בפני בקשה לסילוק על הסף שהוגשה מטעם הנתבעת.

בהעדר תגובה להחלטתי מיום 28.1.16, ניתנת החלטה זו על יסוד המצוי בתיק ולאחר שעיינתי בטענות הצדדים באריכות.

כידוע, סעד של סילוק על הסף הינו צעד קיצוני אשר אין בתי המשפט נעתרים לו כי אם במקרים קיצוניים בלבד. די כי התובע יראה על פני כתב התביעה כי בידו עילה ואין בית המשפט בוחן ראיותיו "בציציות" (ע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה, פ"ד נא(2), 312).

בית המשפט איננו ממהר למחוק או לדחות תובענות על הסף ומעדיף ליתן לבעל הדין את יומו בבית המשפט ואינו מורה על מחיקת תביעה מחמת חוסר עילה, מקום בו ניתן להצילה באמצעות תיקונה (ע"א 109/84 ורבר נ' אורדן, פ"ד מא(1), 577).

בנסיבות המקרה שלפני, לא מצאתי כי יש להורות על סילוק התביעה מחמת חוסר עילה.

יחד עם זאת, מצאתי לנכון להיעתר לסעד החלופי לו עתרה הנתבעת בסעיף ב' לבקשתה.

עיון בכתב התביעה מלמד כי הגם שהתביעה הוגשה כתביעה לסעד הצהרתי- מהותם של הסעדים הנתבעים הינה כספית וניתן לכמתם.

כך, עותרת התובעת, בין היתר, לעריכת תחשיב מחודש ביחס לחובת תשלום דמי השכירות ודמי הניהול בהתאם למועד פתיחת המסעדה וטוענת לנזקים כספיים שנגרמו לה כתוצאה מן השיפוץ. המדובר בנזקים שגובהם ידוע לתובעת וניתנים לכימות כספי כבר בשלב זה ועל כן, יש לכמתם בכתב התביעה ולשלם אגרה בגינם.

זאת ועוד, מאז מועד הגשת התביעה השתנה המצב המשפטי- התובעת פונתה מהנכס ונדחו התנגדויות שהגישה. מכאן כי חלק מהסעדים ההצהרתיים שנתבעו, וביניהם אכיפת הסכם השכירות והצהרה כי הנתבעת תוכל להעביר את זכויות השכירות - אינם עוד רלוונטיים.

אשר על כן, הריני מורה לתובעת להגיש תוך 21 יום בקשה לתיקון כתב התביעה הנתמכת בתצהיר.

התיק יובא לעיוני בעוד 30 יום.

התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בגין בקשה זו בסכום של 5,000 ₪.

ניתנה היום, ל' שבט תשע"ו, 09 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.