רקע

1. בהכרעת דין מיום 20.8.18 שניתנה לאחר הבאת ראיות, הורשע הנאשם 1 (להלן: "הנאשם") בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 415 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). הנאשם 2 (להלן: "שעבאן") זוכה מחמת הספק מן העבירה שיוחסה לו, של סיוע לעבירה על-ידי נוטריון לפי סעיף 47 לחוק הנוטריונים התשל"ו-1976.
2. נסיבות ביצוע העבירה תוארו בהכרעת הדין, וזו תמציתן: ביום 1.3.14 אושפז אסחאק אנאסרי (להלן: "אסחאק"), קשיש יליד 1935, בבית החולים הדסה הר הצופים (להלן: "בית החולים"). זאת, לאחר שנמצא שרוע על רצפת ביתו במצב ירוד. הוא נותר באשפוז עד ליום 5.5.14. במהלך אשפוזו הגיע הנאשם, שלא הייתה לו כל היכרות מוקדמת עם אסחאק, לבקרו פעמיים: תחילה עם אדם בשם יוסף אבו-סביתאן (להלן: "יוסף"), שהכיר את אסחאק משום שעבד בשיפוצים בביתו, ובהמשך יחד עם שעבאן ויוסף. בפגישה השנייה, כשיוסף לא היה לידם, החתים הנאשם את אסחאק על מספר מסמכים המקנים לנאשם זכויות ברכושו של אסחאק: ייפוי כוח הנחזה לשקף מכירה של בית המגורים של אסחאק לנאשם, "אישור" כוזב מצדו של אסחאק על קבלת התמורה בגין המכירה בסך 300,000 דולר (שאין מחלוקת כי לא שולמה בפועל), ומסמך שלישי הנחזה להיות מסמך של הקנייה לנאשם של זכויות דיירות מוגנת בכלל נכסיו של אסחאק, לרבות חלקות קרקע שונות, "הצהרה" כוזבת נוספת מצד אסחאק על קבלת 200,000 דולרים מהנאשם (שאף הם לא שולמו בפועל), ונוסח כללי החובק את כלל נכסיו של אסחאק מבלי לפרטם. להלן יכונו מסמכים אלה "מסמכי ההעברה".
3. הנאשם החתים את אסחאק על מסמכי ההעברה מבלי שאסחאק הבין את טיבם ותוך ניצול מצבו הקוגנטיבי הלקוי אותה עת. בהמשך, עשה הנאשם שימוש במסמכים אלה כדי להציג עצמו בפני אדם בשם עוני עלקם (להלן "עלקם"), בכזב כבעל הזכויות ברכוש, ולמכור לו זכויות בבית המגורים של אסחאק. במסגרת עסקה זו אף קיבל סכום ראשוני של 1,000 דולר, וכל זאת ללא ידיעתו של אסחאק.
4. בהכרעת הדין נדחו טענות הנאשם, ובראשן טענה לפיה פעל מטעמו של אסחאק, ובמטרה להסוות מכירה של בית המגורים ליהודים. נקבע, על סמך מכלול נתונים ובהם התרשמות חברי הצוות הרפואי שטיפלו באסחאק במהלך האשפוז, בהם אחות שצפתה במעמד ההחתמה ומומחה להערכת כשירות שבדק את אסחאק זמן קצר לאחר מכן, כי בעת הרלבנטית היה מצבו הקוגניטיבי של אסחאק בכי רע. הודגש חוסר הסבירות מבחינתו של אסחאק, אדם קשיש וערירי, בחתימת מסמכים המקנים לאדם שלא הכיר, הוא הנאשם, זכויות בכל רכושו ואף "מאשרים" קבלת מאות אלפי דולרים ממנו שכלל לא שולמו בפועל. זאת, דווקא בעודו מאושפז בבית החולים, בבהילות בלתי מוסברת ומבלי שנועץ בעורך-דין או בבני משפחתו, שלפי המסמכים עליהם הוחתם אסחאק נושלו מזכויות ירושה. עוד נקבע שעדותו וגרסתו-גרסאותיו של הנאשם הותירו רושם עז של חוסר אמינות.
5. בשל כך, לצד נימוקים נוספים שפורטו בהכרעת הדין (ראו תמצית בפסקאות 96-102 להכרעת הדין), נקבע כי הנאשם ניצל, באופן מחושב, את מצבו הפגיע של אסחאק ואת חוסר הבנתו את טיב מסמכי ההעברה עליהם חתם, במטרה לגזול ממנו את רכושו במרמה. נקבע כי העבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות השתכללה במהלך של "יצירת" ראיות שתתמוכנה במצג כוזב לפיו הנאשם רכש את הזכויות מאסחאק, ושימוש בהן ובמצג האמור כדי לבצע עסקה ולקבל תמורה ראשונית, בציפייה לסכום כולל נכבד.
6. להשלמת התמונה יצוין כי שעבאן, הנאשם 2 שהתלווה לנאשם בפגישה השניה ואישר באישור נוטריוני את חתימתו של אסחאק על מסמכי ההעברה, זוכה מחמת הספק. נקבע כי עניינו מעלה התנהלות פסולה בחריגה בוטה מכללי המקצוע ותוך עצימת עיניים לאפשרות כי במעשיו סייע לנאשם בביצוע עבירה. עם זאת העבירה שיוחסה לו שכותרתה "סיוע לעבירה", לפי סעיף 47 לחוק הנוטריונים, מצריכה בין היתר יסוד נפשי מיוחד של מטרה לסייע לעבריין העיקרי, וזו לא הוכחה בדרגה הנדרשת בפלילים. להנמקה ראו פיסקאות 113-114 להכרעת הדין.

