1. עניינה של תביעה זו בשני נכסי מקרקעין המנוהלים ע"י התובעת.

2. על פי הנטען בכתב התביעה (שהוגשה בסדר דין מקוצר), התובעת השכירה לנתבעת מס' 1, במסגרת חוזה שכירות מיום 31.4.95, קרונות יבילים, בגינם נוצר חוב שכירות שטרם נפרע. כמו כן נטען, כי במסגרת הסכם מיום 5.2.12 השכירה התובעת לנתבעת, "בשמה החדש מועצה מקומית קציר חריש" (כך בסעיף 6 לתביעה), נכס מקרקעין, כאשר על פי הנטען הנתבעים 2 עד 4 היו ערבים לחיובים על פי הסכם זה. התובעת ביקשה לחייב את הנתבעת בסכום של 30,688 ₪ בגין דמי שכירות עבור שני הנכסים הנ"ל; ביקשה לסלק ידה של הנתבעת 1 מהנכסים; וביקשה לחייב את הנתבעים 2 עד 4 בסך שך 5,370 ₪, שהוא שיעור ערבותם האישית על פי ההסכם משנת 2012.

3. הנתבע מס' 4 הגיש בקשת רשות להתגונן, ובהמשך נמחק מהתביעה, לבקשת התובעת.

4. ביום 1.12.15 הגישה מועצה מקומית חריש ח.פ. 500212477, בקשת רשות להתגונן. בבקשה נטען כי בשנת 2012 החליט משרד הפנים להעביר את הישוב חריש למועצה אזורית מנשה, כאשר על רקע זה הוקמה המועצה המקומית חריש. נטען כי המועצה המקומית חריש הינה ישות משפטית נפרדת ושונה מהנתבעת מס' 1. לגופם של דברים נטען כי התובעת גבתה מהמועצה המקומית חריש סכומים מופרזים ומופרכים, כאשר ניתוח הכרטסות הכספיות מעלה כי לא רק שהמועצה המקומית אינה חבה לתובעת מאומה, אלא שהיא אף שילמה לה ביתר.

5. ביום 13.7.16 ביקשה התובעת לקבל פסק דין נגד הנתבעת 1 והנתבעים 2 ו- 3, כאשר לטענתה אלה לא הגישו בקשות רשות להתגונן, חרף מסירת כתב התביעה לידיהם. בהחלטה מיום 14.7.16 נתבקשה התובעת לתת הבהרות באשר לזהות הנתבעת מס' 1, לרבות ביחס לשאלה האם המועצה המקומית חריש היא בעלת דין בתובענה. התובעת ביקשה מספר אורכות בכדי למלא החלטה זו, כאשר ביום 31.8.16 ניתנה לה שהות אחרונה לעשות כן עד ליום 29.9.16. יצויין כי התובעת טרם מילאה אחר ההחלטה מיום 14.7.16.

6. אשר לבקשה למתן פסק דין כנגד הנתבעת מס' 1 – עיון בנספחי הבקשה מיום 13.7.16 מעלה, כי כתב התביעה נמסר לידי המועצה המקומית חריש. הואיל והמועצה המקומית חריש אינה הנתבעת מס' 1 (דבר המתבטא, בין היתר, במספרי ח.פ. שונים), אישור המסירה המצורף לבקשה אינה אסמכתא למסירת כתב התביעה לידי הנתבעת מס' 1. בנסיבות אלה תבהיר התובעת, עד ליום 13.10.16, מדוע אין מקום למחוק את התביעה כנגד הנתבעת מס' 1 מחמת חוסר מעש.

7. אשר לבקשה למתן פסק דין כנגד הנתבע מס' 2, עיון בנספחי הבקשה מיום 13.7.16 מעלה, כי אין בנמצא אישור לפיו כתב התביעה נמסר לידי הנתבע מס' 2. בנסיבות אלה תבהיר התובעת, עד ליום 13.10.16, מדוע אין מקום למחוק את התביעה כנגד הנתבע מס' 2 מחמת חוסר מעש.

8. אשר לבקשה למתן פסק דין כנגד הנתבע מס' 3, עיון בנספחי הבקשה מיום 13.7.16 מעלה, כי כתב התביעה נמסר, לכאורה, לידי נתבע זה (באמצעות אשתו). חרף האמור, לא ניתן להתעלם מהטענות שפורטו ע"י מועצה מקומית חריש בבקשה שהוגשה מטעמה למתן רשות להתגונן, ובה היא טענה, בין היתר, כי היא אינה חבה דבר ביחס לנכסים מושא התביעה. נזכיר כי התובעת מבקשת סעד כספי כנגד הנתבע מס' 3 מכוחו היותו ערב בערבות אישית לחיוביה של המועצה המקומית חריש. בנסיבות אלה לא מצאתי בשלב זה לתת פסק דין כנגד הנתבע מס' 3, ואחליט בדבר לאחר שהתובעת תתייחס באופן פרטני, עד ליום 13.10.16, לנטען ע"י המועצה המקומית חריש בעניין אי קיום חיובים כספיים.

9. בשולי הדברים אציין, כי לא מצאתי להורות על מחיקת התביעה כנגד המועצה המקומית חריש, כפי שנתבקש ע"י באי כוחה, מהטעם הפשוט שמועצה מקומית חריש מעולם לא היתה בעלת דין במסגרת הליך זה.

10. המזכירות תעביר החלטה זו לתובעת ולמשרד עו"ד גדעון פישר, ותקבע תזכורת פנימית ליום 16.10.16.

ניתנה היום, כ"ט אלול תשע"ו, 02 אוקטובר 2016, בהעדר הצדדים.