1. בפניי בקשה לתיקון כתב תביעה. בבקשה נטען כי בכתב התביעה, אשר הוגש ע"י בא כוחה הקודם של התובע, נפלה טעות עובדתית בשוגג בכתב התביעה בתיק דנן, בציון תאריכים רלוונטיים לאירועים המתוארים ע"י שני הצדדים.

לטענת התובעת, הטעות בתאריכים עולה מכתב האישום המתוקן שהוגש נגד מנהל המבקשת, וכן מגרסת המשיב כפי שבאה לידי ביטוי עוד בכתב התביעה שהגיש נגד המבקשת ומנהלה במסגרת ת.א. 35468-05-17.

על כן, סבורה המבקשת כי התיקונים כאמור בכתב התביעה יועילו לצדדים להגיע לגיבוש השאלות הנכונות השנויות במחלוקת בניהם.

2. המשיב מתנגד לבקשה, שהוגשה למעלה משנתיים לאחר פתיחת ההליך. לגישת המשיב, התנהלות התובעת אינה ראויה, כאשר במהלך השנתיים שחלפו, בחרה שלא להגיש כתב תשובה או כל בקשה לתיקון כתב תביעה, שעה שבמקביל לתיק הנ"ל התנהל תיק פלילי שעלו בו אותן העובדות ואותם התאריכים השנויים במחלוקת. הנתבע סבור כי ב"כ המבקש היה ער לבעייתיות בתאריכים והשתהה בהגשת הבקשה, גם לאחר סיום ההליך הפלילי.

הנתבע מלין על כך שהבקשה הוגשה רק לאחר שני קדמי משפט ולגישתו, לנוכח השיהוי, יש לדחות את הבקשה.

3. תקנה 92 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, קובעת את סמכותו של בית המשפט להתיר לבעל דין בכל עת לתקן או לשנות את כתב הטענות " בדרך ובתנאים הנראים צודקים, וכל תיקון כזה ייעשה לפי הצורך, כדי שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות שהן באמת השאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין".

גישה ליברלית זו המבוארת לעיל ביחס לבקשות לתיקון כתבי טענות, הינה בכפוף לפסיקת הוצאות על מבקש התיקון. כך, תמיד ניתן לפצות את הצד שכנגד, ובענייננו הנתבע, על טרחתו הנוספת (ר' לעניין זה ע"א 3092/90, צבי אגמון נ' זוהר פלדבוי, פ"ד מו(3) 214, 218 [1992]).

ברע"א 2345/98, סלים דנגור נ' חנוך ליבנה, פ"ד נב(3) 427 [1998], נפסק כי הנטיה היא לקבל בקשה של בעל דין לתקן את כתב טענותיו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, אם כי בית המשפט יחרוג מכך באותם "מקרים שבהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום-לב או מקרים שבהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש."

בנסיבות אלו, כאשר מוגשת בקשה לתיקון כתב טענות על מנת להביא את המחלוקת המלאה בפני בית המשפט, קיימת נטיה לקבל בקשה כזו, אפילו אם מדובר בתוספת של עילה או ראיה חדשה שלא הובאה קודם לכן. על המתנגד לתיקון מוטל הנטל לשכנע את בית המשפט כי מדובר במקרה שהוא החריג לכלל. לחלופין, על המתנגד להראות כי ייגרם לו נזק שאינו בר תיקון בפסיקת הוצאות, או כי התיקון יגרום להכבדה ולהארכת הדיון (ר' ספרו של אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה 11, בעמ' 351 ו- 354).

ר' לעניין זה, למשל, ת"א (מחוזי תל אביב) 27144-12-09, אלקו התקנות ושירותים בע"מ נ' ח. שאלתיאל בע"מ [ 24.10.11], שם נקבע כי על בעל הדין שכנגד להצביע על אינטרס אמיתי בבואו להתנגד לתיקון כתב הטענות של חברו.

3. במקרה דנן, לא מצאתי כי די בטענות הנתבע, בכדי לשלול את זכות התיקון מהתובעת, חרף השיהוי בהגשת הבקשה. בשלב זה של דיון בבקשה לתיקון כתב התביעה – ובטרם הוגשו ראיות בתיק – די בכך שיש לתובעת עילה לכאורית העולה מהשינוי המבוקש.

על כן, אני מקבלת את הבקשה ומתירה לתובעת לתקן את כתב התביעה. כתב תביעה מתוקן יוגש בתוך 21 יום.

4. כפועל יוצא מתיקון כתב התביעה, יוכל הנתבע להגיש כתב הגנה מתוקן, עפ"י זכותו שבדין, כקבוע בתקנה 94 לתקנות.

בנסיבות אלו, על אף שהתנגדות הנתבע נדחתה, ובשים לב לצורך שיעלה בהגשת כתב הגנה מתוקן, אני מחייבת את התובעת לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 1,755 ₪, ללא קשר לתוצאות ההליך.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ח, 14 דצמבר 2017, בהעדר הצדדים.