בקשת המבקש:

הנתבע 2 הגיש בקשה לדחיית התביעה על הסף בהעדר סמכות בינלאומית לבית המשפט בישראל. הנתבעים 1 ו- 3 הצטרפו לבקשה ולנימוקיה. התובע מתנגד לבקשה.

לטענת המבקש, אין מחלוקת בין הצדדים על מיקומם הגיאוגרפי של האירועים המתוארים בכתב התביעה. כל האירועים התרחשו מחוץ לישראל. התובע, שאינו אזרח או תושב ישראל, תובע לחייב את הנתבעים בסכום של 4,298,850 ₪ שהעביר לטענתו, לחשבון הנתבעים 1 ו- 3 בעיר חברובסק ברוסיה. המבקש, הנתבע 2 הוא אזרח ישראל, אשר לטענתו בתקופה הרלבנטית התגורר בחו"ל, בעיקר באפריקה.

הבקשה מבוססת על הטענה, שגם אם יש לבית המשפט בישראל סמכות מקומית לדון בתביעה, אין לדון בו בישראל, משום שהוא "פורום לא נאות". לטענת המבקש, כל הפעילות הנטענת בכתב התביעה בוצעה מחוץ לישראל. מרבית העדים הם אזרחים ותושבים של מדינות מחוץ לישראל, ואין ראיה בהליך זה הקשורה לישראל. גם הדין החל על הסכסוך הוא דין זר שיהיה צורך להוכיחו, אלא "פורום טבעי זר" (ע"א 300/84 אבו עטיה נ' ערבטיסי פ"ד לט (1) 365, וד"ר מיכאיל קרייני, "שיקולי הפורום הנאות: מסעם אל תום האלף השני ומעבר לו", מחקרי משפט י"ט (תשס"ב- 2002) 67). נטען, כי מירב הזיקות, דהיינו מקום מושב הצדדים; המקום שבו הם מנהלים את חייהם; המקום שבו הם מנהלים את עסקיהם; המקום בו הוקמה החברה; המקום שבו אירע המעשה או המחדל בגינו תובעים; העדים מטעם הצדדים – כולם מחוץ לישראל. כמו כן נטען שגם שיקולי יעילות מובילים לקביעה שישראל אינה פורום נאות.

המבקש הוסיף וטען, ל"הליך תלוי ועומד בסכסוך שבין הצדדים בבית משפט בסיירה ליאונה. , בגין הקמת החברה והתנהלות הצדדים בקשר אליה. טענה זו אינה בגדר הטענה ל"פורום לא נאות". התובע טען, והגיש מסמך של עו"ד המייצג את התובע בסיירה ליאונה, כי אין הליכים משפטיים במדינה זו בין התובע לבין הנתבעים. לא אדון בטענה ל"הליך תלוי ועומד", די בכך שאומר שהתביעה שבפני, או חלק ממנה, אינה נדונה בסיירה ליאונה.

תגובת התובע:

התובע טען בתגובתו שאין בבקשה ולא כלום. הנתבעים 1 ו- 3 הם אזרחי ותושבי ישאל, וברור שהתביעה נגדם תתברר בישראל. לטענת התובע, מקום מושבו של המבקש היה בישראל, כעולה מתכתובות שהוציא בדואר אלקטרוני בעת ניהול המו"מ ו/או ההסכמים בין הצדדים. לטענתו, לא ניתן להפריד את עניינם של הנתבעים 1 ו- 3 מעניינו של הנתבע 2 ועל כן יש לדון בתביעה נגדו בישראל. עוד נטען, כי המבקש הגיש בקשות שונות לבית המשפט בהן לא העלה טענת סמכות, ועל כן בית המשפט בישראל קנה סמכות לדון בתביעה. קביעה שמדובר בפורום לא נאות נעשית רק במקרים חריגים, והמבקש, לטענת התובע, לא עמד בנטל להוכיח שבית משפט אחר קנה סמכות, וכי באיזון בין הזיקות לפורום הישראלי לזיקות לפורום הזר, נוטה הכף לפורום הזר. זאת, לפי "מירב הזיקות"; הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות ושיקולים ציבוריים, לרבות הפורום שיש לו ענין אמיתי לדון בתובענה.

לטענת התובע, מקום כריתת החוזה בין המבקש לתובע היה גם בישראל. מקום עריכת המשא ומתן היה גם בישראל. זהות כל שלושת הנתבעים בישראל וכל הנתבעים אזרחי ישראל. לענין הציפיות הסבירות, טען התובע שמי שמקיים קשרים מסחריים ברחבי העולם חייב להיות מוכן לאפשרות שייתבע באחת הארצות איתן הוא מקיים יחסי מסחר. לטענת התובע, שאלת הפורום הנאות טעונה בירור עובדתי ולא ניתן להכריע בה בלי שהמבקש יחקר על תצהירו.

תשובה לתשובת התובע:

בתשובה לתשובה טען המבקש, שכשם שכתובתו של המבקש היתה בישראל בעת כתיבת הדואר האלקטרוני, היתה כתובתו של התובע בחו"ל, וההודעות נפתחו על ידו בחו"ל, ויש בכך כדי לחזק את טענת המבקש, שמדובר במעשה שנעשה מחוץ למדינת ישראל, וכי טענת התובע "מגוחכת בלשון המעטה". כמו כן, אף שמקום מושבו של המבקש בישראל, מקום מגוריו הקבוע באפריקה, בה הוא מנהל את עסקיו, ועל כן קיום ההתדיינות בישראל יכביד על המבקש. לטענתו, אין למבקש עסקים בישראל, ולכן אין לו ציפיה סבירה שיתבע בישראל, כאחת המדינות בהן הוא עושה עסקים.