הרישום הפלילי ותסקיר שירות המבחן

1. לפי גיליון הרישום הפלילי והפרוטוקול שהוצגו (עת/1 ועת/2), לנאשם הרשעות קודמות בעבירות מתחום המרמה: בגזר דין מיום 13.5.07 נדון למאסר בעבודות שירות, למאסר מותנה ולקנס בגין ארבעה אירועים שונים בשנים 2003-2004 בהם ביצע עבירות, בהן קבלת דבר במרמה, שלוש עבירות זיוף, קשירת קשר להונות, שימוש במסמך מזויף ושתי עבירות של התיימרות להיות בעל סמכות לפעולת השבעה.
2. בנוסף, בגזר דין מיום 17.9.13 נדון הנאשם למאסר בעבודות שירות (תוך הפעלת המאסר המותנה שנגזר בהליך הקודם) ולקנס. דובר בעבירות של קבלת דבר במרמה, התחזות כעורך דין והתיימרות להיות בעל סמכות לפעולת השבעה. באותו הליך (ת.פ. (י-ם) 3552/09) נגזר גם מאסר מותנה בן שלושה חודשים, שהיה תלוי ועומד עת ביצע הנאשם את העבירה מושא הליך זה.
3. בהחלטה מיום 5.9.18 נעניתי לבקשת ההגנה והפניתי את הנאשם לשירות המבחן, לעריכת תסקיר. הודגש בהחלטה שאין בכך משום אמירה או רמז לגבי העונש.

תסקיר שירות המבחן הוגש ביום 23.12.18 וסקר את מהלך חייו של הנאשם, שהוא בן 56, מתגורר בירושלים, נשוי ואב לחמישה ילדים בני 5-22. הנאשם בוגר 12 שנות לימוד ובעל תעודה המקבילה לתעודת בגרות בישראל. מדברי הנאשם למד שירות המבחן כי למד לימודי משפטים בבולגריה אך לא עבר את ההסמכה הנדרשת בישראל על מנת לעבוד כעורך דין. הנאשם הוסיף וסיפר כי בשנת 86' החל לעבוד במשטרה הפלסטינית, תפקיד אותו עזב עקב "קונפליקט נאמנויות הקשור בקשריו עם היהודים", ובשנת 92' החל לעבוד כעורך דין מחוץ לשטחי ישראל. הנאשם תיאר את משפחתו תוך הדגשת תלותה בו, וטען כי עקב ההליך המשפטי נשללה ממנו היכולת לעסוק במקצוע המשפטי והוא אינו עובד כיום ונעזר בקרובי משפחה. עוד מסר שבשנת 2013 עבר הליך רפואי בליבו ומאז הוא נוטל תרופות, וכי הוא סובל מלחץ דם גבוה.

