27 יוני 2018

1. האם זכאים התובעים להפרש קצובת נסיעה לעבודה וממנה בגין התקופה מ- 9/12 ועד 6/15 ואם כן באיזה שיעור.

2. העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת -

א. התובעים הינם עובדי הוראה, מועסקים על ידי משרד החינוך כמורים ומלמדים בבית ספר אחווה ביפו.

ב. התובעות 1-3 מתגוררות בעיר טירה והתובעים 4-7 מתגוררים בעיר טייבה.

ג. עד לחודש ספטמבר 2012 קיבלו כל אחד מהתובעים קצובת נסיעה בסך 1,330 ₪ לחודש. החזר זה חושב על בסיס נסיעות בודדות בתחבורה הציבורית ובכפוף לתקרה.

ד. על מנת לקבל החזר קצובת נסיעה ממלאים התובעים, כמו כל עובדי ההוראה האחרים, מדי שנה טופס בקשה לקצובת נסיעה.

בהתאם לטפסי הבקשה, הגעה מביתם לבית הספר מצריכה שימוש בשלושה קווי אוטובוס: קו 13 מטירה/טייבה לכפר סבא; קו 149 מכפר סבא לתל-אביב; קו 10 פנימי בתל אביב.

כמו כן ציינו התובעים עלות של נסיעה פנימית במונית שירות מביתם למרכז העיר.

ה. החל מ- 9/12 משולמת לתובעים קצובת נסיעה בהתאם לחישוב הבא:

268 ₪ - חופשי חודשי מרחבי, כפר סבא - תל אביב יפו (הכולל את הקווים 149 ו- 10).

21.40 ₪ לכל יום עבודה לתובעות 1-3 (10.70 ₪ X 2 מטירה לכ"ס) ו- 25 ₪ לכל יום עבודה לתובעים 4-7 (12.5 ₪ X 2 מטייבה לכ"ס).

ו. בחודש עבודה מלא בן 21 ימי עבודה מקבלים התובעים כ- 700-800 ₪, הסכום המדויק תלוי במקום המגורים ובמספר ימי העבודה בפועל.

ז. התובעים לא מקבלים קצובת נסיעה בגין הצורך בשימוש במונית עד למרכז העיר.

ח. התובעים לא מקבלים קצובת נסיעה במהלך פגרות לימודים.

ט. בפועל מגיעים התובעים למקום העבודה ברכבם הפרטי.

3. התביעה הינה להפרש שבין 1,330 ₪ ל- 800 ₪ במכפלת מספר חודשי העבודה, בגין כל תובע.

4. בסיכומיהם טענו התובעים להפרש נמוך יותר בהתאם לעלות הנסיעה בפועל, כפי שיפורט בהמשך.

5. מטעם התובעים העידו כל התובעים ומנהלת בית הספר גב' חיאת אבו שמיס ומטעם הנתבעת העיד מר לירן גוטקין, חשב שכר במחוז תל אביב במשרד החינוך.

6. טענות התובעים –

א. החזר קצובת הנסיעה במשך שנים על סך 1,330 ₪ נקבע בסעיף 3 להסכם הקיבוצי.

ב. שינוי מדיניות תשלום קצובת הנסיעה בוצע באופן חד צדדי על ידי הנתבעת במהלך שנת 2012.

ג. הסתדרות המורים מתנגדת בתוקף לשינוי המדיניות והכריזה על סכסוך עבודה בנושא זה.

עד למועד הגשת התובענה לא נענתה דרישת ההסתדרות להמשך קבלת קצובת הנסיעה כפי שהיה נהוג בעבר ולא ננקטו צעדים ארגוניים על ידי הסתדרות המורים.

ד. התובעים הוכיחו את מסלולי הנסיעה שלהם, לרבות הנסיעה הפנימית של כל אחד מהם מהבית ועד לתחנת האוטובוס הקרובה ביותר.

המבחן הקובע אינו אם התובעים משתמשים בפועל בתחבורה ציבורית או לא.

