בשם המבקש: עו"ד רוני דובר

בשם המשיבה 1: ע"י עו"ד לימור ברקוביץ

בשם המשיבה 2 : עו"ד אסף רון

1. בפניי בקשה להורות על הפרדת הדיון בתביעה שכנגד מן הדיון בתביעה העיקרית והעברתה לבית משפט השלום.
2. ביום 15.7.15 הגיש המבקש תביעתו העיקרית למתן צו עשה כנגד המשיבה 1 - רשות מקרקעי ישראל - (להלן: "המנהל"), וכנגד המשיבה 2 - כרם מהר"ל מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ - (להלן: "האגודה").

במסגרת תביעתו העיקרית עתר המבקש להורות למנהל לרשום על שמו את הזכויות על משק הידוע כמשק 52 במושב כרם מהר"ל - (להלן: "המשק"), וזאת ללא כל תנאי.

1. בתביעה העיקרית נטען כי המבקש מונה בשנת 1978 להיות 'הבן הממשיך' על משק 52 ובאותה שנה אושר כחבר באגודה.

עוד צוין כי בשנת 2001 אביו של המבקש הלך לעולמו.

1. בכתב הגנתו, טען המנהל כי נהליו מחייבים את אישור והסכמת האגודה לצורך שלב מימוש העברת הזכויות של המשק על שם המבקש.

עוד טען המנהל כי המדובר בסכסוך שבין המבקש לבין האגודה, ככל שבית משפט יכריע במחלוקת ביניהם, הרי המנהל יכבד את הכרעת בית המשפט בכפוף למילוי תנאיה ונהליה הרלוונטיים.

1. במסגרת כתב הגנתה הדגישה האגודה כי אין לה התנגדות לרישום זכויותיו של המבקש במשק, בכפוף להשבת הקרקעות אליהם פלש שלא כדין, כשהם ריקים ממבנים ומיטלטלין ותשלום המסים אותם הוא חב למושב וכן המצאת כתב שיפוי כנגד תביעות יורשים אחרים בעתיד, ככל שיהיו.
2. בד בבד עם הגשת כתב הגנה הגישה האגודה כתב תביעה שכנגד המופנה כנגד המבקש בלבד. במסגרת התביעה שכנגד ביקשה האגודה להורות למבקש לסלק ידו מהמקרקעין אליהם פלש ולהשיבם לידי האגודה כשהם ריקים ממבנים וממיטלטלין.
3. במסגרת בקשה זו, טען המבקש כי המקרה שלפנינו הינו קלאסי להפרדת הדיון בין התביעה העיקרית והתביעה שכנגד.

לטענת המבקש, להבדיל מהתביעה העיקרית שבירורה הינו משפטי במהותו, הרי התביעה שכנגד מצריכה בירור עובדתי מקיף וארוך.

עוד טען המבקש כי הסמכות העניינית לדון בתביעה העיקרית הינה לבית משפט המחוזי ואילו הסמכות העניינית לדון בתביעה שכנגד הינה לבית משפט השלום וכי המדובר בשני נושאים שונים שאין לכרוך האחד בשני.

עוד ציין המבקש כי האגודה מנסה באמצעות התביעה שכנגד לעכב את הליך רישום הזכויות במשק על שמו וזאת בחוסר תום לב ובמגמה לסרבל את ההליך.

1. מנגד, טענה האגודה שדין הבקשה להידחות.

לטענתה, יש קשר מהותי בין התביעות שכן לא ניתן להסביר את סירובה של האגודה לרישום זכויותיו של המבקש מבלי להיזקק לשאלת הסדרת חובותיו בטרם תעשה כן.

האגודה ציינה כי זכאותו של המבקש לרישום זכויותיו במושב כפופה באופן מובהק להסכמת האגודה לרישום זה.

האגודה חזרה והדגישה כי הסכמתה לרשום את זכיותיו של המבקש תתקבל רק לאחר שהמבקש יסדיר את חובו ויסלק את ידו מהשטחים אליהם פלש.

לטענת האגודה, הפרדת הדיון בתביעות עלולה להוביל לבזבוז זמן שיפוטי לקבלת החלטות סותרות בנושא והפנתה לרע"א 7957/09 אשדוד סחר עץ בע"מ נ' קוניאל אנטוניו ישראל בע"מ (ניתן ביום 24.11.09).

1. המנהל בתגובתו השאיר את העניין לשיקול דעת בית המשפט וציין כי יכבד כל החלטה בעניין.

