיבות בהן הוגשה בקשת רשות ערעור על פסק הדין אשר הורה על החזרת עניינה של המבקשת לוועדה, לו היו מגישים בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין. משלא עשו כן, יוחזר עניינה של המבקשת להשלמת העניינים המפורטים בסעיף 6 לעיל.
10. סוף דבר - הבקשה מתקבלת באופן חלקי כאמור בסעיף 10 לעיל. אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ו' חשוון תשע"ז (07 נובמבר 2016) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.