ה. לתחשיב הנתבעת יש להוסיף את עלות הנסיעה הפנימית מהבית עד לתחנת האוטובוס בסך 6.90 ₪ לכל כיוון.

כמו כן יש לחשב את קצובת הנסיעה לפי 22 ימים בחודש, שכן התובעים עובדים באופן קבוע 5 ימים בשבוע.

לפיכך התובעות 1-3 זכאיות ל- 1,042.4 ₪ בחודש והתובעים 4-7 זכאים ל- 1,121.6 ₪ לחודש.

ו. הנתבעת מסתמכת על דוחות 2014 בלבד, אשר דווחו באופן שגוי כיוון שפקיד בגזברות הנתבעת הורה למנהלת שלא לחשב נסיעות פנימיות. טענה זו אושרה על ידי גב' אבו שמיס.

ז. יש לדחות את עמדת הנתבעת כפי שהעיד עליה מר גוטקין, לפיה הנתבעת לא לקחה בחשבון נסיעה פנימית במונית גם אם לא קיים קו תחבורה ציבורית מהבית עד לתחנת האוטובוס הקרובה, ואין רלבנטיות למרחק מהבית עד לתחנת האוטובוס הקרובה.

7. טענות הנתבעת –

א. מקור הזכות לתשלום קצובת נסיעה לעובדי הוראה בשירות המדינה הוא תקנון שירות עובדי ההוראה והוראות החשב הכללי מס' 13.4.2 (להלן: "הוראות החשב הכללי") (נספחים א' ו- ב' לתצהירו של מר גוטקין).

ב. הוראות החשב הכללי קובעות כללים לחישוב קצובת הנסיעה:

1. קצובת הנסיעה תשולם בהתאם לתעריפי התחבורה הציבורית בקווים עירוניים ובין עירוניים.

2. קצובת הנסיעה תשולם ללא תלות בתדירות התחבורה הציבורית.

3. קצובת הנסיעה תשולם על פי התעריף הזול ביותר.

4. בקווים אשר בהם קיים כרטיס "חופשי חודשי מרחבי" העובד זכאי לקצובת נסיעה שלא תעלה על מחיר כרטיס חופשי חודשי.

5. עובד אשר נדרש גם לכרטיס חופשי חודשי וגם לנסיעות בין עירוניות קצובתו תחושב על בסיס חופשי חודשי ועלות הנסיעות הבין עירוניות בהתאם למספר ימי העבודה בפועל.

ג. עד לשנת 2011 קיבלו התובעים החזרי נסיעות בהתאם למחיר נסיעות בודדות בתחבורה הציבורית. בשנת 2011 נערכה רפורמה בתחבורה הציבורית והונהגו כרטיסי חופשי חודשי במרחבים נוספים ובין ערים שונות ולפיכך הוזלה עלות הנסיעה בתחבורה ציבורית של העובדים למקום מגוריהם.

ד. הפחתת קצובת הנסיעה קיבלה אף את הסכמת הארגון היציג, ההסכמה היתה כי בשנת תשע"ב ודהיינו מיום 1.9.11 ועד ליום 31.8.12 תמשיך קצובת הנסיעה של עובדי ההוראה להשתלם בהתאם לכללים אשר נהגו בשנת הלימודים תשע"א. בכפוף לכך בוטל סכסוך העבודה (נספח ד' לתצהיר מר גוטקין).

ה. למעשה התובעים מודים בסיכומיהם כי חישוב קצובת הנסיעה לתקופה הרלבנטית נעשה כדין על בסיס חופשי חודשי, הטענה שנותרה הינה תביעת התובעים לקבל תשלום עבור נסיעה במונית שירות מביתם לתחנת האוטובוס הקרובה.

