<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה: עו"ד קליין

הנאשמים 1 ו- 3

ב"כ הנאשמת 1- עו"ד גדעון נחום

ב"כ הנאשם 3- עו"ד ארקדי אליגולשווילי

פרוטוקול

ב"כ המאשימה- לאור הכרעת הדין הגענו להסכמה עונשית לפיה על הנאשמת 1 יוטל עונש של מאסר על תנאי והתחייבות לפי שיקול דעת בית המשפט ולגבי הנאשם 3 הגענו להסכמה לפיה המאשימה תבקש מאסר על תנאי וקנס של 1,500 ואילו הנאשם 3 יטען למאסר על תנאי והתחייבות.

מוסכם על הצדדים שאין בהסכמה העונשית כדי למנוע ערעור על הכרעת הדין.

ב"כ המאשימה טוען לעונש- מגיש גיליון הרשעות קודמות של הנאשם 3. הנאשמים פגעו בערך מוגן של השוטר והמעקל לשם טוב ולגופם. בשים לב להכרעת הדין ובשים לב להרשעות הקודמות של נאשם 3 לעומת הנאשמת 1 אשר לה אין רישום פלילי כלשהו, אני אבקש לכבד את ההסדר ולהשית על הנאשם 3 קנס של 1,500 ₪.

ב"כ הנאשמת 1 – המקרה הזה הוא הוכחה לכך איך שוטר אלים ובריון יוצר עבריינים יוצר מציאות אלימה וקשה והופך אנשים מן השורה לעוברי עבירה. אילו ההתנהגות של השוטר הייתה מתחשבת ואנושית כלפי הנאשמת מספר 1, לא היינו מגיעים לסיטואציה שאליה הגענו שאנו עומדים כאן וטוענים לעונש על אמירות שייחס לה אחד השותפים באירוע. אשר לדברים שבימ"ש קבע שהיא אמרה, אני מבקש לראות את זה באור הראוי, ז"א אחרי שהנאשמת שנקרעה מתוך האוטו בפיג'מה ולא שעו לתחנוניה ולבקשותיה לחכות עד שיגיע בעלה ולגמור את הכל בדרך ראויה ולא משפילה, היא ראתה את השוטר גדל הגוף מפיל את בעלה בהינף יד על הרצפה ואז היא אמרה מילים שהן גידופים כמו המילה נאצי, אין לך לב או מילים כאלה.

ב"כ המאשימה: אני מתנגד לכל הטענות שחברי מעלה. הכרעת הדין מדבר בעד עצמה ואין מקום לשנות ממנה או להוסיף נסיבות נוספות שאינן כתובות בהכרעת הדין.

ב"כ הנאשמת 1- אני אמרתי שהשוטר הוא אדם אלים והוא הוציא ואתה את הנאשמת מהרכב. ואז בהנחה שהנאשמת אכן אמרה שהיא תשנה לו את הפנים את הצורה, אני מבקש מבית המשפט לראות את הדברים האלה כזעקה של חוסר אונים אל מול מעשיו של השוטר ולראות את הגיחוך שבאמירה האת כלפי השוטר שכל מה שהגברים האלה היו יכולים לגרום לו זה לחייך ברחמים על הנאשמת על ההתבטאות הזאת. היא איננה אישה טיפשה והיא מבנה שמי שיכול לשנות את הצורה למי זה השוטר בהינף יד לה ולא היא לשוטר. אלה דברים שבאו מעומק הלב מתוך כאב ההשפלה שהיא הושפלה במעמד. מדובר באישה אם לחמישה ילדים שמטפל באביה חולה הסרטן ובאחותה הנכה פגועת המוחין ובאימה הסיעודית. יא עצמה הפסיקה לעבוד בגלל בעיות ורידים וגידים בידיים, מעולם לא נחקרה במשטרה ונקלעה לאירוע זה שלא בטובתה תוך שהיא מושפלת ופגועה ורואה את בעלה מוטל על הכביש ואת בנה נעצר. ההשפעה של האירוע הזה על הנאשמת הייתה קשה ואחרי כל זה היא גם עמדה לדין. לכן אני מבקש שההתחייבות תהיה מינימלית ושהמאסר על תנאי יהיה מינמלי.

הנאשמת 1- אני רוצה להביע את צערי בכל הנושא הזה שכלל הגענו למעמד כזה כי זה לא משהוא שאני רגילה אליו, לא באה מבית כזה, מתביישת שאני נמצאת במעמד כזה. מקווה שזה ייגמר.

