הרקע לעררים ולבקשה לעיון בכתבי טענות בעררים קודמים בעלי אופי דומה:

לבית הדין למים עררים שהוגשו לפי סעיף 35 לחוק הניקוז וההגנה מפני שיטפונות, התשי"ח – 1957 (להלן: "חוק הניקוז") ובמסגרתם מבקשים העוררים לקבל קרקעות חלופיות לקרקעות שהופקעו או להכריע בדבר גובה פיצויי הפקעה להם הם זכאים בגין הפקעת זכות הבעלות במקרקעין כמפורט בעררים מכוח תוכנית ניקוז שסימונה מח/ש/569 (להלן: "תכנית הניקוז").

קרקעות העוררים הופקעו מכוח תכנית הניקוז שעניינה הינו הסטת נחל השלושה, שחלקים מהתוואי הטבעי שלו עברו בחלקה של שכונת מגורים המצויה בשלבי הקמה ואכלוס בתחום השיפוט של המועצה המקומית מזכרת בתיה (להלן: "המועצה") והסדרתו בתוואי מאושר מחוץ לגבולות מתחם תכנית בניין עיר של השכונה. בהתאם לתוכנית הניקוז, תוואי הנחל המאושר עובר בעיקר בחלקות חקלאיות וחלקות בייעוד לתעשייה בבעלות פרטית. לאור זאת, תוכנית הניקוז כוללת הוראות בדבר תפיסת מקרקעין לצמיתות לצורך ביצוע התכנית.

על פי צו הניקוז וההגנה מפני שיטפונות (הקמת רשויות ניקוז), התש"ך – 1960, חולשת רשות נחל וניקוז "שורק לכיש" בענייני ניקוז, בין היתר, על תחומה של המועצה (להלן: "רשות הניקוז"). רשות הניקוז הפעילה את כוחותיה וסמכויותיה לפי סעיפים 29-30 לחוק הניקוז לשם תפיסת המקרקעין בהתאם לתכנית הניקוז והמועצה ביצעה את העבודות מכוח תכנית הניקוז והיא זו האמונה על פיצוי בעלי המקרקעין המופקעים בתחומה של תכנית הניקוז. בהתאם לשומה שנערכה על ידי שמאי מטעם המועצה המקומית הפיצוי עבור כל מ"ר משטח המקרקעין הועמד על 150 ₪ למ"ר ובהתאם לכך הוצע פיצוי לעוררים. המועצה אף שילמה לעוררים פיצויים שאינם שנויים במחלוקת על פי חוות דעת שמאית מטעמה והעררים נסבים על טענות העוררים כי הינם זכאים לתמורה נוספת בגין הפקעת המקרקעין.

בעררים אלה החליט בית הדין למים כי ב"כ הצדדים יודיעו את עמדתם בכל הנוגע לאפשרות של עיכוב הדיון עד לאחר שתינתן החלטה בערעור שהגישו המשיבות 1-2 לבית המשפט העליון בתיק ע"א 7808/15 על פסק דינו של בית הדין למים מיום 9.9.15, שניתן בתיקים בעלי אופי דומה, בהקשר לאותו אזור גיאוגרפי. לאור החלטות אלה, פנה ב"כ העוררים לב"כ המשיבות 1-2 בבקשה להמציא לעיונו את כתבי בית הדין בעררים הנ"ל שהסתיימו לא מכבר בפסק דין (לרבות פרוטוקול הדיון, חוות הדעת של השמאים שמונו בהסכמת המשיבות בעררים הנ"ל ועוד), זאת על מנת שהצדדים יבואו בדברים בנוגע לעררים התלויים ועומדים, בשים לב לדברים שנקבעו בעררים שהסתיימו בפסק דין. ב"כ העוררים טוען כי ב"כ המשיבות מסרב להמציא לעיונו את כתבי בית הדין בעררים שהסתיימו בנושא דומה. על כן מבוקש כי בית הדין יורה לב"כ המשיבות 1-2 להמציא לעיון העוררים את כתבי בית הדין הנ"ל בעררים שהסתיימו בפסק דין וערעור על פסק הדין עומד ותלוי בביהמ"ש העליון.

טענות הצדדים בבקשה לעיון בכתבי בית דין בעררים הקודמים:

העוררים טוענים כי המשיבות 1-2 הן רשויות ציבוריות ולפיכך חלות עליהן חובות מוגברות של תום לב, יושר והגינות. נטען כי עקרון הפומביות חל גם על העררים שהסתיימו ולעוררים יש זכות לעיין בכתבי בית הדין שהוגשו במסגרתם, על מנת לשקול להשתמש בהם בין השאר כראיות להפרכת טענות המשיבות 1-2 או להוכחת טענות העוררים במסגרת העררים התלויים ועומדים. על כן, מבקשים העוררים להורות למשיבות 1-2 להמציא לעיונם את כתבי בית הדין בעררים שהסתיימו בפסק דין וכן בערעור שהוגש על פסק הדין, בין השאר על מנת שיתאפשר לעוררים לשקול כראוי את עמדתם בנוגע לעיכוב הדיון בעררים התלויים ועומדים, בהתאם להחלטת בית הדין למים.

