1. בפניי תביעה לשיפוי התובעת על ידי הנתבעת בגין תשלומים שהתובעת שילמה עקב תביעה שהוגשה נגדה על ידי לקוח בארה"ב. לטענת התובעת, על הנתבעת להשיב לה כספים אלו לאור כך שהיא ביטחה אותה בזמנים הרלבנטיים בפוליסת ביטוח מסוג אחריות מקצועית.

הנתבעת דחתה את דרישת התובעת בטענה של העדר כיסוי ביטוחי.

הצדדים:

1. התובעת הנה חברה העוסקת במשלוחים בינלאומיים (להלן: "התובעת" או "סוניגו").

הנתבעת הינה מבטחת שהתאגדה כדין בישראל (להלן: "הנתבעת" או "הראל").

הפוליסה:

1. הנתבעת ביטחה את התובעת בביטוח אחריות מקצועית באמצעות פוליסה שכונתה בכותרתה: "COVER NOTE NO. 7507", ואשר תוקפה החל ביום 01.08.12 והסתיים ביום 31.07.13 (להלן: "הפוליסה" או "פוליסת הביטוח") (הפוליסה צורפה כנספח א' לתצהיר התובעת).

העדים:

1. מר שמואל מנטינבנד הנו סמנכ"ל שיווק ומכירות אצל התובעת, אשר נתן תצהיר עדות ראשית מטעמה ונחקר עליו במסגרת הליך ההוכחות (להלן: "מר מנטינבנד").

הגברת סיגל איפרגן הנה מנהלת מחלקת תביעות ימי/אווירי ברמון גרניט, סוכנות לביטוח ימי (להלן: "רמון" או "רמון גרניט"), המתמחה, בין היתר, בביטוחי אחריות מקצועית. רמון גרניט מייצגת את הנתבעת (הראל) מול המשלחים הפועלים בארץ בפוליסות אחריות מקצועית. הגב' סיגל איפרגן נתנה תצהיר עדות ראשית מטעם הנתבעת ונחקרה עליו במסגרת הליך ההוכחות (להלן: "הגב' איפרגן").

רקע כללי:

1. בין התובעת לנתבעת נחתם הסכם ביטוח מסוג פוליסת אחריות מקצועית, כאמור, אשר תחילתו ביום 01.08.12 וסיומו ביום 31.07.13 .(להלן: "תקופת הפוליסה" או "תקופת הביטוח").

התובעת התקשרה בהסכם עם לקוח, מר גרג רומן (להלן: "מר רומן" או "גרג רומן"), לשם משלוח תכולת ביתו מישראל לארה"ב. ביום 29.10.12 פקד הוריקן את נמל ניו-יורק והקונטיינר בו הייתה תכולת ביתו של מר רומן, אשר נארזה ע"י התובעת, הוצף ולתכולה נגרם נזק מלא.

1. מר רומן שלח מכתב דרישה ביום 08.04.13, באמצעות משרד עורכי-דין אמריקאי, לתובעת ולסוכנות הביטוח "אטלס", אשר אמורה הייתה לבטח את רכושו, והוא תבע פיצויים בסך של 53,643 דולר (להלן: "מכתב הדרישה") (מכתב הדרישה צורף כנספח ב' לתצהיר מר מנטינבנד מטעם התובעת).

בנובמבר 2013 מר רומן הגיש תביעה בבית-משפט אמריקאי כנגד התובעת. הנתבעת, הראל, סירבה לטפל בעניין בטענה, כי הביטוח אצלה כבר אינו בתוקף וכי אין כיסוי ביטוחי.

1. התובעת פנתה למשרד עו"ד אמריקאי וכן למשרד עו"ד בארץ. בהמלצת עורכי הדין האמריקאים, נחתם הסכם פשרה במסגרת ההליך המשפטי עם מר רומן (להלן: "הסכם הפשרה"), במסגרתו שילמה התובעת למר רומן פיצוי בסך של 15,000 דולר (הסכם הפשרה צורף כנספח ג' לתצהיר התובעת).
2. ביום 09.06.15 שלחה הנתבעת לתובעת מכתב, בו דחתה את בקשת התובעת להפעלת הפוליסה (המכתב צורף כנספח ד' לתצהיר התובעת). מכאן נולדה התובענה דנן.
3. השאלה העיקרית העולה מתביעה זו, בכל הנוגע לפוליסה מסוג CLAIMS MADE -אחריות מקצועית, הנה האם קמה חובה של המבוטח להודיע למבטחת אודות התביעה של צד ג' כלפי המבוטח בזמן תקופת הביטוח, או שכל עוד הוגשה דרישה או תביעה (מחלוקת נוספת הנה האם מדובר בדרישה או בתביעה) מטעם צד ג' כלפי המבוטח בתקופת הפוליסה- די בכך ואין נפקות למועד מסירת ההודעה למבטחת ?

תמצית טענות הצדדים:

תמצית טענות התובעת:

1. לטענת התובעת, היא רכשה אצל הנתבעת פוליסת ביטוח לכיסוי תביעות מסוג אחריות מקצועית. תוקף הפוליסה היה מיום 1.8.12 ועד ליום 31.7.13. למטען שנשלח על ידה עבור הלקוח גרג רומן, נגרם נזק עקב סופת הוריקן בנמל היעד בניו-יורק והוא דרש פיצוי בגין הנזק שנגרם לו. אותו לקוח אף תבע את התובעת בבית משפט בארצות הברית, ובעקבות כך במסגרת הסדר פשרה שילמה לו התובעת סך של 15,000 $. לטענת התובעת, היא זכאית לשיפוי מהנתבעת בגין התשלומים וההוצאות שהוציאה בעקבות תביעת הלקוח. משסירבה הנתבעת לשפות את התובעת הוגשה תביעה זו.

דרישה או תביעה:

1. לטענת התובעת, מכתב הדרישה מיום 08.04.13 מהווה "דרישה" או "CLAIM" ע"פ לשון הפוליסה. הפוליסה, לטענתה, מציינת במפורש, כי הנתבעת מתחייבת לפצות את התובעת בגין כל סכום אותו תשלם התובעת לצד שלישי בגין כל דרישה שתופנה אליה (אל המבוטחת) בתקופת הביטוח (עמוד 3 לפוליסה).

מגמת הפסיקה, לטענתה, הינה פרשנות רחבה של המונח "תביעה" בפוליסות ביטוח אחריות. התובעת מפנה בעניין זה לת"א (ת"א) 47033/08 סלי לויסון נ' אריאל פופר וכן לספרו של י. אליאס, דיני ביטוח, כרך ב', עמ' 1151.

מועד מתן ההודעה למבטחת:

1. לטענת התובעת, אין כל רלבנטיות לשאלה האם התובעת הודיעה לנתבעת אודות הדרישה במהלך תקופת הביטוח, אלא לכל היותר, בכל הנוגע לפגיעה ביכולת הנתבעת להתגונן עקב כך. לטענתה, היא הודיעה בעל-פה לנתבעת אודות האירוע בזמן תקופת הביטוח, אך לא עלה בידה להביא ראיה בעניין זה.
2. התובעת מפנה בעניין זה לת"א (חי') 26981/00 יובל נ' סאהר וכן לת"א (חי') 643/00 אנוליק נ' קיבוץ מלכיה. כמו כן, לטענתה, סעיפים 22 ו-24 לחוק חוזה הביטוח, תשמ"א- 1981 (להלן: "חוק חוזה ביטוח" או "החוק") עוסקים בשאלת חובתו של מבוטח להודיע למבטחת אודות קרות מקרה הביטוח ובנפקות ובתוצאות של אי קיום חובות אלה, וכן כי הנתבעת לא הייתה רשאית להתנות את תשלום תגמולי הביטוח במתן הודעה במועד כזה או אחר, שכן מדובר בהתניה אסורה ובניגוד להוראות חוק חוזה ביטוח.
3. לטענתה, בענייננו לא נגרם לנתבעת נזק עקב קבלת ההודעה באיחור. הנתבעת אף לא הביאה ראיה לקשיים שנוצרו לה עקב מסירת ההודעה באיחור (בש"א (י-ם) 8980/01 הפניקס נ' נחושתן וכן ע"א (ת"א) 1492/93 גולדברג נ' מגדל וכן ע"א (מחוזי- ת"א) 215/91 הסנה נ' אסולין).
4. לחילופין, תניה זו לפיה קיימת לכאורה לתובעת חובה לפנות לנתבעת בזמן תקופת הביטוח, כלל לא הובאה לידיעת התובעת. מר מנטינבנד כלל לא נחקר בעניין זה והנתבעת לא סתרה את טענתו. כידוע על המבטחת להסב את תשומת לב המבוטח לסייגים הקיימים בפוליסה (ע"א 4819/92 אליהו נ' ישר).

