1. מונחת בפני בקשה המבקש לתקן את כתב התובענה הייצוגית ובקשת האישור לנהלה כתביעה ייצוגית (להלן: "בקשת האישור"), זאת בהתאם לתקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי") שחלה, בשינויים המחייבים, גם על בקשה לתקן כתבי טענות הקשורים בתובענות ייצוגיות (תקנה 19 לתקנות התובענות הייצוגיות, התש"ע-2010 ), המקנה שיקול דעת לבית המשפט להתיק תיקון של כתב טענות בכל עת.
2. המבקש מבקש לתקן את בקשת האישור באופן שיותר לו לתמוך אותה בחוות דעת מומחה אשר תתייחס, כך לטענתו, לשאלות הרלוונטיות שבהן יש להכריע. כמו כן, מבקש הוא לתקן את הגדרתה של הקבוצה אותה מבקש הוא לייצג.

רקע

1. ביום 27.07.2015 הגיש המבקש, נעם שבי, תובענה מינהלית ולצידה בקשת האישור. המבקש, אדם פרטי נגדו נקטה המשיבה בהליכי גבייה בגין דו"ח חניה שלא שולם במועדו. במסגרת בקשת האישור טען, כי ההוצאות שחויב בהם בגין מכתב הדרישה שנשלח אליו הינן הוצאות שנגבות על ידי המשיבה שלא כדין, מאחר וההוצאה הישירה של שליחת המכתב בה חויב, אשר הוספה לחוב, גבוהה מן הקבוע בתקנה 1 לתקנות המיסים (גבייה) (קביעת הוצאות מרביות), תשע"א- 2011.
2. במסגרת בקשתו עתר המבקש לאישור התובענה כתובענה ייצוגית וכן למתן את הסעדים המבוקשים בה. בעקבות הבקשה הגישה המשיבה את תשובתה ודחתה את טענות המבקש.
3. הטיפול בתיק זה, יחד עם עוד תובענות נוספות באותו עניין, עוכבו נוכח ההליכים אשר התנהלו בבית המשפט העליון בתיק עע"מ 2748/15 מי אביבים 2010 בע"מ נ' עדי ליבוביץ (ניתן ביום 1.9.19) (להלן: "עניין מי אביבים").
4. לאחר שניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בעניין אביבים הסתיימו מרבית התובענות בהסדרים כאלה ואחרים.

בהליך דנן לא קודם הסדר כי אם באה בפני בקשת המבקש לתקן תביעתו כמפורט לעיל.

טענות הצדדים

1. לטענת המבקש, בקשת תיקון זו מתבקשת לאור חלוף הזמן ממועד הגשת התובענה וכן בשל פסיקות חדשות שניתנו בעניין נשוא התובענה הן בעניין מי אביבים וכן בעע"מ 6192/13 שרה אברהם נ' עריית טבריה (ניתן ביום 26.2.17).

לטענתו, מקום שבית המשפט העליון קבע בעניין מי אביבים, כי יש לברר את גובה סכום ההוצאות אותו מבקשת הרשות לגבות לשם בירור השאלה האם בוצעה גביית יתר, יש לאפשר לו להגיש חוות דעת מומחה שיוכל ליתן חוות דעתו מהן אותן ההוצאות הישירות שבעלותן רשאית המשיבה לחייב את חברי הקבוצה ושיעורן.

המבקש גרס כי בקשתו עומדת בכל המבחנים שנקבעו באשר לאישור בקשות תיקון כתבי טענות בתובענות ייצוגיות (בר"ם 4303/12 אינסלר נ' המועצה האזורית עמק חפר (ניתן ביום -22.11.2012) (להלן: "עניין אינסלר")).

בנוסף, טען המבקש כי במסגרת תיקון זה מעוניין הוא לשנות את הגדרתה של הקבוצה אותה מבקש הוא לייצג באופן שתכלול את כל החייבים שנגבו מהם הוצאות אכיפה בגין מכתבי דרישה. זאת בשונה מההנחה שעשויה להיווצר בעקבות בקשת האישור המקורית, על פיה החייבים הינם רק אותם יחידים שקיבלו מכתבי דרישה שנגעו לאי תשלום חובות חניה במועדם.