בהתייחס לעבירה בה הורשע, חזר הנאשם על גרסתו לפיה פעל על דעתו של אסחאק ועל מנת להסוות עסקה למכירת קרקעות ליהודים. בתסקיר נרשם כי "עם זאת, ביטא אחריות לגבי מעורבותו בעסקה שהתבצעה". שירות המבחן התרשם מלקיחת אחריות חלקית ושלילת כוונה פלילית או ניצולו של אסחאק, אך תוך הבנה ראשונית של קיום דפוסי מרמה. שירות המבחן הציג גורמי סיכוי וסיכון, לרבות טשטוש גבולות בין המותר לאסור והעובדה שהעבירה בוצעה למרות סנקציות עונשיות קודמות. עם זאת צוין שהנאשם נכון להליך טיפולי וכי ההליך המשפטי היווה גורם מרתיע. שירות המבחן המליץ לדחות את הדיון בארבעה חודשים לצורך שילוב הנאשם בקבוצה טיפולית לעוברי חוק בתחום המרמה. ביום 26.12.18 דחיתי את ההמלצה וקבעתי שהטיעון לעונש יתקיים כמתוכנן. ההנמקה לכך תוצג בהמשך.

טיעוני הצדדים לעונש

1. ב"כ המאשימה, עו"ד הדס עמיר, עמדה בטיעוניה על חומרת מעשי הנאשם והציגה את הערכים המוגנים שנפגעו ממעשיו. בכלל זה צוין התכנון שקדם לעבירה, התפקיד הדומיננטי של הנאשם בביצועה, פוטנציאל הנזק הרב לרבות בנוסח הגורף של מסמכי ההעברה, והעובדה שהנזק הרכושי לא התממש אך בשל ערנות אחיינו של אסחאק, נביל אנסארי. נטען שלאסחאק נגרם גם נזק נפשי בפגיעה באמונו ובבטחונו, וכי יש להדגיש את שיקולי ההרתעה בגזירת הדין על מנת לגונן על קשישים עריריים מסוגו. המאשימה הציגה פסיקה לתמיכה בטיעוניה, וטענה כי מתחם העונש ההולם כולל מאסר לתקופה שבין שלוש לשש שנים, מאסר על תנאי ופיצוי לאסחאק. עוד הוצגו חזרתו של הנאשם לסורו למרות הרשעות קודמות ומאסר מותנה, והעובדה שניהל הוכחות וגרם לאסחאק הקשיש להעיד בבית המשפט, והתבקש לגזור לנאשם עונש המצוי "בשליש העליון" של המתחם, להפעיל במצטבר את המאסר המותנה ולגזור מאסר על תנאי חדש ופיצוי לאסחאק.
2. ב"כ הנאשם, עו"ד דאוד עזי, טען כי מרשו סבר שאסחאק היה בדעה צלולה ולא ידע כי לא הבין את טיב חתימתו על מסמכי ההעברה. עו"ד עזי חזר על גרסת הנאשם, לפיה פעל בתיאום עם אסחאק וכדי להגן על נכסיו. בטיעוניו נע בין גרסה זו, אליה חזר גם באמירה לפיה הנאשם שימש "איש קש" מטעמו של אסחאק, ובין אמירה לפיה הנאשם הבין בעקבות ההליכים שביצע מעשים חמורים. הודגש כי הנאשם הסכים לביטול העסקה מיד עם הפנייה אליו מטעם נביל אנסארי אחיינו של אסחאק, ונטען כי למרות שהנאשם חתם על הסכם עם עוני עלקם בו צוין שקיבל מעלקם כספים רבים, בפועל לא קיבלם. עוד צוין שהתלונה הוגשה בידי נביל ולא בידי אסחאק, ונטען שנביל היה "הרוח החיה" שגרמה לפתיחת ההליכים ולהרשעת הנאשם. עוד נטען כי בשל ביטול העסקה לא נגרם לאסחאק נזק ממשי, ומאידך נגרם לנאשם נזק בשל ניהול ההליך, ובין היתר נשללה אפשרותו לעבוד עוד כעורך-דין ברשות הפלסטינית. עו"ד עזי הוסיף וטען כי הפסיקה שהציגה המאשימה אינה רלבנטית, משום שהיא דנה בעבירות רבות, והציג פסיקה מטעמו. בנוסף נדרש לנסיבותיו האישיות של הנאשם וטען כי אחד מבניו הוא היחיד שעובד ומפרנס את המשפחה כולה. נטען כי לאור המלצת שירות המבחן החל הנאשם בהליך טיפולי והבין שדבר מה בהתנהלותו בעייתי, וכי הדבר מצדיק התמקדות בעונש הצופה פני עתיד. עוד נטען שיש לאפשר לנאשם להשלים את הטיפול. ההגנה טענה כי מתחם העונש נע בין 6 חודשי מאסר בעבודות שירות לשלוש שנות מאסר, וכי יש לגזור לנאשם מאסר בעבודות שירות.
3. הנאשם נשא דברים בהם הודה לבית המשפט, ומסר כי הוא אב לחמישה, כי בני משפחתו בירדן, וכי הוא מפרנס את המשפחה והיא לא תסתדר בלעדיו. עוד אמר כי אם טעה לא עשה זאת בכוונה, וחזר וציין כי הסכים לביטול העסקה עם עלקם מיד עם הפניה אליו מטעמו של נביל. הנאשם טען כי בן דודו של אסחאק התלונן נגדו במודיעין של הרשות הפלסטינית, וכי האשימו אותו בניסיון למכור קרקע ליהודים ולקחו ממנו את רישיון עורך הדין, והוא אינו עובד וחושש להיכנס לרמאללה. הוא חזר על הטענה לפיה העסקה עם עלקם הייתה חלק ממסווה למכירת קרקע ליהודים, טען שסייע למדינת ישראל בעבר ואינו יכול לומר במה, וביקש לתת לו הזדמנות אחרונה להוכיח כי לא יחזור על הטעויות שביצע ולהשתלב בטיפול ובעבודה.