סעיף 29 לחוק חוזה ביטוח:

1. כטענה חלופית, לטענת התובעת, יש להפעיל את סעיף 29 לחוק. התובעת מפנה בעניין זה לע"א 11081/02 דולב נ' קדוש.

סבירות הסכם הפשרה:

1. טענת הנתבעת, כי לא היה על התובעת להגיע לפשרה במסגרת ההליך המשפטי עם מר רומן הנה חסרת תום-לב, שעה שהנתבעת הפנתה גבה אל התובעת. כך גם לא הגיוני, כי התובעת תתייעץ עם הנתבעת בעניין זה לאחר שהנתבעת הודיעה לה חד משמעית, כי אין בכוונתה לעמוד לצדה.

בכל מקרה, הנתבעת לא הביאה כל ראיה לעניין אי סבירות הפשרה כטענתה. הנטל הוא על הנתבעת בעניין זה להוכיח אחרת, כפי שעולה מנוסח סעיפי החוק (סע' 22 ו-24 לחוק). כך גם טענה זו לא נטענה במכתב הדחייה והנתבעת מנועה מלהעלותה כעת.

1. מציינת התובעת, כי עקב תקלה אצלה לא הוצא ביטוח לרכושו של מר רומן (סעיף 8 לתצהיר מר מנטינבנד) אשר העלה טענות כנגדה וכנגד סוכנות הביטוח "אטלס". לטענתה, הגיוני היה מצדה לקנות סיכון ולשלם חלק קטן מסכום התביעה שם, למרות שהתובעת סברה כי היא לא התרשלה.

הנזקים:

1. לטענת התובעת, על הנתבעת לשאת בכל ההוצאות שנגרמו לה, כולל בגין שכ"ט עורכי-דינה וכל הוצאה אחרת אותה היא הוציאה בקשר לניהול ההליך של מר רומן, כדלהלן:

בהתאם להסכם הפשרה, שילמה התובעת למר רומן 15,000 דולר וביום 31.12.14 העבירה התובעת בפועל למר רומן סכום זה. מדובר בסכום של 53,961 ₪ (נספח ז' לתצהיר התובעת).

1. לעורכי-הדין בארה"ב שילמה התובעת סך כולל של 142,038 ₪ (נספח ה' לתצהיר התובעת). גם התשלומים ליוניגרופ הנם הוצאות של התובעת לצורך ניהול התביעה בארה"ב.

לעורכי הדין בישראל שילמה התובעת סך כולל של 33,933 ₪ (נספח ו' לתצהיר התובעת).

השתתפות עצמית:

1. כעולה מהפוליסה, אין כל השתתפות עצמית, שכן מדובר בניהול תביעה מחוץ לישראל ובתקופת הביטוח עצמה (דהיינו לא בתקופה רטרואקטיבית). התובעת מפנה לראש עמוד 2 לפוליסה, תחת הכותרת: "DEDCTIBLES". לטענתה, אין בפוליסה כל התייחסות למקרה דנן, בו מדובר בתביעה בבית-משפט אמריקאי שלא בתקופה הרטרואקטיבית, אלא בתקופת הביטוח "הנוכחית". הנזק הרלבנטי אירע ביום 29.10.12, כלומר בתוך תקופת הביטוח עצמה ולא בתקופה הרטרואקטיבית. מדובר בלאקונה בפוליסה, ולכן אין לגבות כל השתתפות עצמית.

ריבית מיוחדת:

1. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעת במלוא הריבית המיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח ולאור נסיבות המקרה דנן.

סה"כ יש לחייב את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 234,306 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל וכן ריבית מיוחדת וכן הוצאות משפט וכן שכ"ט עו"ד בשיעור 25% ומע"מ בגינו.

תמצית טענות הנתבעת:

1. הנתבעת איננה כופרת בקיומה של פוליסת ביטוח מסוג CLAIMS MADE - אחריות מקצועית, שתוקפה היה מיום 1.8.12 ועד ליום 31.7.13, אך לטענתה, למקרה הנדון אין כיסוי ביטוחי מהסיבות המפורטות להלן:

חוקיותה של הפוליסה CLAIMS MADE:

1. פוליסת הביטוח שהונפקה לתובעת על ידי הנתבעת היא מסוג CLAIMS MADE , דהיינו פוליסה על בסיס תביעה. לטענת הנתבעת, ביהמ"ש העליון החליט במסגרת רע"א 3304/18 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' (ניתן ביום 17.06.18) (להלן: "פרשת אליהו"), כי פוליסה על בסיס תביעה, הקרויה גם בשם claims made, אינה עומדת בסתירה לתקנת הציבור ואינה סותרת את סעיף 65 לחוק, שאינו סעיף קוגנטי, ועל כן חופשיים הצדדים לחוזה הביטוח, להגדיר את מקרה הביטוח כמקובל עליהם.
2. כך גם, לטענתה, לאור החלטת ביהמ"ש העליון במסגרת פרשת אליהו לעיל, הרי שהפוליסה מהסוג דנן, לרבות מבחינת החוק, הנה לגיטימית, וכן כי הכיסוי הביטוחי מותנה בכך שהתביעה הוגשה כאשר הפוליסה בתוקף.

מועד מתן ההודעה למבטחת:

1. לטענת הנתבעת, התביעה של מר רומן הוגשה לביהמ"ש בארה"ב ביום 06.12.13, בתום תקופת הביטוח בהראל. מכתב הדרישה מיום 08.04.13 אינו מהווה "תביעה" כנדרש בפוליסה, לטענת הנתבעת, ובכל מקרה, הודעה אודות מכתב זה לא ניתנה להראל בתוך תקופת הביטוח, ולכן לא חל "מקרה הביטוח" ע"פ פוליסת claims made נשוא תביעה זו.
2. התנאי הבסיסי ע"פ פוליסת claims made הנו מתן הודעה אודות התביעה במהלך תקופת הביטוח, שבלעדיה לא התגבש "מקרה הביטוח" המקים לכאורה להראל חבות כלשהי כלפי סוניגו. מועד מתן ההודעה הוא תנאי מוקדם להחלתה של פוליסת claims made. על כן, לטענת הנתבעת, דין התביעה להידחות בשל אי קיומו של התנאי הבסיסי בפוליסה.
3. טענת התובעת, כי מכתב הדרישה ממר רומן עבר לידיעתה של הנתבעת בסמוך להעברתו לתובעת, איננה אמת, ואף אינה נתמכת בראיה כלשהי. התובעת לא הודיעה לנתבעת אודות קבלת מכתב זה. הסבר לכך לא הובא בתצהירו של העד היחיד מטעם התובעת, מר מנטינבנד. תצהירו של מר מנטינבנד במכוון אינו אומר במפורש שהוא הודיע בעצמו לנתבעת, אלא בסעיף 10 לתצהירו, שנכתב באופן מעורפל, הצהיר: "בשלב זה עדכנה סוניגו את הראל בנוגע לדרישה זו ממר רומן". הצהרה זו שנעדרת תאריך ופירוט הנה חסרת משמעות וברור, כי לא ניתנה להראל כל הודעה בדבר קבלת מכתבו של מר רומן.

