1. לפניי בקשה למתן צו גילוי מסמכים ועיון בהם שהגישו התובעים בתיק, במסגרתה הם עותרים לגילויים של מסמכים ספציפיים, כדלקמן:
   1. עותקים מכל החוזים שנחתמו בין השנים 2001 - 2008 עם משתכנים, לרבות הסכמי ההלוואה ונספחי השינויים.
   2. פרוטוקולים של כל גוף מוסמך בנתבעות לגבי קבלת החלטה על מדיניות שערוך הפקדון הנשחק (ומעבר לשקל לדולר וחזור בו), בין השנים 2001 - 2008.

(להלן: "הבקשה").

1. בסעיף 3 לבקשה פרטו התובעים את הטעם העומד בבסיסה בזו הלשון:

"טענת ההגנה של הנתבעות היא, כי הצמדה למדד במקום לדולר מקורה בטעות סופר בחוזה בין הצדדים לאור "מדיניות ההצמדה" שלהן (לשקל או למט"ח). התובעים מכחישים טענה זו וטוענים, כי אין מדובר בטעות סופר אלא בהסכמה במסגרת מו"מ. גילוי המסמכים ישפוך אור בשאלה, האם היתה קיימת "מדיניות" אצל הנתבעות ובאיזו מידה "מדיניות" זו התגשמה במשא ומתן. המסמכים רלבנטיים ויאפשרו לקדם קו חקירה וטיעון לגיטימי."

1. הנתבעות הגישו תגובה לבקשה (להלן: "התגובה"), במסגרתה הביעו את התנגדותן לבקשה, מהטעמים הללו:
   1. הבסיס העובדתי העומד בבסיס הבקשה, לפיו, בין היתר, טענת ההגנה של הנתבעות היא כי ההצמדה למדד במקום לדולר מקורה בטעות סופר וזאת 'לאור מדיניות ההצמדה' שלהן (לשקל או למט"ח), וכי גילוי המסמכים ישפוך אור בשאלת מדיניות הנתבעות בעניין זה ובשאלה באיזו מידה מדיניות זו התגשמה במשא ומתן - דינו להידחות. הנתבעות מפנות לתצהיר שצורף לבקשתן למתן רשות להתגונן, אשר משמש כתב הגנה מטעמן בתיק, ממנו עולה ,לטענתן, כי טענת ההגנה שלהן מבוססת על כך הסכמת הצדדים במסגרת המו"מ לחתימה על ההסכמים הרלבנטים כי סכום הפקדון שיוחזר לתובעים עם סיום ההסכמים יהיה צמוד לדולר. הנתבעות מוסיפות וטוענות, בין היתר, כי לא טענו כלל כי מקור הטעות הנו במדיניות הצמדה של הנתבעות.

די בכך, לטענת הנתבעות, בכדי להביא לדחיית הבקשה.

• 1. לאור האמור לעיל, הנתבעות טוענות כי רלוונטיות המסמכים לא נטענה ולא הוכחה ע"י התובעים. בהקשר זה, טוענות הנתבעות, כי כלל הגילוי אינו עומד לבדו, וכי כנגדו עומדים ערכים אחרים כגון יעילות ההליך המשפטי, הגנה על אינטרסים של הצד המגלה ומניעת פגיעה בצדדים שלישיים. הנתבעות טוענות כי קבלת הבקשה תביא לחשיפת סודות מסחריים של הנתבעות שלא לצורך, תביא לפגיעה בפרטיות דיירי הכפר וכי הליך זה רק יסרבל את ההליך. הנתבעות מציינות כי מדובר במסע דיג.

1. התובעים הגישו תשובה לתגובת הנתבעות (להלן: "התשובה לתגובה"), במסגרתה ציינו את הכלל בדבר גילוי רחב ככל הניתן, והפנו לפסיקה, לפיה יש למסור כל מידע אשר יש בו פוטנציאל לחזק טענה (ע"א 6546/94 בנק אגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי ואח'). בנוסף, ציינו התובעים בתשובה לתגובה, כי כל מסמך שיכול לקדם קו חקירה הוא רלבנטי וכי כאלו הם המסמכים המבוקשים, בייחוד לאור זאת, שהנתבעות הן אלה שהעלו את טענת המדיניות. כמו כן, השיבו התובעים לטענות הנתבעות בתגובה בציינם כי: א. לא ברור מהתגובה מהו היקף הגילוי המבוקש ועל כן, לא ברור יסוד ההכבדה; ב. לא ברור איזה סוד מסחרי ייחשף בגילוי המסמכים; ג. באשר לטענת הנתבעות בדבר פגיעה בפרטיות דיירי הכפר, ציינו התובעים כי ניתן למחוק המסמכים המבוקשים את שמות הדיירים ובכך למנוע את הפגיעה הנטענת.