דיון

מתחם העונש ההולם

1. הנאשם חטא במעשים קשים. הערך המוגן העומד בבסיסה של העבירה של קבלת דבר במרמה עניינה בחופש הרצון, הפעולה והבחירה של המרומה (ע"פ 752/90 ברזל נ' מדינת ישראל (1.3.92); ע"פ 8710/96 מרקדו נ' מדינת ישראל (18.12.97)). לצדו רלבנטי, במקרה בו אנו דנים, גם הרצון לגונן על קניינו של הפרט.

הנאשם פגע בשני אלה פגיעה של ממש, כאשר רקם והוציא אל הפועל תכנית מרמה, באופן מחוכם ומחושב. הוא הבחין ב"הזדמנות" שנקרתה בדרכו בדמות קשיש ערירי, חולה ומבולבל המאושפז בבית החולים, וניצל את מצבו כדי להחתימו על מסמכי ההעברה הנחזים לתעד עסקה שלא הייתה בפועל וכך לקבל מעמד של בעל זכויות בכל נכסיו של אסחאק. בהמשך התייצב בכזב בפני עלקם כמי שמחזיק כדין בזכויות אלה, ערך עיסקה למכירת זכויות בבית המגורים של אסחאק ואף קיבל סכום ראשוני.

1. הכיעור שבמעשים בולט, ועולה ממספר מישורים. כך הבחירה כקורבן באסחאק המבוגר והערירי, דבר המפחית את ה"סיכון" לזיהוי המרמה בידי בני משפחה. כך גם ניצול המצב הקשה בו היה אסחאק שרוי – ולעניין זה אפנה לדיון בהכרעת הדין במצבו של אסחאק בזמן אמת, שכלל התנהגויות ביזאריות וקשיים קוגנטיביים בולטים. להמחשה בלבד יוצג חלק קטן מתיאוריו של ד"ר מערבי, המומחה שבחן את אסחאק, לפיהם:-

"הוא היה מבולבל לחלוטין, הוא לא ידע איפה הוא נמצא ומה הוא עושה בבית החולים. היו לו טענות שהיה ברור שהן לא קשורות למציאות, כמו למשל שהרופא הבכיר בפנימית השתין על המיטה שלו ועוד טענות מוזרות ומשונות. היה ברור שהוא איננו כשיר לקבל החלטות" (פ/39 ש' 12-14). "...אם היית יושב מולו היה ברור בלי שום הכשרה שהוא אינו כשיר" (פ/40 ש' 15-19).

"לדוגמא, הוא לא ידע להגיד בן כמה הוא. הוא אמר שהוא בן 40 (לפי ת/13 אסחאק היה בן 79 בעת האישפוז - א.ג.), הוא אמר שהוא עובד... באוניברסיטה או משהו כזה. בכל אופן, דברים שהיו לא קשורים" (פ/71 ש' 26-28. ראו גם פ/77 ש' 3).