ו. יש לדחות את טענת התובעים לקבלת תשלום בגין נסיעה במונית השירות מהטעמים הבאים:

מוניות שירות אינן בגדר תחבורה ציבורית רשמית; התובעים לא הציגו כל ראייה המצביעה כי מונית השירות הנטענת היא כזו המופעלת מכח סעיף ג' 1 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] (להלן: "פקודת התעבורה"), אשר ניתן לראות בה משום תחבורה ציבורית הפועלת בקו מסוים; לא הוכח כי לאותן מוניות שירות מסלול הסעה קבוע; לא הוכח התעריף של המונית והקבלות אשר צורפו לא ניתנו עבור נסיעות בפועל.

ז. התובעת 1 אישרה כי קיימת תחבורה ציבורית מביתה אשר יוצאת מוקדם בבוקר; התובעת 2 העידה כי היא הולכת ברגל עד לתחנת האוטובוס הקרובה; התובעת 3 ציינה כי נסעה בעבר בתחבורה ציבורית מביתה; התובעת 4 העידה כי מונית השירות עצמה נמצאת במרחק הליכה של 7-8 דקות מביתה; התובעת 5 הינה שכנתו של תובע 7 וקו 568 קרוב לביתה; גם תובעת 6 ציינה כי היא מכירה את קו 568 אך הוא יוצא מוקדם בבוקר; כך אף תובע 7.

לפי הוראות החשב הכללי קצובת הנסיעה אינה תלויה בתדירות הקווים.

ח. התובעים לא הוכיחו מה המרחק מביתם עד לתחנת האוטובוס הקרובה לביתם.

ט. אף אם יקבע כי התובעים זכאים לקצובת נסיעה המבוססת גם על עלות מונית השירות, הרי שמכל מקום התחשיב כפוף לתקרה של 1,330 ₪.

כמו כן נפל פגם בתחשיב התובעים המבוסס על 22 ימים ולא נלקחו בחשבון חופשות, חגים ומחלה. כמו כן תובעת 4 עובדת ארבעה ימים בשבוע.

ההכרעה –

8. זכאות עובדי הוראה במשרד החינוך לקצובת נסיעה לעבודה וממנה מעוגנת בתקנות שירות עובדי הוראה והוראות החשב הכללי.

קצובת הנסיעה כפופה לתקרה, שבענייננו הינה 1,330 ₪.

9. התובעים קיבלו קצובת נסיעה בגובה התקרה עד חודש ספטמבר 2012.

10. בסיכומיהם מסכימים התובעים כי תשלום קצובת הנסיעה מחושב כדין החל מהיציאה מטירה/טייבה באמצעות קו 13, אלא שלטענתם הם זקוקים למונית מביתם עד לקו 13 או תחבורה אחרת.

11. אין מחלוקת כי ככל שחל הסדר "חופשי חודשי" או "חופשי חודשי מרחבי" זכאים התובעים לקצובת נסיעה שלא תעלה על מחיר כרטיס חופשי חודשי בהסדרים אלה.

על פי סעיף 4.1.7 לחוזר מנכ"ל:

"עובד אשר לצורך נסיעותיו נזקק לכרטיס "חופשי חודשי" וגם לנסיעות בין-עירוניות, זכאי הן לקצובת נסיעה כמחירו של כרטיס "חופשי חודשי" והן לנסיעות על בסיס יומי, וזאת עד לתקרה של 1,330 ₪ לחודש".

12. התובעים מקבלים החזר הוצאות נסיעה כדין על פי כללים אלה החל מחודש ספטמבר 2012.

13. טענת התובעים כי השינוי על פי הסדר "חופשי חודשי" או "חופשי חודשי מרחבי" נעשה בצעד חד צדדי ולמרות התנגדות הארגון היציג נטענה בעלמא ולא הוכחה.

יתירה מכך, לתצהיר מר גוטקין צורף פרוטוקול ישיבת תיווך בפני הממונה על יחסי העבודה מיום 14.5.12, המתייחסת לסכסוך העבודה מיום 23.4.12 בדבר שינויים בשנת הלימודים תשע"ב בהחזר תשלום הוצאות הנסיעה לעובדי הוראה.