ב"כ הנאשם 3- אנחנו נמצאים בתיק שהוא לצערנו תיק שמבחינת השוטר אבי בן דוד הוא כנראה לא יוצא דופן אך מבחינת נסיבות

ב"כ המאשימה- אני מתנצל שאני קוטע שוב את הטיעונים לעונש לש חברי. חברי מתלוננים על השוטר אך הם לא פנו למח"ש בעניין זה לא נקבע בהכרעת הדין כי השוטר נקט באלימות שאינה לצורך ולכן אבקש מחברי לטעון שהתאם להכרעת הדין. מדובר בשוטר שכבר נקבע על ידי מספר ערכאות שהוא נוהג להשתמש בכח מופרז.

ב"כ המאשימה- חברי צריך לסמוך בראיות את טענותיו.

ב"כ הנאשם 3- ע"פ הפסיקה שהגנו לבית המשפט השימוש בכח המופרז שהשוטר בן דוד נהג במ3קרים אחרים לא נעלם גם במקרה שלנו אנחנו מדברים על השוטר שכפי שבימ"ש התרשם ממנו הוא בעל יכולות פיזיות לא מועטות וגודל פיזי מרשים . ההשתלטות והתקיפה של הנאשם שהוא עצמו אדם גדול מימדים וההשתלטות הזריזה על הנאשם מעידים על הכח הרב שיש על השוטר הזה שהוא בוודאי מודע לכח שיש לו. כאשר שמים במטוטלת בצד אחד כפי שקבע בימ"ש בהכרעת הדין את העובדה שהמעשים שביצע הנאשם 3 אינם פרופורציונאליים לאותה העדר תקינות של הליך התפיסה שייתכן שהיה כזה. הרי שבוודאי שהעדר הפרופורציונאליות של התגובה של השוטר בן דוד על תגובתו הוא בלתי סביר לחלוטין כאשר בימ"ש נוכח לראות את הפציעות שנגרמו לנאשם ואת האופן שבו השוטר אבי בן דוד נהג בו לעיני באמצע הרחוב במשך דקות ארוכות. קביעתו של בימ"ש לפיה נקבעה אשמתו של הנאשם במיוחס לו בעבירת האיומים יכולה לקחת בחשבון כעת את הנסיבות הנוספות שתיארתי ואני מבקש להתחשב בגזירת העונש גם בדברים שמציינים, הן בפן הפיזי, הן לעוגמת הנפש והן הפגיעה בקניין כאשר הרכב נתפס ונלקח מהם כשספק אם בכלל היה מותר לתפוס אותו ולקחת אותו. לנאשם אמנם יש הרשעות קודמות אך ההרשעות הן ברובן עבירות של תכנון ובנייה כאשר העבירה שנושקת לתחום שבו הורשע בו היום היא משנת 2000. אנו יכולים לראות שבמשך 16 וחי שנים למעט המקרה הנוכחי אין לנאשם הרשעות בתחום האלימות או האיומים. מדובר באיש עסקים מור בירושלים ובסביבה ואדם נורמטיבי, מנהל בית שבו חמישה ילדים ומשפחה שכפי שתיאר חברי תומכת גם במעגל הקרוב של המבוגרים יורת במשפחה. הכל למעשה מוטל על כתפי הנאשם 3 והנאשמת 1. הנאשם 3 נמצא בהליכים של כינוס נכסים לאור בעיות שנקלע אליהן ויכולתו הכלכלית היא דלה ביותר. אבקש מבימ"ש לאור כל האמור להטיל על הנאשם קנס סמלי ביותר שיביא לידי ביטוי את כל השיקולים הנוספים.

הנאשם 3- מה שיש לי להגיד שאני הגעתי למקום קיבלתי מכות הושפלתי ובסופו של יום מצתי את עצמי נאשם בעבירה שלא ביצעתי. למרות כל זאת בימ"ש יראה שהעבירה שלי מופנית במה שהורשעתי כלפי המעקל. זאת אומרת שלי לא היה שום מגע על המעקל זאת אומרת שאני הותקפתי ועל זה אני אמצה את הדין עם השוטר. גם אם נסתכל על פסקי דין של בימ"ש עליון שזה נקרא זוטי של אשמה. אם הוא רואה את אשתו מותקפת. אם הייתי רוצה הייתי עושה, עובדה שלא תקפתי. אני מקווה שבית המשפט יראה גם את המורכבות של העניין כמו של שוטר שאמר שהוא לא זוכר כלום וכולם זכרו.