1. עוד בולט הפגם שבמעשי הנאשם מן ההחלטה לנסות ולהשתלט על כלל נכסיו של אסחאק, דבר המדגיש את פוטנציאל הנזק הרב שעלול היה להיגרם מן המעשים. הנאשם ניסח את מסמכי ההעברה עליהם החתים את אסחאק בלשון גורפת שכללה, כמובא לעיל, הן הקנייה לנאשם של זכויות בעלות ושכירות מוגנת במספר נכסי נדל"ן של אסחאק עליהם למד – זכויות שלהן שווי כספי ניכר, והן אמירה כללית לפיה אסחאק הקנה לנאשם זכויות ב"כל מה שהוא שייך לי ורכושי מכל סוג ותחת כל שם ואיפה שהוא נמצא גם אם בישראל או באזור הרשות הפלסטינית". לו צלחה מזימת הנאשם, עלול היה אסחאק להיוותר חסר כל, ואילו הנאשם עלול היה להפיק רווח נכבד מן העבירה.
2. גם התחכום שבמעשים מדגיש את חומרתם. הנאשם השתמש בידע המשפטי שלו לצורך ניסוח מסמכי ההעברה באופן שיאפשר לו להשתמש בהם. לצורך הצלחת המזימה הביא עמו לפגישת-ההחתמה נוטריון, הוא שעבאן, וכן צילם מקטעים מן הפגישה – סרטונים, שנדונו בהכרעת הדין וכמובא שם תומכים באפשרות כי נועדו לייצר "הוכחה" לכך שאסחאק חתם על המסמכים (פיסקה 33). לאותה מטרה החתים הנאשם את אסחאק על מסמכי ההעברה בטביעת אצבע, וכלל במסמכי ההעברה "הצהרות" של אסחאק לפיהן קיבל תמורה בגין הזכויות ש"העביר" לנאשם, הגם שבפועל הדבר לא התרחש. כל אלה נועדו להגביר את סיכויי הצלחת העבירה.
3. כל אלה מצטרפים לכדי מעשי עבירה שחומרתם רבה, ואשר מדגישים את שיקולי הגמול וההוקעה בגזירת הדין. כך ברוח פסיקת בתי המשפט המדגישה את ההכרח לספק הגנה לקורבנות בעלי פגיעות ייחודית לעבריינות מרמה, ובכלל זה ציבור הקשישים, ולענוש באופן מחמיר את העבריינים. כך למשל נפסק ברע"פ 5066/09 אוחיון נ' מדינת ישראל (22.4.2010):

"גניבה בדרכי עורמה מקשישים הינה מן המעשים הנקלים ביותר ויש בה מימד חמור שבעתיים מכל מעשה גניבה אחר. מימד זה בא לידי ביטוי בפן הבלתי מוסרי אשר מתנוסס מעל מעשים קשים אלו. זהו אותו פן אשר מזעזע את הנפש ומעורר את סלידתנו העמוקה, שכן מצווים אנו לערך העליון של 'והָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן' (ויקרא י"ט לב'). אשר על כן מצווים בתי המשפט להכביד את ידיהם כנגד אלו הרומסים ברגל גסה את ביטחונם האישי של הקשישים וגוזלים את רכושם בדרכים נלוזות. חייבים אנו להיות מגן של ברזל לאותם קשישים, למען יורתעו מבצעי עבירה בכוח מלפגוע באכלוסיה זו, וכל זאת ברוח הפסוק 'אַל-תַּשְׁלִיכֵנִי, לְעֵת זִקְנָה; כִּכְלוֹת כֹּחִי, אַל-תַּעַזְבֵנִי' (תהילים ע"א, ט')".

1. כאלמנט נוסף לחומרה, יוזכר כי הנאשם הורשע בעבירה שבוצעה בנסיבות מחמירות.
2. לקולה אשקול כי בסופו של דבר סוכלה התכנית, רכושו של אסחאק לא נמכר והעסקה עם עלקם בוטלה. אלא, שניתן לתת לכך משקל מדוד בלבד היות שלא דובר בתוצאה שהיא פרי מעשי הנאשם. הגורמים לסיכול המהלך הם עירנות הצוות הרפואי, שחשד בנסיבות בהן התייצבו אנשים זרים לבושים בהידור והחתימו את אסחאק החולה על מסמכים בשעת לילה והתריע על כך, ואחיינו של אסחאק, נביל אנסארי אשר פעל באמצעות עורך-הדין מרואן ג'דעון לביטול המכירה לעלקם. לולא גורמים אלה, אפשר שהנאשם היה מצליח בתכניתו.

