ניתנה ביום 27 ספטמבר 2015

בשם המבקשת: עו"ד יאיר דוד

בשם המשיב: עו"ד האשם מסארוה

ה ח ל ט ה

השופטת סיגל דוידוב-מוטולה

1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בירושלים (השופטת שרה ברוינר ישרזדה ונציגי הציבור מר יוסף קשי ומר יצחק אופנהיים; ס"ע 45971-04-12) מיום 3.8.15, בו התקבלה בחלקה תביעתו של המשיב והמבקשת חויבה לשלם לו זכויות סוציאליות שונות בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה בסך כולל של 139,731 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, וכן שכ"ט עו"ד בסך של 16,000 ₪. תביעה שכנגד שהגישה המבקשת נדחתה במלואה.

הרקע לבקשה:

1. בבית הדין האזורי התבררה תביעתו של המשיב כנגד המבקשת לתשלום זכויות שונות בגין תקופת העסקתו וסיומה, ובכלל זה פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, גמול עבודה בשעות נוספות וזכויות סוציאליות נוספות.

מחלוקת מרכזית בין הצדדים נגעה לנסיבות שהובילו להפסקת יחסי העבודה בין הצדדים. המשיב טען כי פוטר נוכח דרישתו לזכויות מכוח החוק הישראלי ונוכח סירובו לחתום על הסכם עבודה שכלל פגיעה בזכויותיו. המבקשת מנגד טענה כי המשיב ניסה לשפר את תנאי העסקתו במסגרת יוזמתה להגדיר את יחסי העבודה בין הצדדים, ולאחר שדרכו לא צלחה החל בביצוע עבירות משמעת שונות וגרם לנזקים שהובילו לפיטוריו. בנוסף נחלקו הצדדים בדבר חלותו של הדין הירדני על יחסי העבודה בין הצדדים, תקופת העסקתו של המשיב, זכאותו של המשיב לרכיבי התביעה הנוספים והנזקים הנטענים שגרם המשיב למבקשת.

1. בפסק הדין מושא הבקשה, התקבלה תביעת המשיב כנגד המבקשת בחלקה, ואילו התביעה שכנגד נדחתה במלואה. להלן בתמצית הכרעותיו של בית הדין:
   1. הדין החל - בית הדין קבע כי המבקשת לא הוכיחה את חלותו של הדין הירדני ולא הצביעה כי מרבית הזיקות מצדיקות את החלתו. בית הדין קבע כי הצדדים נהגו על פי הדין הישראלי, וזהו הדין שחל על היחסים ביניהם.
   2. תקופת ההעסקה - נקבע כי המשיב עבד ברצף החל מחודש דצמבר 1995 ועד לפיטוריו ביום 29.2.12. זאת תוך הפסקה שאינה עולה על שלושה חודשים, ואשר לא פגעה ברצף יחסי העבודה בין הצדדים.
   3. התביעה שכנגד וגרימת נזקים על ידי המשיב למבקשת - בית הדין קבע כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח את טענותיה לנזקים שגרם המשיב במכוון בפרויקטים עליהם עבד ותוך המרדת 31 עובדים נוספים. המבקשת נמנעה מלהציג צילומים ממערכות האבטחה שלה, שמצביעים לטענתה על כך שהמשיב גרם לה נזקים; המבקשת הותירה כמעורפלים את מועדי גילוי הנזקים ולא הציגה כל פירוט בעניין על מנת לבסס קשר בין תקלות שנתגלו כחודשיים שלושה לאחר סיום עבודת המשיב לבין מעשים שעשה בתקופת עבודתו; גם אם הוכח שנגרם נזק באחד מאתרי העבודה - לא הוכח כי דווקא המשיב הוא שגרם אותו.
   4. נסיבות סיום העסקת המשיב - לא הייתה מחלוקת כי יחסי העבודה היו תקינים עד שלהי שנת 2011, אזי ביקשה המבקשת להחתים את עובדיה וביניהם המשיב על הסכמי עבודה לפיהם הדין שחל על העסקתם עד לאותה שנה הוא הדין הירדני (אם כי בהמשך הסכימה לתקן זאת). המשיב היה אמנם "מראשי החץ" בהתנגדות העובדים להסכמים אלו, אך לא הוכח כי פוטר בשל גרימת נזקים מכוונת. המבקשת לא הצביעה על נזקים ספציפיים שאליהם הייתה מודעת עובר לפיטורי המשיב, והנזק החמור לו טענה התברר רק זמן רב לאחר פיטוריו. בנוסף, בית הדין שוכנע כי לו היה מסכים המשיב לחתום על ההסכם היה מוחזר לעבודתו (כפי שאירע לאחד מחבריו) ומכאן שהנזקים לא היו הגורם האמיתי, ודאי לא העיקרי, לפיטורים.
   5. זכאות לפיצוי פיטורים והודעה מוקדמת - לא הוכח כי המבקשת פיטרה את המשיב בשל נזקים להם גרם, אלא בשל אי הגעה להסכם עמה. לאור זאת, המשיב זכאי לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. בית הדין הוסיף כי גם לו היה מניח כי גרימת הנזקים היוותה את עילת הפיטורים, לא היה בכך כדי להצדיק את שלילת הפיצויים בנסיבות המקרה.
2. כפועל יוצא מהקביעות לעיל חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב סך של 103,630 ₪ בגין פיצויי פיטורים וסך של 6,462 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת. בנוסף מצא בית הדין לחייב את המבקשת בפיצויי הלנת פיצויי פיטורים חלקיים בסך של 10,000 ₪ (בנוסף לריבית והפרשי הצמדה). כמו כן חויבה המבקשת בתשלום דמי הבראה בסך של 6,134 ₪, פדיון חופשה בסך 7,765 ₪, וכן פיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לפנסיה בסך 5,740 ₪. תביעות המשיב לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין וגמול בגין עבודה בשעות נוספות – נדחו. לאור התוצאה, חייב בית הדין את המבקשת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד כמפורט לעיל.