לטענתו, במסגרת סעיפים 25 ו- 33 לבקשתו המקורית, צוין במפורש כי חברי הקבוצה צריכים להיות כל החייבים שמהם גבתה המשיבה הוצאות אכיפה ביתר כאשר טעות הסופר שחלה בסעיף 26 לבקשת האישור המקורית הביאה לעמימות בעניין זה.

בעניין זה, ציין המבקש כי בית המשפט צריך לנהוג בגמישות בין השאר מאחר ובית המשפט הוא זה אשר נדרש להגדיר הקבוצה וכל שעליו לעשות, כתובע ייצוגי, הוא להוכיח לכאורה את עצם קיומה של קבוצה שכזו (סעיף 10(א) לחוק התובענות הייצוגיות, תשס"ו- 2006 (להלן: "חוק התובענות הייצוגיות")).

1. המשיבה ביקשה לדחות בקשת המבקש כשלטענתה אין כל הצדקה לאפשר לו לעשות כך וזאת מכמה סיבות. ראשית, כי בקשתו זו מוגשת קרוב ל- 6 שנים לאחר הגשת בקשת האישור המקורית, במובן בו חלה התיישנות על תביעותיהם של חייבים אותם מבקש הוא כעת לכלול בקבוצה.

לפיכך, נטען כי הרחבת הקבוצה בצורה שכזו, על דרך תיקון כתב תביעה, מעוררת עילת תביעה שהתיישנה ועל כן אין להתירה (ע"א 728/79 קירור אגודה שיתופית חקלאית מרכזית למשקי עמק חפר והשומרון בע"מ נ' עבד אלחפיז זייד, לד(4) 126 (1980)).

המשיבה הוסיפה וטענה, כי הבקשה לשינוי הגדרת הקבוצה מעלה גם עמימות באשר לשאלת ייצוג הקבוצה של חייבי הארנונה. מה גם שלטעמה של המשיבה, גם אם בית המשפט ייעתר לבקשה זו, הרי שלא יהא בכך כדי לקדם בירור השאלה מאחר ובמועדים הרלבנטיים לבקשת האישור היא לא גבתה הוצאות גביה בגין מכתבים שנשלחו לחייבים בתשלומי ארנונה.

באשר לתזמון הגשת בקשת התיקון, טענה המשיבה כי היה על המבקש להגישה בסמוך לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בעניין מי אביבים ולא להמתין למעלה משנה ושלושה חודשים לאחר מכן. לטענתה, התנהלות זו עולה לכדי שיהוי והתנהלות חסרת תום לב המצדיקים דחיית הבקשה. (ראו ברע"א 1118/06 סימי הראש נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 02.07.2006).

עוד טענה המשיבה כי בקשה זו אינה אלא ניסיון לתקן מחדלי התביעה וכי בהעדר חוות דעת המצורפת לבקשת התיקון אין לדעת אם יהא בה כדי לבסס טענות המבקש, כפי שהוא טוען.

1. המבקש בתשובתו טען, כי אין בסיס לטענות המשיבה בכל הנוגע להגדרת הקבוצה וכי אין להגביל התביעה לתקופה שמחודש יולי 2013 עד חודש יולי 2015, זאת בהינתן פסק הדין אשר ניתן בדנ"מ 8626/17 עופר מנירב, רו"ח נ' מדינת ישראל- משרד האוצר- רשות המיסים (ניתן ביום 11.11.2020) (להלן: "עניין מנירב")) אשר הכיר בכך שתקופת ההשבה איננה מוגבלת לשנתיים טרם הגשת בקשת האישור ואף יכולה להימשך עד למועד הגשת בקשת האישור ואף עד למועד אישור התובענה כייצוגית ובית המשפט אף רשאי להאריך את תקופה זו עד למועד פסק הדין הסופי.

המבקש ביקש לדחות טענת המשיבה, כי בתקופה הרלוונטית לא גבתה המשיבה הוצאות גבייה בגין חיובים שנשלחו לחייבים בארנונה.

אשר לטענת השיהוי שנטענה כלפיו טען המבקש, כי העיכוב בהליכים בתיק זה נעשה בעקבות בקשת המשיבה נוכח ההליכים שהתנהלו בעניין מי אביבים בבית המשפט העליון, ועל כן אין ליחס לו שיהוי או חוסר מעש.

המבקש חזר וטען כי בית המשפט נוקט בגישה ליברלית בכל הנוגע לבקשות תיקון כתבי טענות ככלל ותיקון כתבי טענות בתובענות ייצוגיות בפרט.