בהתאם להסכמה "בשנת הלימודים הנוכחית (תשע"ב) - החל ביום 1.9.11 ועד ליום 31.8.12 - יחזור המצב, לגבי החזר הוצאות נסיעה או תעריפי נסיעה, לקדמותו, יחידת החשב משרד החינוך תפעל ליישם האמור (לפי שיטת התשלום שהיתה נהוגה בשנת תשע"א)".

בהתאם ההסתדרות ביטלה את סכסוך העבודה והודעת השביתה.

(נספח ד' לתצהיר גוטקין).

לא הוצג סכסוך עבודה נוסף.

14. המחלוקת שנותרה איפוא מצטמצמת לשאלה האם זכאים התובעים להחזר הוצאות נסיעה במונית שירות מביתם עד לתחנת האוטובוס הקרובה לביתם ובאיזה שיעור.

15. על פי הפסיקה, הזכאות להחזר הוצאות נסיעה תלויה במבחן ההיזקקות לתחבורה ציבורית:

"...יוטעם, כי "מבחן ההִזקקות" לתחבורה ציבורית אינו מותנה בקיומה של תחבורה ציבורית פעילה בשטח שבין מעונו של העובד לבין מקום עבודתו. במקרה דנן הובהר כי לא היתה תחבורה כזאת, וככל שהמשיב היה מרים את נטל ההוכחה לעניין הִזקקותו לתחבורה, לא היה בכך כדי לשלול את זכאותו לקצובת נסיעה. בדומה, המעסיק לא נדרש לבדוק האם העובד נסע לעבודה ברכבו, באוטובוס, באופניים או לעיתים צעד ברגליו. כל שנדרש לבחון הוא האם העובד זקוק לתחבורה על פי אמות מידה אובייקטיביות של מרחק. מדובר אם כן במבחן רחב וגמיש, שכאמור אינו מתקיים במקרה שלפנינו".

[ע"ע 100/06 עיריית טירה – עבד אלרחמן קשוע (22.5.06) (להלן: "ענין קשוע")]

16. מכאן שהזכאות לקצובת נסיעה קיימת גם לעובד שאינו נזקק לתחבורה ציבורית ובלבד שעל פי אמות מידה אובייקטיביות של מרחק הוא זקוק לתחבורה ציבורית על מנת להגיע למקום עבודתו.

בענין קשוע, שעסק בזכאות לקצובת נסיעה לעובדי הרשויות המקומיות, נקבעה החזקה כי עובד המתגורר במרחק שאינו עולה על 500 מ' ממקום עבודתו אינו זקוק לתחבורה על מנת להגיע לעבודתו.

נקבע כי המרחק בין מעונו של העובד למקום עבודתו מהווה את אמת המידה המרכזית לצורך הקביעה אם התקיים מבחן ההזקקות.

17. לפיכך, ככל שהתובעים יוכיחו כי המרחק בין מעונם לתחנת האוטובוס הקרובה עולה על 500 מ', הרי שהם זכאים לקצובת נסיעה אף לקטע זה של הדרך, בין אם קיימת תחבורה ציבורית בין אם לאו, בין אם הם משתמשים בתחבורה ציבורית בין אם לאו.

18. כאן המקום להעיר כי טענת הנתבעת, לפיה לא קיימת זכאות לקצובת נסיעה במקום בו לא קיימת תחבורה ציבורית, עומדת בניגוד להוראות סעיף 4.1.12 להוראת החשב הכללי לפיה:

"עובד אשר מתגורר ביישוב שבו לא מתקיימת תחבורה ציבורית, ואשר משתמש באמצעי חלופי אחר לנסיעה ביישוב עד לכביש הראשי בדרכו לעבודה, יהיה זכאי לכרטיס חופשי חודשי בסך של 150 ₪ בגין נסיעות אלה".

19. מקובלת עלינו טענת הנתבעת כי התובעים לא הוכיחו את המרחק מביתם לתחנת האוטובוס הקרובה וכל שטענו הוא כי הם נזקקים למונית לצורך הגעה לתחנת האוטובוס.