המסקנה הנה, לטענת הנתבעת, כי התובעת לא נתנה במהלך תקופת הפוליסה הודעה להראל, על אף שהיא ידעה, או יכלה לדעת, כי עלולה להיות מוגשת נגדה תביעה.

1. בנוסף, בדוא"ל שנשלח ביום 27.04.15 (מוצג נ/2) כתב מר מנטינבנד לגב' איפרגן, כי ביום 20.11.13 מר דוד סוניגו, הבעלים ומנהל התובעת (להלן: "מר סוניגו" או "מנהל התובעת"), דיבר עם גב' איפרגן על התביעה בארה"ב והיא אמרה לו שעליו לפנות למבטחים הנוכחיים שלהם. מר סוניגו, שניהל ישירות מול הגב' איפרגן את השיחות בעניין התביעה בארה"ב, לא הגיש תצהיר ולא העיד בדיון ההוכחות. התנהלות זו מעידה על כך, כי לו היה מעיד, הדבר היה פועל לרעת התובעת (ע"א 548/78 אלמונית נ' פלוני, פ"ד לה(1) 736, 760 (1980)).

לטענתה, ההתנהלות לפיה התובעת לא יידעה את הנתבעת אודות מכתב הדרישה, או האפשרות כי בעתיד תוגש נגדה תביעה, עומדת בניגוד לדרישות הפוליסה- להודיע בכתב ומיד עם היוודע הכוונה להחזיק את המבוטח אחראי בגין פעולה שביצע (ראו עמ' 9 לפוליסה, תחת הכותרת GENERAL CONDITIONS, סעיף 1).

לטענתה, בפוליסות CLAIMS MADE "ההודעה היא-היא מקרה-הביטוח" (הנתבעת מפנה בעניין זה לת"א (י-ם) 2435/08 נרמין ואח' נ' בית החולים מוקאסד ואח').

סעיפים 22 ו-24 לחוק חוזה ביטוח:

1. לטענת הנתבעת, יש לדחות את טענות התובעת בעניין זה. לסעיפים 22 ו-24 לחוק אין כל קשר לפוליסה נשוא תביעה זו (ת"א (י-ם) 2435/08 נרמין ואח' נ' בית החולים מוקאסד ואח').

לטענתה, רק בעת שניתנה הודעה במהלך תקופת הביטוח, נוצרת החבות הביטוחית ע"פ הפוליסה ולכן היעדרה של הודעה של סוניגו להראל, בתקופת הביטוח, היא חיונית והיא פגם שלא ניתן להתגבר עליו.

סוניגו מצטטת בסיכומיה פסיקה המתייחסת למתן הודעה מאוחרת, שאינה רלבנטית כאשר פוליסת הביטוח היא מסוג CM כמו במקרה דנן.

1. טענותיה החלופיות של התובעת בעניין החלת סעיף 29 לחוק, הן בבחינת הרחבת חזית אסורה. מעבר לנדרש, הציטוט מע"א 11081/02 דולב נ' קדוש חסר כל רלבנטיות, שכן שם דובר על ביטוח חובה ולא על ביטוח CM כמו במקרה דנן.

על כן, סוניגו לא הודיעה להראל בכתב בתוך תקופת הפוליסה אודות מכתבו של מר רומן ואי מתן ההודעה בתקופת הביטוח, בפוליסות ביטוח CM, מחייבת את דחיית התביעה.

הסכם הפשרה:

1. בסעיף 7 לתצהיר של הגב' איפרגן מובאים תנאי הפוליסה (ראו עמ' 6 לפוליסה תחת הכותרת: "General Conditions").

לטענת הנתבעת, פשרה אינה עולה בקנה אחד עם תנאי הפוליסה, המטילים חבות רק כשהמבוטח חויב כדין - "Legally Liable". תשלום פשרה שהמבוטח הגיע אליה מיוזמתו ללא שיתוף המבטח שלו אינה מתיישבת עם ההגדרה בפוליסה, ולכן דין התביעה להידחות גם בשל טיעון זה.

מר מנטינבנד העיד, כי הוא שולט היטב בשפה האנגלית (עמ' 14 ש' 5-6), ולכן יש לדחות כל ניסיון לטעון לאי הבנת הפוליסה, תנאיה ודרישותיה.

כך גם סוניגו עצמה סבורה כי היא לא התרשלה, ולכן לא התקיים מקרה הביטוח, ולכן אין חובה לשפות את מר רומן ובוודאי שלא בפשרה.

1. בניגוד לטענות התובעת, אין לבדוק את סבירות הפשרה אליה הגיעו בארה"ב. אף אם מבטח מגיע בעצמו לפשרות, הרי שאין זה אומר, כי יש ליטול ממנו את זכותו לנהל את התביעה ע"פ הפוליסה, ואין חובה לקבל פשרה ללא מעורבות המבטח.

הנזקים:

1. בעניין החזר שכ"ט עו"ד בישראל- יש לדחות תביעה זו, שכן לא רק שמדובר בהוצאות שהפוליסה אינה מכסה, אלא שהוצאות אלו לא הוצאו עבור הפוליסה נשוא תביעה זו, אלא עבור פוליסות אחרות שהיו לסוניגו ועבור ייעוץ משפטי שוטף לסוניגו.

בעניין החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד בארה"ב- חלק מהוצאות אלה מהווה החזר הוצאות שסוניגו שילמה ליוניגרופ, לטענתה, עבור הוצאותיה של יוניגרופ בתביעה בארה"ב. חשבוניות אלה הוסתרו ע"י סוניגו בנספח ה' לתצהירה, כאשר בחקירה הנגדית העיד מר מנטינבנד, כי מדובר בחשבוניות המהוות החזר בגין התחייבות חוזית של סוניגו כלפי יוניגרופ, ולא תשלום לעוה"ד בארה"ב.

כך גם התייחסות ליוניגרופ לא הובאה כלל בכתבי הטענות מטעם התובעת ומדובר בהרחבת חזית אסורה שיש לדחותה. כך גם יוניגרופ אינה מבוטחת תחת הפוליסה של הראל ובוודאי שהתחייבות חוזית שסוניגו נוטלת על עצמה אינה מחייבת את הראל.

השתתפות עצמית:

1. לטענת הנתבעת, הטענה לאי חיוב התובעת בהשתתפות עצמית עלתה לראשונה בסיכומיה, ולכן יש לדחותה.

ע"פ תנאי הפוליסה המופיעים בעמ' 2, תחת הכותרת: "DEDUCTIBLES", ההשתתפות העצמית שיש להפחית מכל תביעה בארה"ב היא 15,000$ - "USA or CANADIAN COURT". התביעה הוגשה בארה"ב, ולכן יש להפחית השתתפות עצמית בתביעות המתנהלות בארה"ב.

כך גם סכום הפשרה תואם את ההשתתפות העצמית החלה על סוניגו בתביעות המוגשות בארה"ב. על כן, אין לחייב את הנתבעת בסכום זה.

לאור האמור, לטענת הנתבעת, יש לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות, לרבות שכ"ט עו"ד. דין התביעה להידחות, ולכן אין להידרש לטענה בדבר הטלת ריבית מיוחדת או כל ריבית אחרת על הראל.

דיון והכרעה:

1. בכדי להבין את התמונה המלאה במסגרת תובענה זו, ישנה חשיבות להשתלשלות העניינים ע"פ לוח-זמנים בסדר כרונולוגי עוקב. אבחן זאת להלן:

השתלשלות העניינים:

1. בין התובעת לנתבעת נחתם הסכם ביטוח מסוג פוליסת אחריות מקצועית, אשר תחילתו ביום 01.08.12 וסיומו ביום 31.07.13 (נספח א' לתצהיר התובעת).

התובעת, כאמור, ביצעה משלוח מטען עבור מר רומן מישראל לארה"ב (להלן: "המטען").

ביום 01.08.13 - פוליסת הביטוח הסתיימה.

ביום 27.10.12 - המטען של מר רומן הגיע לניו-יורק.