דיון והכרעה:

אני דוחה את טענת התובע, כאילו אין המבקש רשאי לטעון ל"פורום לא נאות" משום שבית המשפט בישראל קנה סמכות כאשר המבקש הגיש בקשות ולא טען להעדר סמכות בהזדמנות הראשונה. מבלי לקבוע שהיה על המבקש לטעון את טענתו בשעת הגשת בקשות מקדמיות, הרי המבקש הסכים שיש לבית המשפט בישראל סמכות מקומית לדון בתובענה, אלא שלא ראוי שבית המשפט יפעיל את סמכותו, עקב "פורום לא נאות".

אני דוחה גם את הטענה שמשום שיש סמכות מקומית כלפי הנתבעים האחרים, יש לנהל את הדיון כלפי המבקש בישראל. כאמור, גם כלפי המבקש יש סמכות מקומית בישראל, אלא שהפורום לא נאות. מכל מקום, על פי רע"א 3144/03 אלביט נ' HAREFUAH SERVICE , כשמירב הזיקות קושר את התביעה לפורום זר והזיקה היחידה לישראל היא נתבעים תושבי ישראל, הפורום הטבעי לדון בתביעה הוא הפורום הזר. עניינם של הנתבעים 1 ו-3 ניתן להפרדה מעניינו של הנתבע 2, ומכל מקום, גם הנתבעים 1 ו- 3 טענו בכתב הגנתם להעדר סמכות בינלאומית, ורק העובדה שלא הגישו בקשה נפרדת בענין זה גורמת לכך שלא אכריע בטענה זו שלהם עכשיו.

אני דוחה את טענת התובע שיש לברר תחילה את העובדות לפני הכרעה בבקשה להעדר סמכות בינלאומית. לא מצאתי מחלוקת אמיתית על העובדות. אלה העובדות הצריכות לענין:

א. מקום מושבו של המבקש בישראל.

ב. לא נטען מטעם התובע כנגד טענת המבקש שהוא אינו מנהל עסקים בישראל, אלא בעיקר באפריקה.

ג. המשא ומתן התקיים בדואר אלקטרוני בין רוסיה לישראל, כאשר התובע ברוסיה והמבקש בישראל. בנסיבות אלה, אי אפשר לומר שהמשא ומתן התנהל רק במקום שבו פתח התובע את הדואר האלקטרוני. הוא התנהל גם במקום שבו פתח המבקש את הדואר האלקטרוני, דהיינו בישראל. איני מוצא את הטענה שהמשא ומתן מתנהל בשני צדי הדואר האלקטרוני כמגוחכת, בלשון המעטה, או בלשון ריבוי. גם כאשר נוהל המשא ומתן בתוכנת סקייפ, כנטען על ידי התובע, הוא נוהל בשני צדדי הקשר ביניהם, האחד בישראל והשני ברוסיה.

ד. העסק שהוא יסוד התביעה הוא כריית זהב במערב אפריקה.

ה. התובע שילם לטענתו 35,000,000 רובל לנתבע 1, על ידי העברה לחשבון ברוסיה. יותר מאוחר, הועבר סכום זה, לטענת התובע, לגרמינה, לצורך רכישת ציוד עבור חברה בסיירה ליאונה.

ו. התובע, לטענתו, פגש את המבקש בבריסל ונסע עימו לסיירה ליאונה, שם סיכמו הצדדים את הסיכומים שביניהם.

על פי עובדות אלה, מירב הזיקות של הסכסוך בין הצדדים אינו בישראל. ישראל הוא מקום מקרי שבו היה המבקש בעת המשא ומתן. המפגש בין הצדדים לא היה בישראל, הסיכום בן הצדדים לא היה בישראל. העסק המשותף לא נועד להתקיים בישראל. ממילא, אין עדים מישראל שנועדו להעיד על העובדות נשוא הסכסוך, מלבד הצדדים עצמם. כנראה, שמירב הזיקות הוא לפורום בסיירה ליאונה, שם סוכמו הסיכומים בין הצדדים ושם נועד להתבצע העסק המשותף.

אני דוחה את הטענה שהיתה למבקש ציפיה סבירה שיתבע בשל העסק הנדון בישראל, שכן לא נטען אפילו שהוא מקיים עסקים בישראל. בנסיבות תיק זה, אין לישראל ולשיטת המשפט הישראלית עניין אמיתי בתובענה בין צדדים שסיכומו בסיירה ליאונה אודות עסקים בסיירה ליאונה, לפי כספים ששולמו ברוסיה והועברו לגרמניה. עכל כן, ישראל אינה פורום נאות לדיון בתביעה זו. (רע"א 9810/05 Martin J. Hecke‏ נ' ‏Pimcapco Limited). המשאבים השיפוטיים בישראל מוגבלים, וקיום הליכים בישראל בעניינים בעלי זיקה חלשה אם בכלל לישראל, יבוא על חשבון מתדיינים אחרים, שזיקתם לפורום הישראלי חזקה יותר (רע"א 8327/05 צדיק נ' פנימי (14.9.05).

סיכום:

על פי כל האמור לעיל, אני קובע כי בית המשפט בישראל הוא "פורום לא נאות" לדיון בתביעת התובע כנגד הנתבע 2, ועל כן אני מוחק את התביעה כנגד הנתבע 2 בהעדר סמכות. התובע ישלם לנתבע 2 הוצאות משפט בסך 11,700 ₪.

ניתנה היום, כ"ד שבט תשע"ו, 03 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.