אשקול גם כי הנאשם, לאחר שעורך הדין של נביל פנה אליו, הסכים להצהרה לפיה למסמכי ההעברה אין תוקף, אך גם הנאשם עצמו לא טוען שעשה זאת מתוך חרטה, ואין אלא להסיק כי הסכים משום שהבין שמעשיו התגלו.

1. עיון בפסיקה הנוהגת בעבירה של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות ועבירות נוספות מתחומי המרמה מעלה מנעד עונשים, הנובעת בין היתר משוני במיהות המרומים, מידת הנזק הממשי והפוטנציאלי, ואלמנטים כגון תכנון, משך המרמה, היקפה ונתוני העבריינים. ועם זאת, במקרים בהם דובר בניצול ופגיעה בקשישים ובאחרים שהם פגיעים במיוחד בשל מאפייניהם, ניתן לאתר החמרה והתמקדות של הפסיקה בעונשי מאסר, לא אחת לתקופות משמעותיות.

לדוגמא, המערער בע"פ 1091/09 אסולין נ' מדינת ישראל (12.4.10), בעל עבר פלילי "מכביד", הורשע לפי הודאתו בכך ששכנע אחר להתחזות לקשיש לקוי ראיה אותו הכיר, קיבל כך במרמה ממשרד הפנים תעודת זהות עם פרטי הקשיש ובעזרת האחר משך 19,000 ₪ מחשבון הקשיש הנ"ל וניסה למשוך סכום גדול נוסף. הוא הורשע במספר עבירות מרמה בנסיבות מחמירות, ונדון לשש שנות מאסר, פיצוי ומאסר מותנה.

המבקש ברע"פ 445/16 זקן נ' מדינת ישראל (20.1.16) הורשע לפי הודאתו ברמיית אדם פשוט ותמים המתגורר בדיור ציבורי, אותו שכנע להאמין כי המבקש הוא מנהל בחברת "עמיגור" ויוכל להקצות לו דירה גדולה וחדשה יותר. כך, לאורך תקופה, קיבל מנפגע העבירה סכום של כ-140,000 ₪, תוך שקלע את הנפגע לחובות כבדים. למרות חלוף זמן ניכר והעובדה שדובר במאסר ראשון של המבקש, נדון הוא לשנתיים במאסר, קנס ופיצוי בסכומים משמעותיים וכן מאסר על תנאי.

הנאשם בת.פ. (ת"א) 23999-01-14 מדינת ישראל נ' נומה (15.6.14. ראו גם ע"פ 5834/14) הורשע לפי הודאתו בעבירות מרמה ועבירות נוספות, בגין כך שקשר קשרי חברות עם קשישה פגיעה במטרה לקבל לידיו את רכושה, והצליח לקבל לידיו בדרכים שונות כ-760,000 ₪ מכספה. בהינתן הרשעות קודמות בעבירות אלימות ומרמה ושיקולים נוספים שפורטו שם, נדון הנאשם לחמש שנות מאסר, פיצוי בסכום הגזל ומאסרים על תנאי.

בנוסף ראו ע"פ 1334/08 ללוש נ' מדינת ישראל ׁ(3.9.08), ת.פ. (נצ') מדינת ישראל נ' מסיל 43444-12-15 (4.4.16). אציין שבחנתי את הפסיקה שהציגה ההגנה, אך זו לא עסקה במקרים של ניצול נפגעים פגיעים כמובא לעיל ולכן אינה מקור להיסק אודות הענישה הנוהגת.

