הרקע ותמצית טענות הצדדים

1. במסגרת הליך זה אוחדו שתי תביעות.

תביעה ראשונה בתיק 24850-09-15 (להלן: תביעת החברה) הוגשה על ידי חברת הראל אוראל בע"מ, בטענה כי הנתבע (להלן: קאופמן) הוזמן לפתור תקלה במחשב החברה, לקח את המחשב לבדיקה והחזיר אותו מבלי לתקנו.

נטען על ידי החברה כי קאופמן גרם נזק רציני למחשב בדרך של פריצה דרך השתלטות מרחוק, בשל מחיקה של הדיסק הקשיח באופן מלא. בכתב התביעה דרשה החברה פיצוי כספי בגין הנזק, לרבות נזק לא ממוני, בסך של 94,322 ₪.

בתיק 34568-05-17 הגיש קאופמן תביעה נגד החברה ומר אורי הראל, מנהלה (להלן: הראל). בתביעה זו נטען כי הראל תקף פיזית ואיים על קאופמן וגרם לו לנזקים משמעותיים וגבוהים מאוד, ובין היתר, נזק לשיניים; הפסדי השתכרות למשך 4 חודשים; כאב וסבל ועגמת נפש. עוד טען קאופמן כי על הנתבעים לשלם לו עבור העבודה שביצע במחשב החברה סך של 1,000 ₪, פיצוי עונשי בשל התנהלות הנתבעים בתביעת הסרק שהוגשה על ידי החברה ופיצוי מוגבר בשל מצבו כתוצאה מהתקיפה.

בסיס כל המחלוקת בין הצדדים בנסיבות שיפורטו להלן. בפתח התיאור, יובהר כי המועדים המפורטים להלן נקבעו בהתאם לכתב האישום בו הודה הראל (כאמור בפרוטוקול שצורף כנספח ד' לתצהירו).

2. ביום 09.04.15 הוזמן קאופמן לבדוק ולתקן את מחשב החברה אשר נלקח על ידו לצורך ביצוע התיקון. בדיקה בלוח השנה מעלה כי מדובר היה ביום חמישי ערב חג שני של פסח.

ביום ראשון בבוקר 12.04.15 החזיר קאופמן את המחשב למשרדי החברה שנמצאים בביתו של הראל, בקומת המרתף. המחשב הוחזר בלא שתוקן שכן לטענת קאופמן, לא השלים את הבדיקות הנדרשות לצורך אבחון מקור התקלה ומציאת דרך תיקון מתאימה. אין מחלוקת כי באותו מועד, לא שולם לקאופמן כל שכר עבור העבודה שביצע לטענתו.

למחרת, ביום 13.04.15, חזר קאופמן למשרדי החברה בביתו של הראל, בדרישה לקבלת הכסף המגיע לו, כאשר הוא מצויד במכשיר הקלטה והביקור כולו מוקלט מתחילתו.

האירוע

3. הפגישה בין הצדדים מיום 13.04.15 (להלן: האירוע) היא למעשה הבסיס לתביעתו של קאופמן. לטענת קאופמן (סעיף 7 לתצהירו), באותו ביקור או פגישה, תקף אותו הראל "תקיפה שגרמה לי לחבלה ולנזקים נוספים".

האירוע הוקלט, ותומלל באופן חלקי. במהלך הדיון, הושמעה ההקלטה, והתרשמתי כי התמלול אינו מקיף ואינו משקף את כל הדברים שנאמרו. היו הערות שנשמעו, שלא מצאו ביטוי בתמלול, שנערך (כפי שנאמר לי) על ידי המשטרה. בין היתר, שומעים שיחה אחרת ברקע, של מנהל התובעת כנראה עם מישהו אחר, וכן שומעים את קאופמן משוחח בזמן שיחתו של הראל - כנראה עם המזכירה - ודברים אלו ברובם לא תומללו. מדובר לכאורה, בשיחה "צדדית" שאינה חלק מהשיחה בין שני האנשים הצדדים להליך דנן - שהם המעורבים בחקירת המשטרה - וייתכן כי בשל כך הושמטו מהתמלול, שנערך לצורך החקירה הפלילית.

4. בתחילת השיח בין הצדדים, נשמעת שאלתו של קאופמן בדבר תשלום שכרו, שנענית בשלילה, ובהמשך חוזר קאופמן פעם נוספת על השאלה ומיד תשובתו של הראל:

"אתה משלם לי או לא משלם לי? תגיד..."