דיון והכרעה

1. תקנה 117 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") קובעת לעניין גילוי מסמכים ספציפיים:

"בעל דין רשאי לבקש מבית המשפט או מהרשם צו לעיון במסמכים של בעל דין שלא נזכרו בכתבי טענותיו או בתצהיריו, ולהעתקתם; הבקשה תהא מבוססת על תצהיר המציין מהם המסמכים שהעיון בהם מבוקש, וכי המבקש זכאי לעיין בהם ולהעתיקם והם מצויים ברשותו או בשליטתו של בעל דינו."

1. נקודת המוצא היא כי יש להבטיח גילוי רחב ככל הניתן של מידע הרלוונטי למחלוקת הנדונה בבית המשפט, לשם ניהול ההליך ב"קלפים גלויים", כאשר כל צד יודע מראש מהם המסמכים שבידי הצד האחר (ראו בג"ץ 844/06 אוניברסיטת חיפה נ' פרופ' אברהם עוז (פורסם בנבו, מיום 14.05.08); רע"א 7114/05 מדינת ישראל נ' חיזי (פורסם בנבו, 11.12.07)).
2. אולם, העיקרון בדבר גילוי רחב ככל הניתן אינה חזות הכל והוא אינו בלתי מוגבל.
3. ראשית, הלכה פסוקה היא כי יש לבחון האם המסמכים שגילויים מבוקש הינם רלוונטים לצורך בירור התובענה שלפניי.
4. ראו לעניין זה דבריו של בית המשפט העליון ברע"א 4627/14 פז חברת נפט בע"מ נ' ישראל דיעי (פורסם בנבו, מיום 10.11.2014), כדלקמן:

"אך עוד קודם לדיון בשאלה של גילוי מול חיסיון או אינטרס מוגן אחר, יש לבחון תחילה את שאלת הרלוונטיות, משמע האם המסמכים נחוצים לזירת המחלוקת, שאם המסמך אינו רלוונטי אין מקום להורות על גילויו גם ללא קשר לשאלת החיסיון (ראו החלטתי ברע"א 9153/12 מנהל מס ערך מוסף, אשדוד נ' הקורנס מפעלי עופרת בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 7 (25.2.2013))."