1. חומרת מעשיו של הנאשם ופוטנציאל הפגיעה הניכר שבהם מחייבים שילובו של עונש מאסר משמעותי במתחם העונש ההולם, לצד פיצוי לאסחאק ומאסר מותנה שנועד להתמודד עם החשש להישנות עבירות דומות בעתיד, בו אעסוק בהמשך. קנה המידה העונשי יתחשב כמובן גם בשיקולים לקולה, ובראשם העובדה שרכושו של אסחאק לא נפגע. לטעמי, היה מקום לכלול במתחם העונש ההולם גם רכיב של קנס, וזאת נוכח המניע לביצוע העבירות שהוא בצע-כסף, אך אמנע מכך היות שהמאשימה נמנעה מלעתור לרכיב זה.

במכלול השיקולים שהוצג לעיל, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירה שביצע הנאשם, בנסיבות ביצועה, כולל מאסר לתקופה שבין שנה אחת לארבע שנים, פיצוי לאסחאק וכן מאסר מותנה.

קביעת העונש המתאים

1. במסגרת השיקולים לקולה, תישקלנה לזכות הנאשם נסיבותיו האישיות: הנאשם הוא אדם מבוגר ואב לילדים. תישקל הפגיעה בו ובבני המשפחה כתוצאה מריצויו של עונש מאסר, והעובדה כי מדובר במאסר ראשון מאחורי סורג ובריח. עוד יישקל חלוף הזמן מאז בוצעו העבירות, בשנת 2014, ובכלל זה מועד הגשת כתב האישום לאחר כשנה ומחצה. אוסיף ואשקול את טענות הנאשם בדבר מצבו הבריאותי ואת גורמי הסיכוי שהציג שירות המבחן בתסקירו.
2. עוד תישקל לזכות הנאשם הנכונות שהציג בפני שירות המבחן להשתלב בטיפול, לצד מודעות ראשונית לקושי בהתנהלותו.

כן אשקול את הטענה שהציג, בבית המשפט ובפני שירות המבחן, לפגיעה בפרנסתו כתוצאה מן ההליך ומתלונה של בן דודו של אסחאק כנגדו ברשות הפלסטינית שהובילה לנטילת רישיונו שם בשל חשד שהוא מוכר קרקעות ליהודים. עם זאת לא אוכל לתת משקל רב לטענה האחרונה, היות שגם בהליך הקודם בו הורשע (ת"פ 3552/09), בפרוטוקול מיום 2.6.13 ועוד טרם ביצוע העבירה בה אנו דנים, טען הנאשם כי עבודתו המשפטית ברש"פ הופסקה, וזאת משום שנחשד בקשרים "עם ישראל". גם בסוגיה נוספת התגלו פערים בדברי הנאשם בפני שירות המבחן: הנאשם טען בתסקיר כי נמנע מלעבוד כעורך דין בתוך ישראל משום שלא הוסמך לעריכת דין בה. אלא, שהרשעתו הקודמת עסקה בעבירות של התחזות כעורך דין בישראל, עת ייצג בעל דין בבית המשפט כאן.

1. אשר לשיקול לקיחת האחריות והחרטה, הנאשם לא הביע חרטה של ממש, והמשיך גם בשלב העונש לדבוק בגרסה לפיה פעל על דעתו של אסחאק שהיה צלול לחלוטין. מובן שהנאשם אינו חייב להתחרט או לקבל את הכרעת בית המשפט, אך בנסיבות אלה לא אוכל לזקוף לזכותו הבעת חרטה.
2. מכאן לשיקולים לחומרה. כך העובדה כי את העבירה החמורה מושא הליך זה ביצע הנאשם למרות עונש מאסר מותנה, ולאחר שהורשע, בשני הליכים קודמים, בביצוען של עבירות מתחומי המרמה והזיוף בלא פחות מחמישה אירועים שונים. בעבר גזרו עליו בתי המשפט עונשי מאסר לריצוי בעבודות שירות, אך הדבר לא הרתיעו מלשוב לסורו.

בנסיבות אלה מתחזק משקלו של השיקול ההרתעתי-אישי בגזירת הדין, נוכח החשש כי הנאשם ישוב ויבצע עבירות מרמה בעתיד. כך גם בשים לב לתחכום והתעוזה שאפיינו את המעשים בהם הורשע כאן ואשר מעידים על יכולותיו בביצוע עבירות ממין זה, ולמיהותו של הקורבן שבחר דבר המעיד על טשטוש גבולותיו המוסריים (כפי שהתרשם גם שירות המבחן). כל אלה רלבנטיים הן לעונש המוחשי, והן לצורך בעונש מותנה בהיקף של ממש.