דיון

1. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובחנתי את כתבי הטענות החלטתי להורות על הפרדת הדיון בין התביעה העיקרית לבין התביעה שכנגד וכן להעביר את התביעה שכנגד לבית המשפט השלום בחיפה, ולהלן נימוקי.
2. הוראת תקנה 53 (ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובעת כדלקמן:

"תביעה שכנגד תתברר במסגרת התביעה המקורית, ואולם רשאי בית המשפט או הרשם, ביוזמתו או לבקשת בעל דין, להורות על הפרדת הדיון אם ראה שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד במאוחד עם התביעה המקורית".

משכך, ברי כי בסמכותו של בית המשפט להורות על פיצול התביעות אם ראה שאין זה מן הראוי לדון בהן במשותף.

ברע"א 210/00 טל שלומוביץ ו- 197 ארים נ' שיכון עובדים בע"מ, פ"ד נד (2) 69 אליו הפנה המבקש קבעה כבוד השופטת דורנר כי:

"אחד המקרים שבהם ראוי להפריד את הדיון בתביעה שכנגד מהדיון בתביעה העיקרית הוא כאשר יגרום האיחוד לסרבול ההליכים ולעיכוב בירור התביעה העיקרית יתר על המידה. כך, למשל, קבע השופט זוסמן בע"א 96/74 רון נ' חזן [1], כי יש להפריד את הדיון בתביעה ובתביעה שכנגד, שכן "הדבר מתקבל על הדעת, שאם בשלב זה תצורף התביעה שכנגד יסתבכו הענינים נוספות" (שם, בעמ' 237). ראו גם ע"א 607/70 אלקטרוניק אפלינסס קו. "ירדן" נ' גרץ פרטרבסגזלשפט מן פורצהיים [2], שבו נקבע כי יש צורך להפריד את הדיון, משום שהתובע בתביעה העיקרית זכאי לכך שבירור תביעתו לא יימשך למעלה מן הדרוש". (שם בעמ' 71).

1. אכן, הכלל הוא שיש לברר את התביעות יחד; ברם, תקנות סדר הדין האזרחי מותירות שיקול דעת לבית המשפט להורות על הפרדת הדיון "אם ראה שאין זה מן הראוי לפסוק בתביעה שכנגד במאוחד עם התביעה המקורית".
2. שוכנעתי כי במקרה דנן העובדות הדרושות לצורך בירור התביעה העיקרית שונות בתכלית מאלה הדרושות לצורך בירור התביעה שכנגד.

שאלת זכותו של המבקש לרשום זכויות במשק על שמו שהינה בסמכות בית משפט מחוזי שונה לחלוטין משאלת זכאותה של האגודה לסילוק ידו של המבקש מהמקרקעין שלטענתה פלש אליהם, תביעה הנתונה לסמכות בית משפט השלום.

1. בתביעה העיקרית המדובר בשאלה משפטית גרידא, כאשר בעצם האגודה מסכימה לרשום את זכויותיו של המבקש במשק, אם כי היא מתנה זאת בכך שהמבקש יסדיר את חובותיו הכספיים כלפי האגודה ויסלק ידו מהמקרקעין, שלטענתה הוא פלש אליהם.

מה גם, המנהל אינו מתנגד לרישום זכויותיו של המבקש אם כי הוא מעביר את ההכרעה לידי האגודה.

1. על כן, אם תצליח האגודה להוכיח בפני במסגרת התביעה העיקרית כי מבחינה משפטית הסכמתה לרישום זכויותיו של המבקש במשק אינה פורמאלית, אלא כרוכה במילוי חובותיו של המבקש כלפיה, לרבות סילוק ידו מהמקרקעין שאליהם פלש, לגישתה, הרי התביעה העיקרית תידחה.
2. לעומת זאת התביעה שכנגד שמופנית כלפי המבקש בלבד, דנה בסעד של סילוק יד שהינו בסמכות בית משפט השלום, תביעה הדורשת בירור עובדתי רחב היקף שעלול לחייב שמיעת עדים רבים, לרבות מומחים כמו מודדים וכו', כך שיש להעביר את התביעה שכנגד לבית משפט השלום שיצטרך לשמוע את העדים ולהחליט בהתאם לעובדות שיוכחו בפניו.
3. אומנם בית משפט זה מוסמך גם לדון בתביעה שכנגד, אם כי סבורני שדבר זה בנסיבות המקרה שלפנינו עלול להכביד על ניהול ההליך העיקרי, לסרבלו ולהאריך המשך שמיעתו וסיומו.
4. מנימוקים אלה החלטתי לקבל את הבקשה ולהורות על הפרדת הדיון בין התביעה העיקרית לתביעה שכנגד, כך שהתביעה העיקרית תידון בפני ואילו התביעה שכנגד תועבר לבית משפט השלום בחיפה.

המזכירות תשלח לצדדים עותק החלטה זו.

ניתנה היום, ל' ניסן תשע"ו, 08 מאי 2016, בהעדר הצדדים.