"לא רוצה לשלם, לך לעורך דין".

בהמשך האירוע נשמעת צעקתו של קאופמן בקול חזק מאד, "אלוהים יטפל בך" יותר מפעם אחת, בצווחות ממש, וכן "יא מטורף", שוב, בטון ובצרחות בלתי סבירות.

דיון והכרעה

תביעת החברה

5. כל טענות החברה בעניין ההשתלטות של קאופמן על המחשב, מרחוק, וגרימת נזק במתכוון, הן טענות של בעל דין שאין להן כל סיוע.

לא מתקיימות בענייננו נסיבות מיוחדות המצדיקות לבסס הכרעה על עדות זו, כנדרש בסעיף 54(2) לפקודת הראיות, תשל"א-1971.

6. מהעדות שמסר הראל, נראה כי היה גורם מקצועי נוסף שבדק את המחשב. הלכה היא, כי "ככלל, אי העדת עד רלוונטי יוצרת הנחה לרעת הצד שאמור היה להזמינו" (ע"א 641/87, זאב קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציוד בע"מ, פ"ד מד(1) 239, 245 [1990]), וכי "מעמידים בעל דין בחזקתו שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו ואין לכך הסבר סביר – ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה הייתה פועלת כנגדו" (ע"א 55/89, קופל (נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ, מ"ד(4) 595, 602 [1990]).

על אף שלא היתה מניעה לחברה להגיש חוות דעת מומחה, או לזמן למתן עדות את טכנאי המחשבים שמסר להם את עובדת "פריצת" המחשב על ידי קאופמן, לא הובאה כל ראיה התומת בטענה. על כן, לא הורם הנטל להוכיח כי הנתבע גרם לנזק למחשב החברה, לא זו שגרמה לתקלה הראשונית ולא בהמשך, לאחר שהתיקון לא צלח והמחשב הוחזר לחזקת החברה.

בנסיבות אלו, משלא הוכחו הטענות שפורטו בכתת התביעה, ואף לא הוכח הנזק שנגרם לתובעת, אין מנוס מדחיית תביעת החברה.

7. ב"כ קאופמן טען כי מדובר "בכזבים של ממש, שעניינם שיבוש הליכי משפט בהליך הפלילי שנפתח נגד מר הראל בגין כתב אישום שהוגש על עבירה של תקיפה ואיומים." אין דעתי כדעתו. מדובר בתביעה שאין לה בסיס ראייתי, אולם לא ניתן לקבוע כי הטענות הן בבחינת דברי כזב, או משום שיבוש. כשלעצמי, נראה כי הגשת תביעה כספית נגד מתלונן רק תביא להחרפת התחושה הקשה של קאופמן, ולא לחזרתו מטענות שהעלה, וקשה להניח כי הראל סבר שזו תהיה תוצאת הגשת התביעה. כאשר קאופמן הגיש תלונה למשטרה, אין מניעה כי החברה תמשיך לפעול בעסקיה, גם אם הדבר כולל דרישה כספית לפיצוי ככל שהיא סבורה כי נגרם לה נזק, אף אם זה מצדו של המתלונן - ולהיפך. תביעה כספית אזרחית היא בגדר הליך פומבי ולא נסתר ולא ניתן לראות בו משום "שיבוש הליכי משפט". כתב האישום המתוקן לא ייחס להראל התנהלות כזו, על אף שאם היה ממש בטענה, הרי שמדובר בעבירה פלילית.

בדומה, ועל אף דחיית תביעת החברה, אינני מקבלת את הטענה כי מדובר בתביעת סרק, על אף שבסופו של ההליך התברר כי התביעה לא הוכחה כנדרש. לא הונחה כל תשתית על בסיסה ניתן לקבוע כי העובדה שבכתב התביעה המקורי נרשמו מועדים שגויים - נעשתה במתכוון. ברור גם, שמעשית אין טעם לטעון לאירועים שנגרמו במועדים שגויים, כאשר היתה חקירת משטרה וחזקה שהמועדים תועדו באופן מתאים.

תביעתו של קאופמן

8. הביקור ביום האירוע 13.04.15 מאוחר מיום השבת המחשב, הנתבע הגיע עם הקלטה פעילה, ונראה שיזם לכל הפחות את העימות הראשוני שבו רצה לשמוע ולהקליט את תשובת מנהל החברה לשאלה, אם יש בכוונתו לשלם את שכרו.