20. התובעת 1 גרה בטירה והעידה כי היא נוסעת לעבודה ברכב שלה, שכן לו היתה משתמשת בתחבורה ציבורית היתה צריכה לצאת מהבית בשעה 05:30 והדרך לוקחת לה 3 שעות, כך:

"ש. את נוסעת במונית שירות כל יום?

ת. אני בדר"כ כשאני נוסעת ליפו, בדרך כלל אני נוסעת באוטו שלי, אני נוסעת לבד באוטו שלי. אני לא מוכנה לצאת מהבית שלי בחמש-חמש וחצי אם אני הולכת בתחבורה ציבורית".

(פרוטוקול עמ' 23 ש' 16-18).

עוד העידה כי היא עובדת 5 ימים בשבוע.

כשנשאלה על מונית השירות השיבה:

"ש. כשאת מדווחת שאת נוסעת תמורת 6.40 מהבית למרכז העיר, באיזה תחבורה את משתמשת?

ת. למרכז העיר היה לנו מונית ולפני כשנתיים יש מטרופולין חדש, קו חדש בטירה.

ש. על קו 561 שמעת?

ת. כן. זה מכפר סבא לתחנה מרכזית.

ש. יש גם קו שעושה סיבוב מטירה טייבה ישירות לת"א, שמעת עליו?

ת. כן.

ש. קו 561, איפה הוא עובר בטירה בדיוק?

ת. זה רק מרחוב ראשי ואני לא יכולה לנסוע בו, זה מאוד רחוק לבית שלי".

(פרוטוקול עמ' 24 ש' 9-19).

21. תובעת 2 גרה בטירה והעידה בענין זה:

"ש. מונית השירות שהיית לוקחת מטירה לטירה...

ת. מהבית שלי לתחנת האוטובוס, יש מרחק גדול...

ש. איפה את גרה בטירה?

ת. ליד בי"ס טומשין. צריך להמשיך בפנים עד הסוף.

המרחק שבין הבית שלי לטומשין זה יותר מקילומטר.

ש. והיית לוקחת את המונית שירות מ...

ת. אני לא לוקחת מונית שירות, אני הולכת ברגל עד התחנה בטומשין.

ש. ומשם את לוקחת מונית שירות?

ת. כן.

אני מסבירה: מהבית שלי אני הולכת ברגל עד התחנה של טומשין. שם אני לוקחת מונית שירות עד כפר סבא.

לשאלתך, מונית השירות הזו עולה... (מעיינת בתצהיר) אני לא זוכרת.

ש. 10 או 5 ₪?

ת. אני צריכה לחשב את זה. זה בערך 7 ₪".

(פרוטוקול עמ' 10 ש' 6-19).

בהמשך הבהירה התובעת 2 כי לרוב היא נוסעת לעבודה ברכבה הפרטי וכי היא עובדת 5 ימים בשבוע.

22. תובעת 3 גרה בטירה והעידה כי היא נוסעת ברכבה הפרטי ובעבר ניסתה לצאת בתחבורה הציבורית והגיעה מאוחר.

התובעת לא ציינה מה המרחק מביתה לתחנת האוטובוס הקרובה.

תובעת 3 עובדת 5 ימים בשבוע.

23. תובעת 4 גרה בטייבה והעידה כי היא נאלצת לקחת מונית שירות לרחוב הראשי. מביתה עד למונית שנמצאת ברחוב 24 יש מרחק של 7-8 דקות. המונית ממשיכה לפעמים לכ"ס אם יש נוסעים ואז המחיר שונה.

התובעת נשאלה על קו 568 והשיבה:

"קו 568 זה לא רלבנטי לאשה נשואה עם ילדים קטנים".

(פרוטוקול עמ' 13 ש' 18)

תובעת 4 עובדת 5 ימים בשבוע.

24. תובעת 5 גרה בטייבה ועובדת 4 ימים בשבוע.