ביום 29.10.12 - המטען נפגע מסופת הוריקן שהתחוללה בניו-יורק.

ביום 18.12.12 - היו התכתבויות בין התובעת לבין סוכנות הביטוח "אטלס" לגבי כיסוי ביטוחי של המטען שנפגע (ראו מוצג נ/1).

ביום 8.4.13 - מכתב דרישה לפיצוי בעל המטען (מר רומן) נמסר לתובעת (נספח ב' לתצהיר התובעת).

ביום 13.11.13 - קבלת מסמכי התביעה ע"י התובעת מביהמ"ש בארה"ב.

ביום 20.11.13 - שיחה טלפונית בין מנהל התובעת, מר דוד סוניגו, לבין נציגת הנתבעת, הגב' איפרגן.

ביום 08.07.2014 - נחתם הסכם הפשרה בתביעה של מר רומן בארה"ב, אשר על פיו חויבה התובעת לשלם לרומן סך של 15,000 דולר. נתבעים נוספים, ביניהם סוכנות הביטוח "אטלס", שילמו סכומים נוספים (הסכם הפשרה צורף כנספח ג' לתצהיר התובעת).

1. רצף האירועים לעיל נכתב בפירוט במסגרת אימייל שנשלח ביום 27.04.15 ע"י מר מנטינבנד, נציג התובעת, לגב' איפרגן, נציגת הנתבעת בעניין זה, ואשר צורף לתיק כמוצג נ/2 (להלן: "האימייל מיום 27.04.15" או "מוצג נ/2").
2. במסגרת האימייל מיום 27.04.15, כותב מר מנטינבנד, כי בשיחה מיום 20.11.13 שוחח מר סוניגו עם הגב' איפרגן בעניין התביעה של מר רומן, וכי הגב' איפרגן אמרה לו ליצור קשר עם חברת הביטוח החדשה משום שמדובר באחריות שלהם. עוד ביקש מר מנטינבנד במסגרת האימייל, כי הגב' איפרגן תאשר כי יש לתובעת כיסוי ביטוחי לגבי תביעה זו.

ביום 9.6.2015 - ב"כ הנתבעת שלח מכתב לתובעת הדוחה את דרישתה (נספח ד' לתצהיר התובעת), וזאת בנוסף למיילים שהועברו בין הצדדים עובר למכתב זה.

ביום 18.08.15 - הגישה התובעת תביעה זו כנגד הנתבעת.

1. למעשה, אין מחלוקת על כי אירוע סופת ההוריקן אירע בתקופת הפוליסה, דהיינו באוקטובר 2012. אין גם מחלוקת על כי מכתב הדרישה של מר רומן הומצא לתובעת באפריל 2013, כלומר עדיין בתקופת הפוליסה. אין גם מחלוקת, כי התביעה שהגיש רומן בארה"ב כנגד התובעת הייתה לאחר סיום תקופת הפוליסה (לטענת התובעת- התביעה בארה"ב הוגשה בנובמבר 2013, ולטענת הנתבעת- התביעה בארה"ב הוגשה בדצמבר 2013. אין הדבר מעלה או מוריד, שכן בכל מקרה היה זה לאחר תום תקופת הפוליסה).

להלן יובאו המחלוקות העיקריות בין הצדדים:

המחלוקות העיקריות:

1. מתי הייתה ההודעה הראשונה של התובעת לנתבעת אודות המקרה?

האם ההודעה חייבת להיות בכתב, ומהי הנפקות כאשר ההודעה היא בע"פ?

האם המועד הקובע הוא המועד בו קיבלה המבוטחת את התביעה, ללא קשר למועד בו הודיעה המבוטחת למבטחת?

1. אם התשובה לשאלה זו חיובית, נשאלת השאלה האם המונח Claim מתייחס רק לתביעה בבית משפט, או גם לדרישת פיצוי לפני הגשת תביעה. במקרה הנדון, מכתב הדרישה הגיע לתובעת כאשר הפוליסה הייתה בתוקף, ואילו במועד הגשת התביעה בבית המשפט בארה"ב הפוליסה כבר לא הייתה בתוקף.

בכדי להשיב על השאלות דלעיל, יש לבחון את ההלכה הפסוקה בכל הנוגע לפוליסה מהסוג שבפניי, כלומר פוליסה הקרויה "פוליסה על בסיס תביעה" או "claim basis".

הפן הנורמטיבי:

1. לעניין עצם תקפותו וחוקיותו של חוזה ביטוח על בסיס תביעה, ראו ע"א 3182/02 אשד (1980) מהנדסים ויועצים תעשייה ניהול ומכון בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נח(2) 179 (2003), פיסקה 11 (כמצוטט להלן); וכן בש"א (שלום-ב"ש) 5672/04 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' קיפר מערכות ואבטחה (1989) בע"מ (2.4.06).

ראו להלן את מה שנאמר במסגרת ע"א 3182/02 אשד (1980) מהנדסים ויועצים תעשיית ניהול ומכון בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ ואח' (מיום 25.12.03) מפי כב' השופט א' ריבלין (הרכב של שלושה שופטי בית משפט העליון): (להלן: "פסק-דין אשד")

"ככלל, הגדרות מקרה הביטוח בביטוח אחריות מתחלקות לשני סוגים: הסוג הראשון הינו הגדרת מקרה הביטוח כאירוע המזיק או המעשה הרשלני שאירע במהלך תקופת הביטוח (פוליסה על בסיס אירוע (occurrence basis)). סוג זה מתיישב עם האופן שבו הוגדר מקרה הביטוח בסעיף 65 לחוק חוזה הביטוח, אלא שסעיף 65 אינו מנוי עם ההוראות הקוגנטיות של חוק חוזה הביטוח, ולפיכך הצדדים לחוזה הביטוח חופשיים להגדיר את מקרה הביטוח באופן אחר. הסוג השני הינו הגדרת מקרה הביטוח כדרישה או תביעה שהוגשה על-ידי צד שלישי כנגד המבוטח במהלך תקופת הביטוח (פוליסה על בסיס תביעה (claim basis)) (נתניהו, במאמרה הנ"ל [18], בעמ' 409-408; אליאס בספרו הנ"ל (כרך ב) [16], בעמ' 577). חוזה הביטוח בענייננו, בדומה למרבית חוזי ביטוח האחריות המקצועית, נמנה על הסוג השני." (הדגשה לא במקור- ח.ק.)

1. ראו לעניין פרשנות המונח "תביעה" את הדברים שנאמרו במסגרת ת"א (ת"א) 47033/08 סלי לויסון נ' אריאל פופר (מיום 05.10.11):

"בפוליסות המבוססות על יום הגשת התביעה, המועד הקובע לקיומו של כיסוי ביטוחי, אינו מועד התרחשות האירוע, אלא מועד הגשת התביעה נגד המבוטח, כאשר על פי הגדרתו בפוליסות, הוא אינו בהכרח מועד הגשת התביעה המשפטית נגד המבוטח (אף שזו אחת האפשרויות) אלא גם, ולפי המוקדם יותר, המועד שבו נודע למבוטח לראשונה על מקרה ביטוח, אשר באופן סביר, ניתן לצפות שיהווה עילה או בסיס לתביעה נגדו. כלומר, כשנודע למבוטח אירוע שיכול להוות עילת תביעה או כאשר הניזוק הודיע למזיק – המבוטח על כוונה להגיש תביעה (אף אם בסופו של יום לא הגיש תביעה), אזי מועד הידיעה או ההודעה הינם מועד האירוע הביטוחי (ראו: ת.א. (שלום ב"ש) 5831/00 אלזס נ' פוסידון תעשיות בע"מ [פורסם בנבו] (8.6.04), ת.א. (שלום ת"א) א.מ.ה. השבחת נכסים בע"מ נ' המגן חברה לביטוח בע"מ (26.11.06), ת.א. (שלום ת"א) 31186/00 כאלי נ' פודים [פורסם בנבו] (28.7.11).) "

1. יפים לענייננו גם הדברים שנאמרו בספרו של י' אליאס, דיני ביטוח (דין וביטוח הוצאה לאור, מהדורה שלישית, 2016) בעמ' 1227-1228:

"... האירוע המבוטח בפוליסה על בסיס תביעה אינו המעשה הרשלני כשלעצמו, אלא עצם הגשת התביעה בגינו במהלך תקופת הביטוח. פוליסה מסוג זה מקובלת בעיקר בתחום ביטוח האחריות המקצועית ובתחום ביטוח אחריות המוצר. ההגדרה שבסעיף 65 לחוק חוזה הביטוח שלפיה "מקרה הביטוח חל ביום שבו נולדה עילת החבות" מאמצת את בסיס האירוע. עם זאת, סעיף 65 אינו קוגנטי. משמע, הצדדים חופשיים להתנות על הוראת הסעיף ולהתקשר בפוליסה לביטוח אחריות על בסיס התביעה". (הדגשה לא במקור- ח.ק.)