היתה תקיפה?

9. הטענה לתקיפה פיזית לא הוכחה, ואף לא עולה בקנה אחד עם הנשמע בהקלטה. לא נשמעת חבטה, לא נשמע צעקת כאב ולו קלה וקלושה. לנוכח התנהלותו של הנתבע כפי שהוקלטה, ברי כי לו היה נפצע פיזית היה דואג כי כאבו יישמע, במיוחד כאשר הוא במוּּדעות מלאה להקלטה שהוא מבצע, עניין שחזר וציין במהלך האירוע.

מעבר לכך, הגרסה של מר קאופמן השתנתה באופן ממשי ובלּתי מוסבר, מאז מסר את הודעתו הראשונה במשטרה, ועד לתיאור שהופיע בתצהיר עדותו הראשית.

10. בהודעה הראשונה שמסר מר קאופמן במשטרה ביום 13.04.15 בשעה 13:35 (צורף כנספח 1 לתצהירו), מסר קאופמן כי "אורי אמר לי שהוא לא מוכן לשלם ושאני אצא מהמשרד. בדרכי החוצה אמרתי לו שעבדתי בשבילו בשבת לבקשתו, מה שאני בדרך כלל לא עושה, ויצאתי לכיוון החנייה, ואז אורי רץ אחריי בצעקות לא זוכר מה אמר הכל מוקלט, תפס אותי בחולצה, דחף אותי על רכב שהיה בחניה החזיק בידו מחורר משרדי ענק החזיק ביד ימין, להכות אותי עם המחורר, אני צעקתי שאני אח שכול ושוב אמרתי לו שהוא מוקלט הצלחתי להשתחרר ממנו, ואז הוא תפס את עצמו והלך".

בהודעה השנייה שמסר מר קאופמן במשטרה באותו יום בשעה 14:04, בתשובה לשאלה אם הוכה בחזה על ידי הראל, השיב באופן חד משמעי "לא, הוא תפס את החולצה שלי ביד הצוואר והדף אותי בחוזקה לתוך רכב שעמד בחניה כאשר בידו השניה החזיק מחורר משרדי גדול ואיים עם המחורר שיפגע בי לכיוון הראש שלי, רק אחרי שהתחננתי לפניו שאני אח שכול לא פגע בי".

מר קאופמן חזר למשטרה בשעה 16:29 באותו יום ומסר דיסק שבו הוקלט אירוע התקיפה, כפי שהגדיר אותו.

בכתב האישום המתוקן, עליו הסתמך קאופמן בסיכומיו (נספח ג' לתצהיר הראל) ובו הודה, תואר האירוע כך: "בתאריך 13.04.2015 הגיע המתלונן לבקש בשנית את כספו, הנאשם סרב ואמר 'לך לעו"ד' וביקש ממנו לצאת ממשרדו, עת המתלונן יוצא תוך שצועק וטוען בפני הנאשם שעבד עבורו בשבת, הנאשם רץ בעקבות המתלונן, איים עליו באומרו 'אני אשבור לך את הראש, אם תצעק'."

תיאור שונה מפורט בתצהיר עדותו של קאופמן, בסעיף 9, שם נטען כי "במהלך האירוע הנתבע שכנגד חנק ולפת אותי, היכה אותי באזור הבטן והצלעות וכן דחף אותי על רכב וכן איים עליי איומים שונים... כתוצאה מכך נגרמו לי חבלות שונות וכן נפלו לי שתי סתימות...".

11. הקושי לקבל את גרסתו של קאופמן נובעת מהשוני המהותי בין הדברים שמסר במועדים שונים: במשטרה לא ציין כי הראל היכה אותו אלא שלל פעולה זו באופן מפורש; במשטרה לא הזכיר הראל שנפלו לו סתימות כתוצאה מהחבלה, ואם הדבר התרחש באיחור מה, לא ברור מדוע לא חזר למשטרה על מנת להשלים את העדות בעניין זה; במשטרה נטען כי קאופמן התחנן שלא יפגע בו, עניין שלא נזכר בתצהיר; בתצהיר לא טען קאופמן כי הראל רץ אחריו או כי החזיק בידו מחורר או מכשיר כלשהו; בתצהיר נטען כי הראל איים "איומים שונים" בעוד כתב האישום מתייחס לאיום בודד; במשטרה טען הראל כי הצליח להשתחרר מהלפיתה של הראל, עניין שכלל לא נזכר בתצהיר העדות.

