בבקשה לעיכוב וביטול צו הריסה מנהלי

המבקשת מחזיקה בשטח חקלאי המשמש כמשתלה בחלקה 34 בגוש 8767 בסמוך למושב מאור.

ביום 26/7/15 הוציאה המשיבה צו הריסה מנהלי כנגד המבנה החקלאי שמשמש את המבקשת, אשר לטענתה עשוי מבנייה קלה בדמות חממה או מנהרה חקלאית.

בבקשה לביטול הצו טוענת המבקשת כדלקמן:

-לאור תיקון 101 לחוק התכנון והבניה נקבע כי יש עבודות הפטורות מהיתר בניה ולטענת המבקשת הגם שהעבודות בוצעו כדין היא פטורה בכל מקרה מקבלת היתר. לטענת המבקשת המדובר במבנה חקלאי (חממה) שהגובה שלו אינו עולה על 4.5 מטר ומשכך אין צורך בקבלת היתר בניה.

-טענת שיהוי: המשיבה החליטה לנקוט בהליכים כנגד המבקשת שיהוי רב ללא כל סיבה.

- פגמים במתן הצו: תצהיר מהנדסת הוועדה מבוסס על עדות שמועה ועל טענות של המפקח שלא המציא תצהיר מטעמו. בנוסף, נטען כי בצו חסרים פרטים מהותיים בקשר לסוג המבנה ככל לטענתה של המבקשת פירוט זה היה מלמד על כך שלוועדה לא הייתה סמכות להוצאת הצו שכן לטענתה סמכות זו מסורה למשרד החקלאות.

עוד נטען, כי בעבר המקום נוהל ע"י הבעלים של המבנה שקיבלו רישיון עסק וכעת ללא סיבה מוצדקת מתעמרת המשיבה במבקשת שהינה השוכרת של המקום דבר אשר מהווה לטענתה "אכיפה בררנית".

לטענת המבקשת, השינויים שנעשו על ידה למבנה הינם שדרוגים קלים בלבד משיקולי בטיחות ונוחות. עוד לטענתה, כל מה שנדרש ממנה לעשות הוא לדווח בתום 45 יום מסיום השלמת העבודות על ביצוען ותו לא.

לטעת המבקשת, אי ביטול הצו עשוי לגרום לנזקים כספיים ולהוריד לטמיון את כל ההשקעה שלה במשתלה ללא סיבה ממשית.

תגובת המשיבה

המבקשת טוענת בבקשה כי נפל פגם בצו מאחר שהוא לא הופנה כנגד הבעלים של הנכס אלא כלפיה בתור שוכרת וכמי שבנתה את המבנה, ולשיטת המשיבה עניין זה לא יכול להוות פגם מאחר שהצו מופנה כלפי המבנה ולא כלפי הבעלים. בעניין זה מפנה המשיבה להוראות סעיף 238 א(ה) לחוק

הטענה כי תצהיר מהנדסת הוועדה מפי השמועה חסרת בסיס, שכן בתצהיר שלה צוין כי היא ביקרה בעצמה בנכס וגם המפקח. לטענתה, גם אם היא הייתה נסמכת על דברי המפקח אין בכך פסול שכן כבר נקבע בפסיקה שניתן להסתמך על דברי שכנים ובלבד שהבר אינו מהווה עניין שבמומחיות. מה גם, שלצו צורפו התמונות והתשריט של הנכס ולא יכולה להיות מחלוקת לגבי זיהוי הנכס.

לעניין הטענה כי המשיבה אינה הגורם המוסמך, נטען כי הטענה נטענה באופן כללי וללא פירוט מקורות החקיקה עליהן נסמכת הטענה. לטענת המבקשת, היא הגורם המוסמך להוציא צווי הריסה מנהליים מכח חוק התכנון והבניה והחור אינו מתיר למשרד החקלאות להוציא צווים כאלה והוא אינו אחראי על הפיקוח ואכיפת דיני התכנון והבניה.

הטענה כי המבנה אינו טעון היתר אין לה בסיס, שכן תקנות הפטור אינן חלות מאחר ומדובר ביציקת בטון שמעליה נבנה קירוי כאשר תקנה 28 לתקנות התכנון והבניה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר) חלה לגבי הקמת מבנה זמני ופריק מחומרים קלים בלבד.

לטענת המבקשת, יציקת שטח של כ-2,000 מ"ר וקירוי לצרכי משלה מסחרית אינו יכול להיכנס לגדר הפטור.

בנוסף, נטען כי לא מדובר בשימוש חקלאי אלא שימוש מסחרי כפי שעולה מהתמונות.

עוד נטען, כי לפי תקנות הפטור העבודות המבוצעות צריכות לתאום את הוראות התכניות החלות על המקרקעין. במקרה זה, תנאי זה לא מתקיים עקב השימוש המסחרי במקום החקלאי וגם מאחר שבהתאם לתכנית החלה קיים איסור לבנות מבנים עם רצפה מיציקת בטון. מה גם, שקיים חשד שהיציקה נבנתה בחלקה בתחום המוביל הארצי והכניסה אליו מכביש ראשי בניגוד להוראות ההיתר.