1. הנאשמים שהם בני זוג, הורשעו, לאחר שמיעת ראיות, בעבירת איומים שהופנו כלפי שוטר וקבלן הוצאה לפועל, בעת ניסיון לתפוס לצורך עיקול כלי רכב שבו נהגה הנאשמת 1.
2. נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהכרעת הדין. הנאשמת 1 קיללה את השוטר וכן איימה עליו במילים "אני אראה לך" "אני אשנה לך את הצורה, אתה לא יודע עם מי אתה מתעסק". הנאשם 3 אמר לקבלן ההוצאה לפועל "אתה עלית לי הרבה מאד כסף" הניף לעברו יד בתנועה מאיימת ואמר "אני אראה לך".
3. הצדדים הגיעו להסכמה מסוימת לעניין העונש כמפורט בפרוטוקול.
4. הערך המוגן בעבירת האיומים הוא הגנה על ביטחונו, שלמות גופו ושלוות נפשו של אדם.
5. במקרה דנן עוצמת הפגיעה בערך המוגן היא בינונית. האיומים אינם ברף הגבוה מבחינת תוכנם, ואולם העובדה שהם הופנו כלפי אנשי מרות, תוך שהם מלווים בקללות מכוערות מצד הנאשמת 1 יש בהם כדי לבסס חומרה מסוימת.
6. רמת הענישה שנקבעה בפסיקה ביחס לעבירת איומים בודדת כלפי איש מרות ללא שימוש באלימות פיזית נעה בין עונש מוחשי שאינו כולל רכיב של מאסר בפועל לבין מספר חודשי מאסר בפועל. ראו רע"פ 1825/11 פינקו נ' מדינת ישראל ; ת"פ (שלום רמלה) 38849-06-10 מדינת ישראל נ' ציון אביטל; ת"פ (שלום ירושלים) 15210-11-14 מדינת ישראל נ' אבישי מזרחי; ת"פ (שלום חיפה) 14673-08-10 מדינת ישראל נ' מוחמד עומר. במקרים חריגים הוטלו עונשים מקלים יותר עקב נסיבות אישיות. ראו למשל ע"פ (מחוזי באר שבע) 7293/02 ששון נ' מדינת ישראל.
7. הנאשמת 1 בת 48 ואין לה הרשעות קודמות. הנאשם 3 בן 51 ולחובתו 4 הרשעות קודמות, האחרונה משנת 2010. שלוש מהרשעותיו הקודמות עניין בעבירות של ביצוע עבודות ללא היתר ואי קיום צו בית משפט או צו הפסקה מנהלי, והרשעה נוספת משנת 2002 בגין עבירות איומים היזק לרכוש והחזקת סכין שבוצעו בשנת 2000.
8. הנאשמים לא נטלו אחריות על מעשיהם ועד למועד שמיעת הטיעונים לעונש חזרו והאשימו את השוטר בהתרחשות.
9. העבירות בוצעו על רקע התנגדות של הנאשמים לביצוע עיקול על הרכב שבו נהגה הנאשמת 1, כאשר מתוך דברי העדים עלה כי אין זו הפעם הראשונה שניסיונות לגבות חובות בהוצאה לפועל מן הנאשם 3 נתקלים בהתנגדות.
10. על רקע האמור סברתי כי הגם שההסכמה העונשית עם הנאשמים מקלה במעט, יש מקום לכבדה. בנסיבות אלה, ובשים לב לעובדה אחרונה זו, מצאתי כי יש להטיל גם על הנאשם 3 קנס ולא להסתפק בהתחייבות. פער זה בין הנאשמים יש לו בסיס גם על רקע השוני בעבר הפלילי שלהם.
11. אני גוזרת על הנאשמים את העונשים הבאים:

א. על הנאשמת 1:

• 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מהיום שלא תעבור עבירת איומים.
• חתימה על התחייבות על סך 1,000 ₪ שלא תעבור עבירת איומים במשך שלוש שנים מהיום. החתימה על ההתחייבות עד ליום 1.8.16.

ב. על הנאשם 3:

• 3 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים מהיום שלא יעבור עבירת איומים.
• קנס בסך 1,000 ₪ או 5 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 4 תשלומים שווים החל מיום 1.8.16 וב- 1 בכל חודש עוקב.

1. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

#4#>

ניתנה והודעה היום י"ג תמוז תשע"ו, 19/07/2016 במעמד הנוכחים.