המשיבות 1-2 מתנגדות לבקשת העוררים לעיון בכתבי טענות בהליכים קודמים בעלי אופי דומה מהטעם שההליכים הנ"ל טרם הסתיימו והינם תלויים ועומדים בפני ביהמ"ש העליון בשבתו כבית משפט לערעורים. נטען כי אין כל חובה שבדין לתת לעוררים לעיין בכתבי הטענות שאינם צד להם. כן נטען כי הטעם שעיון בכתבי הטענות בהליכים הקודמים נחוץ לעוררים לשם קבלת החלטה בבקשת בית הדין למים להמתין עם הדיון בהליכים שבכותרת עד לקבלת פסק הדין בערעור בהליכים הקודמים אינו מצדיק עיון בכתבי הטענות בהליכים האחרים. נטען כי לפי הדין זכות העיון הינה זכות יחסית שעשויה לסגת מפני זכויות ואינטרסים שונים של בעלי הדין. נטען כי המשיבות התדיינו ארוכות מול העוררים האחרים לגביהם מבוקש העיון, הליכים אלו טרם הסתיימו ואין בהם כדי להועיל לעוררים, שכן השומה הנגדית שהוגשה מטעם העוררים בהליכים דנן מתבססת על עקרונות שמאיים שונים מאלו שהופעלו בהליכים בהם מבוקש העיון. נטען כי דרישתם של העוררים חסרת כל בסיס משפטי ויש בה משום פגיעה בעמדת המשיבות.

בתשובת העוררים לתגובת המשיבות טוענים העוררים כי אף בפסיקה אליה הפנו המשיבות נקבע כי הנגישות לכתבי טענות הינה אחת הדרכים להגשמתו של עקרון פומביות הדיון וכי זכות העיון נגזרת אף מחובת הנאמנות שחבה רשות ציבורית לציבור, המהווה מקור עצמאי לחובת הגילוי של מסמכיה. נטען כי העובדה שהליך הערעור על פסק הדין בעררים קודמים לא הסתיים אינה רלוונטית. כן נטען כי על המשיבות כרשויות ציבוריות חלות חובות מוגברות של תום לב, יושר והגינות ויש להורות להן להמציא לעיון העוררים את כתבי בית הדין בעררים הקודמים ובערעור וכן את חוות הדעת של השמאים המוסכמים שמונו בהסכמת המשיבות לצורך הכרעה בתביעות לפיצויי הפקעה שהוגשו מכוח תכנית הניקוז, לרבות חוות הדעת של השמאים המוסכמים נעמי ספיר ואלכס חפץ.

דיון והכרעה בבקשה לעיון במסמכי כתבי בית הדין בעררים הקודמים:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הבקשה לעיון במסמכי כתבי בית הדין בעררים הקודמים שהתנהלו נגד המשיבות 1-2 ובערעור שהוגש על פסק הדין של בית הדין למים, בכפוף לאמור בהמשך להחלטה זו.

לגבי בקשה לעיון בתיקי בית המשפט, אשר נבחנת לפי תקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג – 2003, נכתב כי המסלול לבחינת בקשה לעיון בתיק הינו בשלב הראשון בחינת השאלה אם יש איסור בדין לעיון בחומר המבוקש; בשלב השני בחינת השאלה אם העיון מוצדק; ובשלב השלישי בחינת השאלה כיצד ניתן להגשים את מטרת העיון תוך פגיעה מידתית ככל האפשר בזכויות ובאינטרסים של בעלי הדין שהתנגדו לעיון [ראו: בג"ץ 10003/08 עו"ד תומר לוי נ' מדינת ישראל (החלטה מיום 5.4.12); רע"א 943/15 קליין נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (החלטה מיום 23.6.15)]. הדברים יפים גם לענייננו.

אינני מוצא כי קיים איסור בדין לעיון בחומר המבוקש בענייננו. כמו כן, המשיבות לא הביאו כל טעם המצדיק קביעה כי העיון איננו מוצדק בנסיבות העניין. על כן, יש לאפשר את העיון לאור זכות העיון הנתונה לכל אדם, אשר נגזרת מעיקרון פומביות הדיון. המשיבות לא עמדו בנטל לשכנע כי אין להתיר את זכות העיון במקרה זה, כאשר הכלל הוא שיש לאפשר עיון במסמכים המצויים בתיקי בית המשפט, אלא אם קיימים הוראה תחיקתית או טעם כבד משקל הנגזר ממנה המצדיקים, באיזון כולל, את מניעת העיון. בהעדר טעם מיוחד המונע זאת, רשאי כל אדם לעיין בתיקי בית המשפט. אמנם זכות העיון אינה מוחלטת ולעיתים יש מקום להגביל אותה לאור אינטרסים נוגדים, אך בענייננו, כאשר מדובר בהתנגדות של המשיבות 1 – 2, אשר הן רשויות ציבוריות וחלות עליהן חובות מוגברות של תום לב, יושר, הגינות ושקיפות, לא מצאתי כי יש מקום להגביל את זכות העיון (בג"ץ 10003/08 הנ"ל). כאמור, מדובר בעיון במסמכים שהוגשו לתיקי בית הדין למים וביהמ"ש העליון ועל כן יש להחיל עליהם את אותם עקרונות החלים על עיון במסמכים המצויים בתיקי בית המשפט.