12. בניגוד לטענת קאופמן במשטרה, לא ניתן לשמוע בהקלטה כל תחינה של קאופמן להראל שישחרר אותו, והאמירה שהוא אח שכול באה בהמשך למשפט שבו מתגרה קאופמן בהראל ואומר "תיגע, תיגע תראה מה יעשו לך משרד הבטחון... אני אח שכול, אני אח שכול...". האזכור היחיד בהקלטה לפעולה פיזית של הראל (בניגוד לאמירת האיום) היא אחרי שהושמע האיום כאשר קאופמן טוען "אתה מרים עליי ידיים, זה מצולם, עכשיו אני נוסע לאריאל לאידיאל שכולם ישמעו את זה... הרמת עליי יד, הרמת עליי יד ימטורף."

מנהל התובעת טען כי הנתבע הקניט אותו ומטיל בו רפש, דברים שאכן מצאו ביטוי בהקלטה. נראה כי האיום - שאין להקל בו ראש - היה בתגובה להתנהלות בלתי ברורה ומתלהמת באופן חריג. האמירות של הנתבע גם הן עשויות להתקבל כמאיימות ומלחיצות, כשהנתבע חוזר פעם אחר פעם בצעקות למר הראל, לפיהם "אלוהים יטפל בך".

האסמכתא היחידה לתקיפה פיזית היא עדותו של מר קאופמן. הראיה היחידה שהציג היא תרשומת בדבר "כתם שטחי בצבע וורדרד בצד שמאל בחזה של המתלונן" (שמצא ביטוי ברישום בהודעתו השנייה למשטרה, שורה 5). מעבר לטענה בעלמא ולסימן שטחי באזור החזה לא הוכח אירוע של תקיפה, לא כל שכן, תקיפה על ידי מר הראל. מר קאופמן טען בהודעה הראשונה במשטרה כי נפגע כשעה קודם לכן, ומסר כי טרם פנייתו למשטרה פנה לקופת חולים. במהלך מסירת ההודעה הראשונה לא הציג כל סימן של חבלה. החבלה נחשפה על ידו רק בהודעה השנייה כאשר חזר למשטרה להשיב לשאלות, אז הציג את אותו "סימן וורדרד", בלא שהיה בידו תיעוד רפואי, על אף שמסר בהודעה הראשונה כי בכוונתו "ללכת להיבדק כדי להיות בטוח". הגורם לאותו סימן כמו גם הקשר בינו לבין התנהלות מר הראל, לא הוכח. בעניין זה, מדובר בעדות יחידה שאין לה סיוע.

חזרתי והקשבתי להקלטה, ובמיוחד לפרק הזמן שבין 4:30 ל-4:40 דקות, המועד שבו מסר בא כוחו של קאופמן, בסיכומיו, כי התרחשה התקיפה הנטענת. לא ניתן לקבוע כי הדפיקה הקלה הנשמעת קשורה למכה או להטחה של אדם ברכב. לנוכח כל האמור, אני דוחה את הטענה לקיומה של תקיפה פיזית ובהתאם, את כל רכיבי התביעה הנובעים מעילה זו ואת הסעדים שנדרשו בגינה.

13. כלל הסעדים המפורטים בסעיפים 23.2, 23.3, 23.4, 23.6 - עניינם בתקיפה, שלא הוכחה כאמור לעיל. ראש הנזק של "פיצוי עונשי בשל התנהלות הנתבעים ותביעת הסרק" אף הוא נדחה, כמפורט בפסקה 7 לעיל.

לעניין עגמת הנפש, נותר לשקול נזק זה רק בהקשר לאיום שהושמע על ידי הראל. האיום הוכח, בהודאת הראל לכתב האישום. במסגרת ההליך הפלילי נפסק כי הראל ישלם פיצוי לקאופמן בסך 1,000 ₪. אני רואה בכך פיצוי ראוי ונאות לעוגמת הנפש שנגרמה לקאופמן בגין האיום.

התביעה הכספית

14. אין ספק שקאופמן לא השלים את תיקון המחשב. עניין זה אינו במחלוקת. השאלה היא, אם קיימת לחברה חבות לשלם עבור עבודה שנעשתה בניסיון לאתר את מקור התקלה, אם בוצעה כזו. גם בעניין העבודה שהושקעה, לא הובאה כל אסמכתא או ראיה. קאופמן טען שהשקיע "שעות" רבות בניסיון לאיתור מקור התקלה, לרבות במהלך השבת. כמה שעות, בדיוק מתי הושקעו, מה הסכום המגיע עבור שעת עבודה בכלל ולקאופמן בפרט - כל אלו לא הוכחו.