וכן ראו את הדברים שנאמרו במסגרת ת"א (חי') 28593/01 חברת החשמל לישראל בע"מ נ' אליאס חורי (מיום 07.04.10, פורסם בנבו) (להלן: "פסק-דין חורי"):

"להבדיל מפוליסות מסוג OCCURRENCE BASIS ( על בסיס אירוע ) שחובת מסירה ההודעה על מקרה הביטוח למבטח, אינה מהווה חלק מהגדרת מקרה הביטוח והיא מוסדרת בסעיף 22 לחוק, בפוליסות מסוג CLAIMS MADE BASIS (על בסיס תביעה), מסירת ההודעה למבטח על ידי הנתבע בתוך תקופת הביטוח מהווה חלק מהגדרת מקרה הביטוח על פי תנאי הפוליסה ומהווה תנאי להיווצרות החבות על פיה ( ראה הגדרת מקרה ביטוח שצוטטה בסעיף 28 לעיל ). הדבר נובע מעצם מהותה של הפוליסה הנ"ל שבאה לכסות תביעות המוגשות במהלך תקופת הביטוח, ומעצם תכליתה כפי שנקבעה בהסכמה בין הצדדים. אמנם כפי שציינתי לעיל, יש לפרש פרשנות תכליתית את התנאי שנקבע בפוליסות הנ"ל בדבר חובת מסירת ההודעה על ידי המבוטח בתוך תקופת הביטוח, אולם אין בכך בכדי להתעלם מקיומה של חובה זו ומהיותה חלק אינטגרלי מהיווצרות מקרה הביטוח. " (ההדגשות במקור- ח.ק.)

1. ראו לעניין זה דבריו של כב' השופט צ' זילברטל במסגרת ת"א (מחוזי- ירושלים) 2435/08 נרמין אבו-סביתאן ואח' נ' בית חולים מוקסאד (מיום 31.08.10) (להלן: "פסק-דין נרמין"):

"בנוסף, וזה העיקר, אופיו של חוזה הביטוח הנדון, שעניינו ביטוח "על בסיס תביעה" (כאשר "מקרה הביטוח" הוא עצם הגשת התביעה בתקופת חלותה של הפוליסה), עולה מיד מהסעיף הראשון והמרכזי שבפוליסות.

ובהמשך:

"ראשית, וזה העיקר, הטענה האמורה מעקרת מתוכן את ההסדר הביטוחי שביסוד כל הפוליסות, המבוססות על מסירת הודעה לחברת הביטוח בדבר הגשת תביעה. בנסיבות אלה אין כל אפשרות לוותר על מתן הודעה, שהרי ההודעה היא-היא "מקרה הביטוח".

שנית, כיוון שטענה זו סותרת בצורה ברורה את הקביעות המפורשות בתנאי הפוליסה ..."

ובהמשך:

"כפי שנאמר שוב ושוב, מסירת ההודעה בתקופת הביטוח היא-היא התנאי הראשוני והבסיסי לקיום חבות ביטוחית בפוליסות מסוג זה."

ובהמשך:

"יש לדחות גם את ניסיונו של בית החולים להתבסס על הוראות סעיפי חוק חוזה הביטוח. סעיף 22 לחוק נוגע לחובת המבוטח למסור הודעה מיידית על קרות מקרה הביטוח, ואילו סעיף 24 קובע את התנאים שבהם תחול חבותו של המבטח על אף שלא נמסרה הודעה כאמור במועד. במקרה שלפנינו, נוכח העובדה שמדובר בחוזה ביטוח על בסיס תביעה, מקרה הביטוח עצמו נוצר רק עם הגשת התביעה והדיווח על כך, ולמעשה ההודעה עצמה היא מקרה הביטוח, ומכאן שסעיף 22 כלל אינו ישים לענייננו, ולכן גם אין צורך להידרש לתנאים הקבועים בסעיף 24. "

1. כך גם יפים לענייננו הדברים שנאמרו מפי כב' השופט י' עמית במסגרת רע"א 3304/18 פלוני נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח' (החלטה מיום 17.06.18):

"כאמור, בפוליסת ביטוח אחריות על "בסיס תביעה" (claims made), הכיסוי הביטוחי מותנה בכך שהתביעה הוגשה כאשר הפוליסה בתוקף, וזאת על אף שלמבוטח אין שליטה על המועד בו יתגלה הנזק מושא הפוליסה, או על המועד בו יחליט הניזוק להגיש כנגדו תביעה. בכך נבדל ביטוח האחריות ממרבית סוגי פוליסות הביטוח שהכיסוי הביטוחי בהן חל על אירועים שהתרחשו בתקופת הביטוח (כמו ביטוחי הרכוש וביטוחי חבויות למיניהן כגון ביטוח מעבידים). הרציונל שמאחורי המשטר הביטוחי של "בסיס התביעה" הוא על מנת ליתן פתרון לבעייה המכונה בתחום הביטוח בעיית הזנב הארוך (long tail). כך, לדוגמה, עורך דין עשוי ליתן שירות ללקוחו, אך להיתבע כעבור שש שנים בגין רשלנות מקצועית בגין אותו שירות (מטעם זה יש להמשיך את הביטוח המקצועי גם לאחר הפרישה מהמקצוע). ואילו בפוליסת ביטוח אחריות על בסיס אירוע (occurrence) הכיסוי הביטוחי מותנה בכך שמקרה הביטוח מושא הכיסוי הביטוחי אירע בתוך תקופת הביטוח. "

מן הכלל אל הפרט:

1. אדון כעת בטענות הצדדים לאור עקרונות הפסיקה, החקיקה והוראות הפוליסה הרלבנטית לענייננו. להלן:

חוקיות הפוליסה "בסיס תביעה":

1. כאמור לעיל, במקרה דנן מדובר בפוליסה "על בסיס תביעה" או " CLAIMS MADE BASIS" (להלן: "פוליסה על בסיס תביעה"). על סוג זה של פוליסה (להבדיל מפוליסה מסוג OCCURRENCE BASIS ("על בסיס אירוע") (להלן: "פוליסה על בסיס אירוע")), נמנה חוזה ביטוח לאחריות מקצועית. זה חוזה הביטוח עליו מדובר במקרה דנן.
2. בעניין הטענה לחוקיות הפוליסה על בסיס תביעה, הרי שלאור פסק דין אשד (ראו ציטוט לעיל בפן הנורמטיבי, וכן ראו: י' אליאס, דיני ביטוח (דין וביטוח הוצאה לאור, מהדורה שלישית, 2016) בעמ' 1227-1228)), כאמור, חופשיים הצדדים לחוזה הביטוח להגדיר את מקרה הביטוח באופן אחר, כמו הפוליסה שנמנית על הסוג של "פוליסה על בסיס תביעה". מכאן, שהוכרה חוקיותה של פוליסה מסוג זה, ומה שנותר הנו לברר כל פוליסה לגופה בנסיבות הספציפיות של כל מקרה ומקרה.