לגבי הטענה כי מדובר רק בשדרוג קל של המבנה, נטען כי הטענה לא נתמכה בראיות ואפילו לא בתמונות כאשר עובר לביצוע אותן עבודות היה מדובר בשטח קטן של רשת צל שמתחתיה גודלו צמחים ולא יציקת בטון ומבנה. זאת ועוד, נטען כי אותה רשת צל אף הוקמה ללא היתר.

הטענה כי קיים רישיון עסק למשתלה אינה נכונה וממילא אינה רלבנטית, שכן קיומו של היתר אינו מכשיר את הבניה ללא היתר.

לעניין האכיפה הבררנית, נטען שהטענה לא הוכחה בכלל והמבקשת לא הפנתה למקרים אחרים דומים.

לעניין מאזן הנוחות והנזקים שייגרמו למבקשת, נטען כי נפסק רבות כי אין משקל לשאלה זו בכל הקשור לביטולו או התלייתו של צו הריסה מנהלי שכמי שבנה ידע שהוא שם את כספו על קרן הצבי .

תשובת המבקשת לתגובת המשיבה

באופן כללי טענה המבקשת כי המדובר בצו מנהלי שלא נבדק בעניים משפטיות והיות ומדובר בצו מנהלי אין המבקשת נוטלת על עצמה את החובה להוכיח טענה כזו או אחרת.

לעניין רישיון העסק, נטען כי הבעלים של הנכס שהיא משלת "אל בוסטאן" אשר המבקשת נכנסת לנעליה קבלה רישיון עסק לצמיתות וכוחו יפה גם כיום אם כי פחות יפה ופחות בטיחותי.

באם למשיבה היו טענות ענייניות היה עליה לפעול להגשת כתב-אישום כמקובל ולאפשר לבחון את הטענות בבית-המשפט המוסמך.

הצו פגום בפגם מהותי היורד לשורשו של עניין גם מאחר שלא נטען כי בהעדר תצהיר של יו"ר הוועדה ניתן לטעון כי הוא לא עמד על כל הנתונים הרלבנטיים המחייבים הוצאת הצו.

עוד נטען, כי היה על יו"ר הוועדה לזמן את המבקשת לשימוע באם אותן עבודות שהסתיימו היו טעונות היתר. זאת ועוד, לטענת המבקשת מטרת הצו המנהלי היא למנוע "עובדות מוגמרות" דבר שאינו חל במקרה זה כאשר העבודות הסתיימו.

ביום 27/7/15 נתנה השופטת אסיף החלטה על עיכוב ביצוע הצו עד החלטה אחרת.

דיון והכרעה:

בפתח הדיון שהתקיים בפני הציגו לי הצדדים תמונות של "לפני" ו "אחרי" מהן עולה בבירור שמדובר כעת בחממה בריצוף יציקת בטון, בניגוד לריצוף מצע ואספלט שהיה לפני ביצוע העבודות.

החממה הקודמת פורקה ובמקומה חממה חדשה- אכן יפה הרבה יותר וגבוהה יותר.

גובה החממה, לרבות היריעות שמעל המוטות, מהקרקע ועד הקודקוד, עולה בהרבה על 4.5 מ' הנזכרים בתקנה 28 לתקנות התכנון והבנייה (עבודות ומבנים הפטורים מהיתר) תשע"ד- 2014 ובנוסף לא מדובר במבנה שהוא "חיפוי קרקע שקוף" כלשון התקנה. אין ממש בטענה שיש למדוד רק את גובה המוטות ולא את מה שעליהן, וגישה כזו מנוגדת לתכלית התכנונית שביסוד התקנות.

די בכך כדי שאקבע שהמבקשת אינה פטורה מקבלת היתר.

באשר לטענה שהיה צורך לערוך שימוע בטרם הוצאת הצו- אין לכך אחיזה בלשון סעיף 238 א' לחוק והטענה לא נתמכה בפסיקה.

באשר לטענה שהמבקשת פנתה למשרד החקלאות שייתן לה אישור, הרי משרד החקלאות יכול לתת אישורים כאוות נפשו אבל הללו אינם יכולים לבוא במקום היתר בנייה, באשר משרד החקלאות אינו מוסד תכנון לפי חוק התכנון והבנייה.

באשר לטענה של אכיפה בררנית- הוועדה הסבירה שעל הבנייה של המשתלה האחרת נודע לה בשלב מאוחר שלא איפשר מבחינת סד הזמנים שקבוע בחוק, הוצאת צו מנהלי, אך ננקטים הליכים אחרים.

בניגוד לטענת המבקשת- הצו הוצא כדין, למניעת עובדה מוגמרת- (ראה: רע 273/86 פרץ נ. יו"ר הוועדה- שם נקבע שמשמעות המונח הוא "יצירת עובדות בשטח") בתוך 60 יום מהשמת הבנייה כנדרש על פי החוק, ולאחר תצהיר מהנדסת הוועדה.

אין ממש בטענה המשונה שעל ראש הוועדה לתת תצהיר משל עצמו או לצאת לשטח וכיו"ב.

סיכומו של דבר – הצו ניתן כדין, היתר בנייה אין ועילה לביטול הצו איינה קיימת.

הבקשה נדחית והצו הזמני מבוטל.

המזכירות תמציא החלטה זו לצדדים.

ניתנה היום, כ"א אב תשע"ה, 06 אוגוסט 2015, בהעדר הצדדים.