עוד צויין בבג"ץ 10003/08 הנ"ל כי הנטל המוטל על המבקש לעיין בתיק בימ"ש קל ומצומצם וכבר נפסק כי טענה שלפיה העיון דרוש למבקש לצורך התדיינות משפטית עם צד להליך די בה, בדרך כלל, כדי לעמוד בדרישה המינימאלית להנמקה [ראו גם: בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים (8.10.2009)]. בהקשר זה אף אין הכרח כי המבקש יסביר כיצד העיון יועיל להתדיינות המשפטית האחרת.

בענייננו אין ספק כי העוררים טוענים כי העיון במסמכי בית הדין דרוש להם לצורך התדיינות משפטית עם המשיבות 1-2, אשר היו צד להליכים הקודמים. כמו כן, המשיבות לא עמדו בנטל להצביע על טעם מהותי, קונקרטי וכבד משקל הגובר על זכות העיון ולא ציינו מסמכים ספציפיים שהעיון בהם כרוך בפגיעה מהותית. על כן, ובמיוחד במקרה זה, כאשר מדובר במשיבות שהן רשויות ציבוריות שחלות עליהן, כאמור, חובות מוגברות של תום לב, יושר, הגינות ושקיפות, יש להיעתר לבקשה.

עם זאת אני מורה לעכב את העברת כתבי הטענות והחומר המבוקש לידי המבקשים עד ליום 1/3/16, וזאת מטעם אחר. המבקשים לא צירפו לבקשתם את העוררים בתיקים שנדונו בעבר. הגם שסבור אני כי במקרה זה, כך לכאורה, אין מדובר במסירת חומר העלול לפגוע בפרטיות או באינטרס אחר של העוררים בעררים שכבר נדונו, הרי שזכותם של אותם צדדים להביע עמדתם בנוגע לבקשה [ראו לעניין זה, על דרך ההיקש ובהתאמה המתחייבת: עע"מ 49,56/16 עמוס רגב ואח' נ' רביב דרוקר ואח' (ניתן ביום 10.2.16)]. אשר על כן אני מורה כי העברת החומר המבוקש לידי המבקשים תעוכב עד ליום 1/3/16 כדי לאפשר למי מהעוררים בתיקים שכבר נדונו בבית הדין ושעניינם תלוי ועומד בבית המשפט העליון בתיק ע"א 7808/15 לפנות לבית הדין ולהודיע אם הוא מתנגד לעיון המבוקש.

אשר על כן אני מורה כדלקמן:

על ב"כ המבקשים/עוררים להמציא את הבקשה לעיון במסמכים, ביחד עם החלטה זו, לידי ב"כ העוררים בתיקים שכבר נדונו עד לא יאוחר מיום 15/2/16 ולהמציא לבית הדין אישור מסירה בהתאם.

ככל שמי מהעוררים בתיקים שכבר נדונו בבית הדין מתנגד לאפשר לעוררים לעיין במסמכים יגיש את התנגדותו עד לא יאוחר מיום 1/3/16. ככל שתוגש התנגדות לאפשר עיון במסמכים יקבעו סדרי הדיון לעניין זה. בהעדר התנגדות יהיה על המשיבות בבקשה זו למסור את המסמכים לאיון ב"כ העוררים, כפי שפורט לעיל.

בכל הנוגע לעמדת המשיבות שבפני - אני קובע כי אין בסיס להתנגדות המשיבות 1-2 לבקשה ולטעמי התנגדותן אינה ראויה, בהיותן רשויות ציבוריות, ובהיות הסכסוך נשוא העררים שבפני דומה, בעיקרו, לסכסוך שנדון בעררים הקודמים שהוכרעו בבית הדין ושנתון כעת בערעור בבית המשפט העליון. מובן כי אינן בכך כדי לקבוע כי התוצאה בעררים שנדונו בעבר והקביעות של בית הדין שם חלות על עררים אלו. עניין זה ידון, ככל שיהיה בכך צורך, בהמשך. לגופם של העררים אינני מביע כל עמדה.

על כן, ובכפוף לעיכוב הביצוע כמפורט לעיל, הנני מורה למשיבות 1-2 להמציא לעיון העוררים את כתבי בית הדין בעררים הקודמים ובערעור על פסק הדין שניתן בעררים אלה, וכן את חוות הדעת של השמאית המוסכמת שמונתה בהסכמת המשיבות לצורך הכרעה בתביעות לפיצויי הפקעה שהוגשו מכוח תכנית הניקוז, כמבוקש על ידי העוררים.

המשיבות 1-2 יישאו בהוצאות העוררים בבקשה זו בסכום כולל של 3,000 ₪ שישולם עד ליום 1/3/16 שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד למועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תעביר עותק לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ב' אדר א' תשע"ו, 11 פברואר 2016, בהעדר הצדדים.