דיון והכרעה

1. כפי שצוין לעיל, המסגרת הנורמטיבית הרלוונטית לעניינו הינה תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי שחלה, בשינויים המחייבים, גם על בקשה לתקן כתבי טענות הקשורים בתובענות ייצוגיות (תקנה 19 לתקנות התובענות הייצוגיות, התש"ע-2010), כאשר זו מקנה לבית המשפט שיקול דעת להתיר תיקון של כתב טענות בכל עת.

יש להוסיף כי אין תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018, חלות על עניינו שכן מדובר תיק אשר נפתח לראשונה בשנת 2015, טרם כניסת תקנות אלו לתוקף.

1. בעקרון ההלכה הנוהגת הינה, כי בית המשפט יעתר לבקשה לתיקון כתב תביעה מקום שהוגשה בשלב מקדמי של ההליך. (רע"א 871/14 קונדה נ' אברמוביץ (3.3.2014); רע"א 2345/98 דנגור ואח' נ' ליבנה ואח', פ"ד נב(3) 427, 431, (1998)). זאת בפרט, כאשר יש בתיקון המבוקש כדי לסייע לבית המשפט לפסוק בשאלות שנויות במחלוקת (תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984.

לצד האמור, יקפוץ בית המשפט ידיו במתן היתר לתיקון כתב תביעה לצורך צירוף חוות דעת מקום בו שוכנע כי מן הראוי היה לצרפה בעת הגשת התביעה (ראו ברע"א 4778/12 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' אופיר נאור (ניתן ביום 19.7.12)).

1. בענייננו זה, המבקש לא ראה לנכון לתמוך בקשתו לתיקון כתב התביעה בחוות הדעת אותה הוא מבקש להגיש. בהינתן האמור, ראיתי לנכון לדחות בקשתו בעניין זה על הסף. בהעדר חוות דעת המוצגת בפני בית המשפט, אין בית המשפט יכול לתת הדעת לשאלת נחיצותה כמו גם מהותה ועד כמה יש בה לתרום לגופה של המחלוקת ושמא ניתן היה להגישה בעת הגשת התביעה ולא כעת.

כלל הוא כי המבקש לתקן תביעתו יתמוך בקשתו בכתב התביעה המתוקן אותו הוא מבקש להגיש תוך הדגשת התוספות בכתב התביעה המתוקן ביחס לכתב התביעה המקורי, הכל על מנת להקל על הצד שכנגד כמו גם על בית המשפט לעמוד מקרוב על התיקונים המבוקשים. כך כאשר מבקש הוא לתקן תביעתו על דרך צרוף חוות דעת, שאז נדרש הוא לצרפה לבקשתו, על מנת שבית המשפט יוכל לבחון הרלבנטיות לצירופה להליך שמא היה על מבקש הבקשה להגישה בשלב המוקדם של ניהול תביעתו.

בית המשפט לא יתן סעד המבוקש מבלי שמונח בפניו נוסח התיקון, על נספחיו.

1. אשר לבקשת תיקון הגדרת הקבוצה אותה המבקש מייצג, בהתאם לטענת המבקש, אכן נראה כי חלה טעות סופר במסגרת ס' 26 לבקשת האישור המקורית. מסקנה זו מתבקשת לנוכח בחינת סעיפי הבקשה המקורית ככלל וסעיפים 25 ו- 33 בפרט, שם עמד המבקש על כך כי הגדרת הקבוצה הינה כזו אשר כוללת את כל החייבים שנגבו מהם הוצאות אכיפה בגין מכתבי דרישה, הן חייבים בארנונה והן חייבים בגין דו"ח חניה.

לפיכך, אני מורה כי בקשת האישור תתברר בהתאם להגדרת הקבוצה כמפורט בסעיפים 25, 26 ו-33 לבקשת האישור ועל כן אין הצדקה במתן אישור להגשת בקשת אישור מתוקנת.

סוף דבר

1. לאור כל האמור לעיל, הבקשה לתיקון כתב התביעה ובקשת האישור נדחית.

המבקש ישא בהוצאות הבקשה בסך של 2,000 ₪.

בית המשפט חוזר וקורא לצדדים לקדם הסדר ראוי והוגן בדומה להליכים מקבילים שהתנהלו באותו עניין.

ניתנה היום, כ' אדר תשפ"א, 04 מרץ 2021, בהעדר הצדדים.