15. הלכה היא, כי התובע נדרש להוכיח את עובדות התביעה, את אחריות הנתבע וגם את שיעור הנזק. נפסק כי במקרים שבהם התובע יכול היה להביא נתונים מדויקים באשר לסכום הנזק ולא עשה כן, לא יוכל לזכות בפיצויים בגין נזק זה (ר' ע"א 9656/05 נפתלי שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ [27.07.2008]).

בהקלטת האירוע (דקה 0:32) נשמע קאופמן אומר, ככל הנראה למזכירה בעת שהמתין להראל, "מוקלט שהוא משלם על חג וכזה". לא ניתן כל הסבר מדוע לא הובאה אותה הקלטה כראיה בתיק זה, כאשר בוודאי שהיה בה כדי לשכנע כי היה הסכם מוקדם לתשלום עבור השתדלות וניסיון לאתר את מהות התקלה, ולא רק עבור תיקון בפועל.

קאופמן ידע שהחברה מסרבת לשלם עבור הטרחה שהשקיע בניסיון לאיתור מקור התקלה במחשב, ואף נמסר לו מפורשות, כי יאלץ לפנות לעו"ד על מנת לעמוד על דרישתו זו. קאופן פתח בהליך משפטי כדי לגבות את שכרו, וחרף זאת, לא הביא ראיות לסכום המוסכם או הראוי עבור ניסיון התיקון שלא צלח ולא הביא לפתרון התקלה.

כפי שנפסק ברע"א 10124/17, עבדאללה אשקר נ' פאדי סלימאן [30.01.2018], "במצבים שבהם קיים קושי - מובנה או פרטני - בהוכחה מלאה ומדויקת של שיעור הנזק, ניתן יהיה להסתמך על התשתית הראייתית החלקית שהוצגה בפני בית המשפט לצורך עריכת אומדנה... אולם, במצבים שבהם טיבו ואופיו של הנזק מאפשרים להוכיח אותו באמצעות נתונים מדויקים, תובע שלא השכיל להרים את הנטל לא יזכה בפיצוי 'על אף תחושת אי הנוחות' שבהותרתו בידיים ריקות".

16. בענייננו, אין כל אינדיקציה לסכום שהתחייבה החברה לשלם עבור התיקון, או עבור ניסיון שלא צלח (אף אם בשל כך שקאופמן לא הספיק להשלים את העבודה). קאופמן טען שאם היה משלים את הבדיקה והתיקון, היה גובה 1,000 - 1,500 ₪. מכאן שאף קאופמן בעצמו לא יכול היה לציין סכום מדויק לוֹ היה זכאי לוּ השלים את העבודה, ואף לא איזה שיעור מן העבודה בוצע, טרם "נאלץ" לשיטתו, להחזיר את המחשב למשרדי החברה. בנסיבות אלו, לא ניתן לקבוע, על בסיס הראיות, איזה חלק מהעבודה בוצעה (אם בכלל) ומה שוויה.

העובדה כי בכתב האישום נרשם כי הראל לא שילם עבור התיקון בטענה שהוא ממהר ואין לו זמן" - שיש לראותה כמוכחת לנוכח ההודאה - אין בה כדי לבסס תשתית לקביעת השכר המגיע לקאופמן עבור עבודתו. לא ניתן לקבוע פיצוי על דרך האומדנה בנסיבות אלו, ועל כן נדחית תביעת החברה.

סוף דבר

17. אני דוחה את שתי התביעות שאוחדו בהליך זה.

18. על אף שיש פער ניכר בין סכומי התביעה (תביעתו של קאופמן כמעט כפולה מתביעת החברה), לנוכח האיזון הנדרש בנסיבות המקרה והאיום המוכח, אין צו להוצאות כנגד מי מהצדדים.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין לב"כ הצדדים. לעותק שיישלח לעו"ד ענת זרסקי, יצורף התקליטור שהוגש לבית המשפט במעמד הדיון (סומן ת/1).

זכות ערעור כחוק.

ניתן היום, א' טבת תשע"ט, 09 דצמבר 2018, בהעדר הצדדים.