לאחר עיון בכתב התביעה ונספחיו ובבקשת הרשות להתגונן של הנתבע 4, מצאתי לנכון לעשות שימוש בסמכות המסורה לי בתקנה 205(ג) בתקסד"א וליתן לנתבע 4 הרשות להתגונן, בלא לקיים דיון במעמד הצדדים, בבקשתו.

כל הנ"ל, נרשם בהחלטה מאתמול, אשר ככל הנראה עוררה גם את הנתבעת 1 להגיש בקשת רשות להתגונן, הגם שבאיחור.

דא עקא, והנתבעת עפ"י כתב התביעה הינה אגודה שיתופית ואילו המייחסת לעצמה את התואר נתבעת 1 בבקשת הרשות להתגונן, היא מועצה מקומית חריש ר"מ 500212477.

כיון שלא הוגשה תביעה כלשהי כנגד המועצה המקומית חריש, אינני רואה שום סיבה מדוע מצאה לנכון להעסיק את ביהמ"ש בבקשות להארכת מועד, בכלל, ולהגשת בקשת רשות להתגונן, בפרט.

הבקשה נמחקת, באשר לא הוגשה כל תביעה כנגד מגישתה.

ניתנה היום, כ' כסלו תשע"ו, 02 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.