הבקשה וטענות הצדדים:

1. המבקשת הגישה ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי. ערעור המבקשת סב בעיקר על דחיית תביעתה שכנגד, וכן על חיובה בתשלום פיצויי פיטורים לרבות פיצויי הלנה, תמורת הודעה מוקדמת וחלק מפדיון החופשה.

במקביל להגשת הערעור, הגישה המבקשת את הבקשה לעיכוב ביצוע, בה היא עותרת לעיכוב תשלום הסכום הפסוק במלואו. זאת חרף העובדה שערעורה לא הוגש על כלל הרכיבים, ובשים לב לתביעה שכנגד ולקיזוז הנובע ממנה. עוד מציינת המבקשת כי היא נכונה להפקיד ערבות בנקאית בגובה הסכום הפסוק לטובת המשיב.

1. לגופם של דברים טוענת המבקשת כי אם תשלם למשיב את הסכום הפסוק באופן מלא ולאחר מכן יתקבל הערעור, היא תתקשה להשיבו. בקשר לכך נטען שהמשיב הינו תושב יריחו, ומאחר שלא ניתן לגבות כספים מתושבי הרשות הפלסטינית, ככל שבית הדין לא ייעתר לבקשה ולא יעכב את ביצוע פסק הדין, לא יהא כל טעם בהליך הערעור. מנגד, כך לטענת המבקשת, למשיב לא ייגרם נזק כלשהו מעיכוב ביצוע פסק הדין עד להכרעה בערעור, שכן המבקשת תכבד את פסק הדין ואין חשש שהיא תתחמק מביצועו.

המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים, שכן שגה בית הדין קמא בממצאיו העובדתיים לרבות התרשמותו מהעדים ובמסקנותיו המשפטיות. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי המבקשת הוכיחה את תביעתה שכנגד לעניין הנזקים שנגרמו לה - לפחות באחד הפרויקטים - באמצעות חוות דעת מומחה מטעמה, וכן באמצעות מנהלה, אשר העיד על תחומי האחריות של המשיב, ועל הנזקים שנגרמו על ידו; המשיב לא הציג כל ראיה לכך שידו לא הייתה בנזקים שנגרמו; הוכח שהמשיב פוטר בשל כך שפגע באמון שניתן בו, גרם נזקים חמורים ואף היווה גורם ממריד אצל המבקשת, נסיבות המצדיקות שלילת פיצויים; שגה בית הדין בקבעו כי הנזק שנגרם למבקשת לא היווה הגורם האמיתי או העיקרי לפיטורי המשיב; שגה בית הדין בכך שקיבל את עמדת המשיב כי פוטר בשל סירובו לחתום על הסכם העבודה שהוצג לו; במועד השימוע הוצגו למשיב תמונות ממצלמות האבטחה המצביעות על כך שהוא גרם לנזקים; וגם אם שוכנע בית הדין שאין הצדקה לשלילת פיצויי פיטורים - לא הייתה עילה לחייב את המבקשת בפיצויי הלנה חלקיים. אשר לתשלום פדיון חופשה נטען כי בית הדין לא ניכה ימי חופשה אותם ניצל המשיב בשנת 2009, כפי העולה ממסמכים שגולו על ידי המבקשת בהליך גילוי המסמכים, ובהתאם זכאי המשיב ל - 16.5 ימי חופשה בלבד ולא ל - 26.5 ימים כפי שנפסקו לו.

1. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול לפי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין, במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. עוד מציין המשיב כי אין מקום להיזקק לבקשה לעיכוב ביצוע לגבי רכיבי התביעה לגביהם המבקשת לא ערערה (ומציין כי אף הוא עצמו הגיש ערעור, ביחס לרכיבי תביעתו שנדחו – ע"ע 38077-09-15).