היא העידה כי היא שכנתו של תובע 7, כי היא מגיעה ברכבה הפרטי וכי היא אמא לשלושה ילדים ואם תחכה לאוטובוס תגיע לעבודה בשעה 10:30 ולא רלבנטי מבחינתה לצאת בשעה 05:10.

את הטפסים להחזר הוצאות נסיעה היא ממלאת לפי הרשום באינטרנט.

תובעת 5 לא ציינה מה המרחק מביתה לתחנת האוטובוס הקרובה.

25. תובעת 6 גרה בטייבה ועובדת 5 ימים בשבוע וגם היא נוסעת לעבודה ברכבה הפרטי ואף היא ממלאת את הבקשות להחזר הוצאות נסיעה לפי התעריפים באינטרנט.

היא גרה בשכונה הדרומית, באותו אזור שבו מתגורר תובע 7.

כאשר נשאלה על קו 568 השיבה:

"אני מכירה, אבל זה יוצא יותר מוקדם, ואני אמא ל- 5 ילדים ולא יכולה לצאת כל כך מוקדם. כל החיים שלי על הכבישים, שעתיים בהלוך ושעתיים בחזרה. המשכורת שלי לא מספיקה לשלם למדינה את הדוחות שאני מקבלת, כל פעם דוחות מצלמת מהירות. אם יעבירו אותי שאני אלמד בטייבה זה יהיה יותר טוב ואני לא מגיעה לפה בכלל, אני לא מבקשת מוניות".

(פרוטוקול עמ' 17 ש' 12-15).

גם תובעת 6 לא ציינה מה המרחק מביתה לתחנת האוטובוס הקרובה.

26. תובע 7 גר בטייבה, וכשנשאל על מקום מגוריו העיד:

"ש. אתה גר ליד העירייה, המשטרה, ביה"ס?

ת. בטייבה יש כביש ראשי שזה טבעת ורק לשם מגיע האוטובוס. האוטובוס לא מגיע פנימה.

אני גר בשכונות הדרומיות – ואד אל עסאד.

ש. זה קרוב לכביש 444?

ת. לא. זה רחוק.

ש. זה קרוב לשיח מסעוד?

ת. לא. זה רחוק.

ש. זה קרוב לצומת טייבה?

ת. גם לא. זה שכונה דרומית פנימה. זה קרוב לקצה השני של איזור התעשייה.

ש. על קו 561 שמעת?

ת. אין 561 בטייבה, יש קו 568 שהוא יוצא ב- 05:10.

561 זה מכ"ס לפ"ת.

ש. אבל 568?

ת. זה מטייבה לת"א והוא יוצא ב- 05:10.

ש. אתה ידעת עליו בעת שמילאת את קצובת הנסיעה?

ת. כן ידעתי. אבל אני לא חייב לצאת ב- 05:10".

(פרוטוקול עמ' 7 ש' 24 - עמ' 8 ש' 11).

27. אין די בטענה כי התובעים נזקקים למונית שירות על מנת להגיע לתחנת האוטובוס הקרובה כדי להוכיח היזקקות לתחבורה ומהו המרחק מביתם לתחנת האוטובוס.

28. אלא שסיוע להוכחת ההיזקקות ניתן למצוא בעדות מר גוטקין, אשר אישר כי על פי הבדיקות שלו לא היה לתובעים תחבורה ציבורית מביתם, כך:

"ש. טירה וטייבה הן ערים שאין בהן תחבורה ציבורית כמו שיש בת"א למשל, התחבורה הציבורית לא מגיעה לכל מקום, נכון?

ת. נכון.

ש. וזה גם עולה מהבדיקות שלך.

ת. נכון.

ש. אתה מסכים איתי שלתובעות לא היה שירות של אוטובוס שיסיע אותם מהבית ועד לתחנה?

ת. נכון".

(פרוטוקול עמ' 29 ש' 13-19)

עוד אישר מר גוטקין כי כיום פועלים בטירה ובטייבה קווי תחבורה ציבורית, ולכן מ- 1/16 הוסף החלק של הנסיעה מהבית למרכז העיר בתחבורה הציבורית, כך:

"ש. אני מניח שאחרי שהובא לידיעתך נושא קיומם של תחבורה ציבורית אוטובוסית בתוך שתי הערים, שיניתם את החישובים שלכם בהתאם?