1. הדבר מובילני לשיקול ההרתעה הכללית, שאף הוא שואב ממיהות הנפגע וממצבו הפגיע שנוצל בידי הנאשם. כמובא לעיל מעניין אוחיון (רע"פ 5066/06 הנ"ל), מקום שהעבירה נעשית תוך פגיעה וניצול של אנשים בעלי פגיעות ייחודית מקבל שיקול ההרתעה משקל ממשי בקביעת העונש. זאת, היות שאוכלוסיית הקורבנות הפוטנציאליים שמאפייניהם הופכים אותם פגיעים במיוחד לעבריינות המרמה ראויים להגנה מיוחדת. כמשקל-נגד לקשייהם להגן על עצמם, חייב בית המשפט לייצר תמריץ שלילי משמעותי כנגד הפגיעה בהם, בתקווה להרתיע נוכלים מלנצלם. העבירה בה עוסק הליך זה ממחישה את הצורך האמור.
2. מכלול זה של שיקולים הביא אותי לדחות את המלצת שירות המבחן ולהימנע מלדחות את ישיבת הטיעון לעונש לצורך שילוב הנאשם בקבוצה טיפולית המבוססת על מפגשים שבועיים. לעיל עמדתי על הקשיים בחלק מן המצגים שהציג הנאשם בפני שירות המבחן. לכך אוסיף כי גם שירות המבחן עצמו לא הציג ממצא של התאמה לטיפול, אלא מה שהוגדר כהבנה ראשונית של הנאשם לקיומה של בעיה. אף לזו לא ניתן לתת משקל מכריע, היות שהנאשם לא אישר שכשל בעבירת מרמה ודבק בגרסתו המכחישה.

חשוב מכך, במקרה זה לא ניתן לתת בכורה לשיקולי השיקום. חומרתם הרבה של מעשי הנאשם, פוטנציאל הנזק הגלום בהם, הרצידיביזם שבהתנהלות הנאשם ואינטרס הציבור בהרתעה הולמת – כל אלה מצריכים לחייב את הנאשם במאסר לתקופה של ממש. בקביעת התקופה אתחשב גם בשיקולים לקולה ובראשם חלוף הזמן, בשלם לא ימוצה הדין עם הנאשם.

1. הנאשם ביצע את העבירה למרות מאסר מותנה שנגזר עליו, וזאת לאחר שגם בהליך קודם ביצע עבירות למרות מאסר מותנה, שהופעל בגזר הדין באותו הליך לריצוי בחופף לעונש שנגזר על הנאשם. בנסיבות אלה, איני מוצא נימוק או הצדקה לחרוג מן הכלל, לפיו יש להורות על הפעלה במצטבר של עונשי מאסר מותנה.
2. על הנאשם 1 נגזרים העונשים הבאים:

א. מאסר למשך 19חודשים.

ב. אני מורה על הפעלת עונש של שלושה חודשי מאסר על תנאי, שנגזר על הנאשם בת.פ. (י-ם) 3552/09, בגזר דין מיום 17.9.13. העונש ירוצה במצטבר לעונש שנגזר בגין העבירה מושא הליך זה. סך-הכל, על הנאשם לרצות 22 חודשי מאסר. זאת, בניכוי ימי מעצרו בהליך זה אם קיימים לפי רישומי שב"ס.

הנאשם יתייצב לריצוי העונש ביום 1.2.19 עד השעה 11:00, בבית המעצר "ניצן" ברמלה. מומלץ כי סנגורו יתאם עבורו מיון מוקדם.

ג. פיצוי לנפגע מר אסחאק אנסארי בסך 3,000 ₪. הפיצוי ישולם עד 31.1.19 בדרך של הפקדתו במזכירות בית המשפט. עד לאותו מועד תעביר המאשימה למזכירות את פרטיו של מר אנסארי, לצורך העברת הסכום לידיו.

להבטחת התייצבותו והיות שטען כי בני משפחתו גרים בירדן כך שקיים חשש להימנעות מהתייצבות, ניתן בזאת צו עיכוב יציאה מהארץ כנגד הנאשם 1. הצו יהיה בתוקף עד להתייצבות לריצוי המאסר. המזכירות תפעל בהתאם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 ימים.

ניתן היום, ב' שבט תשע"ט, 08 ינואר 2019, בהעדר הצדדים.