1. שנית, אף המסמכים המבוקשים ו/או המידע שגילויו מבוקש הינם רלוונטים, ייתכנו מקרים בהם בית המשפט יידרש לבצע איזון בין עקרון הגילוי הרחב לבין שיקולים והיבטים אחרים שהחברה נדרשת להגן עליהם, וביניהם היותו של מידע סוד מסחרי ו/או כי חיובו של בעל דין לגלות את המידע יטיל על אותו בעל דין הכבדה בלתי הוגנת. האיזון ההולם בין העקרונות השונים ייעשה בהתאם לנסיבות כל מקרה (ראו רע"א 6546/94 בנק איגוד לישראל בע"מ נ' אזולאי, פ"ד מט(4) 54, 61; רע"א 8019/06 ידיעות אחרונות בע"מ נ' מירב לוין (פורסם בנבו, מיום 13.10.09).
2. לאור האמור לעיל, אבחן עתה את בקשת התובעים לגילוי ספציפי.
3. אציין כבר עתה כי לאחר שעיינתי ובחנתי את טענות הצדדים, הנני מוצא לנכון לדחות את הבקשה, על כל נדבכיה.
4. כאמור לעיל, המבחן הראשון הינו "מבחן הרלוונטיות": האם המסמכים המבוקשים רלוונטיים למחלוקת הניצבת לפניי, לפי הפסיקה, אכן אין צורך שהמסמכים היו קשורים ללב ליבה של המחלוקת אך יש להראות כי יכולים לסייע בבירורה לפני בית המשפט.
5. לשם כך, אקדים ואציין בקצרה את נושא המחלוקת הנדונה בתיק זה.
6. לפניי תביעה שהגישו התובעים להשבת יתרת הפקדון שהפקידו התובעים בידי הנתבעות כאשר הוריהם עבור להשתכן בכפר המופעל ע"י הנתבעות, ואשר לטענתם של התובעים, הושב להם שלא במלואו עת אביהם נפטר ואמם עזבה את הכפר. חילוקי הדעות בין הצדדים הם ביחס לאופן שערוך הפקדון: האם למדד, כשיטת התובעים או שמא לדולר, כטענת הנתבעות. חילוקי דעות אלה נובעים, בין היתר, מסתירה בשני הסכמים שנכרתו בין הצדדים, האחד - הסכם הלוואה, השני - הסכם אכלוס. מכאן, תביעת התובעים להשבת סך של 168,858 ₪, המהווים את יתרת הפקדון שלא הושבה לתובעים, לפי חישוב הפקדון בצמוד לדולר.
7. כתב התביעה הוגש בסדר דין מקוצר והנתבעות הגישו בקשה למתן רשות להתגונן. בהסכמת התובעים ניתנה לנתבעות רשות להתגונן והתצהיר שצורף לבר"ל, הפך לשמש ככתב הגנה מטעמן. בתצהירן זה, טוענות הנתבעות כי ההסכמה בין הצדדים היתה כי יתרת הפקדון שתיוותר בסוף החוזה תהיה צמודה לדולר וכי רק עקב טעות סופר נרשם בהסכם ההלוואה כי ההצמדה תהיה למדד. הנתבעות טוענות כי הסכמות הצדדים עולות ממספר מסמכים שהוכנו במהלך המשא ומתן שניהלו הצדדים ומשתקפות גם מהסכם האכלוס.
8. מעיון בכתבי הטענות שהגישו הצדדים עולה כי אכן טענת ההגנה של הנתבעות היא כי התקיים ביניהם משא ומתן, בסופו הסכימו הצדדים, בין היתר, כי חישוב ושיערוך יתרת הפיקדון ייעשו ע"י הצמדת היתרה לשער הדולר. זוהי, בתמצית, טענת ההגנה של הנתבעות.
9. אכן, הנתבעות התייחסו בסעיף 6.2 לתצהירן שתמך בבר"ל (שהפך לכתב ההגנה מטעמן עם קבלת הבר"ל) לשינוי שחל במדיניותן, במסגרתו עברו להצמדה לדולר במקום הצמדה למדד. אולם, הנתבעות הזכירו זאת רק על מנת להסביר מה עמד בבסיס עמדתן, כפי שבאה לידי ביטוי במשא ומתן שניהלו הנתבעות אל מול התובעים.
10. כבסיס למו"מ בין הצדדים לתביעה שבכותרת שימש הסכם שנחתם עם דיירת אחרת (דודתם של התובעים, אחותה של אמם) ובו עדיין נעשה שימוש בהצמדה למדד. הנתבעות ציינו כי הסכם זה נחתם בדיוק בתקופת המעבר למדיניות החדשה שהונהגה אצלהן, לפיה נעשה מעבר להצמדה לדולר. מדיניות זו לא הוצגה על ידי הנתבעות כמקור לטעות הסופר שהיתה בחוזה ההלוואה, אלא על מנת לחזק את טענתן כי זו היתה עמדתן במהלך המו"מ וכי רק עקב טעות סופר לא שונה הדבר בהסכם ההלוואה אלא רק בהסכם האיכלוס.
11. לפיכך, המחלוקת היא מה היו ההסכמות במהלך המו"מ שניהלו הצדדים ומה היה אומד דעת הצדדים בסוגיית הצמדת יתרת הפקדון שתיוותר בסיום החוזה: האם לדולר או למדד.
12. לפיכך, שני סוגי המסמכים המבוקשים, אשר עניינם של שניהם מדיניות הנתבעת בשאלת ההצמדה, אינם רלוונטיים למחלוקות בין הצדדים ואין בהם כדי לקדם את בירור המחלוקת.
13. יתרה מכך, אף אם היו המסמכים המבוקשים רלוונטיים לבירורה של המחלוקת הניצבת לפניי בתיק זה (וכאמור לעיל, לא כך הדבר), היקף המסמכים שגילויים מבוקש הינו רחב ביותר ויש בו להטיל הכבדה בלתי סבירה על הנתבעות. בנסיבות העניין, יסוד ההכבדה מתקיים בין אם מדובר בעשרות מסמכים ובין אם מדובר במאות מסמכים.

סוף דבר

1. לאור המפורט לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.
2. התובעים ישלמו לנתבעות הוצאות בסך של 1,500 ₪.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ו, 19 יוני 2016, בהעדר הצדדים.