ת. אנחנו שינינו חישובים בהמשך, אני לא יודע מתי התחילו הקווים הפנימיים, לא זוכר תאריכים מדויקים. היו עוד שינויים בהמשך, שלא קשורים לתביעה למיטב ידיעתי, ב- 1/16 והוסף החלק של הנסיעה מהבית למרכז העיר בתחבורה הציבורית".

(פרוטוקול עמ' 30 ש' 10-14)

29. כלומר מעדותו של מר גוטקין עולה כי הנתבעת אישרה כי התובעים עומדים במבחן ההיזקקות לתחבורה מביתם ועד למרכז העיר.

30. אנו ערים לכך כי בהמשך עדותו ציין מר גוטקין כי הלקיחה בחשבון של הנסיעה מהבית למרכז העיר לא שינתה לכל התובעים את קצובת הנסיעה, וזאת מהטעם כי עם כניסת התחבורה הציבורית למרכז העיר התווסף קו חדש מאזור המשולש שנכנס לעיר ומגיע עד תל-אביב.

31. אלא משתביעה זו מתייחסת לתקופה שעד 9/15, אין מקום לקחת בחשבון את השינויים בתחבורה מ- 1/16.

כמו כן אין מקום לטענות הנתבעת באשר לקו 568 ולבחינת שעות הפעילות של הקו (כטענת התובעים) משבתקופה הרלבנטית הקו לא פעל בתוך העיר והנתבעת לא ערכה את תחשיב הוצאות הנסיעה של התובעים בהתאם לקו זה.

32. המסקנה הינה כי הוכח כי התובעים נזקקים לתחבורה מביתם ועד לתחנת האוטובוס ויש להוסיף גם חלק זה לתחשיב.

33. התובעים טענו כי יש להוסיף את עלות הנסיעה במונית שירות בסך של 6.90 ₪.

טענה זו נדחית על ידינו מהטעמים הבאים:

ראשית, התובעים לא הוכיחו את עלות הנסיעה במונית השירות, משהקבלות שהומצאו על ידם מתייחסות לנסיעות בשעות הערב ובעלויות שונות.

שנית, התובעים לא משתמשים במונית שירות ומכל מקום תשלום קצובת הנסיעה צריך להיעשות על פי מחירי תחבורה ציבורית.

34. הצדדים לא הוכיחו מהי עלות נסיעה פנימית בטירה ובטייבה, מה גם שבתקופה הרלבנטית לא היה קו תחבורה ציבורית בתוך העיר, אלא שאין בכך כדי לדחות את התביעה.

35. המסקנה הינה כי תשלום קצובת הנסיעה בגין קטע זה של הדרך צריך להיערך על בסיס תחבורה עירונית בכל עיר אחרת שבה קיימת תחבורה ציבורית, ובהתאם למספר הימים בפועל שעבד כל אחד מהתובעים בתקופה הרלבנטית או על בסיס חופשי חודשי עירוני, לפי הזול מביניהם (וזאת בנוסף להחזר בגין קו 13).

למען הסר ספק, בימי היעדרות כגון מחלה, חגים וחופשות, לרבות החופש הגדול, אין התובעים זכאים להחזר הוצאות נסיעה.

36. הצדדים יגישו תחשיב של קצובת הנסיעה על בסיס תחבורה ציבורית בגין קטע הדרך מבית התובעים עד לתחנת האוטובוס עד ליום 15.7.18 על בסיס הקבוע לעיל.

לאחר מכן יינתן פסק דין משלים.

פסק הדין המשלים יתייחס אף לשאלת ההוצאות.

37. התיק יעלה לעיוני ביום 17.7.18.

ניתן היום, י"ד תמוז תשע"ח, (27 יוני 2018), בהעדר הצדדים.