דרישה או תביעה:

1. לאור קביעת העליון בפסק דין אשד (צוטט לעיל בפן הנורמטיבי), ניתן ללמוד, כי כאשר מדובר בפוליסה על בסיס תביעה (claim basis), כבמקרה דנן, הרי שהגדרת מקרה הביטוח הנה "דרישה או תביעה שהוגשה על-ידי צד שלישי כנגד המבוטח במהלך תקופת הביטוח".

הווה אומר, פרשנות המונח "תביעה" התפרש באופן רחב כך שמדובר או בדרישה שהוגשה ע"י צ"ג כנגד המבוטח, או בתביעה שהוגשה על-ידו. כלומר, Claim כולל גם מכתב דרישה.

1. כאשר אנו פונים גם לפוליסה הרלבנטית, הרי שהיא מבהירה מהי ההגדרה של "CLAIMS" (ראו עמוד 2 בפוליסה). להלן:

"CLAIMS: Any notice in the event of damage or loss required under the terms of this policy shall be given in writing to "Ramo-Granit" Insurance Agency (1994) Ltd".

(ההדגשה לא במקור- ח.ק.)

1. משמע, גם מתוך הוראות הפוליסה עולה, כי "claim" מוגדר כ- "any notice", כלומר כל הודעה, או דרישה, לרבות תביעה.

במקרה דנן, התובעת קיבלה את מכתב הדרישה ממר רומן ביום 08.04.13, כלומר בתוך תקופת הפוליסה. אולם, התביעה של מר רומן כנגד התובעת הוגשה בנובמבר 2013, כשלושה וחצי חודשים לאחר סיום תוקפה של הפוליסה. כעת נשאלת השאלה מהי הנפקות, אם בכלל, למועד מתן ההודעה למבטחת אודות המקרה בגינו יש להפעיל את הפוליסה. כעת נפנה לבחון שאלה זו.

מועד מתן ההודעה למבטחת:

1. לאור האמור בפסק-דין נרמין, כי: "כפי שנאמר שוב ושוב, מסירת ההודעה בתקופת הביטוח היא-היא התנאי הראשוני והבסיסי לקיום חבות ביטוחית בפוליסות מסוג זה" (ראו לעיל בפן הנורמטיבי), ברי כי בפוליסה מהסוג דנן, כלומר פוליסה על בסיס תביעה, מסירת ההודעה למבטחת בתוך תקופת הביטוח היא התנאי הראשוני והבסיסי לקיום חבות ביטוחית.
2. יתרה מכך, כפי שנאמר במסגרת פסק-דין חורי: "יש לפרש פרשנות תכליתית את התנאי שנקבע בפוליסות הנ"ל בדבר חובת מסירת ההודעה על ידי המבוטח בתוך תקופת הביטוח, אולם אין בכך בכדי להתעלם מקיומה של חובה זו ומהיותה חלק אינטגרלי מהיווצרות מקרה הביטוח" (ההדגשה במקור- ח.ק.).

מכאן עלינו לבחון את הוראות הפוליסה הרלבנטית. להלן:

1. בפוליסה תחת הכותרת:"GENERAL CONDITIONS" בעמ' 9 למטה תחת האות A נקבע כך:

"Notice of Damage Event

The Insured is obliged to notify the Insurer in writing by immediate notice of any claim submitted against him or any event known to him which may result in such claim in consequence ".

(הדגשה לא במקור- ח.ק.)

רלבנטי לענייננו גם המשך הוראות הפוליסה בעמ' 10 תחת האות C, להלן:

Notice of Proceedings"

The Insured shall notify the Insurer immediately upon having become aware of and intention to hold him responsible in respect of an insurance event or of a legal investigation or any other investigation or that legal proceedings are about to be commenced in connection with any insurance event, in respect of which a claim under this policy may be feasible".

(הדגשה לא במקור- ח.ק.)

1. מהוראות הפוליסה לעיל עולה, כי על המבוטח להודיע למבטחת באופן מידי ובסמוך להגשת דרישה או תביעה כנגדו, וכן מיד לאחר היוודע המבוטח כי ישנה כוונה להגיש נגדו תביעה בנוגע לאירוע ביטוחי כלשהו.
2. הווה אומר, עלינו לבחון כעת האם אכן, כטענת התובעת, היא הודיעה לנתבעת אודות מכתב הדרישה שהתקבל אצלה כבר ביום 08.04.13, אשר היה בתקופת הפוליסה. אם עלה בידי התובעת להוכיח זאת, הרי שככל שההודעה לנתבעת ניתנה בתקופת הפוליסה, התקיים התנאי הבסיסי לקיום חבות ביטוחית. ככל שלא עלה בידי התובעת להוכיח זאת, הרי שלא התקיים תנאי ראשוני זה, ומכאן שיש לדחות את התביעה.

כעת נבחן סוגיה זו, להלן:

1. התובעת קיבלה, כאמור, את מכתב הדרישה ממר רומן ביום 08.04.13. בתצהירו של מר מנטינבנד, נציג מטעם התובעת, נכתב בסעיף 10 כך:

"בשלב זה עדכנה סוניגו את הראל בנוגע לדרישה זו ממר רומן. כזכור, פוליסת סוניגו בהראל הייתה בתוקף בשלב זה, שכן תוקפה הסתיים רק בחודש אוגוסט 2013".

1. מר מנטינבנד מטעם התובעת נשאל בחקירתו הנגדית בנוגע לסעיף זה בתצהירו. להלן עדותו:

"ש. אתה אומר בסעיף 10 בשלב זה עדכנה סוניגו את ... זה היה לאחר קבלת התביעה מבית המשפט נכון – מתי היה השלב הזה?

ת. אני לא יודע. כי זה דוד סוניגו שהוא סגר את העסקה מול סוכנות הביטוח גרניט"

(פרט' עמ' 15 ש' 19-21).

וכן בהמשך:

"ת. הוא (דוד סוניגו- ח.ק.) בתור הבעלים הוא היה מעורב עם סגירת העסקה".

(פרט' עמ' 15 ש' 23).

1. מעדותו של מר מנטינבנד עולה, כי הפעם הראשונה שפנתה התובעת לנתבעת בנוגע למקרה של מר רומן, איננה ידועה לו, כפי שציין מר מנטינבנד בעדותו: "אני לא יודע", שכן מר סוניגו, מנהל התובעת, הוא שסגר את העסקה מול רמון-גרניט (כעולה מעדותו של מר מנטינבנד לעיל). כך גם בתצהירו (סעיף 10) לא מציין מר מנטינבנד מיהו הנציג מטעם התובעת אשר עדכן את הראל בנוגע למכתב הדרישה של מר רומן ובאיזה מועד. מתוך עדותו ניתן ללמוד, כי תשובות אלו יכלו להינתן בנקל מידיעתו האישית של מר סוניגו, מנהל התובעת, אשר לא נתן תצהיר מטעם התובעת ולא זומן למתן עדות מטעמה.
2. כך גם בדוא"ל מיום 27.04.15 (מוצג נ/2) עולה, כאמור, כי ביום 20.11.13 מר סוניגו דיבר עם הגב' איפרגן, הנציגה מטעם הנתבעת, בנוגע לתביעה בארה"ב. על אף שנוהלו שיחות ע"י מר סוניגו ונשלחו מיילים מטעמו (ראו גם מוצג נ/1) בנוגע למקרה של מר רומן, הוא לא נתן תצהיר ולא הובא לעדות.
3. ההלכה הפסוקה ברורה וידועה בעניין זה, לפיה: "אי-הבאתו של עד רלוואנטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי יש דברים בגו וכי בעל הדין, שנמנע מהבאתו, חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד". (דברי כב' הש' א. גולדברג, במסגרת ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, פס"ד כרך מה חלק רביעי, עמ' 658).