לטענת המשיב גם לגופם של דברים יש לדחות את הבקשה. לטענתו, סיכויי הערעור שהגישה המבקשת קלושים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, מבוסס על קביעות עובדתיות והתרשמות מן העדויות שהובאו בפניו, עניינים שערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן. בקשר לכך טוען המשיב, בין היתר, כי לאור הקביעות הברורות כי המבקשת לא עמדה בנטל להוכיח שהמשיב גרם לה נזק כלשהו וגם לא התאמצה להביא את הראיות, הגיע בית הדין למסקנה נכונה לפיה אין כל בסיס משפטי או עובדתי לתביעתה שכנגד ואף לא לשלילת פיצויי הפיטורים המגיעים לו. עוד נטען כי המבקשת הייתה אמורה לשלם למשיב דמי הבראה וימי חופשה מדי שנה בשנה ולכן אין כל זכות קיזוז או עיכוב לגבי רכיבים אלה. כן צוין כי כל ההפרשות לקרן הפנסיה לא בוצעו במועדן, והמבקשת מחזיקה שלא כדין בכספים אלה ולכן אין כל הצדקה לעיכובם. המשיב מדגיש כי פוטר בשל כך שסירב לחתום על הסכם שמחיל את הדין הירדני על יחסי העבודה ולא בשל נזקים כביכול שנגרמו למבקשת.

1. אשר למאזן הנוחות נטען כי אין בעובדה שהמשיב הינו תושב חוץ, כדי לשנות את הכלל לפיו הזוכה רשאי לממש את פרי זכייתו. עוד מדגיש המשיב כי הוא ממתין מספר שנים לתשלום הזכויות הסוציאליות ואין כל הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן לאחר שנקבע בפסק הדין שהוא זכאי להן.

לחלופין, ועל מנת לאזן בין זכויות הצדדים, המשיב מציע כי תעוכב מחצית מהסכום שנפסק בגין פיצויי פיטורים וכן יעוכבו פיצויי ההלנה, ואילו יתר התשלומים, בסך כולל של 93,723 ₪, יועברו לפקודתו באופן מיידי.

יצוין כי המבקשת לא הגיבה להצעה זו או לתגובת המשיב, על אף שניתנה לה האפשרות לעשות כן.

דיון והכרעה:

1. נקודת המוצא הינה כי מי שזכה בדינו, זכאי לממש את פרי זכייתו באופן מיידי והגשת ערעור אינה מעכבת את מימוש פסק הדין. עיכוב ביצועו של פסק דין הוא בבחינת חריג לכלל ומותנה, דרך כלל, בהצטברות שני גורמים: האחד - הנזק היחסי שייגרם למבקש מאי היענות לבקשה גדול מן הנזק הצפוי למשיב אם יעוכב הביצוע; השני - סיכויי הערעור להתקבל טובים (ע"ע (ארצי) 44025-02-12 פרידמן חכשורי חברה להנדסה ולבנין בע"מ - מוחמט סווחטורק (14.6.12)).

כאשר פסק הדין הינו כספי - גוברת הנטייה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין, שכן ההנחה הינה כי אם המבקש יזכה בערעור יוכל לקבל חזרה את כספו. לפיכך, "עיכוב ביצועו של חיוב כספי יינתן, על דרך הכלל, רק כאשר בית המשפט משתכנע כי קיים חשש של ממש שאם המבקש יזכה בערעור הוא לא יוכל לגבות בחזרה את כספו" (ע"א 5963/13 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ. פלוני (16.1.14)).

1. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הצעת המשיב בתגובתו, ולעכב את ביצועו של פסק הדין באופן חלקי.
2. ראשית, אין הצדקה לעכב תשלום של רכיבים שלא הוגש עליהם ערעור (דמי הבראה; פיצוי בשל אי ביצוע הפרשות לפנסיה; וחלק מפדיון החופשה). הרכיב העיקרי מושא הערעור הוא סכום פיצויי הפיטורים, שהקביעות לגביו מושתתות בעיקרן על התרשמותו של בית הדין מהראיות שהוצגו בפניו וממצאיו העובדתיים לגבי עילת פיטוריו של המשיב והאם הוכח כי גרם לנזקים. כידוע, ערכאת הערעור אינה ממהרת להתערב בקביעות עובדתיות, וממילא סיכויי הערעור בקשר לכך אינם מן הגבוהים. בנוסף, מדובר בזכויות מכוח חוקי המגן שהמשיב היה זכאי לקבלן לפני למעלה משלוש שנים וחצי, ובדרך כלל אין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן לאחר שנקבע בפסק הדין כי המשיב זכאי להן.

על אף זאת, לא ניתן להתעלם מהחשש הממשי שהעלתה המבקשת לגבי קשיי הגבייה, והמשיב לא סתר זאת. מקובל עלי לפיכך האיזון שהציע המשיב ולפיו יעוכב תשלום מחצית מפיצויי הפיטורים (סך של 51,815 ₪, בצירוף ריבית כדין והפרשי הצמדה בהתאם לקביעת בית הדין האזורי), וכן יעוכב תשלומם של פיצויי ההלנה החלקיים (10,000 ₪; להלן יחד - הסכום המעוכב). עיכוב הביצוע כפוף לכך שהמבקשת תפקיד בקופת בית הדין את הסכום המעוכב (או ערבות בנקאית בלתי מותנית בגובה הסכום המעוכב), תוך 15 יום ממועד קבלת ההחלטה.

1. סוף דבר - הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין מתקבלת בחלקה, כאמור בסעיף 11 לעיל. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"די"ד תשרי תשע"ו (27 ספטמבר 2015) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.