וכן:

"מכוח הכלל שבפסיקה הקובע לאמור כי צד שנמנע מלהביא עד רלבנטי בהעדר הסבר אמין וסביר, מעורר מדרך הטבע את החשד שיש דברים בגו וכי נמנע מהבאתו לעדות כי הוא חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה שכנגד. לשון אחרת, מחדל זה פועל לחובתו, ויש בו בכדי לתמוך בגרסת הצד היריב. על כן, ביהמ"ש רשאי להסיק מאי הזמנת עד רלבנטי, כאמור, מסקנות מחמירות וקיצוניות נגד מי שנמנע מהבאת העד. "(לעניין זה ראו: יעקב קדמי, על הראיות, חלק שלישי, עמ' 1649).

לא זו אף זו, מודה התובעת בסיכומיה (עמ' 2 ש' 7-8) כי: "יצוין כי התובעת הודיעה בע"פ לנתבעת אודות האירוע בזמן תקופת הביטוח, אך לא עלה בידי התובעת להביא ראיה בעניין זה".

1. אכן, לא עלה בידי התובעת- אשר לגביה נקבע כי היא המוציאה מחברו ועליה הראיה- להביא ראיה בעניין ההודעה שניתנה, לטענתה, בע"פ לנתבעת אודות האירוע בתוך תקופת הביטוח. כך גם אי הגשת תצהיר והעדר עדות מטעמו של מנהל התובעת, מר סוניגו, אשר ניכר, כי טיפל במקרה זה, אומרת דרשני ועומדת לחובתה של התובעת.
2. לאור האמור לעיל, אני קובעת, כי השיחה הראשונה בה הודיעה התובעת לנתבעת אודות האירוע הייתה בנובמבר 2013, דהיינו לאחר תום תקופת הפוליסה. כך גם אין מחלוקת, כי הודעה בכתב הייתה לראשונה לאחר שיחה זו, כלומר לאחר תום תקופת הביטוח.
3. לאור מסקנה זו, ולאור ההלכה הפסוקה והוראות הפוליסה הרלבנטית, ומשלא התקיים התנאי הראשוני והבסיסי לקיום חבות ביטוחית במקרה דנן, שכן מסירת ההודעה למבטחת לא הייתה בתוך תקופת הפוליסה, אלא לאחר שהסתיימה, הרי שיש לדחות את התביעה.

למעלה מן הצורך, אדון בטענות הנוספות של הצדדים, לרבות סוגיית הנזקים בהמשך. להלן:

סעיפים 22 ו-24 לחוק:

1. לטענת התובעת, סעיפים 22 ו-24 לחוק חוזה ביטוח חלים במקרה דנן. לטענתה, סעיף 24 לחוק מקנה למבטחת תרופה רק במקרה בו האיחור במתן ההודעה היה מאפשר למבטחת להקטין את חבותה, וגם אז נקבע כי על המבטחת לשלם את תגמולי הביטוח אותם היה עליה לשלם במידה וההודעה הייתה מועברת במועד.
2. בענייננו, לטענת התובעת, לא נגרם לנתבעת נזק עקב קבלת ההודעה באיחור. עניין זה אף לא מנע מהנתבעת, לטענתה, לברר את חבותה או הכביד עליה בהקשר זה. למעשה, טוענת התובעת, כי הנתבעת מעולם לא עשתה כל ניסיון לברר את חבותה, וכך גם לא ניסתה להביא ראיה כלשהי לקשיים שנוצרו לה עקב מסירת ההודעה באיחור.

מנגד, טוענת הנתבעת, כי טענות אלה דינן להידחות היות ואין להן קשר לפוליסה נשוא התביעה דנן.

1. טענה זו של התובעת דינה להידחות. יפים דבריו של כב' השופט זילברטל בפסק-דין נרמין בעניין זה, להלן:

"יש לדחות גם את ניסיונו של בית החולים להתבסס על הוראות סעיפי חוק חוזה הביטוח. סעיף 22 לחוק נוגע לחובת המבוטח למסור הודעה מיידית על קרות מקרה הביטוח, ואילו סעיף 24 קובע את התנאים שבהם תחול חבותו של המבטח על אף שלא נמסרה הודעה כאמור במועד. במקרה שלפנינו, נוכח העובדה שמדובר בחוזה ביטוח על בסיס תביעה, מקרה הביטוח עצמו נוצר רק עם הגשת התביעה והדיווח על כך, ולמעשה ההודעה עצמה היא מקרה הביטוח, ומכאן שסעיף 22 כלל אינו ישים לענייננו, ולכן גם אין צורך להידרש לתנאים הקבועים בסעיף 24. " (הדגשה לא במקור- ח.ק.)

1. לאור האמור לעיל, מאחר שמדובר בפוליסה על בסיס תביעה, הרי שסעיפים 22 ו-24 לחוק חוזה ביטוח אינם ישימים לענייננו.

סעיף 29 לחוק:

1. טוענת התובעת בסיכומיה, כטענה חלופית, כי יש להפעיל את סעיף 29 לחוק. התובעת מפנה בעניין זה לע"א 11081/02 דולב נ' קדוש.
2. מנגד, טוענת הנתבעת, כי טענותיה החלופיות של התובעת בעניין החלת סעיף 29 לחוק, הן בבחינת הרחבת חזית אסורה.

בסיכומי התשובה מטעם התובעת טוענת התובעת, כי אין מדובר בהרחבת חזית שכן הדבר צוין בסעיף 12ט לכתב התביעה.

1. ראשית, מעיון בכתב התביעה עולה, כי בסעיף 12ט בכתב התביעה נכתב כך: "בין כך ובין כך, לא נגרם לנתבעת כל נזק עקב קבלת ההודעה באיחור, כנטען על ידה". הווה אומר, אין כל קשר בין הנטען בסעיף 12ט בכתב התביעה לבין סעיף 29 לחוק שעניינו "סעד מיוחד". שנית, הציטוט מע"א 11081/02 דולב נ' קדוש שהביאה התובעת, הנו חסר כל רלבנטיות, שכן שם דובר על ביטוח חובה ולא על ביטוח על בסיס תביעה, כמו במקרה דנן.

לאור האמור לעיל, אני דוחה את טענת התובעת בעניין זה.

הסכם הפשרה:

1. לטענת הנתבעת, לא ייתכן, כי התובעת תגיע עם תוצאה לאחר מעשה מבלי להותיר לנתבעת כמבטחת כל שיקול-דעת או מעורבות. לטענתה, גם אם מבטח מגיע בעצמו לפשרות, הרי שאין זה אומר כי יש ליטול ממנו את זכותו לנהל את התביעה ע"פ הפוליסה, ואין חובה, לטענתה, לקבל פשרה ללא מעורבות המבטח.
2. אין בידי לקבל טענתה זו של הנתבעת. אין חולק, כי בנובמבר 2013 נוהלה שיחה טלפונית בין מר סוניגו לבין הגב' איפרגן, אשר במסגרתה הגב' איפרגן ציינה, כי על התובעת לפנות למבטחת החדשה וכי אין חבות ביטוחית לנתבעת ביחס לאירוע דנן. אין חולק, כי שיחה זו הייתה כשבוע לאחר שהתקבלו מסמכי התביעה ע"י התובעת מביהמ"ש בארה"ב. טענות אלו לא נסתרו.
3. מאחר שהנתבעת השיבה בשלילה בנובמבר 2013 לשאלה בדבר הכיסוי הביטוחי של התובעת לאירוע דנן, לא נותרה ברירה בידי התובעת, אשר הייתה חשופה לתביעה ממר רומן, והיא חתמה על הסכם פשרה ביום 08.07.14.
4. לאור סירוב הנתבעת להכיר בחבות ביטוחית, ניסתה התובעת להקטין את נזקה ושעתה לעצת עורכי-הדין שייצגו אותה בארה"ב וחתמה על הסכם פשרה, כאמור. כך גם לא מצאתי, כי סכום הפשרה אינו סביר. בכל מקרה, הנתבעת לא הביאה כל ראיה, כי מדובר בסכום שאינו סביר.

על כן, אני דוחה את טענת הנתבעת בעניין זה.

הנזקים:

1. לטענת התובעת, על הנתבעת לשאת בכל ההוצאות שנגרמו לה, כולל בגין שכ"ט עורכי-דינה וכל הוצאה אחרת אותה היא הוציאה בקשר לניהול ההליך של מר רומן, כדלהלן:

בהתאם להסכם הפשרה, שילמה התובעת למר רומן 15,000 דולר וביום 31.12.14 העבירה התובעת בפועל למר רומן סכום זה. מדובר בסכום של 53,961 ₪ (נספח ז' לתצהיר התובעת).

לעורכי-הדין בארה"ב שילמה התובעת סך כולל של 142,038 ₪ (נספח ה' לתצהיר התובעת). גם התשלומים ליוניגרופ הנם הוצאות של התובעת לצורך ניהול התביעה בארה"ב.

לעורכי הדין בישראל שילמה התובעת סך כולל של 33,933 ₪ (נספח ו' לתצהיר התובעת).

1. מנגד, טוענת הנתבעת בעניין הנזקים כדלקמן:

בהתאם להסכם הפשרה- יש לדחות את התביעה. לחילופין, מדובר בסכום שהנו זהה לסכום שעל התובעת לשלם בגין השתתפות עצמית, ולכן יש לקזזו באופן מלא.

בעניין החזר שכ"ט עו"ד בישראל- יש לדחות תביעה זו, שכן לא רק שמדובר בהוצאות שהפוליסה אינה מכסה, אלא שהוצאות אלו לא הוצאו עבור הפוליסה נשוא תביעה זו, אלא עבור פוליסות אחרות שהיו לסוניגו ועבור ייעוץ משפטי שוטף לסוניגו.

בעניין החזר הוצאות ושכ"ט עו"ד בארה"ב- חלק מהוצאות אלה מהווה החזר הוצאות שסוניגו שילמה ליוניגרופ, לטענתה, עבור הוצאותיה של יוניגרופ בתביעה בארה"ב. חשבוניות אלה הוסתרו ע"י סוניגו בנספח ה' לתצהירה, כאשר בחקירה הנגדית העיד מר מנטינבנד, כי מדובר בחשבוניות המהוות החזר בגין התחייבות חוזית של סוניגו כלפי יוניגרופ, ולא תשלום לעוה"ד בארה"ב.

כך גם התייחסות ליוניגרופ לא הובאה כלל בכתבי הטענות מטעם התובעת ומדובר בהרחבת חזית אסורה שיש לדחותה. כך גם יוניגרופ אינה מבוטחת תחת הפוליסה של הראל ובוודאי שהתחייבות חוזית שסוניגו נוטלת על עצמה אינה מחייבת את הראל.

1. להלן תובא התייחסותי בעניין הנזקים הנטענים:
2. בעניין הסכום ששילמה התובעת במסגרת הסכם הפשרה- כאמור, התובעת שילמה למר רומן סך של 15,000 דולר במסגרת הסכם הפשרה. ככל שלא הייתה נדחית התביעה דנן (ולא כך הוא), סכום זה היה מתקזז עם הסכום שהיה על התובעת לשלם במסגרת ההשתתפות העצמית בהתאם לכתוב בפוליסה (ראו להלן התייחסות בעניין ההשתתפות העצמית).
3. בעניין ההוצאות לעורכי-הדין בארה"ב- ככל שמדובר בהחזר הוצאות שהתובעת שילמה ליוניגרופ עבור הוצאותיה של יוניגרופ בתביעה בארה"ב, כפי שמעיד מר מנטינבנד מטעם התובעת (ראו פרט' עמ' 11 ש' 12-15 ושורות 20-22), אני מקבלת את טענת הנתבעת בעניין זה.
4. מדובר בטענה שלא מופיעה בכתבי הטענות או בתצהיר מטעם התובעת. מר מנטינבנד העיד, כי יוניגרופ הייתה אחת הנתבעות בארה"ב בתביעה של מר רומן, וכך גם ניתן ללמוד מהסכם הפשרה, כי יוניגרופ התחייבה לשלם סך של 5,000 דולר. עדותו של מר מנטינבנד, כי התובעת התחייבה להחזיר ליוניגרופ את הוצאות שכ"ט שהם משלמים לעו"ד שלהם (פרט' עמ' 11 ש' 20-22), הייתה צריכה להופיע בכתבי הטענות או בתצהיר מטעמה. מטעם זה בלבד יש לדחות את טענת התובעת בעניין זה.
5. יחד עם זאת, וככל שהתביעה דנן הייתה מתקבלת, יתר ההוצאות ששילמה התובעת לעורכי-הדין בארה"ב- היה על הנתבעת לשפותה בגינם.
6. בעניין ההוצאות לעורכי-הדין בישראל- התובעת לא הוכיחה כי ההוצאות עבור עורכי הדין בישראל הוצאו בגין התביעה שהגיש מר רומן כנגד התובעת , אלא מדובר בשירותים משפטיים בעניין אטלס ביטוחים, תביעות יבואנים אישיים וכללי, (נספח ו' לתצהיר התובעת) מבלי לתת הסבר לקשר בין הוצאות אלו לתביעת מר רומן ולחבות הנתבעת לשאת בהם. לא מצאתי, כי (ככל שהתביעה הייתה מתקבלת) על הנתבעת היה לשפות את התובעת בעניין הוצאות אלו.

השתתפות עצמית:

1. לטענת התובעת, אין בפוליסה כל התייחסות למקרה דנן, בו מדובר בתביעה בבית-משפט אמריקאי שלא בתקופה הרטרואקטיבית, אלא בתקופת הביטוח "הנוכחית". הנזק הרלבנטי אירע ביום 29.10.12, כלומר בתוך תקופת הביטוח עצמה ולא בתקופה הרטרואקטיבית. מדובר בלקונה בפוליסה, ולכן אין לגבות כל השתתפות עצמית.
2. מנגד, לטענת הנתבעת, הטענה לאי חיוב התובעת בהשתתפות עצמית עלתה לראשונה בסיכומיה, ולכן יש לדחותה. כמו כן, ע"פ תנאי הפוליסה ישנה השתתפות עצמית בגובה 15,000 דולר, אשר עונה למקרה דנן, ולכן יש להפחית סכום זה ככל שהתביעה תתקבל.
3. לאחר עיון בטענות הצדדים ובפוליסה הרלבנטית, מצאתי, כי יש לקבל את טענת הנתבעת בעניין זה.
4. ע"פ תנאי הפוליסה המופיעים בעמ' 2 (בראש העמוד) תחת הכותרת: "DEDUCTIBLES", ההשתתפות העצמית שיש להפחית מכל תביעה בארה"ב, או בקנדה, היא 15,000 דולר - "USA or CANADIAN COURT". לא מצאתי, כי מדובר בלקונה בפוליסה.
5. אני מקבלת את טענת הנתבעת, כי בארה"ב ההשתתפות העצמית היא 15,000 דולר, בין אם מדובר בתביעה במועד בו הייתה הפוליסה בתוקף ובין אם מדובר בתביעה בגין תקופה רטרואקטיבית לפוליסה.
6. התביעה הוגשה בארה"ב, ולכן יש להפחית השתתפות עצמית בגובה 15,000 דולר, סכום זה זהה אף לסכום אותו שילמה התובעת במסגרת הסדר הפשרה.

ריבית מיוחדת:

1. לטענת התובעת, יש לחייב את הנתבעת במלוא הריבית המיוחדת לפי סעיף 28א' לחוק חוזה ביטוח ולאור נסיבות המקרה דנן.

לאור התוצאה אליה הגעתי בנסיבות העניין, נדחית הטענה בדבר ריבית מיוחדת.

סוף דבר:

1. לאור האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

בעניין ההוצאות- התובעת תשלם לנתבעת סך של 2,500 ₪ עבור הוצאות משפט, וכן סך של 20,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד (כולל מע"מ).

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, י"ב חשוון תש"פ, 10 נובמבר 2019, בהעדר הצדדים.